עריכת הדף "
אבן האזל/עבודה זרה/ז
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== י == '''ספק עכו"ם אסור ספק ספיקה מותר, כיצד כוס של עכו"ם שנפל באוצר מלא כוסות כולן אסורין מפני שעבודת כוכבים וכל משמשיה אוסרין בכל שהן, פירש כוס אחד מן התערובות ונפל לכוסות שנים הרי אלו מותרין, טבעת של עכו"ם שנתערבה בכמה טבעות ונפלו שתים מהן לים הגדול הותרו כולן שאני אומר אותה הטבעת היתה בכלל השתים, נתערבה במאה ונתחלקו ארבעים למקום אחד וששים למקום אחר ונפלו הארבעים כולן לטבעות אחרות כולן מותרות שאני אומר אותה הטבעת האסורה ברוב היא, נפלו הששים לטבעות אחרות כולן אסורות.''' ''' השגת ''' הראב"ד טבעת של וכו' א"א לפי הסוגיא השנויה בזבחים בעינן שנתערב עוד מאותן שלשה לשנים אחרים ואותן האחרונים מותרין שהם נקראים ספק ספיקא. ''' ומש"כ ''' הרמב"ם שאני אומר אותה הטבעת אסורה ברוב היא כתב ע"ז הראב"ד וז"ל א"א כל זו הסוגיא אינה כהלכה דיחידאה היא דכר' אליעזר אתיא ורבנן פליגי עלה והא דאמרינן איסורא ברובא איתא נמי ליתא דשמואל ורב יהודה פליגי אדרב דסבירא לי' הכי עכ"ל. ''' ספק ''' עכו"ם אסור ספק ספיקא מותר, בזבחים דף ע"ד ע"א ספק עכו"ם אסורה ספק ספיקא מותרת כיצד כוס של עכו"ם שנפל לאוצר מלא כוסות כולן אסורין פירש אחד מהן לריבוא ומריביא לריבוא מותרין, תנאי היא דתניא ר' יהודה אומר רימוני באדן אוסרין בכל שהוא כיצד נפל אחד מהן לתוך ריבוא ומריבוא לריבוא אסורין ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש לריביא אסורין ומריבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר מותר, ומשמע דאף לר' שמעון דסובר דספק ספיקא מותר מ"מ מתיר דוקא בשלש תערובות וזה דעת הראב"ד בהשגות, אבל בתוס' שם כתבו לא איצטריך למימר מריבוא לריבוא מותרין אלא לומר דמאן דאסר אסר בכולוה עכ"ל, והיינו דכיון דאמרינן בברייתא דספק ספיקא בעכו"ם מותרת א"כ גם בתערובות השניה יש ספק ספיקא ספק אם הכוס שפירש של עכו"ם הוא ואת"ל של עכו"ם הי' שמא זה שהוא נהנה אינו אותו שנפל, וזה דעת הרמב"ם שפסק דגם תערובת שניה מותרת, אבל קשה דהרמב"ם בפט"ז מהל' מאכלות אסורות הל"י גבי דין רימוני בדן כתב וז"ל נפל רימון אחד מן התערובת הזאת לשני רימונים אחרים מרימוני בדן ונפל מן השלשה רמון אחד לרימונים אחרים הרי אלו מותרין שהרי הרימון של תערובת ראשונה בטל ברוב, ואם נפל מן התערובת הראשונה לאלף כולן אסורין לא נאמר בטל ברוב אלא להתיר ספק ספיקן שאם יפול מן התערובת השיינה למקום אחר אינו אוסר וכן כל כיוצא בזה עכ"ל, הרי דסובר הרמב"ם דהא דתניא מריאבוא לריבוא דוקא הוא ולא הותרה אלא תערובת שלישית אבל תערובת שנייה אסורה וזה סותר למש"כ בהל' עכו"ם, ועיין בכ"מ שתירץ בדוחק והניח שם בצ"ע, והש"ך בסי' ק"י כתב לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה דלענין איסור הנאה גם בתערובת שני' מותרת בהנאה אבל להתיר באכילה צריך דוקא ג' תערובות, והאחרונים כבר הקשו ע"ז דא"כ מאי קאמר בגמ' שמואל סבר לה כר' יהודה בחדא ופליג עליה בחדא מנ"ל דר"י פליג בזה דילמא לא פליג אלא באיסורי אכילה אבל לא באיסורי הנאה וכמו דר"ש מחלק בין איסור הנאה לאיסור אכילה, ועוד צ"ע בזה. ''' והנראה ''' בזה דהנה הרמב"ם גבי כוס של עכו"ם שנתערב כתב פירש אחד מן התערובות וכן הוא בברייתא פירש אחד מןה לריבוא וגבי דין רימוני באדן לא כתב ופירש וכן בבברייתא לא תני ופירש אלא נפל אחד מהן, ונפל היינו שנפל בפנינו דיש לזה דין קבוע וכמו שהוכיחו התוס' בד' ע"ג ע"ב דפירש היינו דפירש שלא בפנינו אבל אם פירש לפנינו אסור כדין לוקח מן הקבוע ולכן כיון דהוי קבוע והוי כמחצה על מחצה הוי כמו תערובות חד בחד ואסור גם בספק ספיקא דהא ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות חד בחד לא חשיב ספק ספיקא ולכן גם תערובת שנייה אסורה גבי רימוני באדן ורק בתערובת השלישית חשיב ספק ספיקא, אבל גבי כוס מיירי בפירש דהיינו שלא בפנינו דלא הוי קבוע קבוע ומותרת גם תערובת שנייה מדין ספק ספיקא, וראיתי שכוונתי ב"ה לדברי הפמ"ג, וכתב הפמ"ג דהרמב"ם יסבור כשיטת הרא"ש דאחר שנודע האיסור גם אם פירש מעצמו אסור משום דגזרינן שמא יקח מן הקבוע ומ"מ הקביעות נתבטל ומש"ה די בתערובת השנייה, ואמנם הרשב"א והשאלתות אינם סוברים כן וסברי דדוקא בנכבשינהו דנידיידי גזרינן אבל בפירוש מעצמו מותר, ונראה דהרמב"ם יכול לסבור גם כשיטת הרשב"א דפירש מעצמו מותר אלא דסובר דאיסור עכ"ם שאני ואף פירש מעצמו מותר אלא דסובר דאיסור עכו"ם שאני ואף פירש מעצמו אסור משום דלא אמרינן גבי עכו"ם כל דפריש מרובא פריש דכיון דהא דע"ז לא בטיל באלף לאו משום דאין דבר חשוב הוא אלא משום דמשהו עכו"ם אוסר מדכתיב לא ידבק מאומה לכן גם פירש אסור דהנה הא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש אינו בירור גמור דהא כתב בשטמ"ק בריש ב"מ דאינו אלא ספק, דבאמת כל עיקר דין ביטול ברוב ליכא ע"ז קרא אלא דמדין אחרי רבים להטות ידעינן דאמרינן על כל חד וחד דהוא מן הרוב, וגבי דבר חשוב אמרי' דלא בטיל ברובא דבדבר חשוב חשיב האיסור עומד בפני עצמו ואמרינן בי' דין קבוע ולכן כשפירש מעצמו מותר, אבל בע"ז דאוסרת בכל שהוא הא אינו משום דבר חשוב אלא דדין הוא דלא אמרינן בע"ז דכל חד וחד הוא מהרוב וע"כ לא משום דין קבוע דאינו שייך אלא לענין ביטול דבר חשוב דאמרינן שאינו בטל לרוב מצד עצמו וחשיבותו, וע"כ דבע"ז דין הוא דלא אמרינן בזה דכל חד וחד הוא מהרוב משום לא ידבק מאומה ולכן גם פירש מעצמו לא מהני, ואמנם זה ודאי דבדומיא דט' חנויות גם בע"ז מותר מדין כל דפריש דהתם לא הוחזק איסורא אבל הכא גבי תערובות כיון שהוחזק איסור עכו"ם לא אמרינן בזה כל דפריש כנ"ל. ''' והנה ''' מש"כ דהא דדבר חשוב לא בטיל ברוב הוא מדין קבוע והיינו דמצד חשיבותו חשוב האיסור עומד בפני עצמו ויהבינן ליה דין קבוע לכאורה לא משמע כן מלשון הגמ' בדף ע"כ ע"א דאחר דאמר רב אשי אפי' תימא רבנן בע"ח חשיבי ולא בטלו פריך ונמשוך וניקרב חד מינייהו ונימא כל דפריש מרובא פריש וע"ז אמר נימשוך הוי לה קבוע וכל קבוע כמע"ש, ומשמע דבלא דין קבוע אמרינן בע"ח חשיבי ולא בטלו היינו דעל בע"ח לא אמרינן דכל חדא וחדא הוי מהרוב ולכאורה צ"ע אמאי, ונראה דהוי סבר דדיון בע"ח לא בטלי הוא כ"ז שהם בתערובות לא יהי' היתר לאכול כל אחד בפני עצמו מן התערובות אבל מ"מ אם יקח אחד מקודם ויפריש אותו לא נימא בזה בע"ח חשיבי ולא בטלו דדוקא כ"ז שהוא בתערובות כיון דאם נימא על כל חד וחד דזהו מןה רוב ע"כ יקח איסור ורק דזהו דינא דביטול בכל האיסורין דכיון דמעיקר הדין עלינו לומר על כל אחד ואחד דזהו מן הרוב לא איכפת לן מה שודאי יקח את האיסור, ובזה הוי סבר דלא מהני גבי בע"ח וכל הדברים שאין מתבטלין מפני חשיבותם אבל אם יפרוש אחד מהרוב הוי ס"ד דמהני גם לענין בע"ח דאמרינן בזה כל דפריש, וע"ז אמר בגמ' דבזה אמרינן דין קבוע ולא מהני אם יפרוש, ואמנם זהו דוקא גבי בע"ח וכן בכל דבר חשוב אבל גבי עכו"ם לא שייך התירא דכל דפריש וכמש"כ, ולכאורה יש להוכיח כן מדלא פריך נמי גבי ע"ז דתנן במתני' דאינו בטיל וניקח אחד ונמשוך ונימא כל דפריש, אך זה אינו ראי' כלל דהא גם בכל הששה דברים לא פריך ונמשוך וע"כ דדוקא הכא גבי קרבן פריך ונמשוך מקודם כיון דלא מינכר שהוא מושכו כדי להתירו באכילה וגם משום דהוי לשמים ולא דמי להדיוט והוי סבר דלא גזרינן הכא אבל גבי חולין ודאי אם יקח מקודם ואח"כ יאכל הוי ליה כמו אוכל מן התערובות. ''' ואכן ''' יש להביא ראי' מדברי השטמ"ק דשאני בע"ח מדין עכו"ם והא דבעכו"ם לא מהני מה דפורש מן התערובות אינו מדין קבוע, דבשטמ"ק שם כתב להקשות על מה דאמר בגמ' נמשוך הו"ל קבוע ממש"כ התוס' (לא כתוב בפי' בתוס' אבל כן משמע כונתו) גבי גיד הנשה דאמרינן בחולין ק' ע"א דלא בטיל ברובא מטעם דברי' חשיבא ולא בטיל, והקשו דלמה לי' האי טעמא תיפוק לי' משום דגיד הנשה קבוע ותירצו דאין חשיב קבוע רק היכא שידוע האיסור במקום קביעתו כי ההיא דתשע חנויות דחנות של נבילה ידוע ומבורר במקום קביעות, ועפ"ז הק' בשטמ"ק דא"כ מאי משני הכא הו"ל קבוע והלא אין האיסור ידוע ומבורר ותי' דשאני הכא שיש חשיבות דבע"ח ומתוך כך לא בעינן ידוע ומבורר, ומבואר מדבריו להדיא דלא מהני מה שאינו מתבטל לחוד לומר בזה דהוי כדין קבוע ורק משום חשיבות דבע"ח דיינינן להא בדין קבוע, וע"כ דמה דבע"ז אסור ליקח מן התערובות ולומר כל דפריש אינו משום דין קבוע, אלא דדין הוא דלא אמרינן בעכו"ם כל דפריש מרובא פריש אחר שנודע האיסור, והנה דברי השטמ"ק לכאורה תמוהים דמאי קס"ד מעיקרא לומר קבוע דא"כ לא יתבטל שום איסור משום קבוע, וע"כ צריך לומר דעיקר קושייתו הי' דבדבר חשוב נאמר דין קבוע. ''' ואכתי ''' צריך לבאר מה דפסק הרמב"ם גבי טבעת עכו"ם שנתערב בטבעות אחרות דאם נפלו שתים מן התערובות לים הגדול הותרו כולן, והנה הא דמצריך הרמב"ם דוקא שיפלו שתים מהן הוא עפ"י מה שמפרש דהא דקאמר ר"א לא הכשיר ר"א אלא שנים היינו שכבר קרבו שנים וכמש"כ הרמב"ם בפיה"מ, ולפירושו הא דאמר ר"נ אנא תרתי קאמינא היינו שנפלו שתים מהן לים הגדול ודלא כפירש"י דתרתי קאמינא היינו דצריך למוכן שתים שתים, אבל קשה דהרמב"ם בפט"ו מתרומות ה"ב גבי חבית של תרומה שנתערבה כתב חבית סתומה שנתערבה במאה חביות ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרה כולן ואומרין של תרומה היא שנפלה עכ"ל, וצ"ע למה חילק הרמב"ם בין טבעות לחביות דגבי טבעות מצריך שיפלו שתים מן התערובות וגבי חביות פסק דבנפלה אחת מהן הותרו כולן. ''' ולפי מש"כ ''' לחלק בין דין בע"ח דלא בטלי ברובא לדין עכו"ם לא בטיל, דגבי טבעת עכו"ם ליכא גדר קביע ורק דבע"ז לא אמרינן אחר שנודע האיסור כל דפריש משום דאם נימא כן אפשר שיותרו כולם ובזה איכא משום לא ידבק אבל גבי בע"ח ושאר דברים החשובים דהאיסור הוא משום דבע"ח חשיבי ולא בטלי ואם יקח אחד ויפרישו מן התערובות הי' בדין שנאמר בזה כל דפירש, אלא דמשום דין קבוע הוי כמו לוקח מן הקבוע, לפי"ז יש לחלק ולומר דעיקר טעמא דקאמר ר"א לא הכשיר ר"א אלא שנים דלפירושו של הרמב"ם היינו בשכבר הקריב שנים אבל בקרב ראש אחד מהן לא יקרבו כולן היא משום דבקרב ראש אחד כיון דודאי יש דין לאחר הקרבה לומר אם עלו לא ירדו, ואם נאמר דתיכף כשקרב ראש אחד תולין דזהו הפסול ונכשיר את האחרים א"כ הי' בדין שנאמר ירדו, ובאמת מספק כיון דמעיקר דינא בטיל ברוב לא נאמר ירדו דאין עושין מעשה להורידו, וכיון שכן לא נוכל להכשיר האחרים ע"י שנאמר דאנו תולין דזה הי' הפסול דהא לא עשינו מעשה להורידו וקבענו דכשר הי' והוי תרתי דסתרי, ולכן דוקא בקרב שנים דאין כאן סתירה ונוכל שפיר לתלות דקרב הפסול והא דלא אמרי' ירדו משם דעל כל אחד נוכל לומר דאינו פסול, והא דבגמ' פ' ע"א גבי נתערב כוס בכוסות דקאמר ר"א אם קרב כוס אחד יקרבו כולן מוקים ר"א נמי דאיירי בשנים ולכאורה כא הי' בדין דגם בקרב כוס אחד נוכל לתלות דהי' הפסול כיון דתיכף אחר זריקה נגמר עבודתו ולא דיינינן כלל על הכוס הראשון להכשירו, אמנם נראה דהרמב"ם יסבור דגם גבי דם פסול אם עלו ירדו והיינו דצריך לקנח את הדם וכמו שכתבו התוס' בשם ר"ת בזבחים פ"ז ע"ב, וכיון דלא אמרי' ירדו ע"כ לא נוכל להכשיר את האחרים כנ"ל, והא דפריך בגמ' ע"ד ע"א גבי טבעות דקאמר רב דאם נפל אחת מהן לים הגדול הותרו כולן מהא דקאמר ר"א לא הכשיר ר"א אלא שנים, נראה דהוא משום דבפסחים דף כ"ז ע"א מוכח דגם בנפל לים חיישינן שמא ימצא ובעי שחיקה בע"ז בע"ז אפי' כשמטיל לים, ולכן סובר הגמ' דגם הכא יש סברא דלא נתיר בנפלה טבעת אחת דאף דלא דמי לפירשה דבפירשה הרי אין אנו מתירין הנשארים משום דאנו דנין גם עליו אבל בנפל לים נוכל להתיר כיון דאין אנו דנין על הטבעת שנפלה לים, מ"מ סבר הגמ' דכיון דאינו אבוד בהחלט גמור ואפשר שימצא לא נוכל להתיר הנשארים בנפלה רק אחת דאז עלינו לומר דבודאי זו שנפלה לים הוא של ע"ז ובאמת אפשר שימצאו אותה ויהנו ממנו ולכן דוקא בנפלו שנים דאפי' ימצאו ויהנו מכל אחת נוכל לתלות דלא זו הטבעת האסורה. ''' ועכשיו ''' יש מקום לחלק דכ"ז הוא גבי טבעות של עכו"ם שכתבנו דליכא בזה דין פירש אחר שנודע האיסור אבל בחבית של תרומה דבאמ איכא דין פירש רק דמיירי בנפל לפנינו וכמו שכתבו בתוס' דלא דיינינן בי' דין פירש מ"מ זהו רק בנפלה לפנינו אם אנו דנין עליו אבל בנפלה לים שאם ימצא אחד ויהנה הא מעיקר הדין לא שייך בזה דין לוקח מן הקבוע כיון דאינו יודע כל מן הנפילה ומה לו שראה אחד בעולם ולגבי דידי' הוי פירש ממש, ונמצא דבהך חבית שנפלה לים יש שני דינים דלגבי דידן אף שאין אנו דנין עליו מ"מ לא ברור לן לומר דעפ"י דין נפלה מן הרוב דכיון דנפלה לפנינו הוי כלוקח מן הקבוע ולא הותרה מדין9 כל דפריש וממילא נוכל לתלות בה דהיא האסורה, ומ"מ אין אנו אומרין דזה הוי סתירה לענין אם ימצא אחד ויהנה ממנה דבאמת מעיקר הדין לגבי דידי' מותרת דהוי כל דפריש מרובא פריש לכן גבי חבית לא הצריכו בגמ' שיפלו שתים. ''' ולמש"כ ''' מיושב מה דקשה על שיטת הרמב"ם שם בהל' תרומות, דהנה הראב"ד שם בפט"ו הל' ב' השיג על מש"כ הרמב"ם דאפ נפלה אחת מן התערובות לים הגדול הותרו כולן, וכתב הראב"ד דבר זה שלא כהלכה דבזבחים מוקים לה כיחידאה ור"ל הוא דאמר לה כי הכא בירושלמי ור' יוחנן ואע"ג דבגמ' דידן לא פליג כיון דמימרא דר"ל לא מיתוקמא אלא כר"א ודלא כרבנן ור' יוחנן פליג הכא ממילא אדתיא לי' עכ"ל, והנה הרשב"א בתוה"ב בית ד' שער ב' הביא דברי הירושלמי וז"ל והרמב"ן ז"ל כתב בע"א גירסת ירושלמי שבמס' תרומות היו לפניו עשרים תאנים ונפלה אחת לתוכן ואבדה אחת מהן רשב"ל אמר ספיקן בטל ברוב ור' יוחנן אמר כולן נעשו הוכי' מודה ר' יוחנן שאם ריבה הן על מקום אחר או שריבה ממקום אחר עליהן ספיקן בטל ברוב, וכתב הוא ז"ל ומשמע דהלכתא כר"ל דהוא קאמר להא שמעתא בגמ' דילן ולא פליג עלה ר' יוחנן עכ"ל, ולכאורה יש ליישב בזה הא דפסק הרמב"ם כר"ל, אבל קשה דהרמב"ם זיכה שטרי לבי תרי דשם בפי"ד ה"ט כתב הרמב"ם נפלה אחת מחמשים ואבדה אחת מן הכל שמא אחת מן החולין היא שאבדה או האחת שנפלה היא שאבדה הרי אלו אסורות עד שירבה עליהן חולין ממקום אחר, והרי דפסק הרמב"ם כר' יוחנן דבירושלמי, ואמנם לפי דברינו מיושב דגבי חבית הא מיירי בנפל והיינו בנפל לפנינו דאין על החבית שנפלה דין כל דפריש מרובא פריש דהוי כלוקח מן הקבוע ונשארת אסורה ולכן שפיר יש לומר דתולין דהיא היתה של תרומה אבל בההיא דירושלמי הא מיירי באבדה כמבואר להדיא בירושלמי ובדברי הרמב"ם, ואבדה היינו פירש ובזה בודאי לא אמרינן דתלינן דאיסורא נפל דאדרבא אית לן למימר כל דפריש מרובא פריש, ונמצא דלשיטת הרמב"ם ליכא כלל פלוגתא דר"י ור"ל בההיא דאיירי בבבלי, ורק באבדה פליג ר' יוחנן ובזה פסק כר"י לגבי ר"ל. ''' ובעיקר ''' השגת הראב"ד דהא מוקמינן ההיא דטבעות כר"א ופליגי רבנן עלי', ובאמת הרמב"ם פסק בפ"ו מהל' פסולי המוקדשין הכ"א כרבנן דאפי'קרבו כולן חוץ מאחד הר"ז ישרף, צריך לומר דלא תלינן רק בנפלה מעצמה ולא בהשפילה וכמש"כ התוס' ע"ד א' וכ"כ הכ"מ בשם הר"י קורקוס, והא דמדמי בגמ' לההיא דר"א היינו לענין דתלינן או דבעינן שנים דוקא, ומש"כ מהר"י קורקוס דימותו דומיא דהפילה הוא, נראה דכונתו דכיון דיודע דודאי ימותו ודעתי' עלייהו, והנה הרמב"ן והרשב"א פסקו נמי כר"ל כמו שהבאנו לעיל וכ"פ בטוש"ע סי' ק"י, ובודאי לא קיי"ל כר"א לגבי רבנן בהייא דאברין שנתערבו, וע"כ דמחלקי נמי בין הא דר"א לדרב ודר"ל. ''' והנה ''' עדו קשה על פירושו של הרמב"ם דמפרש הא דלא הכשיר ר"א אלא שנים היינו בקרבו כבר שנים, א"כ מה פריך בגמ' דף ע"ז ע"ב מהא דתנן וחכמים אומרים אפי' קרבו כולם חוץ מאחד מהן יצא לבית השריפה, והרא"ה בבדק הבית שם כתב דלפי תירוצא דר' ירמי' מאי אחד זוג אחד באמת לא פליגי חכמים דיצא לבית השריפה אלא בנשאר זוג חכמים אחד אבל בנשאר אחד מודו דיקרב, ולא הסביר למה חילוק חכמים בין אחד לשנים, ואולי יש לומר דכיון דנשאטרו שנים א"כ לגבי כל אחד דפריש וקרב נשארו השנים רוב וצריך לומר דברובא איתא וישנו אחד פסול, ומה דפריך מעיקרא משום דהוי סבר דכמו דאחד דרבנן דוקא הוא ה"נ אחד דר"א רק אחד קאמר, אבל לדעת הרמב"ם אי אפשר לפרש כן דהא פסק להדיא בפ"ו מהל' פסוה"מ הכ"א דאפי' קרבו כולן חוץ מאחד מן התערובות הר"ז ישרף ולא שייך בדברי הרמב"ם לפרש מאי אחד זוג אחד, וא"כ קשה לפי"ד הרמב"ם קושיית הגמ', ובחק נתן כתב דהרמב"ם יגרוס דהקושיא מדברי ר"א דקאמר אם קרב אחד מהן, הנה מלבד דקשה לחדש גירסא גם אינו סובל לשון מתיב ע"ז כיון דעל זה קאי ר"א והוי לי' למימר והא אחד קאמר. ''' והנראה ''' דהנה יש ליישב מקודם מה דאמר ר"א לא הכשיר ר"א אלא שנים שנים דהא ר"א אמר אם קרב אחד מהן ומנ"ל לדחוק בדברי ר"א דקאמר זוג אחד והא קתני ראש אחד וכוס אחד, ונראה דר"א מפרש פלוגתייהו?דר"א בנתערב אבר אחד של בע"מ באברין של קדשים, ואף דבמתני' תנן אברין באברין ע"כ לא דוקא הוא אלא ה"ה אפי' לא נתערב אלא אבר אחד מקרבן בע"מ וכדתנן לקמן ע"ט ע"ב כוס בכוסות וכ"כ הרמב"ם שם אבר של בע"מ שנתערב באיברי קדשים אפי' אבר באלף אברים יצאו הכל לבית השריפה, ולכן סבר ר"א דמה דאמר ר"א אם קרב ראש אחד מהן היינו אחד מהכשרים וע"כ צריך לומר דקרבו שנים דאז ידעינן דקרב עכ"פ אחד מן הכשרים, ובאמת אין צריך לדחוק דהא דאמר ר"א ראש אחד היינו זוג אחד, אלא דכונתו אחד מן הכשרים, ולכן פריך לי' ר"י מסיפא דתנן וחכמים אומרים אפי' קרבו כולן חוץ מאחד וא"א לומר דהפי' הוא חוץ מאחד מהכשרים והיינו דכונתם לומר דנשארו שנים מהן דאז ידעינן דאחד מן הנשארים כשר הוא, דלמה לנו זה דודאי אפי' נשאר רק אחד מהן סברי חכמים דאסור ודלא כסברת הרא"ה, ומתרץ ר"י אסברה לך מאי אחד זוג אחד דזה לרבותא, והכונה כאן דלא נימא כפירש"י דהיכי שיש שנים להקריב עדיף טפי וגם חכמים מודו בזה דמותר להקריב שנים כאחד, וזהו זוג אחד היינו דיקריב שניהם בב"א.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף