עריכת הדף "
אבן האזל/נזקי ממון/י
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יד == '''נראה לי שאע"פ שהתם שהמית בכונה עבד או שפחה פטור מן הקנס שהוא שלשים סלע הכתוב בתורה, אם המית שלא בכונה משלם חצי דמי העבד או חצי דמי השפחה מגופו כאלו המית שור חברו או חמורו.''' ''' השגת ''' הראב"ד: נ"ל וכו'. א"א הסברא הזו אינה מחוורת שהרי ע"פ עצמו דאמר רבא דלא משלם כופר בבן חורין אפ"ה משלם דמים ולגבי עבד דמים נמי לא משלם שלא בכונה, ואי בבן חורין לא משלם חצי דמים גבי עבד אמאי משלם חצי דמים, אלא מסתברא בין בבן חורין בין בעבד דמיו משלם בין ע"פ עצמו בין שלא בכונה. ''' עיין ''' בלח"מ שהאריך וקוטב דבריו דהראב"ד הקשה דחזינן מסברא דרבא דבן חורין משלם דמים ע"פ עצמו ובעבד לא משלם א"כ לא מסתבר לומר לדידן להיפוך, אבל להלכה קיי"ל כרשב"י דבפריך על רבה וסבר דפירושא דברייתא הוא בדמים וחייב בין בב"ח בין בעבד, ופירושו נכון בד' הראב"ד, אכן בדעת הרמב"ם כתב דמפרש הברייתא דכל חיובא דאיכא בב"ח איכא בעבד וכיון דליכא דמים בב"ח ליכא בעבד, אבל הרמב"ם מסברא נראה לו לחלק בין ב"ח לעבד דהוי כשורו וחמורו, ודבריו תמוהים דאם פי' הברייתא כן איך יחלוק הרמב"ם על הברייתא, וגם פירושו בברייתא דאמרה כל שחייב, לומר דהכונה דפטור לא מסתבר כלל. ''' ונראה ''' לי דהרמב"ם מפרש בברייתא כמו דמשני רבה ולחד לישנא רשב"י בעצמו הכי מפרק לה דהכי קתני כל שחייב בבן חורין בכונה ע"פ עדים כופר חייב בעבד קנס, ורק דמה דמסיים רבה וכל שחייב בבן חורין שלא בכונה ע"פ עדים דמים, חייב בעבד שלא בכונה ע"פ עדים דמים, לדידן אי אפשר לתרץ כן דהא קיי"ל דאין השור בסקילה הבעלים משלמים כופר ולכן נאמר דכל שחייב בבן חורין היינו כופר בין בכונה בין שלא בכונה חייב בעבד קנס בין בכונה בין שלא בכונה, ומה דקתני בין במיתה היינו לענין זה דבכונה חייב מיתה ושלא בכונה פטור, אבל מה שפטור בבן חורין בדמים לא תניא כלל דפטור בעבד דזהו מילתא אחריתא דבבן חורין לא שייך דמים, דאין דמים לבן חורין ועבד הוי כשורו וחמורו ועוד דברייתא לא מיירי בדמים כלל כי אם בכופר ושלשים של עבד, ובפרט לפי"מ דכתב הרמב"ם דכופר העבדים הם ל' של עבד, א"כ שייך שפיר הלשון בין בכופר על ל' של עבד, ובאמת לפי הסבר הרמב"ם קשה מה דפריך בגמ' כופר בעבד מי איכא, וצריך לומר דסובר דלפי"מ דמשני דכל שחייב בבן חורין כופר חייב בעבד קנס נאמר דמה דמסיים בין בכופר קאי אתרוייהו אלא משום דעיקרו אינו לשון כופר לכן פריך מעיקרא. ''' וסברת ''' הרמב"ם משום דגבי חבלות ג"כ סובר דאינו ממון ממש וכמו שכתב בפ"ה מה' סנהדרין ה"ל ח' דיני קנסות כגון גזילות וחבלות, והיינו משום דבן חורין בעיקר דינא אינו יכול למכור א"ע כעבד, ובפרט במיתה דלעצמו לא הזיקו במיתה ולא שייך לומר שהפסיד עצמו, ולהיורשים לא היה שייך, שנאמר שהפסידו אותו, ורק דגבי חבלות איכא גזה"כ דעין תחת עין ממון וכן אתה לוקח כופר לראשי אברים אבל אין זה ממון ממש, ולא גילתה תורה אלא בחבלות, אלא דמ"מ כל זה הוא רק סברא ואינו מספיק לדחות סוגיא מפורשת דמוכח דיש דמים לבן חורין. ''' והנראה ''' לי בדעת הרמב"ם דעיקר דינא אם יש דמים לבן חורין תליא בהא דרבה כשאין השור בסקילה אם הבעלים משלמים כופר, דבמתני' דכתובות דתנן המית שורי את פלוני או שורו של פלוני משלם ע"פ עצמו עבדו של פלוני אינו משלם ע"פ עצמו, ומותיב מינה בגמ' לרבה ואמר מאי לאו כופר ומשני לא דמים, נראה דמאי הוי בעי מעיקרא לומר מאי לאו כופר היינו משום דזה יותר מבורר בפשטא דמתני' דאשמעינן שני ענינים שורי את פלוני הוא כופר, ושורו של פלוני הוא נזק, אבל אי נימא דהכונה דמים א"כ הוא חד ענינא, אלא דרבה דסבר דאין השור בסקילה אין הבעלים משלמים כופר סבר דפירושא דמתני' דמים, ומה דתנן במתני' תרי גווני היינו לאשמעינן זה גופא דשורי את פלוני או שורו של פלוני תרווייהו גדר אחד ואין משלם אלא נזק, והיינו דמים, אבל כדקיי"ל דלא כרבה ואין השור בסקילה הבעלים משלמים כופר א"כ ע"כ פירושא דמתני' דהמית שורי את פלוני משלם ע"פ עצמו היינו כופר, ואשמעינן במתני' שני ענינים חדא דכופר משלם ע"פ עצמו וב' דנזק משלם ע"פ עצמו, וא"כ אי נימא דיש דמים לבן חורין כיון דבאמת חייב כופר לא הו"ל למיתני בחדא בבא כיון דודאי אשמעינן דמשלם כופר ע"פ עצמו, ובאמת לא אשמעינן כלל דאפי' אם אינו משלם כופר משלם דמים, והו"ל למיתני המית שורי את פלוני משלם ע"פ עצמו כופר שורו של פלוני משלם נזק ע"פ עצמו, ולכן ע"כ מוכח דליכא למטעי וכיון דתנן משלם ע"פ עצמו ע"כ דהוא כופר, משום דאין דמים לבן חורין: ''' אולם ''' אכתי צריך ביאור מה שהקשה הראב"ד דכיון דרבה סבר דבן חורין משלם דמים ע"פ עצמו ובעבד לא משלם, א"כ לא מסתבר לומר לדידן להיפוך. דאף שכתבנו דזה בזה תליא דכיון דקיי"ל דאין השור בסקילה הבעלים משלמים כופר ע"כ דאין דמים לבן חורין, מ"מ בהך סברא דסבר רבה דבעבד לא משלם ולא סבר דהוא כשורו וחמורו מנ"ל לפסוק דלא כרבה ואם היא סברא פשוטה דעבד הוא כשורו וחמורו אמאי פליג באמת רבה ע"ז: ''' ונראה ''' דהנה גם הרמב"ם דפשוט לו דעבד הוא כשורו וחמורו מ"מ לא כתב דמשלם דמים אלא בשלא בכונה. אבל כשנגח בכונה ע"פ עצמו דפטור מדמי עבד משום מודה בקנס לא כתב דחייב דמים והדבר פשוט דמה דפטרה תורה מקנס במודה בעצמו אינו לחייבו דמים והטעם דכיון דעיקר דינא הוא לשלם קנס ל' של עבד כבר פטרה תורה מדין דמים, דהא אפילו שוה מנה אינו משלם אלא ל'. ולכן בודאי מה דפטרה תורה במודה בקנס אינו לחייב דמים. וא"כ באמת סברא זו עלינו לומר גם לרבה במה דסובר דבעבד דאינו משלם קנס ע"פ עצמו אינו משלם דמים משום דלא אמרה תורה פטורא דמודה בקנס לחייבו בדמים ומ"מ סובר רבה דגבי כפר שלא בכוונה חייב דמים. והחלוק בזה צריך לומר דשלא בכוונה אינו פטור אלא דליתא בשלא בכונה עיקר דין כופר דלא שייך אלא כשהשור בסקילה. ונמצא שהיתה נגיחה שאינה בת חיוב כופר לכן שפיר חייב דמים. אבל בנגיחת עבד ע"פ עצמו דעיקר הנגיחה היתה בת חיוב מיתה ול' של עבד אלא דליכא עדים ופטרה תורה ע"פ עצמו; בזה מסתבר דלא באה התורה לחייבו דמים: ''' ועכשיו ''' עלינו לברר דין תם לגבי עבד אם שייך לחייב דמים והנה בפשוט כמו דאנו אומרים דמה שפטרה תורה עפ"י עצמו אינו לחייב דמים ה"נ אי דרשינן נקי מדמי עבד אינו לחייב דמים. ובזה עוד פשוט יותר דאי דרשינן בעל השור נקי מדמי עבד. א"כ מסתבר דהוא נקי לגמרי בין מחצי חיוב של ל' של עבד. בין מחצי דמים של עבד, אך כל זה לר"ע דדריש נקי מדמי עבד וכבר כתבו התוס' והרשב"א דר"ע דפריך הביאהו לב"ד וישלם לך. ולא ניחא ליה לשנויי כשנגח ע"פ עצמו משום דסבר כרבה דאין השור בסקילה אין הבעלים משלם כופר. ולכן מפרש נקי מדמי עבד וכדמפרש רבא דלא נימא דדמי עבד משלם מן העליה, אבל אנן דקי"ל דלא כר"ע ואף שאין השור בסקילה משלמים כופר שפיר מיושב דרשא דר"א דנקי מחצי כופר, ובאמת קרא דבעל השור נקי לא מיירי בעבד. אלא דלפי"ז אם נימא דלא דרשינן נקי מדמי עבד א"כ קשה דמנא ידעינן דתם אינו משלם חצי דמי עבד: ''' ונראה ''' דבאמת ר"ע לא אמר נקי מחצי דמי עבד וכדאמר בגמ' דר"ע לשיטתו דסבר תם שחבל באדם משלם נזק שלם וא"כ נוכל לומר דלדידן דתם שחבל באדם משלם חצי נזק לא צריך קרא בעבד שאינו משלם חצי דמי עבד. חדא דלא נוכל ללמוד מנזקין דגבי נזקין דמועד משלם מדינא אשכחן בזה דבתם משלם ח"נ משום קנס. אבל בל' של עבד דעיקרו קנס וכתוב גבי מועד מנלן דבתם איכא חצי קנס. ואף דבכופר צריך קרא בתם דלא משלם חצי כופר לא דמי דאף דעיקרו משום כפרה מ"מ יש בזה דין ממון אבל קנסא מממונא לא ילפינן. ועוד יש לומר דל' של עבד כיון דהוי ממון קצוב לא שייך כלל חצי ממון קצוב, לכן דוקא לר"ע דסבר נזק שלם צריך קרא אבל לדידן לא צריך קרא, ונמצא דליכא קרא לפטור מדמי עבד. אלא דבכוונה לא שייך לחייב בדמים דהביאהו לב"ד וישלם לך אבל שלא בכוונה דפטור ממיתה חייב דמים: ''' אכן ''' זה ביארתי ע"פ דברי התוס' והרשב"א דר"ע אית להו דרבה דאין השור בסקילה אין הבעלים משלמים כופר. אמנם למעלה בפ"ח ביארתי באופן אחר אבל מדברי הרמב"ם כאן צ"ל כד' התוס' והרשב"א וכנ"ל: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף