עריכת הדף "
אבן האזל/נזקי ממון/ג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יא == '''בהמה שהוחלקה באבן או במימי רגליה ונפלה לגינה ונחבטה על גבי פירות וירקות או שאכלה משלם מה שנהנית, אפי' הלכה מערוגה לערוגה ואפי' נשארה שם כל היום כולו אינו משלם אלא מה שנהנית, ומה הנאה יש לה בחביטה שהרי מצאה מקום רך ולא נתרסקו אבריה, אבל אם ירדה כדרכה ואכלה משלם מה שהזיקה ואפי' טנפה פירות במי לידה משלם מה שהזיקה מפני שתחילתו בפשיעה וכן אם דחפתה חברתה ונפלה משלם מה שהזיקה מפני שהי' לו להעבירן אחת אחת כדי שלא ידחפו זו את זו.''' ''' בגמרא ''' בדף נ"ח היכי נפל רב כהנא אמר שהוחלקה במימי רגליה רבה אמר שדחפוה חברותיה וקאמר בגמ' דרב כהנא לית ליה דרבה משום דאיבעי ליה לאעבורי חדא חדא, ופסק כרב כהנא, ויש לעיין מה פריך היכי נפל ואמאי לא נימא דנפלה מעצמה, ובגמ' הי' אפשר בדוחק לומר דפריך רק לגלויי על פלוגתא דרב כהנא ורבה ולומר דר"כ אית לי' דדחפתה חברתה הוי פשיעה משום דהוי ליה לאעבורי חדא חדא [וכמו בתוס' ב"מ כ"א ד"ה וכמה] אבל ממה שהוסיף הרמב"ם לכתוב שהוחלקה באבן מה שלא נזכר בגמרא מוכח דדוקא הוחלקה ונפלה ע"י דבר אחר אבל נתקלה ונפלה מעצמה לא הוי אונס, וכמו שמצינו בגמ' בדף ל"א למ"ד נתקל פושע דהוא דוקא אם נתקל מעצמו אבל השני שנתקל בראשון לא הוי פושע וכמו שכתבו בתוס' בדכ"ז בד"ה ושמואל, ואף דהרמב"ם בפי"ג פסק דנתקל לאו פושע היינו באדם משום דאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים אבל בבהמה אמרינן איבעי לי' לעיוני וכמו שכתבו התוס' שם בד"ה לפי שאין דרכן אלא דהתוס' כתבו זה רק לענין שור פקח שנפל לבור ולפנינו נבאר מזה, אח"כ ראיתי שעמד בזה בש"מ וז"ל שהוחלקה במימי רגליה משמע דאם נפלה מאליה בלא הוחלקה במימי רגליה דחשיב פשיעה ותימה דלעיל גבי הכלב והגדי פטרינן כשנפלו רק בכותל צר ושמא יש לומר דהכא מיירי בשור פקח בלילה דהי' לו להעבירם חדא חדא ולהזהר ומדלא העבירם חייב ולעיל מיירי בשור פקח ביום לכך חשבינן ליה אונס וצ"ע תלמיד הר"פ ז"ל, ומה שכתב דהיה לו להעבירם חדא חדא הוא לאו דוקא דהא לא מיירי עכשיו בדחפוה חברותיה אלא כונתו דהי' לו לשמרה שלא תפול, אכן תירוצו תמוה דמניין לגמ' לומר דמיירי בשור פקח בלילה ולהקשות היכי נפל, ואין לומר משום דסתמא קתני דא"כ מאי מתרץ שהוחלקה במימי רגליה הא סתמא קתני אפי' נפלה מעצמה, ועכ"פ כמו דמוקים בגמרא אוקימתא דרב כהנא ורבה, הוי ליה לאוקמי בפשיטות בשור פקח ביום שכן דרכו, ומדברי הרמב"ם שהוכחנו מדהוסיף תיבת באבן ודאי מוכח דאין נ"מ ותמיד אם נפלה מעצמה לא הוי אונס דאם לא כן כמו שהוסיף לכתוב באבן היה לו לכתוב בשור פקח ביום וע"כ כמו שכתבנו דאם נפלה מעצמה הוי פשיעה דאיבעי לה לעיוני, ואף דאח"כ כתב הרמב"ם ירדה כדרכה היינו משום דכותב לשון המשנה אבל באמת כל נפילה בדרך פשיעה הוי כמו ירדה כדרכה. ''' ומה ''' דהקשה בש"מ מהא דאמרינן גבי הכלב והגדי דכשנפלו פטורים דהוי אונס יש לומר דדוקא התם דעמדו במקום אחד ונפלו זה אינו מצוי כלל ובאופן זה אם נפלו הוי אונס, אבל אם נפלה בדרך הלוכה לא הוי בגדר אינו מצוי כלל דלהוי אונס לגבי הבעלים דאפשר שתכשל ותפול ומ"מ אף דאפשר שתכשל לא הוי אונס לגבי הבהמה משום דאמרינן דלגבי בהמה הוי נתקל פושע ולכן חייבים הבעלים כשלא שמרו אותה. ''' אלא ''' דלכאורה הוא סוגיא מפורשת בדף כ"ט דגבי בהמה לא אמרינן נתקל פושע דאמרינן שם בשלמא כדו משכחת לה בין בשעת נפילה בין לאחר נפילה אלא גמלו בשלמא לאחר נפילה משכחת לה במפקיר נבלתו אלא בשעת נפילה היכי משכחת לה, ופירש"י היכי איכא למימר נתקל פושע הוא מה הוא יכול לעשות אם נתקלה בהמתו דבשלמא נתקל הוא ונשברה כדו איכא למימר איבעי ליה לעיוני ומיזל אלא גמלו מי איכא למימר הכי, וכן כתב הראב"ד כאן בש"מ דר"מ לא אמר נתקל פושע אלא באדם, והרשב"א כתב וז"ל היכי משכחת לה דלמר תחשב פשיעה ולמר לא תחשב פשיעה דנתקל פושע ולאו פושע לא שייך בבהמה אלא באדם, אבל בהמתו אטו ברגלה נקט לה וכיון שכן בשעת נפילתה או הוי פשיעה למר ולמר או אנוס למר ולמר עכ"ל ולכאורה מסופק הרשב"א בזה אכן א"א לפרש כן דהא בתחלה כתב בהדיא דנתקל פושע לא שייך בבהמה ע"כ נראה דכונתו דבדרך נתקל ודאי לא הוי פשיעה ומה שכתב או הוי פשיעה למר ולמר היינו היכי שנפלה בפשיעת הבעלים וכדמשני דעברה דרך שרעתא דנהרא, עכ"פ מוכח להדיא לפירושי כל הראשונים דבבהמה לא אמרינן נתקל פושע - ודלא כמו שכתבנו בדעת הרמב"ם וכפי מה דמוכח פשטה דסוגיא דדף נ"ח [איברא דלפי"מ שפירשו בתוס' דשעת נפילה אינו שעת נפילה ממש אין הוכחה דבבהמה לא אמרינן נתקל פושע דבשביל תקלת הבהמה אין לחייבו דהוי שור בור, אבל לפירש"י דהוא שעת נפילה ממש א"כ מוכח שפיר דבבהמה לא אמרינן נתקל פושע]. ''' ונראה ''' דמה דמוכח מסוגיא דהמניח דבבהמה לא אמרינן נתקל פושע היינו משום דנפלה גמלו ולא העמידה מיירי ברה"ר דיש להגמל רשות לילך ולכן שפיר דלא שייך לומר נתקל פושע דהא אי אפשר שילכו הבעלים אחריהן תמיד ובזה שפיר דברי הרשב"א דאטו ברגלה נקט לה וכמו דאמרינן בדף י"ט וכי יאחזנה בזנבה וילך, דהא אף דנימא דפשע הגמל במה שנתקל עכ"פ לא הוי משונה והוי רגל ופטור ברה"ר ולכן לא שייך כלל לומר נתקל פושע, ואיברא דאם הי' מכניס שורו לחצר חבירו שלא ברשות ונפל והזיק בשעת נפילה בעל השור חייב ולא נימא בזה דבעל השור אנוס בהיזק השור - וכל זה הוא כשנפלה גמלו והזיקה ברה"ר אבל אם נפלה מרה"ר לגינה כיון דלא הוי אונס א"כ כמו דמחייבינן הבעלים כשהולכת הבהמה מרה"ר לרה"נ ולא אמרינן דאינם יכולים הבעלים להלך אחריה שלא תלך לרה"נ וכמו שבארנו הטעם בפ"א הל' ח' דלא פטרה התורה אלא מה שעושה הבהמה ברה"ר דזהו אורחה בהכרח, ה"נ כשנפלה מרה"ר לגינה כיון דלאו אורחה בהכרח וגם לא הוי אונס שפיר חייבים הבעלים ולכן אף דמפשטות דברי הראשונים בסוגיא דדף כ"ט שהבאנו משמע דבבהמה לא אמרינן כלל נתקל פושע אכן מסוגיא זו דנפלה לגינה ומדברי הרמב"ם מוכח להדיא דדוקא נפלה ע"י דבר אחר אבל נפלה מעצמה חייב וע"כ דהוא כמו שבארנו. ''' ויש ''' להביא ראי' לדברינו דגבי בהמה אמרינן נתקל פושע מהא דתנן במתני' דהקדר שהכניס קדרותיו דנפל לבור והבאיש מימיו חייב ואם נימא דנפילת בהמה הוי אונס אמאי חייב אמנם דהיא קשה בלא זה דהא שור פקח ביום שנפל לבור פטור וכתב הרמב"ם בפי"ב הל' ט"ו דהרי הוא כמו אונס ומצאתי שעמדו בזה הסמ"ע והט"ז בסי' שצ"ח, והסמ"ע כתב דהוא מטעם קרן לפי שאין דרכו ליפול ודבריו תמוהים כמו שתמה הט"ז דאם אין דרכו ליפול הוי גדר אונס ופטור לגמרי כמו בנפלה לגינה ולא הוי גדר משונה והסמ"ע נראה שלמד זה מהא דתנן ואם הי' אביו או בנו לתוכו משלם את הכופר ופריך עלה בגמרא והא תם הוא, והט"ז לא הזכיר כונת הסמ"ע אך באמת אין דמיון משם דשם כונת הגמרא אם הפיל עצמו בכונה כדי להרוג את האדם, אבל בנפל לבור והבאיש מימיו לא שייך כן ואם אין דרכו ליפול הוי גדר אונס ולא גדר קרן - והט"ז תירץ דחייב משום שהכניס שורו שלא ברשות, וגם תירוצו אינו מבורר דאם הנפילה הוא אונס לא יתחייב בשביל מה שהכניס שלא ברשות ועוד דבתירוצו לא יתיישב הא דתנן במתני' ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב רבי אומר בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו בעה"ב לשמור הא אם קבל עליו לשמור חייב ואכולה מתני' קאי והיינו דגם בבבא דנפל לבור אם קבל עליו בעל החצר לשמור חייב בעל החצר על נזקי השור, וכן פסק להדיא הרמב"ם בפרק ז' הל' ה' ואם נימא דשור פקח שנפל לבור הוי אונס גמור לגבי בעל הבור א"כ אמאי חייב שומר חנם, ואין לומר דמיירי בשור פקח בלילה דבודאי לא משמע כן דסתמא תנן וכן הרמב"ם סתם דבריו וכתב ואם קבל עליו בעה"ב לשמור הרי הוא חייב בנזק השור שנפל לבור, ולא חילק בין ביום לבלילה ועוד דהראב"ד השיג על הרמב"ם גבי הכניס ברשות וכתב לא ידעתי למה פטור לא בנגיחה ולא בהבאשת מימיו ומוכח דסובר דבעל השור חייב בהבאיש מימיו גם בהכניס ברשות. ''' ע"כ ''' נראה דבאמת עיקר הקושיא לא יקשה כלל לדעת הרמב"ם בפי"ב הל' ט"ז דסובר דמה דשור פקח ביום פטור בעל הבור הוא דוקא אם מת השור אבל אם הוזק חייב בשור פקח, והנה המ"מ כתב שם בטעמו של הרמב"ם משום דסובר דמה דאמרינן לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים הכי נמי בהמה אין דרכה להתבונן, ומ"מ אם נפל שור פקח ביום ומת פטור משום שהפקחות מעיינות ונשמרות ממכשול גדול שיש בו סכנת נפשות ולפי"ז יהי' סתירה לדברינו שכתבנו בדעת הרמב"ם דבבהמה אמרינן נתקל פושע אף שהרמב"ם פוסק גבי אדם נתקל לאו פושע והוא עפ"י מה שכתבו התוס' בריש המניח דשור עיניו למטה ולא אמרינן אין דרכו להתבונן אבל לדברי המ"מ א"א לומר כדברינו, אכן באמת דברי המ"מ אינם מיושבים דכיון דאמרינן אין דרכן להתבונן א"כ מניין יודע איזה מכשול יש אם מכשול שיש בו סכנה או מכשול שאין בו סכנה, ע"כ הנכון לומר דבאמת בבהמה לא אמרינן אין דרכו להתבונן ומשום הכי שור פקח ביום פטור ומ"מ סובר הרמב"ם דזהו דוקא לענין מיתת השור אבל אם הוזק לא אמרינן כן משום דאפי' רואה הבור אינו שומר עצמו כ"כ כיון דאין בו מכשול גדול ומקור לדבר זה אמר גיסי הגאון רמ"מ שי' מהא דאמרינן בחולין דף נ"א גבי נפולה דהניחה למעלה ומצאה למטה אין חוששין משום נפולה דאמידי אמדה נפשה והתם מיירי שאינה יכולה לילך וא"כ הוזקה ומ"מ אמרינן דאמדה נפשה שלא תכשל מכשול של ריסוק אברים. ואף דהתם אשכחן רק היכי דהפילה עצמה בכונה דאמרינן דאמדה נפשה מ"מ נוכל לומר גם בנפלה שלא בכונה דהיכי דרואה הבהמה שאין בהנפילה מכשול של מיתה אינה שומרת עצמה כ"כ בהליכתה וממילא אפשר שתכשל ותפול ומיושב שפיר דגבי הכניס ברשות דקדק הרמב"ם וכתב שאם קבל עליו בעה"ב לשמור הרי הוא חייב בנזק השור שנפל לבור ונוכל לומר דכונתו אם הוזק השור דאז גם בשור פקח חייב ובנפל לבור והבאיש מימיו כיון דקאי על בשעת נפילה דלאחר נפילה לשמואל הוי שור בור ומים כלים ובשעת נפילה נוכל לומר דלא מת השור והבאיש מגופו שלכלך המים ברפש וטיט שעליו, וממילא ליכא כאן דינא דשור פקח ביום ואף דאמרינן בגמ' לא שנו אלא שהבאיש מגופו אבל הבאיש מריחו פטור מ"ט גרמא בעלמא הוא והבאיש מריחו היינו מסרחון הנבלה כמו שפירש"י זה לא קשה כלל דבגמ' בודאי צריך לומר דמריחו פטור ואשמעינן דאפי' אם מת וליכא פטורא דשור פקח ביום דהיינו שנפל בלילה מ"מ פטור משום דהוי גרמא אבל עכ"פ מתני' דקתני סתמא ולא ניחא לן לאוקמי דוקא בנפל בלילה לא תקשי דלא תנן כלל שמת, ואם מת השור ונפל ביום זה ידעינן כבר ממתני' דשור פקח ביום דהוי אונס - ומיושב ג"כ מה שהרמב"ם כתב דין זה בסתמא ולא חלק בין נפל ביום לנפל בלילה כיון דלא הוזכר כלל שמת השור א"כ אין כאן אונס כלל - ובאמת יש להתיישב בזה אם נפל השור ומת קודם שהבאיש בשעת נפילה דהיינו שמת מהבל הבור תיכף בנפילתו כמו דאמרינן בדף נ' דהבל הבור מהני ביה בתחלת נפילתו אם נוכל לחייבו מדין שור דבפשוטו נוכל לומר דכיון דתנן ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים א"כ היכי דבשעת היזק כבר מת השור א"כ אין בו רוח חיים, ואיברא דרב דסבר דלא אפקרינהו הוי שור ע"כ למד דלאו בע"ח משור או כמו שכתבו התוס' בדף ד' דלמד משור ובור במה הצד ועכ"פ סבר דאית לי' דין שור א"כ ודאי בשעת נפילה כ"ש דהוי שור דהא אין כח אחר מעורב בהן ולפי מה שכתבו התוס' בדף ה' דאש אף דכח אחר מעורב בהן מ"מ לא גרע מבור דאין כח מעורב בהן דלגבי בור שאינו הולך ומזיק לא גרע אש במה דכח מעורב בהן א"כ גם באבנו וסכינו ומשאו בשעת נפילה דאמרינן דהוי אש דוקא היכי דאפקרינהו אבל לא אפקרינהו הוי שור, אבל לשמואל דלאחר נפילה סבר דלא הוי שור מסתבר דגם בשעת נפילה אם אין בו רוח חיים אף דאין כח אחר מעורב בהן לא הוי שור, ואפשר דכיון דעכ"פ תחלת מעשה הנפילה וסבת ההיזק הי' בעת שהי' בו רוח חיים לכן נוכל ללמוד משור ואם נאמר דאין בו דין שור ויהי' לנו רק לומר דיש בזה דין אש, ולפי"ז לפי"מ שנכתוב לקמן בדברי הרא"ש בהכותל והאילן שנפלו לרה"ר דכ' הרא"ש דגם בשעת נפילה הוי בור וכתבתי שם דדין אש הוא רק ע"י מעשה ולא ע"י דין ממונו לחוד א"כ לפי"ז לא יהי' כאן דין אש אלא דין בור ומדין בור א"א לחייבו על היזק המים וע"כ איירי דלא מת השור קודם הנפילה והבאיש מימיו הוא לא מחמת מיתתו ולאחר כן בודאי לא הוזכר שמת השור וברווחא נוכל לומר דגבי בשעת נפילה לא איירי כלל במיתת השור:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף