עריכת הדף "
אבן האזל/נזקי ממון/ג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== י == '''היתה מהלכת ברה"ר ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חברתה ואפי' עמדה משלם מה שנהנית שכן דרך הבהמות לאכול זו מעל גבי זו, ואם קפצה ואכלה על גבי חברתה משלם מה שהזיקה שגבי חברתה כחצר הניזק הוא חשוב.''' ''' המ"מ ''' כתב ע"ז מחלוקת אילפא ור' אושעיא ופסק כר' אושעיא וכתירוצא דרבא בקופצת וכן דעת ההלכות, והשיג עליו הכ"מ דהא הרי"ף הביא הא דאילפא ור' אושעיא ומוכח דלא פליגי ודבריו תמוהים דהא כתב הרמב"ן במלחמות ליישב דעת הרי"ף דאפשר דפליגי ופסק כר' אושעיא, עיין שם בארוכה, ובמה שכתב הרמב"ם שכן דרך הבהמות לאכול זו מעל גבי זו פי' הכ"מ דהיינו לאפוקי דלא נימא דהוא משונה, וכן פי' דברי הגמ' דאמר מ"ש הלכה דאורחה הוא עמדה נמי אורחא הוא דהכונה מ"ש הלכה דאורחה ואינה שינוי, נטה בזה מדרך הרא"ש שפי' דזה לא הוי ס"ד כלל לומר דהוי שינוי דכיון דאורחה למיכל נהמא אורחה לסרוכי ולמיסק, וכל השקו"ט בגמ' הוא רק אם הוי אורחה גמור באופן דאין רשות לבעל הפירות להניח פירותיו ולעשות שם לחצר הניזק, וכמו דאמרינן גבי מקצה מקום מרשותו לרה"ר וע"ז אמר מ"ש הלכה דאורחה פי' והוי אורחה גמור עמדה נמי אורחה ומשני בקופצת דלא הוי אורחה גמור אף דלא הוי משונה, ולכן יש רשות לבעל הפירות להניח פירותיו ולעשות שם לחצר הניזק, אכן טעמו של הכ"מ הוא עפ"י מה שכתב מקודם לחלוק על הרא"ש, שכתב דהיכי דיכולה לאכול בלא קפיצה אפי' קפצה פטור, והוא לשיטתו דכיון דיכולה לאכול בלא קפיצה אין רשות לבעל הפירות לעשות מקום זה לחצר הניזק, אבל הכ"מ כתב דלא כהרא"ש דכן משמע באמת מפשטות לשונו של הרמב"ם דאין נ"מ ובכל גווני אם קפצה חייבת, והחילוק בין קפצה לעמדה הוא כמו שכתב הרמב"ן במלחמות דבקפצה הוי כמו דשבקתה לרחבה ואזלא וקמה בצדי רחבה וה"נ בקפצה נסתלקה מרה"ר לגמרי, ולכן סובר הכ"מ דלפי זה אין חילוק כלל בין אורחה לגמרי ללאו אורחה לגמרי, דהחילוק בין עמדה לקפצה הוא רק בזה, דעמדה עומדת ברה"ר והוי כמו מחזרת דפטורה וקפצה הוי כמו שנסתלקה מרה"ר, וא"כ מה דאמר הגמ' מ"ש הלכה דאורחה, וכן מ"ש הרמב"ם שכן דרך הבהמות היינו לאפוקי דלא לימא דהוי שינוי והכ"מ הביא דברי הנמוקי יוסף שכ' דמה דמחלקינן בין קפצה לעמדה היינו משום דבהמתו לאו כחצר הניזק גמור הוא דהא אכלה מתוך החנות חייבת, וזהו עפ"י דעת הרמב"ן, ונמצא דהרמב"ן והרא"ש מחולקים בטעמא דקפצה חייבת ועמדה פטורה דלהרמב"ן הא דעמדה פטורה, היינו משום דבהמתו לאו כחצר הניזק גמור, ובזה צריך דוקא שנסתלקה מרה"ר, אבל בחצר הניזק גמור חייבת אף שעומדת ברה"ר כמו מתוך החנות, ולהרא"ש החילוק הוא לא ברה"נ גמור ואינו גמור אלא באורחה גמור ואינו גמור, דעמדה כיון דהוי אורחה גמור לא מהני מה דעל גבי חברתה הוי חצר הניזק, ומה דחייבת במתוך החנות נצטרך לומר דמתוך החנות נמי לא הוי אורחה גמור כמו דלא הוי אורחה גמור לבהמה לילך בחצר הניזק דאין זה דרך הליכה ממש. ''' והנה ''' לפי מה שנפרש דהרמב"ן והנמוק"י אינם מחלקים כלל בין אורחה גמור לאורחה שאינו גמור, א"כ צריך ביאור מ"ט דמ"ד מחזרת חייב, וצריך לומר דבזה גופא פליגי דמאן דסבר מחזרת חייב סבר דיש נ"מ בין אורחה לגמרי בין לאו אורחה לגמרי, וכן פי' להדיא הרמב"ן במלחמות טעמא דאילפא דסבר דבלא קפצה נמי חייב, דאע"ג דאין זה שינוי מ"מ אין זה שן שפטרה תורה שאין דרכה לאכול ממקום גבוה אלא ממקום נמוך, ור' אושעיא סבר דוקא קופצת לפי שנסתלקה וכו' ואנן כיון דקיי"ל מחזרת פטורה ולא מחייבא עד דשבקתה לרחבה, ממילא שמעינן דהלכתא כר' אושעיא, וחזינן להדיא דהרמב"ן מפרש דבזה גופא פליג רב ושמואל במחזרת, ולדעת הרא"ש נימא דפליגי אי מחזרת אורחה לגמרי או לאו אורחה לגמרי, אבל לעולם משכחת לאו אורחה לגמרי כמו גבי קופצת. ''' ולפי ''' מה שביארנו א"כ אין הכרח כלל לפרש בגמ' לדעת הרמב"ן דלא כפי' הרא"ש דהכונה מ"ש הלכה דאורחה ואינו שינוי דכיון דהרמב"ן מפרש דאילפא דמחייב נמי בעמדה היינו משום דלאו אורחה לגמרי א"כ שפיר הפירוש בהא דאמר מ"ש הלכה דאורחה הוא כפי' הרא"ש מ"ש הלכה דאורחה, והוי אורחה לגמרי עמדה נמי אורחה, ונאמר דמאן דפטר במחזרת וכן ר' אושעיא דפוטר בעמדה סבר דבכל אופן אורחה ואין חילוק כלל ודוקא בקופצת חייבת, כיון שנסתלקה מרה"ר והוי כמו דשבקתה לרחבה, ואפי' לפי' השני שמביא הרמב"ן דאפשר דלמסקנא גם אילפא מיירי בקופצת, אבל לפי ההו"א ודאי כונת הרמב"ן כפי פירושו דהוי סבר לחייב בלא קופצת, משום דלאו אורחה לגמרי א"כ הפי' בגמ' בודאי כדברי הרא"ש, וכן מה שכתב הרמב"ם שכן דרך הבהמות היינו ג"כ מלבד דלא הוי שינוי, אלא דהוי אורחה לגמרי ולא אמרינן דלא הוי אורחה לגמרי ואינה פטורה ברה"ר, מ"מ בדברי הרמב"ם נכון לפרש כפי הכ"מ דאתא לאפוקי דלא הוי שינוי, וכמו שכתב למעלה מה שדרכה להתלות בכלים ולאכול לענין דלא הוי שינוי, וממילא אפשר דמפרש הרמב"ם כן בדברי הגמ' ואולי מפרש הרמב"ם דבהו"א דגמ' דמחייבינן בלא קופצת הוי סבר דהוי משונה ולא הוי סבר הא דאמרינן כיון דאורחה למיכל נהמא, אך למסקנא באמת דמי להא דאמרינן כיון דאורחה למיכל נהמא, ורק בקופצת חייבת משום דע"ג חברתה חצר הניזק והחילוק מאכלה בלא קפיצה לתוך החנות נאמר גם להרמב"ם כפי' הרמב"ן והנמוק"י דע"ג חברתה לא הוי חה"נ גמור וכנ"ל. ''' ונראה ''' דהחילוק בין דעת הרמב"ן לדעת הרא"ש הוא בפי' דברי הרי"ף שכתב דשן ורגל פטורים ברה"ר דאורחה הוא, דלדעת הרמב"ן הוא לפי"מ שביארנו ברפ"א סברת הרי"ף דאינו רק טעמא דקרא אלא דהוא גדר על רשות הניזק, משום שמצינו דעל גבי חברתה חשיב חצר הניזק, ומ"מ איכא נ"מ בין קופצת ולא קופצת, וכן בעי טעמא למ"ד מחזרת חייב וכן מקצה מקום, ובארנו דחידש הרי"ף דשיעור חצר הניזק הוא כל מקום שאין רשות להבהמה לילך כדרכה ולאכול, וזהו לדעת הרא"ש דסובר דכל מקום שיכולה לאכול בלא קפיצה אפי' קפצה פטורה, וכן הוא שיטת התוס' למ"ד מחזרת חייבת דמקום שיכולה לאכול בלא חיזור אפי' מחזרת פטורה, אבל דעת הרמב"ן להסבר הנמוק"י אינו כן, אלא דזה דוקא ברה"נ שאינו גמור, והיינו דמה דנחשב רה"נ הוא רק בשביל שאינו רה"ר ואינו מקום הילוך הבהמות כמו ע"ג חברתה דבאמת הוא בטל לרה"ר ולא הי' בדין שיחשב שדה מעיקר דינא, וכמו דאשכחן לענין דיני שבת דאדם ובהמה אינם חולקים רשות לעצמם, וחשובים כרה"ר, אלא דמ"מ לענין דיני נזקין נחשב שדה אחר, משום דעכ"פ אין רשות להבהמות לילך ע"ג חברתה לכן נחשב חצר הניזק, אלא דכ"ז אם בדרך הלוכה אינה יכולה לאכול, אבל אם יכולה לאכול בדרך הלוכה א"כ מה מהני מה דהפירות מונחים במקום שאינה יכולה להלוך כיון דבדרך הלוכה היא אוכלת, אבל אם קפצה ואכלה אף דלדעת הרמב"ן גם קפיצה היא אורחה, מ"מ כיון שכבר נסתלקה מרה"ר והיינו מעיקר מקום הלוכה לכן אם אכלה חייבת כיון דהפירות מונחים במקום שיכול ליחשב שדה אחר. ''' אבל ''' כל זה ברה"נ שאינו גמור אבל ברה"נ גמור כמו מתוך החנות לא איכפת לן כלל בסברא דדרך השור לילך כיון דעכ"פ אכלה פירות מרה"נ גמור, והוא הדין במחזרת דלמאן דאמר מחזרת חייבת סבר כיון דזהו לאו עיקר דרך הבהמה להחזיר ראשה ולאכול לכן חייבת, ומאן דאמר מחזרת פטורה סבר דמחזרת נמי חשיב אורחה והיינו דוקא משום דצדי רה"ר אינו חשיב רה"נ גמור, דהא צדי הרחבה שייכים לכל, ורק דמכיון דאין דרך הבהמות לילך שם לכן יש רשות לכל אחד להניח פירות בצד ביתו, אבל אין זה רה"נ גמור, לכן במחזרת פטורה כיון דיכולה לאכול בדרך הלוכה ודוקא בשבקתה לרחבה חייבת, וזהו דוקא בשביל שהוא רה"נ שאינו גמור, וכן הוא בפתח החנות הוא כמו תריסי חנויות וכמו שכ' רש"י בביצה ד' י"א ע"ב דחנות הוא כמו תיבה עומדת בשוק ותריסי חנויות הוא דלתות פתחיהן ונמצא דהחנות פתוחה ברה"ר, אבל החנות בעצמה הוא רה"נ גמור ולא איכפת לן אף דהבהמה אוכלת מרה"ר חייבת. ''' ונמצא ''' דלהרמב"ן והנמוק"י מה דחידש הרי"ף טעמא דאורחה הוא לחדש חיוב ולעשות שדה אחר ברה"נ שאינו גמור דבלא טעמא דאורחה היינו אומרים דאין זה שדה אחר, אבל מכיון דאמרינן דטעמא דשן ורגל פטורים ברה"ר משום דאורחה אמרינן דרה"נ שאינו גמור נמי חשיב רה"נ, ובזה הוא דוקא אם אינה עומדת ברה"ר, אבל אם עומדת ברה"ר ואוכלת משם פטורה, אבל ברה"נ גמור אף דעומדת ברה"ר ואוכלת משם חייבת, ואף דטעמא דרה"ר הוא משום דאורחה מ"מ כיון דאכלה משדה אחר ממש חייבת דדוקא לרבות בחיובים ולעשות שדה אחר מהני טעמא דאורחה אבל ברה"נ ממש לא מהני טעמא דאורחה, כיון דגלי קרא דאזלינן בתר מקום הביעור, וכיון דהביעור הי' ברה"נ גמור חייבת כמו היכי דהלכה מרה"ר לרה"נ, אבל בחה"נ שאינו גמור דכל עיקר דאנו חושבין זה לשדה אחר הוא בשביל הרשות, דאין רשות להבהמות לילך שם, וכיון דיכולה לאכול בדרך הלוכה ברה"ר לא נחשב שדה אחר, וכן צריך לומר בטעמא דהתיזה ברה"ר והזיקה ברה"י חייב דהוא משום דהזיקה ברה"נ גמור לכן לא איכפת לן אף דהמעשה עשתה ברה"ר. ''' אבל ''' לפי' הרא"ש הוא להיפוך דטעמא דהרי"ף דשן ורגל פטורים משום דאורחה הוא מחדש פטורים, דאפי' היכי דמונח ברה"נ מ"מ כיון דאוכלת בדרך הלוכה ברה"ר פטורה ואינו מחלק בין שני מיני רה"נ, אלא שמחלק בין שני מיני אורחה דדוקא אורחה גמור פטורה ולא באורחה שאינו גמור וטעמא דהתיזה ברה"ר והזיקה ברה"נ הוא משום דצרורות הוי אורחה שאינו גמור וכמש"כ ברפ"א. ''' והנה ''' בהא דמקצה מקום מרשותו לרה"ר פירש"י ונכנסה שם בהמה דרך הלוכה ואכלתן, ומוכח דהכונה דכל הבהמה נכנסה שם ולא דעמדה ברה"ר ואכלה משם, וכן הר"ח בפירושו מפרש להדיא וז"ל במקצה מקום מרשותו ונתן בו פירות והניחה הבהמה רשות הרבים והלכה אל הפירות ואכלתם עכ"ל, והנה לשיטת הרא"ש מיושב היטב כיון דסובר דסברא דלאו כל כמינך דמקרבת לפירותיך מהני תמיד אפי' ברה"נ גמור ומה דחייב כשהלכה הבהמה מרה"ר לרה"נ, היינו דלילך לרה"נ אין זה דרך הלוכה ממש, כי אין זה דרך הלוכה לילך מרה"ר לחצר או לשדה, אבל במקצה מקום שנכנסה דרך הלוכה כמש"כ רש"י פטורה, ואף דאח"כ בד"ה ושמואל כ' רש"י ורה"ר נמי לא הוי שאין זה דרך הלוכה צריך לומר דמש"כ רש"י ונכנסה דרך הלוכה היינו שהי' כדרכה ממש ולא כמו מחזרת דאינו דרך הלוכה ממש, אבל מ"מ אין זה המקום מיוחד לבהמות לילך שם, ולכן שפיר כתב דרה"ר לא הוי שאין זה דרך הלוכה היינו דאין זה מקום הלוך הבהמות ומ"מ כיון דעכ"פ אכלה בדרך הלוכה ממש וכי אורחה לגמרי שפיר פטורה, וכל זה לדעת הרא"ש. ולדעת הרמב"ן דסובר דהך סברא לא מהני אלא ברה"נ שאינו גמור צריך לומר דמקצה מקום נמי מיקרי רה"נ שאינו גמור דכיון דיש רשות לבני רה"ר ליכנס לשם, וכמו דאמרינן בסוף חזקת הבתים דאינו יכול להחזיר כתלים למקומן משום דהוי מיצר שהחזיקו בו רבים לא הוי רה"נ גמור. ''' וצריך ''' לומר דדעת הרמב"ן דדוקא לאנשים יש רשות לילך שם דאם הי' שם ג"כ דרך הלוכם של הבהמות א"כ לא הוי רשות הניזק כלל, וע"כ דרק לאנשים אמרינן בחזקת הבתים זימנין דדחקי רבים ועיילי להתם, אבל אין דרך הבהמות ליכנס לשם, ולפי"ז יהי' קשה לדעת הרמב"ן אם נכנסה שם הבהמה כולה ואכלה אמאי פטורה ובמה גרע מהיכי דשבקתה לרחבה ואזלא וקמה בצדי רחבה וצריך לומר דבצדי רחבה אין דרך הבהמה לילך, לכן הוי רה"נ אם נכנסה שם אבל במקצה מקום אף דאין מקום זה מיוחד לבהמות מ"מ אם נכנסה שם לא אמרינן דאינו דרך הלוכה, ועוד נוכל לומר דכיון דהך פלוגתא דמקצה מקום קאי למ"ד מחזרת חייב ולהך מ"ד ע"כ גם להרמב"ן תליא באורחה לגמרי ולאו אורחה לגמרי וכמש"כ למעלה דלהרמב"ן בזה פליגי במחזרת וא"כ שפיר במקצה מקום פטורה כיון דהלכה באופן דאורחה ולא הוי לאו אורחה כלל, ונמצא דלפי"ז יהי' להיפוך דלמ"ד מחזרת פטור ואינו מחלק בין אורחה לגמרי ללאו אורחה לגמרי רק דבשבקתה לרחבה חייבת, א"כ במקצה מקום צריך להיות חייבת אם הלכה כולה שם, אכן כל זה לפירש"י והר"ח, אבל התוס' פירשו גם במקצה מקום דמיירי במחזרת ועיין בנחלת דוד שהאריך בזה. ''' והנה ''' הרי"ף והרמב"ם השמיטו דין מקצה מקום מרשותו לרה"ר וכתב הרא"ש דגבי מחזרת הלכתא כלישנא קמא דשמואל סבר מחזרת פטור וללישנא קמא לית לי' פלוגתא דמקצה מקום דכיון דמחזרת פטור א"כ כש"כ מקצה מקום, ולכן לא הביא הרי"ף פלוגתא דמקצה מקום, וכתב הב"י בסי' שצ"א דכן יש להוכיח דעת הרמב"ם שהשמיט דינא דמקצה מקום, אכן לדעתי נראה דמהשמטת הרי"ף שפיר יש להוכיח כדעת הרא"ש אפי' אם נפרש בהא דמקצה מקום כפירש"י והר"ח, דכיון דעכ"פ מוכח דלישנא קמא לית ליה פלוגתא דמקצה מקום א"כ הרי"ף דפוסק כלישנא קמא אינו מביא פלוגתא דמקצה מקום דאם הי' מביא ע"כ הי' דין דמקצה מקום חייב כשמואל, וזה א"א דבגמ' מוכח דמקצה מקום יותר פטורה ממחזרת, אך כל זה ניחא לדעת הרי"ף דאין דרכו להביא אלא הסוגיות, אבל הרמב"ם דדרכו להביא כל הדינים העולים מהגמ' אינו מיושב כלל למה השמיט דין מקצה מקום לפירש"י והר"ח ז"ל דבשלמא לפי' התוס' דמקצה מקום איירי נמי במחזרת שפיר שלא היה צריך להביא, דכיון דמחזרת מצדי הרחבה פטורה, ה"נ מחזרת במקצה מקום פטורה, ואין בזה שום נ"מ ודוקא אם מחזרת חייב, אז יש סברא דמ"מ מחזרת במקצה מקום פטורה בשביל שהוא שוה לרה"ר ואינו גבוה מרה"ר כמו צדי רה"ר כמו שכתבו התוס' אבל אם נימא דמקצה מקום מיירי שנכנסה כולה שם, א"כ לא דמי כלל למחזרת לצדי הרחבה, דהא במחזרת בצדי הרחבה אם נכנסה כולה שם חייבת, וכיון דמקצה מקום אפי' נכנסה שם פטורה, א"כ אינו שייך כלל ללמוד ממחזרת, ומה דאפשר ללמוד זה מתוך הסוגיא אינו מספיק דבשביל זה ישמיט הרמב"ם הך דינא כמובן, ולכן לכאורה צריך לומר דהרמב"ם מפרש דמקצה מקום מיירי נמי במחזרת וכפי' התוס' ולא כפירש"י והר"ח ז"ל, וכן ג"כ נפרש לדעת הרמב"ן ויהיה מיושב ברוחה טפי. ''' אכן ''' באמת פי' התוס' תמוה טובא כמו שתמה בנחלת דוד דלפי דבריהם לא שייך הלשון לא שנו אלא מחזרת, אבל מקצה מקום כיון דמקצה מקום נמי מיירי במחזרת, והו"ל למימר לא שנו אלא מצדי הרחבה, אבל מקצה מקום פטורה ותרווייהו במחזרת ועוד דקשה קושיית הרשב"א למה מהפך בהך לישנא לומר דרב פוטר ושמואל מחייב, דבשלמא לפי' רש"י יש לומר דזה בודאי ידעו בגמ' דכך נשנה הפלוגתא דרב מוקים במחזרת ושמואל לא מוקים במחזרת, ורק דבלישנא קמא אמר דרב מוקים במחזרת, ושמואל סבר דמחזרת פטור, ובלישנא בתרא אמר דרב אמר דמתני' דוקא במחזרת ושמואל סבר דלאו דוקא במחזרת, אלא דמשכחת לה במקצה מקום ואפי' בלא מחזרת, ולכן ע"כ דרב סבר מקצה מקום פטור ודוקא מחזרת חייב, כ"ז כתב הנחלת דוד ועוד פקפק בעיקר סברת התוס' דמה בכך שמקצה מקום אין המקום גבוה מרה"ר, כיון דעכ"פ האכילה היא דוקא ע"י חיזור דלא הוי בדרך הלוכה אמאי אינו חייב כמו במחזרת מצדי הרחבה, ולכן קשה להעמיד דעת הרמב"ם והרמב"ן כפי' התוס'. ''' אכן ''' נראה דלא צריך לזה כלל דבפשיטות נוכל לומר דפלוגתא דמקצה מקום ודאי לא מיירי במחזרת, אבל לא מיירי שהלכה כולה לשם אלא שעמדה ברה"ר ואכלה משם כמו גבי מצדי הרחבה, וכן משמע באמת הלשון דהוי דומיא דמחזרת אלא דמקצה מקום היינו בלא מחזרת, והיינו דמצדי הרחבה שאכלה בלא חיזור פשיטא לגמ' דלכו"ע פטורה, כיון דמצדי הרחבה לא הוי רה"נ גמור והיא עומדת ברה"ר ואוכלת כדרכה, אבל מתוך החנות הא תנן דחייב, ואפי' אכלה בלא חיזור כיון דהוי רה"נ גמור כמו שכתב הנמוק"י, וע"ז פליגי במקצה מקום אי הוי כמו מצדי הרחבה או כמו מתוך החנות, ובאמת כתב כן הנחלת דוד לפירש"י, ולא הרגיש שמפירש"י משמע שהלכה לשם ואכלתן דהיינו שהלכה כולה שם, וכמו שכתבתי, עכ"פ הרמב"ם והרמב"ן יוכלו לפרש הגמ' כפשוטה דלא שנו אלא במחזרת, אבל בלא מחזרת אלא שאכלה כדרכה שעמדה ברה"ר ואכלה ממקום שהוקצה לרה"ר, בזה פליגי רב ושמואל דרב סבר דפטורה, כיון שאכלה כדרכה, ושמואל סבר דחייבת כמו אכלה מתוך החנות, אלא אכתי לא ניחא כ"כ מה דהרמב"ם השמיט דין מקצה מקום כיון דעכ"פ שמואל סבר דחייבת אף דמצדי הרחבה בלא חיזור ודאי פטורה וע"כ משום דסבר דמקצה מקום הוי כמו מתוך החנות, א"כ אין הוכחה כלל דלדידן דמחזרת פטורה מקצה מקום נמי פטורה, ואף דבגמ' איתמר כך בלישנא בתרא דמחזרת חייבת, ובמקצה מקום פליגי היינו כמו שכתב הנחלת דוד דע"כ הכי איתמר דרב אמר דמתני' במחזרת, אלא דיש לומר דעכ"פ ממילא כיון דללישנא קמא לא איתמר פלוגתא דמקצה מקום א"כ מסתבר לומר דמקצה מקום לא דמי למתוך החנות, ואפשר לומר עוד יותר דכיון דאמרינן דכנס אינו מחזיר כתלים למקומם משום דמיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו, א"כ בודאי לא עדיפא מצדי הרחבה ולישנא בתרא אפשר דלא סבירא לי', דכנס אינו מחזיר, ובפרט דבחזקת הבתים איכא תרי לישנא דללישנא קמא פליגי בכנס אם מוציא הזיזין, ורק ר' יעקב אמר לר' ירמי' בר תחליפא דהכי פליגי ר' יוחנן ור"ל אם מחזיר כתלים למקומן, ואיפכא איתמר א"כ אפשר דלישנא קמא הוי סבירא לי' דלר' יוחנן דאמר כנס ולא הוציא מוציא ה"נ דסבירא לי' דמחזיר כתלים למקומן, ולהכי סבר הכא שמואל דהוי רה"נ גמור, אבל לדידן בודאי לא הוי רה"נ גמור, ולהכי השמיט הרמב"ם כל הך דינא דמקצה מקום, משום דלדידן דאינו מחזיר משום דהוי מיצר שהחזיקו בו רבים ודאי לא עדיף מצדי הרחבה ופטור. ''' אך ''' כל זה הוא לפי מה שנאמר דהרמב"ם אינו מפרש כפירש"י והר"ח, אבל לפי פירש"י והר"ח דמיירי בהלכה כולה למקום שהוקצה מרשותו, וא"כ לפי מאי דנימא דמקצה מקום פטורה ואפי' הלכה כולה לשם פטורה, א"כ גרע מצדי הרחבה דשם בשבקתה לרחבה חייבת, וכל כי האי הו"ל להרמב"ם להשמיענו דלא נכלל כלל בצדי הרחבה אף דבדוחק אפשר לומר לפי דברינו דכיון דהך סוגיא אזיל אם נימא כנס מחזיר ולדידן דס"ל כנס אינו מחזיר דהוי מיצר שהחזיקו בו רבים פשיטא דהוי רה"ר גמורה, מ"מ אין הדבר מרווח וניחא יותר לפימש"כ דהרמב"ם מפרש בלא הלכה לשם ועמדה ברה"ר ואכלה וכן משמע פשטות הסוגיא:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף