עריכת הדף "
אבן האזל/נזקי ממון/ג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ז == '''חיה שנכנסה לרשות הניזק וטרפה ואכלה בהמה או בשר משלם נזק שלם שזהו דרכה, אבל כלב שאכל כבשים קטנים או חתול שאכל תרנגולים גדולים הרי זה שינוי ומשלם חצי נזק.''' ''' עיין ''' במ"מ שכ' דהרמב"ם פסק כברייתא כפשטה ודלא כשמואל דסובר דארי אין דרכו לטרוף ולאכול, ועיין מש"כ למעלה בפ"א הלכה ו', והנה הרמב"ם שינה מלשון הברייתא דבברייתא איתא וטרפה בהמה ואכלה בשר ופירש"י דחדא קתני טרפה הבהמה והרגתה ואכלה הבשר, ובהא דמשני רנב"י לצדדין קתני פירש"י כלומר הא דקתני ברייתא טרפה בהמה ואכלה בשר תרי מילי נינהו, טרפה בהמה והניחה או אכלה בשר ע"י דריסה, אבל הרמב"ם משמע דמפרש בשר כפשטה ולא קאי על אכילת הנבלה, א"כ יקשה אם הרמב"ם גורס כגירסתנו בגמ' א"כ מאי פריך אשמואל הא ברייתא כפשטה כשמואל טרפה בהמה להניח ואכלה בשר דעלמא וכדמתרץ הב"ע שטרפה להניח מאי פריך הא אכלה קתני ודחי אוקימתא זו, דהא אכלה לא קאי על הבהמה כלל אלא על בשר דעלמא, ואם היינו מפרשים דגם הרמב"ם אינו מכוין על בשר דעלמא אלא כונתו טרפה ואכלה בהמה היינו שאכלה הבהמה מחיים, או בשר היינו שאכלה אח"כ הנבלה היה מיושב אלא דלפי"ז שינה הרמב"ם מפירוש הגמ' דבגמ' מפרשינן טרפה ואכלה דהיינו שטרפה והרגה ואכלה הנבלה, והרמב"ם מפרש טרפה ואכלה בהמה דהיינו שאכלה כשהיא בהמה דהוא מחיים, ולא משמע כן כלל, ואם היה הרמב"ם גורס בגמ' כן כמו שכתב בלשונו לא היה קשה כלל דלפי"ז הך או בשר הוא מילתא אחריתא וכל דברי הגמ' קאי ארישא על טרפה ואכלה בהמה, ולפי"מ דמשני רנב"י לצדדין קתני הוא נמי ארישא דטרפה להניח ואכלה בהמה ע"י דריסה, אבל הא דקתני או בשר היא מילתא אחריתא, ולפי זה יהי' מיושב יותר לשון הברייתא דלפירש"י ג"כ קשה טובא דלמאי תני בברייתא בשר ולא אשכחן כלל דלימא הכי על חיה הטורפת ואוכלת וכדאמר שמואל ארי ברה"ר טרף ואכל, ועוד קשה לפירש"י למאי דמשני רנב"י לצדדין קתני שטרפה להניח או דרסה ואכלה, דא"כ זהו פירושא דברייתא דקתני ואכלה בשר דהיינו שדרסה ואכלה וקשה דבדריסה שאוכלת מחיים ודאי לא שייך למתני ואכלה בשר ולא שייך כן אלא בטריפה דהורגת ואוכלת לאחר מיתה, אבל לפי דברי הרמב"ם אם גורס כן בגמ' מיושב שפיר דלא קתני כלל בשר ברישא ואו בשר הוא מילתא אחריתא ואפשר דאשמעינן בכל מיני בשר ולאפוקי ממה דאמר בברייתא בדף י"ט, ועיין במה שנכתוב לקמן בהל' ח': ''' ב) ''' ''' אבל ''' כלב שאכל כבשים קטנים וכו', כבר הבאנו במקומות שונים מחלוקת הרא"ש ורש"י לענין כלבא דאכל אימרי ולפי שכאן הוא מקומו נבאר בארוכה, וכבר כתבתי דמלשון הרמב"ם שכתב אבל כלב שאכל כבשים קטנים וכו' משלם חצי נזק מוכח דגם על האכילה אינו משלם אלא חצי נזק והנה זה לשון הרא"ש בפ"ב סי' ג' בהא דתנן אכלה כסות או כלים וז"ל קשיא לי אמאי לא קתני אכלה בהמה מה שאין דרכה לאכול כגון כלב שאכל אימרי רברבי ושונרא דאכל תרנגולין דהוי רבותא טפי דאע"ג דאכילה גמורה היא ויש הנאה להיזקה אין משלם אלא חצי נזק ועוד לעיל קתני הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף ולא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוט ואמאי לא קתני ששה תמין וליתני אין מועדת לאכול דבר שאין דרכה לאכול, הילכך נראה לי לפרש האי דאמרינן האי כלבא דאכל אימרי וכו' אפחת שפחתה מיתה קאמר דלא מגבינן בבבל אבל דמי הנבלה משלם אם אכל בחצר הניזק ואם ברה"ר מה שנהנה, דאכילה לא הוי שינוי דדרכם לאכול אפי' נבלות גדולות, והאי דאמר האי כלבא דאכל לפי שאין דרכו להמית אלא לצורך אכילה ואע"ג דתחלת ההיזק הוה שינוי מחויב על האכילה דהוי אורחה והא דאמר לקמן גבי סתם דלתות חתורות אצל הכלב ופירש"י דאי לא הוי סתם דלתות חתורות הוי משונה ולא משלם אלא חצי נזק אחררה אע"ג דאין שינוי באכילה אלא שתחלת המעשה היה בשינוי מצי לפרש אי לא היה סתם דלתות חתורות אצל הכלב הוי אנוס ופטור לגמרי עכ"ל. ''' והיש"ש ''' בסי' ט' חלק על דברי הרא"ש ודחה ראייתו מהא דתנן אכלה כסות או כלים ולא קתני כלבא דאכל אימרי דהא גם לפי"ד הרא"ש קשה אמאי לא תנן רבותא בהמה שאכלה בשר וכה"ג שהוא מאכל לאחרים, וע"כ דלרב דאמר דברה"ר פטור קאי נמי אכסות וכלים משו"ה תנן כסות וכלים, ולשמואל דאמר דאכסות וכלים חייבת משום הכי תנן כסות וכלים לאשמעינן דבר"ה חייבת והכי קאמר ברה"ר פטורה ואם אכלה משלמת מה שנהנית כלומר באיזה ענין פטור ברה"ר במקום שמשלמת מה שנהנית, אבל בכסות וכלים שאין שם הנאה בעולם משלמת מה שהזיקה, ומה דקשה להרא"ש ליתני ששה תמין הא אף לפי שיטתו קשה דליתני אכלה כסות וכלים, ואפשר דס"ל דאכלה כסות וכלים הוא בכלל נשיכה וכן הוא בלשון הרא"ש בסי' י"ז, ולא נראה כן דהא אכלה קתני, אלא ודאי דמתני' אשמעינן הנך חמשה מיני קרן שכולם מענין נגיחה הם ומ"מ אם הועד לאחד אינו מועד לשני אבל זהו פשיטא שאם הועד לנגיחה שאינו מועד לאכול כסות וכלים ע"כ תורף דבריו. ''' והנה ''' מה שתירץ היש"ש דבמתני' קתני כסות וכלים אליבא דרב לאשמעינן דברה"ר פטור, ולא ידעתי למה יהי' בשר יותר אורחה להניח ברה"ר מכסות, ואף דפירות אם הניח ברה"ר ואכלה חייבת לשלם מה שנהנית היינו משום דנהנית ואינו שינוי, אבל בבשר דהוי שינוי אמאי לא יהיה גם בזה כל המשנה ובא אחר ושינה דלהניח בשר אינו יותר אורחה מלהניח כסות, ולומר דבבשר אין חידוש אינו מוכרח דלמה לא נאמר בבשר עבידי דמנחי ומתפחי וגם מש"כ היש"ש דלשמואל אשמעינן מתני' דכסות וכלים חייבת אפי' ברה"ר דמדייק מה דתנן ואם אכלה משלמת והיינו דוקא במה דשייך הנאה הנה במתני' לא תנן ואם אכלה אלא ואם נהנית ובא לאשמיענו דאם אכלה דבר שיש בו הנאה חייבת, אבל דבר שאין בו הנאה פטורה וא"כ מנלן למידק דעל כסות וכלים חייבת ברה"ר, איברא דעיקר כונת המשנה אליבא דשמואל הוא על הא דקתני בברייתא דאם אכלה חטים ודבר הרע לה פטורה והיינו אפי' במה דדרכה לאכול, אבל עכ"פ ליכא שום הוכחה במתני' דמה דתנן דברה"ר פטורה לא קאי אכסות וכלים, אלא דשמואל מסברא אמר דכיון דכסות וכלים הוא משום קרן ע"כ חייבת ברה"ר וסברא דכל המשנה לית ליה משום דעבידי אינשי דמנחי גלימא ומתפחי אבל עכ"פ אין לתרץ כתי' היש"ש דלהכי קתני במתני' כסות וכלים ולא בהמה שאכלה בשר. ''' ומה ''' שתירץ היש"ש במה דלא תנן להא דכלבא דאכל אימרי במתני' דחמשה תמין והקשה דגם לפי דברי הרא"ש אכתי אמאי לא חשיב אכלה כסות או כלים ולא ניחא ליה כד' הרא"ש דכסות וכלים הוי נשיכה, על זה תירץ משום דמתני' תני רק הנך דהוי רבותא דאף שהועד לנגיחה אינו מועד לנשיכה וכן לאינך, אבל לאכילת כסות וכלים פשיטא דלא איצטריך ולא ביאר בדבריו למה פשיטא יותר שאינו מועד מנגיחה לכסות וכלים מזה שאינו מועד מנגיחה לנשיכה, אכן כוונתו הוא לשיטתו דאכלה כסות או כלים אינו נשיכה והיינו דאין כונתה להזיק כמו נגיחה ותולדותיה והוי כמו כלבא דאכל אימרי דג"כ אין כונתו להזיק כמו שכתבו התוס' בדף ט"ו ע"ב בד"ה והשתא ועיין במה שכתבתי בפ"א הלכה ב' אכן באמת אינו מיושב מה שכתב היש"ש דלהכי לא תנא במתני' ששה מיני קרן משום דמתני' אשמעינן דהועד לאחד אינו מועד למינו, דהא לא זהו עיקר דינא דמתני' ועיקר דינא הוא למתני חמשה מיני קרן ותנן נמי דאם הועדו חמשתן מועדין וידעינן מזה דמועד לאחד אינו מועד לחברו וא"כ אמאי לא תנא ששה מיני קרן ואם בהמין הששי לא יהא הרבותא דהועד לאחד אינו מועד לחברו משום דזהו פשיטא אטו בשביל זה תני חמשה מה דבאמת יש ששה ולכן נראה דבמתני' דחמשה תמין תנא באמת חמשה מיני קרן דהא עיקר קרן דהיינו כונתו להזיק, אבל כלבא דאכל אימרי ואכלה כסות או כלים דאין כונתן להזיק, לא הוו קרן ממש אלא הוי שן ע"י שינוי וזה קבעה מתני' בפ"ב גבי הא דתנן השן מועדת לאכול את הראוי לה דדוקא על הראוי לה מועדת אבל שאינו ראוי לה אינה מועדת ובזה תני דאכלה כסות או כלים משלמת חצי נזק, ואף שבארנו בפ"א הלכה ב' דמדברי הרמב"ם מוכח דלא צריך כלל לענין דין חצי נזק דקרן שתהיה כונתה להזיק זהו מהך טעמא גופה דכיון דמדין אכלה כסות או כלים שמעינן דאף דאין כונתו להזיק חייב חצי נזק, א"כ ליכא עכשיו בגדר קרן גדר כונתה להזיק, אבל זהו להלכה, אבל בעיקר גדרי קרן ודאי הוי קרן כונתה להזיק, ולכן שפיר מיושב מה דלא תנן במתני' דחמשה תמין כלבא דאכל אימרי ואכלה כסות או כלים. ''' וראיית ''' הרא"ש באמת אינה מובנה דבמה ניחא ליה הא דלא תנן כלבא דאכל אימרי במתני' דחמשה תמין לפי מה שרוצה להוכיח דרק על פחת שפחתה מיתה אינו משלם אלא חצי נזק דאכתי ליתני לענין פחת שפחתה מיתה ואין לומר דבאמת סובר דעל פחת שפחתה מיתה הוא בגדר נשיכה כמו דסובר דאכלה כסות או כלים הוא בגדר נשיכה דלא משמע כן בסברא ועוד דלא יחלוק הרא"ש על דברי התוס' בדף ט"ו שכתבו להדיא דכלבא דאכל אימרי אין כונתן להזיק, ועוד דאפי' חולק הרא"ש בזה אבל בהמה שהטילה גללים לעיסה דאמר בגמ' דאי לא דחיק לה עלמא משונה הוא, וכן תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית היכי דלית ביה ביזרני ודאי לא משמע דהוו כוונתן להזיק וע"כ דמשונה גם בלא כונתן להזיק חייב חצי נזק, וזה אין לומר דסובר הרא"ש דבהנך דמשונה ואין כונתן להזיק פטורים לגמרי דלהדיא פסק הרי"ף בלית ביה ביזרני דמשלם חצי נזק, וביאר הרא"ש דהיינו רביע משום דהוי צרורות ע"י שינוי. ''' והנה ''' ראית הרא"ש הראשונה ממה דתנן אכלה כסות או כלים ולא תנן רבותא כלבא דאכל אימרי אף דגם בזה אינו מבואר יפה דאכתי ליתני לענין פחת שפחתה מיתה, אך בזה ביאר להדיא בדבריו שכתב אמאי לא קתני אכלה בהמה מה שאין דרכה לאכול כגון כלב וכו' דהוי רבותא טפי דאע"ג דאכילה גמורה הוא ויש הנאה להזיקה אין משלם אלא חצי נזק, ומוכח דלא קשה לו אלא ממה דלא תני הני משום דאכילה גמורה הוא ויש הנאה להזיקה, ובזה יש לומר דלא קשה לו אלא על עיקר אכילת הנבלה אבל פחת שפחתה מיתה סובר דלא הוי רבותא טפי מאכלה כסות או כלים, ואף דלפי מה דמדייק היש"ש מדברי הרא"ש דסובר דאכלה כסות או כלים הוי נשיכה, וכלבא דאכל אימרי הא לא הוי נשיכה ואין כונתו להזיק כמו שכתבנו, יש לומר דעכ"פ אין זה מעין קושיית הרא"ש דהרא"ש הקשה אמאי לא אשמעינן רבותא דאע"ג דאכילה גמורה היא מ"מ אינו משלם אלא חצי נזק וקושיא זו ליכא על פחת שפחתה מיתה ואי דקשה אמאי לא אשמעינן כלבא דאכל אימרי דמשלם חצי נזק דלא נימא דפטור לגמרי וכמו שכתבו התוס' בדף ט"ו למ"ד פלגא נזקא ממונא לא נחת לזה הרא"ש ואפשר דאינו סובר דהוי זה רבותא למ"ד פלגא נזקא קנסא. ''' אבל ''' בקושייתו השניה במה דתנן חמשה תמין אינו מיושב בהוכחתו כמו שכתבנו אם לא דנימא דגם בזה סובר הרא"ש דלא הוי רבותא ולמחשב ששה תמין אלא בכלבא דאכל אימרי אם אינו חייב גם על האכילה אלא חצי נזק דהוי חדוש דאף דהוי אכילה ממש ויש הנאה להזיקה מ"מ כיון שבא ע"י שינוי אינו משלם אלא חצי נזק, אבל לגבי פחת שפחתה מיתה דאין כאן רבותא לענין זה דאינו משלם אלא חצי נזק, לא קשה להרא"ש משום דזה לא הוי רבותא כ"כ דאינו פטור לגמרי ולפי"ז אפשר לומר דכוונת הרא"ש אינו כדעת היש"ש בדבריו דאכלה כסות או כלים הוי נשיכה, אלא דגם הרא"ש סובר דאכלה כסות או כלים לא הוי כמו נשיכה דנשיכה כונתה להזיק ואכלה כסות או כלים מכוונת לאכילה, ומה דכתב הרא"ש בסי' י"ד על אכלה כסות או כלים "שינוי נשיכה" לאו בדוקא כתב כן אלא כיון דאין הנאה להזיקה קרא לזה נשיכה כיון דשם אין נ"מ בזה, ובזה מבואר מה דלא חשיב במתני אכלה כסות או כלים אף דלא הוי בכלל נשיכה כיון דאין כאן חדוש לענין זה דאינו חייב נזק שלם, ולפי"ז יהיה יותר מיושב מה דניחא להרא"ש במה דלא תנן כלבא דאכל אימרי משום דעיקר דינא דחייב חצי נזק ואינו פטור לגמרי זה ידעינן מדין אכלה כסות או כלים ולהשמיענו דאינו חייב אלא חצי נזק זה אינו חדוש יותר מהנך חמשה תמין, ועוד יותר מדוייק במה דמתני' דחמשה תמין תנן הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף לא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוט, והנך חמשה כיון דכונתן להזיק הוי אמינא דבשור נגחן מועד ממילא בלא העדה עפ"י ב"ד, אבל באכלה כסות או כלים או כלבא דאכל אימרי כיון דלא שכיח דבר זה ואין כונתו להזיק אין כאן חדוש כלל שאינו מועד בזה ולא קשה להרא"ש מכלבא דאכל אימרי אלא במה דהוי רבותא שאינו מועד ומשלם רק חצי נזק על אכילת הנבלה אבל במה דהוי רבותא דמשלם חצי נזק ואינו פטור לגמרי לא קשה דלא נחת כאן התנא להשמיענו בזה, וזה תנן במתני' דאכלה כסות או כלים. ''' והנה ''' עוד יותר יש להוכיח דלשיטת התוס' דכלבא דאכל אימרי הוי אין כונתו להזיק ולמ"ד פלגא נזקא ממונא פטור, ורק למ"ד פלגא נזקא קנסא חייב, וא"כ לדברי היש"ש בדעת הרא"ש דסובר דאכלה כסות או כלים הוי נשיכה א"כ חסר במתני' למ"ד פ"נ קנסא עיקר דינא דמשונה ואין כונתו להזיק חייב דזהו מעיקרי כללי דיני קרן וע"כ צריך לומר דלמאן דסבר פלגא נזקא קנסא נימא דבאמת תנן לה במתני' ואכלה כסות או כלים לא הוי נשיכה משום דאין כונתו להזיק, ואיברא דלמ"ד פלגא נזקא ממונא לשיטת התוס' דסוברים דלדידי' פטור בכלבא דאכל אימרי ע"כ צריך לומר דאכלה כסות או כלים הוי גדר נשיכה וכונתה להזיק, ועל כרחנו אנו צריכין לומר דיפלגו בהך סברא אי אכלה כסות או כלים הוי גדר נשיכה ואף דקשה לעשות פלוגתא בזה במה דלא מצינו בגמ' מ"מ ע"כ מוכח כן לשיטת התוס' דלמ"ד פלגא נזקא ממונא פטור באין כונתו להזיק, ולמ"ד פ"נ קנסא חייבין משום דא"א לומר דיהי' חסר במתני' דין מעיקרי דיני נזקי קרן איברא דבלא ד' התוס' לא מוכח כל זה ונוכל לומר דלמ"ד פלגא נזקא ממונא נמי חייב אפי' באין כונתו להזיק דאף דבגמ' אמר בגדרי קרן שכן כונתן להזיק היינו בעיקרי גדרי קרן, אבל כיון דאשכחן דגם שן ורגל חייבין אלמא דלא בעי לגדר מזיק שיהי' כונתו להזיק, ואי דשן יש הנאה להזיקו ורגל היזקו מצוי זהו לעשות גדר דרכו להזיק, וקרן נמי במועד דרכו להזיק אבל בתם אפי' למ"ד פ"נ ממונא כיון דחזינן דחייבה התורה חצי נזק בתם אף דאין דרכו להזיק. א"כ גם באין כונתו להזיק חייב דבהך צד דלא בעי מכוין להזיק ילפינן זה משן ורגל ובהך צד דשן ורגל אורחיה אנו רואין שהתורה חייבה בתם אף דלאו אורחי' וכיון דלאו אורחיה חייב אין חילוק בין לאו אורחיה במקצת או לאו אורחיה כלל, דכבר כתבתי בפ"א הלכה ב' דזה א"א לומר דלמ"ד פלגא נזקא ממונא הוי קרן תם אורחיה כמו דמשמע לכאורה מפשטות דברי התוס' דבכל מקום שהוזכר דין תם מוכח דתם לאו אורחיה, ובדף י"ד הוזכר פלוגתא דר' טרפון ורבנן בלשון משונה קרן ורק דנוכל דלמ"ד פ"נ ממונא הוי קצת אורחיה לענין זה דלא נימא דבחזקת שימור קיימא ובודאי לא יזיקו, דאמרינן דגם תם אף דלאו אורחיה מ"מ אפשר שיזיק ולכן ליכא קושיא אמאי לא תנן לה במתני' דבמתני' לא הוזכר כלל גדר קרן שיהי' כונתו להזיק. ''' עוד ''' דחה היש"ש דעת הרא"ש מהא דפריך סוף פ"ק אשמואל דאמר ארי ברה"ר טרף ואכל חייב דטריפה לאו אורחה מהא דתניא טרפה בהמה ואכלה בשר משלמת נזק שלם דלדברי הרא"ש לימא דמשלם נ"ש אבשר דהוא הנבלה דהוי אורחיה, וכבר כתבתי בפ"א דזה לא קשה דהגמ' סבר דמשמע דמשלם נ"ש בעד כל הבהמה ולא רק על הנבלה, ובפרט לדעת הרמב"ם דאכלה בשר הוא מילתא אחריתא כמו שכתבנו בהלכה זו אות א' בודאי לא קשה קושיית היש"ש. ''' ובמה ''' שהקשה היש"ש על הרא"ש דהוכיח מדתנן כסות או כלים ולא תנן כלבא דאכל אימרי דהוי רבותא טפי והקשה היש"ש דלדברי הרא"ש נמי קשה דאכתי ליתני בהמה שאכלה בשר, וזה באמת קשה טובא, וכבר כתבתי דתי' היש"ש דתני כסות או כלים בשביל בבא דרה"ר אינו מיושב, אכן באמת הרמב"ם וגם הרי"ף והרא"ש השמיטו כל הסוגיא דבהמה לאו אורחה בבשר ותבשיל וחיה לאו אורחה בפת, ונבאר כל זה בהלכה ח', ולפי מה שנבאר אין מקום להקשות ואדרבה מכאן יסוד לדחות הברייתא מהלכה. ''' אכן ''' בעיקר הוכחת הרא"ש דאינו משלם נ"ש על אכילת הנבלה מדלא תנן במתני' כלבא דאכל אימרי נראה דזה לא מכרעא להוכיח כדעת הרא"ש דמה דאשמעינן מתניתין אכלה כסות או כלים עיקר חדושא הוא דלא נימא דהוי כמו גדר אכילה ע"י הדחק וכשאר אוכלין שאין ראויין ואוכלתם ע"י הדחק, ונימא דגם כסות או כלים כשאין לה מה לאכול והיא רעבה אוכלת גם כסות או כלים. לזה אשמעינן מתניתין דכסות או כלים לאו אורחה כלל, אבל כלב שאכל כבשים לא צריך להשמיענו כיון דאין דרך הכלב לטרוף או לדרוס בהמות גדולות, א"כ זהו כבר נלמד ממתניתין דקתני השן מועדת לאכול את הראוי לה, א"כ עיקר דינא דאכל אימרי לא צריך להשמיענו ורק דקושיית הרא"ש דלשמעינן רבותא טפי דפטור גם על אכילת הנבלה אף דיש הנאה להזיקה וזה לא קשה כלל דאטו מתניתין סברא איצטריך לאשמעינן, אם מה שתחלתו בשנוי וסופו שלא בשינוי, אם נדין בזה דין קרן או שן, דכיון דפשטות דברי הגמ' דאמר כלבא דאכל אימרי מוכח דגם אכילת הנבלה הוי קנסא אף דבגמר האכילה אין כאן שינוי כלל לא נוכל להקשות למה לא תנן לה במתני', ומדברי הגמ' שמעינן סברא זו וכן דעת רש"י והר"ח ז"ל גבי סתם דלתות חתורות ואין קושיא כלל למה לא תנן לה במתניתין ואטו כל סברות הגמרא תנן להדיא במתניתין, ועיקר שינוי דכלבא דאכל אימרי לא דמי לשינוי דאכלה כסות או כלים וזה יותר פשוט דלאו אורחיה ולא איצטריך כלל להשמיענו:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף