עריכת הדף "
אבן האזל/נזקי ממון/ג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ג == '''אכלה אוכלים הרעים לה כגון שאכלה חטים הואיל ולא נהנית פטור אכלה אוכלין שאין דרכה לאכלן כגון שאכלה כסות או כלים בין ברשות הניזק בין ברשות הרבים משלם חצי נזק שזה שינוי הוא ודרך בני אדם להניח כליהם וכסותן ברשות הרבים עד שינוחו מעט.''' ''' דברי ''' הרמב"ם הוא מד' הגמ' כסות עבידי אינשי דמנחי גלימא ומתפחי, וכן הביא זה הרי"ף, אכן הרמ"ה הובא בנמוק"י וכן הרא"ש הקשו על הרי"ף, דלמה צריך להביא הך טעמא דלא הוי דין משנה, ומוכח דאי הוה בזה דין משנה הוי אמרינן כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור, דהא פסק הרי"ף לעיל כרבא דמהלכת ברבוצה נמי חייב דנהי דאית לך רשותא לסגויי עלי לבעוטי בי לית לך רשותא וכן פסק הרמב"ם לעיל בפ"ב ה"כ א"כ היכי יש לה רשות לאכול הכסות או כלים, וכ' ע"ז הרא"ש דיש חילוק בין בעלי חיים לדבר אחר דכלים עשויים לידרס ברגלי אדם וברגלי בהמה הילכך אי הוה משנה פטורה וכ' הפלפלא חריפתא בפי' דברי הרא"ש דהיינו עשויים לידרס ע"י בעיטה וה"ה ע"י נשיכה דתרוייהו תולדה דקרן נינהו, ודבריו תמוהין דמהיכי תיתי יהיו עשויים לינשך דודאי לאו אורחה, וכבר כתב הנחלת דוד שדברי הרא"ש אינם מובנים. ''' והנראה ''' בישוב דברי הרי"ף והרמב"ם דהנה בתוס' ריש המניח כתבו דדינא דכל המשנה אינו אלא לגבי בהמה ולא לגבי אדם, אכן בדף ל"ב ע"א דהוי בעי בגמ' לאתויי ראי' נר"ל דבעטה מהלכת ברבוצה פטורה ממתני' דהי' בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון כ' שם בתוס' וז"ל תימא מאי ס"ד השתא וכי סובר הוא שאם שבר במתכוין שהוא פטור כמו בעטה מהלכת ברבוצה הא פשיטא לן בריש פירקין דשובר חייב דבאדם לא שייך כל המשנה וצ"ל דס"ד דכי היכי דמתני' פטרינן לבעל הקורה לפי שבעל חבית גורם לו בעמידתו (פי' שישבור) שאין לו לבעל קורה ליזהר שמא יעמוד בעל חבית ה"נ פרה רבוצה גרמה לה למהלכת שתבעוט בה ואין לבעל הפרה ליזהר שמא תמצא פרה רבוצה ברה"ר ותבעוט בה פרתו ומשני דבשביל שרבצה לא גרמה לה בכך שתבעוט בה דנהי דאית לך רשות לסגויי עלי לבעוטי בי לית לך רשות עכ"ל ולכאורה הי' משמע דלתי' התוס' הוי ס"ד לדמות דין פרה רבוצה לדין עמד בעל קורה בלא דין דכל המשנה דלא שייך גבי אדם, אכן בדף כ"ד משמע דטעמא דפטורה לר"ל בעטה מהלכת ברבוצה הוא משום כל המשנה, ולכן נראה דלתירוץ התוס' ג"כ הוא בשביל כל המשנה אלא דחידשו דשייך גבי אדם נמי דין כל המשנה היכא שהזיק שלא במתכוין דדוקא אם הזיק במתכוין לא מיפטר משום כל המשנה. ''' וראיתי ''' לתלמיד הר"פ ז"ל בש"מ שכתב וז"ל וי"ל דלא גרע היזיקא ממילא דאדם להזיקא דבידים דפרה ולהכי מדמי להו אהדדי דטעמא דפרה הוי משום דרבוצה גורם למהלכת שבעטה בה לפי דאורחא כשפרה רואה את חברתה רובצת בועטת בה וה"נ במתני' כשעומד בעל חבית גורם לבעל הקורה לשבר ולהכי מדמי להו אהדדי ומשני דמ"מ לא דמו דגבי פרה נהי דאית לך וכו' כלומר בשביל שרבצה לא היא גרמה לך שתבעט בה דנהי דאית לך רשותא לסגויי עלאי וכו' עכ"ל ולכאורה דבריו הם דברי התוס' אך כשנעיין יש חילוק מדברי התוס' לדברי תלמיד הר"פ ז"ל דהתוס' אתו עלה משום לתא דבעלים של המבעטת ובאו לומר דאף דהמבעטת ביעטה במתכוין מ"מ שייך לפטור משום כל המשנה לבעלים שלה בשביל שהרבוצה גרמה שתבעוט ולכן אין לחייב הבעלים דהבעלים אינם חייבים אלא על חסרון שמירה ועמש"כ בריש פ"א ולכן יכולים לפטור א"ע משום כל המשנה אכן תלמיד הר"פ ז"ל לא הזכיר את הבעלים אלא סובר דסד"א דכיון דדרך בהמה הוא כן שכשרואה שבהמה רבוצה בועטת בה יש לפטור את המבעטת מצד עיקר דינא דלא הוי כמו אדם במתכוין דאדם כיון שהוא בר דעת לא שייך במתכוין שלו לפטור משום כל המשנה דעכ"פ אינו דין שיזיקו במתכוין אבל בהמה כיון דהיא לאו בת דעת יש לפטרה אפי' אם הזיקה במתכוין אם הרבוצה גרמה לזה דמתכוין שלה כמו אין מתכוין דאדם - אכן בתירוץ הגמ' צריך ביאור לדברי התוס' דלדברי תלמיד הר"פ ז"ל הביאור בפשיטו' דמשני דאפי' לגבי בהמה אינו פטור משום כל המשנה דעכ"פ אין לה רשות לבעוט בה אבל לדברי התוס' דקושיית הגמרא לא הוי מצד הבהמה המבעטת אלא מצד הבעלים שלה דכיון דהרבוצה גרמה שתבעוט בה אין הבעלים מחוייבים א"כ מה תירצו בגמ' נהי דאית לך רשותא לסגויי עלי לבעוטי בי לית לך רשותא הא אנן לאו משום לתא דבהמה המבעטת שביעטה במתכוין אנו באין לפטור אלא משום לתא דבעלים ומה מהני דלית לה רשותא עכ"פ הבעלים טוענים דכיון דהרבוצה גרמה שתבעוט בה אין בדין שיתחייבו וצריך לומר דבתירוצא דגמרא מדחה כל סברת ההו"א דהוי סבר דהרביצה הוא גרם לבעיטה והיינו דאין טעם לפטור גם לגבי הבעלים דאין זה גרמא כלל לגבי בעיטה ורביצתה גורם רק לסגויי אבל לא לבעוטי, וכן הוא לשון התוס' שכתבו וז"ל ומשני דבשביל שרבצה לא גרמה לה בכך שתבעוט בה דנהי דאית לך רשותא וכו' וכן הוא בלשון תלמיד הר"פ בש"מ. ולפי"ז מבואר דגבי כסות וכלים אם היינו אומרים דהוא שינוי מה שהניחו הבעלים כסות וכלים ברה"ר א"כ איברא דלגבי הבהמה האוכלת אין זה גרם כלל ובודאי אמרינן נהי דאית לך רשותא לסגויי אבל לאכלם לית לך רשותא אבל כ"ז הוא לגבי הבהמה האוכלת אבל אם נבוא לדון מצד בעל הבהמה שפיר יכול לומר בזה כל המשנה על בעל הכסות וכלים דהא ודאי זה הי' הגרם לגבי בעל הבהמה האוכלת דאילולי שהניחם בעל הכסות וכלים לא היתה אוכלת אותם ולכן שפיר הוצרכו הרי"ף והרמב"ם להביא טעמא דכסות עבידי אינשי דמנחי גלימא ומתפחי דהוא צריך גם לפי המסקנא וכנ"ל - ''' אכן ''' אף דמפשטות לשון התוס' משמע דבתירוצא דגמ' נתבטלה כל סברת ההו"א אבל מפשטות הסוגיא לא משמע כן דלא הוזכר בגמרא אלא לבעוטי בי לית לך רשותא אבל מה דסבר הגמ' דעכ"פ הרביצה היתה סבה לבעיטת המבעטת וכמפורש בדברי תלמיד הר"פ שהבאנו למעלה שכתב וז"ל לפי דאורחא כשפרה רואה את חברתה רובצת בועטת בה עכ"ל לא משמע דבתירוצא לא סבר כלל סברא זו דלפי"ז הו"ל לתלמיד הר"פ לכתוב דס"ד דגמ' דאורחא וכו' ומדכתב לפי דאורחא וכו' משמע דכן הוא באמת ותירוץ הגמ' במה דאמר לבעוטי בי לית לך רשותא וכתבו התוס' ותלמיד הר"פ ז"ל דבשביל שרבצה לא גרמה לך שתבעוט בה היינו דאף דאמת הוא דרביצתה הי' סבה שתבעוט בה המבעטת לפי דאורחא הכי אבל זהו לגבי בהמה רעה ומזקת שכשרואה חברתה רבוצה בועטת בה אבל מ"מ בעיקר מילתא לא גרמה לה שתבעוט בה שרביצתה גרמה רק לסגויי ולא לבעוטי וא"כ לפי"ז לכאורה ישאר קושייתנו דמה מהני זה לענין פטורא דבעלים הא עכ"פ מכיון שרביצתה הי' סבה להבעיטה אינם מחוייבים הבעלים על שלא שמרו בהמתם דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור, וצריך לומר לפי"ז דבגמ' סבר בשנויא דמשני לבעוטי בי לית לך רשותא דזהו עיקר התירוץ דאף דלגבי בהמה רעה ומזקת הי' הרביצה סבה להבעיטה מ"מ אין זה פטור אפי' לגבי הבעלים דכיון דעכ"פ לבעוטי בי לית לך רשותא. וא"כ מה שבעטה בה בשביל סבת רביצתה זהו רק בשביל שהיא בהמה מזקת, ולכן על הבעלים לשמור מזיק שלהם אף שהרבוצה שינתה כיון שרביצתה בעיקר מילתא לא גרם לבעיטה אילולי שהבהמה היתה מעצמה רעה ומזקת לכן אין זה פטור אפי' לגבי הבעלים, והבעלים מחוייבים לשמור בהמה המזקת שלהם כיון ששינוי הרביצה לא הי' באמת גרם שתצטרך לבעוט בה - ולפי"ז יהא נסתר תרוצנו על הרי"ף והרמב"ם דהא אף ששינוי הנחת כסות וכלים היו סבת אכילת הבהמה אבל עכ"פ לא הי' גרם לזה והוי כמו לבעוטי לית לך רשותא ונראה דאפי' לפי"ז אפשר ליישב דיש נ"מ בין כל המשנה של הבהמה הרבוצה לכל המשנה של האדם המניח הכסות וכלים לגבי בעלים של בהמה המזקת, דשינוי בהמה הרבוצה כיון שלא גרמה באמת בעיטתה אינה פוטרת הבעלים דהרבוצה אינה בת דעת לטעון עליה ולכן לא שייך כל המשנה לגבי דידה אלא אם היתה באמת גורמת ברביצתה שתצטרך המהלכת לבעוט בה, אבל שינויו של האדם המניח כסות וכלים בזה סגי גם אם בהנחתו לא גרם שתאכלם הבהמה אלא דעכ"פ הי' סבה בהנחתו בזה שפיר יכולים הבעלים של הבהמה האוכלם ליפטר משום כל המשנה דלמה נצטרך לשמור בהמתנו בשביל שעשית שלא כהוגן ולכן שייך בזה כל המשנה ובא אחר ושינה בו דבשביל שינויו של המניח לא יתחייבו הבעלים של האוכלת לשמור בהמתם. ''' ויש ''' לברר יסוד נאמן לחילוק זה לחלק בין כל המשנה דבהמה ובין כל המשנה דאדם דהנה במתני' בדף ל"ג דשני שוורים תמין שחבלו זה בזה כתב הרא"ש דמיירי שהתחילו בבת אחת. או חבל השני בראשון לאחר זמן אבל אם האחד התחיל והשני חבל בו באותה שעה השני פטור דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור. וכן שני אנשים שחבלו זה בזה מיירי נמי שהתחילו כאחת או אחר זמן אבל אם התחיל האחד השני פטור ואע"ג דלא שייך באדם כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור דהא אמרינן מאה פנדי בפנדא למחיי' והאריך הרא"ש דגבי אדם יש נ"מ דאם הי' יכול להציל עצמו בחבלה מועטת וחבל בו הרבה חייב אבל בשוורים אין נ"מ דהא פטור משום כל המשנה אכן הרמב"ם בפ"ט מה' נז"מ הל' י"ד כתב שני שוורים תמים שחבלו זה בזה משלמים במותר חצי נזק וכו' כיצד שור תם שהפסיד בשור תם אחר שוה מנה וחזר זה האחרון והפסיד בראשון שוה ארבעים הרי בעל הראשון משלם לבעל האחרון שלשים עכ"ל וחזינן להדיא דהרמב"ם אינו סובר כהרא"ש דאם הי' הרמב"ם סותם וכותב המשנה כצורתה לא הי' אפשר להוכיח מסתימתו אבל מכיון דהרמב"ם פירש דבריו וכתב וחזר זה האחרון והיינו לומר דלא שחבלו זה בזה בבת אחת משום דאם כן הי' צריך דווקא שהתחילו שניהם כאחד דאם לא כן גם בלאו טעמא דכל המשנה ובא אחר ושינה בו השני צריך להיות פטור דהא הי' לו רשות להציל עצמו דלא גרע משני אנשים ומאה פנדי בפנדא למחיי' ולכן ע"כ מלבד כל המשנה צריך להעמיד דוקא כדברי הרא"ש שהתחילו שניהם כאחד ובאמת זו הוי אוקימתא דחוקה דאיך אפשר לצמצם כל כך, ועוד דבאמת מסתפקנא בעיקר הך אוקימתא דאפי' התחילו שניהם כאחד והיינו ששני השוורים נפלו זה על זה כאחת וחבלו, מ"מ הא על תחלת הנפילה קודם שחבלו הא אי אפשר לחייבם וא"כ מה בכך שכל א' התחיל בעצמו ליפול על חברו ולחבלו אבל כיון שגם השני נפל עליו לחבלו א"כ כבר הראשון רשאי עפ"י דין ליפול עליו משום להציל עצמו ומשום מאה פנדי בפנדא למחיי' דהא אינם יכולים להציל בדבר אחר ואיברא דבשני אנשים כה"ג אפשר דחייב באותו רגע לעכב את עצמו ולומר להשני שגם הוא יעכב את עצמו והוא דווקא אם יש פנאי לזה, עכ"פ בשוורים בודאי לא שייך זה וא"כ מה מהני שהתחילו שניהם כאחד עכ"פ בשעה שחובלים זה בזה הלא כל אחד יש לו רשות לחבול כדי שהשני לא יחבול בו, וא"כ שפיר ע"כ הוצרך הרמב"ם לפרש מתני' דאין זה כשחבלו שניהם כאחד אלא כשחבל הראשון וחזר השני וחבלו, וכיון שהרמב"ם כבר בא לפרש הי' לו לפרש שחזר השני אחר זמן וחבל בראשון כמו שכתב הרא"ש וכיון שלא כתב אחר זמן מוכח להדיא דלא ס"ל כשיטת הרא"ש - ''' והנה ''' המחבר בסי' ת"ב העתיק משנתנו כפשטה והשיג עליו הרמ"א שלא הזכיר חילוק הרא"ש וכתב שם הבאר הגולה דהמחבר חולק על הרא"ש בסברת כל המשנה והוא כמו שכתבתי אך לא הזכיר הבאה"ג דברי הרמב"ם ולקמן במקומו נבאר יותר, ובטעמא דאינו סובר הרמב"ם לפטור בשני שוורים משום כל המשנה צריך לומר כמו שכתבתי דכיון דחבלת הראשון אינו גורם לחבלת השני דהוא רק סבה לזה ולא גורם גמור דאטו בשביל שחבל בו צריך הוא לחזור ולחבול ורק בשביל שגם השני הוא שור מזיק לכן כשחבל בו הראשון חוזר הוא וחובל בו לכך לא מיפטר משום כל המשנה וכמו דאמרינן הכא נהי דאית לך רשות לסגויי עלי לבעוטי בי לית לך רשותא והיינו דאף דאורחה הוא כן שכשרואה חברתה רבוצה בועטת בה מ"מ כיון דאין זה גורם בעצם לא מיפטר משום כל המשנה ואופן כל המשנה משכחת לה בשוורים שחבלו אם חבלו זה בזה כאחת דאז ודאי אפי' אם א' חבל בחבירו הרבה יותר מכפי שצריך להציל עצמו אף דבאדם כה"ג חייב מ"מ בשוורים נראה דגם הרמב"ם יסבור כהרא"ש דפטור משום כל המשנה דכיון דעכ"פ צריך הוא לחבול בו כדי להציל עצמו לא מיחייב בשביל זה שחבלו יותר דלא שייך לחייב שור בשביל שלא דקדק כמה יחבול בו וזהו בודאי מגדר כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור דאף דאם הבעלים היו רואים היו מחויבים אם היו יכולים לעכבו שלא יחבול בו אבל לחייב אותם בתשלומין אין אנו מחייבים משום כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור, וזהו דלא כדברי הבאר הגולה שהבאתי, אבל כל זה הוא בשחבלו כאחת אבל אם חזר וחבלו שאין זה גורם בעצם ושור שאינו מזיק אינו חוזר וחובל לכן אמרינן גם בזה לבעוטי לית לך רשותא - ''' ועכשיו ''' שבארנו דעת הרמב"ם בשוורים שחבלו זה בזה דאם חזר וחבלו אף דהוא ודאי סבה גמורה מ"מ לא פטרינן משום כל המשנה. א"כ יקשה לן אמאי אמרינן דשיסהו בעצמו פטור משום כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור כיון דס"ל דהמשסה כלבו של חבירו בחבירו בעל כלב חייב דאף דאחר שיסהו מ"מ אמרינן לבעל כלב כיון דידעת בכלבך דמשסו ליה ומשתסי לא איבעי לך לאשהויי וא"כ מאי מהני הא דשיסהו הוא בעצמו הא עכ"פ השיסוי לא גרם לו באמת שיצטרך לנשכו ורק בשביל שהוא כלב רע ומזיק לכן הועיל לו השיסוי. וא"כ הא הוכחנו דהבעלים אינם פטורים משום כל המשנה היכי דלא הי' זה גרם באמת, ואין לומר דהכא מיירי דשיסהו על עצמו ובעצמו הביאו עליו וכמו שכתבו התוס' בדף מ"ז ע"ב גבי הו"ל שלא תאכל דכיון שבמתכוין הביא עליו דבר שמזיקו אינו ראוי זה להתחייב בכך דזה אינו דהא הגמ' פוטר משום כל המשנה ובא אחר ושינה בו וכן הוא ברמב"ם ובאמת שיסהו הוא בעצמו אינו דוקא ששיסהו על עצמו אלא ששיסהו סתם ונשך אותו בעצמו, אבל עכ"פ הפטור הוא משום כל המשנה והגמ' מדמה לה להדיא למהלכת ורבוצה - וע"כ הוא כמו שכתבנו דכל זה שכתבנו דלא מיפטר מטעם כל המשנה היכי שאינו גרם בעצם. הוא דוקא היכי שהמשנה הוא בהמה ולכן אינו פוטר עצמו בעל המזיק בזה דהא מחויב לשמור מזיק שלו כיון דאם לא הי' מזיק רע ומזיק בטבעו לא הי' מועיל סבה שיזיקו. אבל אם המשנה הוא הבעל הניזק בעצמו שפיר פוטר עצמו בעל המזיק דלא הייתי מחויב לשמור מזיק שלי בשביל שאתה שנית בעצמך ובשביל סבת השינוי שלך הזיק מזיק שלי דלא הי' לך לשנות. ''' ועכשיו ''' מיושב שפיר דהוצרכו הרי"ף והרמב"ם להביא סברת הגמרא דכסות עבידי אינשי דמנחי גלימא ומתפחי משום דבלא סברא זו היינו שפיר פוטרין בעל הבהמה משום כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור דאף דבודאי לאכול הכסות וכלים לית לה רשותא אבל זהו רק אם המשנה היא בהמה אבל הכא שהמשנה הוא בעל הכסות וכלים בעצמו שפיר הוי פטרינן משום כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף