עריכת הדף "
אבן האזל/מעשה הקרבנות/יד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ט == '''האומר קרבן מצורע זה או יולדת זו עלי' אם היה אותו מצורע או היולדת עניים מביא הנודר קרבן עני, ואם היו עשירים מביא הנודר קרבן עשיר אע"פ שהנודר עני.''' ''' אם ''' היה אותו מצורע, בערכין דף י"ז מבואר דאם היה הנודר עשיר מביא קרבן עשיר אף שהמצורע עני, וכן פסק הרמב"ם סוף הלכות מחוסרי כפרה וכתב הכ"מ דצ"ל שהרמב"ם סמך כאן על מה שכתב שם, וגם כאן כונתו שהנודר ג"כ היה עני דדוקא אז מביא קרבן עני, והנה דחוק מאוד במה שסתם כאן לגמרי, ואף שע"כ צ"ל כן מ"מ נראה לבאר קצת בזה, והנה בפ"ג מהל' ערכין הל' ו' כתב עשיר שאמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי ושמע העני ואמר מה שאמר זה עלי, הרי העני חייב בערך עשיר שהוא ערך שלם, אבל עני שהעריך את העשיר ואמר ערך זה עלי אינו חייב אלא בערך עני שהוא כפי אשר תשיג ידו, וכתב ע"ז הראב"ד א"א זו כרבי וחכמים חולקין עליו ואומרין שאינו נותן אלא ערך עני וכתב ע"ז הכ"מ דהרמב"ם סובר דרבי לאו לאפלוגי את"ק אתא אלא לפרש, וכן כתב בפיהמ"ש וז"ל אין בין רבי וחכמים מחלוקת אלא מבאר לנו איך יהיה הערך ג"כ דומה לקרבן כמו שאמר עכ"ל. ''' וכתב ''' הכ"מ אבל קשה דאמרינן בגמ' אומר אני אף בערכי כן אלמא אמרינן בתר חיובא דגברא אזלינן והא לא צריכה קרא למעוטי, הוא למעוטי מאי, למעוטי מצורע עני ומדירו עשיר סד"א הואיל ואמר רבי בתר חיובא דגברא אזלינן קמ"ל דמשמע בהדיא דרבי פליג אדרבנן, ואפשר שסובר רבינו דנהי דפליגי בדרשא דקרא בדינא לא פליגי וצ"ע ליישב זה, וכתב הלח"מ דרבי ורבנן פליגי בעשיר שאמר ערכי עלי ושמע עני ואמר ערכו עלי דבזה איכא הפרש בין קרבנות לערכין, דבערכין בכה"ג אינו נותן אלא ערך עני אע"פ שהוא מחוייב כבר, ורבי סובר דלא דמי דכשאמר העשיר ערכי עלי ואמר העני ערכו עלי אין כונת העני על מה שנתחייב העשיר אלא כפי שויו, ובזה חולקין בדרשא דואם דל הוא דלרבנן לית להו דבתר חיובא דגברא אזלינן דהא כשאמר העשיר ערכי עלי שכבר מחוייב הוא ומ"מ אינו נותן העני אלא ערך עני, ודברי הלח"מ אין מספיקין כלל ליישב דהא כיון דמודו רבנן כשאמר העני מה שאמר זה עלי דחייב בערך עשיר משום דהוי כמו שהתחייב להדיא בדמים שחייב העשיר, ומ"מ סברי באמר העשיר ערכי עלי ואמר העני ערכו עלי דאינו נותן אלא ערך עני, וע"כ משום דאין כונת העני על חיוב דמי ערך העשיר אלא על ערכו כפי שויו, וא"כ לא שייך זה לחיובא דגברא ומה לן שהעשיר חייב בחיוב ערכו, כיון שלא היתה כונת העני להתחייב בזה, והיכי נימא דמזה מוכח דחכמים לא סברי דבתר חיובא דגברא אזלינן, ומה שייך זה לעני שאמר קרבנות מצורע זה עלי והמצורע הוא עשיר. ''' ונראה ''' דזה ודאי דרבנן מודו לרבי בדין אם אמר העני מה שאמר זה עלי, וכן הקשו בתוס' דאיך אפשר שיחלוקו רבנן על רבי הא הוי כמו אמר בפי' שמתחייב בחמשים שקלים, אלא דעיקר מחלוקת רבי ורבנן הוא דרבנן לא סברי דבתר חיובא דגברא אזלינן גבי קרבנות, וסברי דכיון דאמרה תורה שאם ראובן מצורע יכול שמעון להתחייב ולהקריב עבורו קרבנות לא אמרינן דמסברא ודאי חייב שמעון בשיעור הקרבנות שהיה ראובן צריך להביא, דכיון שהקילה התורה על עני שמקריב קרבן עני וכיון שעכשיו שמעון הוא המקריב, היינו אומרים שיכול לפטור את ראובן בקרבן עני כיון דעכ"פ עכשיו שמעון הוא המקריב הקרבנות ושמעון הוא עני והיינו אומרים שלעני הקילה התורה להביא קרבן עני, אף שהמתכפר הוא עשיר, וע"ז גילה קרא דואם דל הוא דדוקא אם המצורע הוא דל הקילה התורה ולא כשהמקריב הוא דל, ורבי חולק בסברא זו על רבנן וסובר דודאי בתר חיובא דגברא אזלינן ולא צריך על זה קרא למעט כיון שהמצורע הוא עשיר, וזהו דמפורש להדיא במתני' דת"ק אמר אבל בקרבנות אינו כן, ואמר רבי אומר אני אף בערכין כן הוא כמו בקרבנות, אם אמר העני מה שאמר זה עלי דלא דמי לערכו עלי והנערך הוא עשיר כיון שאינו מחוייב ולא התחייב בחיובו, ומפרש הגמ' דקרא דואם דל הוא אתא למעוטי לרבי אם הנודר עשיר והמצורע עני דס"ד דנפטר בקרבן עני כיון דבתר חיובא דגברא אזלינן, ופירש"י דלרבנן לא צריך קרא למעוטי כיון דגבי ערכין נמי חייב העשיר המעריך בערך עשיר אף שהנערך הוא עני והיינו משום דרבנן סברי דגבי מצורע נמי לא אזלינן אלא בתר הנודר, וכיון שהוא עשיר ודאי חייב בקרבן עשיר רק דבנודר עני איכא קרא למעוטי ואם דל הוא, אבל לא קילא קרבנות מערכין, ומבואר דנכונים דברי הרמב"ם בפיהמ"ש דרבי וחכמים לא פליגי באמר העני מה שאמר זה עלי, ועיקר מחלוקתם הוא בסברא אם נדמה קרבנות לסתם ערכין שאמר העני על העשיר ערכו עלי וכנ"ל. ''' ועכשיו ''' נראה דהנה יש לחקור במצורע עני שאמר העשיר קרבנותיו עלי והקריב עליו קרבנות עני שהכהן לא ידע שהוא עשיר, אם בדיעבד עולים קרבנותיו להמצורע העני, או דכיון שהעשיר הקריב לא הוו קרבנות כשרים והוי כמו שהקריב מצורע עשיר קרבנות עני דודאי הם פסולים ואינם קרבנות כלל. ''' ונראה ''' דזה תליא במחלוקת רבי ורבנן דלרבנן דאמרי דקרא דואם דל הוא לא אתא למעוטי מצורע עני ומדירו עשיר משום דסברי דלא אזלינן בתר חיובא דגברא, ולכן לא גרע מערכין שאם עשיר העריך את העני נותן ערך עשיר, א"כ יש לומר דמעיקר דינא היה הקרבן כשר בשביל המצורע כיון שהוא עני, אלא שהנודר שהוא עשיר לא יוכל לפטור את עצמו מחיובו, וכמו בערכין בחייב בערך עשיר, נמצא דבדיעבד אם הקריבו הקרבנות בשביל המצורע הם כשרים דהא זה ודאי דבדין כפרת הקרבנות תלוי בהמצורע, אבל לרבי דסבר דמעיקר דינא בתר חיובא דגברא אזלינן, וגם הנודר היה בדין שיפטור עצמו בקרבנות עני אף שהוא עשיר כיון שהמצורע עני, ורק דע"ז גילה קרא דואם דל הוא דדוקא אם המצורע הוא דל יש קרבן דלות, ונמצא דאם המקריב עשיר והמצורע עני והקריב קרבן עני דנתמעט לרבי מעיקר קרבן דלות מקרא דואם דל הוא גם בדיעבד לא נתכפר המצורע והקרבנות פסולים כיון דנתמעט בעיקר דין קרבן דלות, דדוקא אם המקריב דל נפטר בקרבן דלות, ואף שהרמב"ם בפיהמ"ש כתב דאין כאן מחלוקת בין רבי וחכמים זהו בעיקר הדין כשאמר העני מה שאמר זה עלי, ואף דלפי"ז היה אפשר גם לחכמים לאוקמי לכה"ג קרא דואם דל הוא שבדיעבד לא יצא, אבל לא ניחא להו לאוקמי קרא על בדיעבד. ''' והנה ''' חתן אחותי הגר"א שך שיחי' העירני ע"ז מהא דבעל מביא קרבן עשיר על אשתו אף שהיא עניה והוא לא נתחייב בפי' להקריב קרבנותיה אלא שהוא מחוייב לפטור אותה מכל החיובים שלה, וא"כ לרבנן היה בדין שיוכל לפטרה בקרבן עני כיון דלא דרשי ע"ז קרא דואם דל הוא, אכן לאחר העיון ראינו כי אדרבא מכאן נתחזקו דברי דעיקר דינא הוא במתני' דנגעים פ' י"ד משנה י"ב דתנן מביא אדם ע"י בנו ע"י בתו ועבדו ושפחתו קרבן עני ומאכילן בזבחים, ר' יהודה אומר אף ע"י אשתו מביא קרבן עשיר, וכתב הרמב"ם בפיהמ"ש וז"ל ואמרו מביא אדם ע"י בנו ע"י בתו קרבן עני ר"ל בשביל בנו או בשביל בתו אע"פ שהוא עשיר מביא בעבורם קרבן עני לפי שאין הקרבן מעצמו, ואמנם יעשה קרבן מזולתו ובתנאי שבנו ובתו עניים אולם אשתו להיותה כמהו הנה לא יקריב בעבורה אלא קרבן עשיר לפי שהיא כגופו עכ"ל, והביא הלח"מ דבריו על הרמב"ם בפ"י מהל' שגגות הל' ו' שפסק כן, ומבואר דמעיקר הדין לא אזלינן בתר המקריב אלא בתר המתחייב, אמנם אפשר לומר דזהו גם לרבי דסבר בתר חיובא דגברא אזלינן, דכיון שהוא לא נדר קודם יכול לפטור אותה, דמה דנתמעט לרבי מקרא דואם דל הוא זהו דוקא כשנדר ונתחייב בקרבנות המצורע, אכן לפימש"כ מסתבר דהוא דוקא לרבנן דליכא מיעוט ע"ז מקרא דואם דל הוא, אבל לרבי כיון דמיעט קרא דדוקא כשהמקריב הוא עני, גם המתכפר לא נפטר משום דלא מסתבר דקרא אתא למעוטי נודר שלא נפטר מנדרו, דהא לא הוזכר נודר בקרא, וקרא בפ' חיוב המצורע הוא. ''' ולפי"מ ''' שנתבאר נוכל לומר דעכ"פ להלכה קיי"ל כרבנן, ואם הנודר עשיר והמצורע עני והביא הנודר קרבן עני הקרבן כשר, רק שהנודר לא קיים נדרו, אבל אין חסרון בהקרבן וכמו שמביא קרבן עני על בנו ובתו אף שהוא עשיר. ובזה נוכל ליישב מה שהרמב"ם סתם כאן משום דבדין הקרבן אם הביא קרבן עני בדיעבד אינו פסול והמצורע נתכפר, ובדין חיוב הנודר סמך על מה שכתב בהל' מחו"כ.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף