עריכת הדף "
אבן האזל/מלווה ולווה/יח
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ז == '''המקדיש נכסיו אין בעל חוב יכול לטרוף מן ההקדש שההקדש מפקיע השעבוד, וכשפודין הקרקע מיד ההקדש אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו על מנת שיתן לבעל חוב את חובו ולאשה כתובתה. לפיכך כשתפדה ותצא לחולין ביד הלוקח יבוא בע"ח ויטרוף אותה או האשה בכתובתה כמו שבארנו בערכין.''' ''' המ"מ ''' כתב דדעת הרמב"ם דכל הקדש מפקיע מידי שעבוד ואם הוא קדושת הגוף ההפקעה עולמית, ואם הוא קדושת דמים נפקע עד שיפדה, וכבר השיגו הר"א ז"ל בפ"ז מהל' ערכין, ובאמת שמה שיצא לרבינו מפירוש זה אינו נכון וכל המפרשים ראיתי חלוקין עליו בזה ולדברי כולם אין קדושת קרקע מפקיע מידי שעבוד והביאו ראיות לזה ופירשו שדין המשנה שבערכין אינו מפני הפקעת שעבוד, אלא אע"פ שאינו מפקיע אינו טורף מן ההקדש כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון עכ"ל, ולבאר שיטת הרמב"ם נביא המשנה והגמ' דערכין ופי' המפרשים, והנה שם בדף כ"ג תנן המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובע"ח אין האשה יכולה להגבות כתובתה מן ההקדש ולא בע"ח את חובו אלא הפודה פודה ע"מ ליתן לאשה בכתובתה ולבע"ח את חובו, ואמר בגמ' למה לי למימר הפודה פודה משום דר' אבהו דאמר ר' אבהו שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון, ורש"י ותוס' פירשו דזה ודאי שההקדש אינו מפקיע את השעבוד דדוקא בקדושת הגוף מפקיע דהא אמר דרק משום דר' אבהו צריך לפדות, אלא שנסתפקו בתוס' במטלטלין כיון דגם מכר מפקיע שעבוד מטלטלין, וכן דעת הרמב"ן ביבמות דף מ"ו ובכתובות דף מ"ט וכן דעת הרשב"א דקדושת דמים אינו מפקיע, ובשם ר"ת כתבו לחלק בין קרקע למטלטלין דבאמת קדושת דמים נמי מפקיע ורק בקרקע אלים השעבוד דהוי כמאן דגביא, וזהו שכתב המ"מ שלדברי כולם אין קדושת קרקע מפקיע מידי שעבוד. ''' והנה ''' עיקר דברי הרמב"ם בזה הוא בפ' ז' מהל' ערכין הל' י"ד וביאר שם דאף שההקדש מפקיע השעבוד שקדם, אבל כשימכור ההקדש הקרקע יש לבע"ח לגבות מן הפודה שהרי שעבודה עומד על קרקע זו, אכן לא ביאר הרמב"ם מה דאמר ר' אבהו דמה דפודין הוא כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון, והלח"מ שם כתב דמה דאמר שם ל"ל למימר הפודה פודה דזהו אמאי פודה אחר ולא המלוה בעצמו וע"ז אמר כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון, וכבר כתב המרכה"מ דאישתמיטתיה להלח"מ ד' הגמ' בפסחים דף ל"א דאמר שם כל היכי דאקדיש לוה וזבין לוה כו"ע ל"פ דאתי מלוה וטריף ואתי מלוה ופריק דתנן מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים האלו, לכן מפרש המרכה"מ דמה דאמר הגמ' ל"ל למימר הפודה פודה דזהו למה צריך לפדות ע"מ ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חובו דהא בל"ז לא יפדה שום פודה ע"מ שלא ליתן דהא אח"כ ע"כ יגבו מהפודה כמו דסובר הרמב"ם, ולכן אמר הגמ' משום דר' אבהו דדוקא היכי שהפודה פודה ע"מ ליתן וכו' אז הוי פדיון, אבל אם החוב מרובה ואין לך אדם שיפדנו ע"מ כן אפי' אם יתן הבע"ח דינר אין זה פדיון, וזהו דאמר כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון, היינו שאם יפדו באופן ששום אדם לא יתן כל כך אין זה פדיון, לכן צריך דוקא לפדות באופן זה, ולכן מסיק בגמ' דלרבנן דוקא עד מחצה פודה, והמרכה"מ מפרש בדברי הרמב"ם בהלכות ע"פ דבריו בפיהמ"ש שם שכתב שאם היה החוב כפול ממה ששוה הדבר שהקדיש אין פודין אותו בתנאי בשום פנים, אלא מפקיעין החוב מעיקרו מעל הקרקע, ומפרש כן המרכה"מ מה שכתב בהלכות שאם היה החוב שנים בדמי השדה אין פודין אותה ע"מ ליתן החוב או הכתובה, אלא פודין אותה סתם שאם התנו ליתן אינה נפדית כלל. ''' והנה ''' הבאתי קוטב ד' המרכה"מ שהאריך בזה ולדעתי פירושו דמה שכתב הרמב"ם אלא פודין אותה סתם היינו שהחוב נפקע הוא דחוק שהי' לו לפרש כן דהא מתחלה כתב דאף שההקדש מפקיע השעבוד זהו רק נגד ההקדש אבל כשיפדה הפודה חזר השעבוד והמלוה גובה ממנו, וגם מה שכתב לפרש כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון דהיינו שאם יפדה הבע"ח בעצמו ויתן דינר אף שהחוב הרבה יותר מדמיו אין זה פדיון והוי כמו נתינת שוחד להקדש שיפקיע קדושתו, אינו מבואר בזה לשון כדי שלא יאמרו דהא לדבריו באמת אין זה פדיון ולא רק שלא יאמרו. ''' ונראה ''' דמה דפריך בגמ' למה לי למימר הפודה פודה זהו ודאי כמש"כ המרכה"מ דלמה צריך שיפדה ע"מ ליתן לאשה בכתובתה הא ע"כ יתן אח"כ הפודה דלגביה לא בטל השעבוד, אבל תי' הגמ' אינו כמו שכתב אלא כפשוטו דמש"ה צריך שבשעת פדיה יפדה ע"מ כן משום דאם יראו שהוא פודה הקרקע בסתם בדינר יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון דהיינו המותר מן הדינר, ואף דקיי"ל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, הא זהו דוקא בדיעבד אבל לכתחלה הא אסור לחלל, ולכן שפיר חיישינן לאינשי דלא גמרי וכשיראו שמחלל שדה שוה מנה על דינר יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. ''' ובמה ''' שכתב הרמב"ם דאם היה דמי החוב שנים בדמי השדה אין פודין אותה ע"מ ליתן החוב או הכתובה אלא פודין אותה סתם שאם התנו ליתן אינה נפדית כלל וזהו פירושו במה דאמר בגמ' עד מחצה, נראה ברור שחזר בו כאן בהלכות ממה שכתב בפיהמ"ש שמפקיעין החוב מעל הקרקע, אלא דכונתו דמה דצריך לפדות בפירוש ע"מ ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב את חובו, וזהו שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון תקנה זו אינה אלא אם החוב הוא עד מחצה שאז מצוי שישום הפודה הקרקע ביוקר, אבל אם החוב הוא שנים בדמיו שאז אינו מצוי שישומו הקרקע כ"כ יותר בדמיה דהא צריך עוד להוסיף דינר ויהי' ניכר שהדינר אינו דמי הקרקע ולא הוי פדיון, וכמו שכתב המרכה"מ, לכן פודין אותה סתם ואין חוששין בזה לשמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון, ואף דודאי הפודה יודע שיצטרך להתפשר עם בעל החוב, אבל כיון שאין הקרקע שוה אלא מחצית דמי החוב בודאי יתרצה הבעל חוב ליטול ממנו פחות מדמי החוב ויכתוב לו פטור על כל החוב, אבל תקנה זו שיפדה ע"מ ליתן את כל החוב זה אי אפשר לכן פודין אותה סתם. {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף