עריכת הדף "
אבן האזל/מכירה/יא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== י == '''מי שהקנה לחבירו והתנה עליו ע"מ שתתן מקח זה או תמכרנו לפלוני אם נתנו או מכרו לאותו פלוני קנה, ואם לא קיים התנאי ומכרו לאחר, או שלא מכרו ולא נתנו בזמן שקבע לו לא קנה, וכן המוכר או הלוקח שהתנו שיחזיר לו המקח בזמן פלוני או כשיתן לו המעות הרי המכר קיים ויחזיר כשהתנה.''' ''' כתב ''' המ"מ זה פשוט דכל תנאי שבממון תנאו קיים, ונלמד מהסוגיא שאמרו בפ' המגרש ה"ז גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני הרי זו לא תנשא לו ואמרינן מאי טעמא גזירה שמא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה, וגבי דיני ממונות ליכא למיחש להך גזירה, וכיוצא בזה בהשותפין בנדרים וכמה מקומות כיוצא בזה עכ"ל, והנה לעיקר הדין דיכול להתנות כן לא ידעתי למה הוצרך המ"מ להוכחות וכמש"כ בעצמו דכל תנאי שבממון קיים, ואם בשביל שזהו קנין ע"מ להקנות ואין לו זכות שיהיה המקח שלו וכמו שכתב אח"כ מנדרים פ' השותפין דקני ע"מ להקנות קנה, הנה לכאורה אין לזה שייכות להא דפ' המגרש דע"מ שתנשאי לפלוני, דאשה אינה עומדת דוקא שלא תנשא, ונראה כונתו דאם היינו אומרים דע"מ להקנות לא הוי קנין דלא נימא תנאה מילתא אחריתא והוי כמו שלא הקנה לו, א"כ גם בזה שנתן גט ע"מ שתנשא לפלוני הוי ג"כ בגדר שיור שלא התירה לעלמא כי ע"כ היא מוכרחת להנשא לאדם מיוחד ואם לא תנשא אליו לא תוכל להנשא כלל, וע"כ טעמא במה דאי לאו גזירה היתה מותרת בגט זה משום דתנאה מילתא אחריתא ולכן גם ע"מ להקנות מהני. ''' אכן ''' אנו צריכין לבאר דברי הרמב"ם במה שלא עמד עליו המ"מ, וזהו במה שכתב ואם לא קיים התנאי ומכרו לאחר וכו' לא קנה, ומוכח דמכיון שמכרו לאחר כבר נתבטל הקנין, וקשה דאמאי יתבטל הקנין דהא המכירה לאחר לא נתפס כיון שלא קיים תנאו וא"כ למה לא יוכל הלוקח למכור עכשיו המקח לפלוני שהתנה המוכר, אלא דדבר כזה מפורש בגיטין בפ' המגרש דאיתא שם בברייתא נענה ר"ע ואמר הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והיו לה בנים ונתארמלה או נתגרשה ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים, והקשו בתוס' דהא אין הנשואין של זה שנאסרה עליו חלין שהרי היא אסורה עליו משום איסור א"א, וכדמוכח בתוספתא דע"מ שלא תינשא לאבא ולאביך אפי' נישאת להם ה"ז גט, ותירצו דהכא הכונה עמדה ונשאת לאחר מיתת המגרש, והרמב"ן בחדושיו כתב וז"ל ואי קשיא כיון דהותרה אצלו בזנות אם עברה ונשאת לזה שנאסרה עליו כיון דלאו נשואין הוי דנמצא גט בטל אשתכח דזנות בעלמא הוא ולא בטל גיטא, וראיתי בתוס' שמפרש כשנשאת לו לאחר מיתת הבעל ונמצא גט בטל ובניה מן השני ממזרים, ולי לא נראה כן אלא כל שנשאת לו דרך נשואין בטל הגט דהכי משמע תנאה ועוד ממ"נ כשהיא נשאת לזה שנאסרה עליו א"ת עברה על התנאי אין כאן נשואין א"ת לא עברה על התנאי א"כ הגט אינו בטל ומגורשת היא אף לזה וא"א לבטל נשואין של זה יותר משל אחרים, וש"מ שהאומר לחבירו שדי נתונה לך ע"מ שלא תתננה לפלוני ונתן לו בדרך קנין בטלה מתנה ושדה חוזרת לבעלים הראשונים עכ"ל. ''' והרשב"א ''' כתב דקשה על תי' הרמב"ן מהתוספתא שהביאו התוס' וצריך ביאור דכיון דהרמב"ן הזכיר דברי התוס' ע"כ כבר ראה התוספתא שהביאו התוס' דמוכח דע"מ שלא תנשאי אינו דרך נשואין אלא נשואין ממש, אבל נראה דהרמב"ן סובר לחלק בין אבא ואביך לכאן דדוקא במי שהיה שייך עמו גדר נשואין, ורק בשביל תנאי אי אפשר, ע"ז אנו אומרים דהכונה שלא תנשא דרך נשואין אבל באבא ואביך דלא שייך כלל גדר נשואין לא חל התנאי והוי פטומי מילי דבאבא ואביך לא הוי אפי' דרך נשואין. ''' ועתה ''' לתי' התוס' ודאי קשה דברי הרמב"ם אלא אפי' לתירוצו של הרמב"ן שכתב דה"ה במתנה מ"מ לא דמי דברי הרמב"ם לדברי הרמב"ן דהרמב"ן כתב דאם נתן על תנאי שלא יתננה לפלוני וכיון שא"א שתחול המתנה לפלוני שתתבטל בשביל זה מתנה ראשונה לכן אנו אומרים שהתנה ע"מ שלא יתננה בדרך מתנה, אבל בדברי הרמב"ם הא לא התנה ע"מ שלא יתננה לאחר אלא ע"מ שיתננה לפלוני, ומה דכתב הרמב"ם דלא קנה הוא משום דכיון שנתן לאחר כבר נתבטל קיום התנאי שיתננה לפלוני, וא"כ אם נאמר דנתינתו לאחר לא נתקיים ורק שהיה דרך נתינה למה יתבטל הקנין הא לא הזכיר המוכר דרך נתינה כלל. <small> -השמטות ומלואים-</small> ''' ובזה ''' מיושב דברי הרמב"ם במה שהקשיתי דלמה יתבטל הקנין כיון שהנתינה לאחר אינה מתקיימת ולפמש"נ א"ש והיינו דכיון דאין התי' משום דרך נשואין אלא משום דהוא מתהפך וא"כ גם גבי קנין הוי מתהפך דאם הקנה לראובן ע"מ שראובן יתן לשמעון והלך ראובן ונתן ללוי וא"כ אם חלה הנתינה ללוי בטלה ההקנאה לראובן וממילא בטלה הקנאת ראובן ללוי ואם בטלה ההקנאה ללוי א"כ לא בטלה ההקנאה לראובן ואם לא בטלה לראובן שוב נשאר הקנין ללוי והוי מתהפך. <small> [ע"כ].</small> ''' והנה ''' הרשב"א מפרש דברי הרמב"ן במה שכתב ועוד ממ"נ וכו' דהוא להוכיח סברתו דכל שנשאת לו דרך נשואין הגט בטל אף שהנשואין לא נתקיימו, דז"ל הרשב"א ויש מי שתירץ דכל שנשאת לו דרך נשואין בטל הגט דכיון דא"א לה לינשא נשואין גמורין, הכי אתני עלה מעיקרא שלא תנשא לו דרך נשואין, ותדע לך דאי לא אמאי אסרינן לה עליה דהאי טפי משאר אינשי דכשנשאת לו א"א לה לעבור על תנאה דנשואין גמורין לית ליה דא"כ גיטה בטל ולא תפשי בה קדושין ואי לאו נשואין גמורין נינהו, ונמצא בעילתה בעילת זנות א"כ הגט אינו בטל ומגורשת גמורה היא אף לזה, אלא ודאי ה"ק ע"מ שלא תהיה לו דרך נשואין ואע"פ שאינן נשואין גמורין דרך נשואין נשאת לו וזהו שאסר עליה עכ"ל, ומבואר להדיא דהרשב"א מפרש דזהו להוכחה שלא התנה אלא על דרך נשואין וכתב זה בלשון תדע וכו'. וכן מדברי הר"ן בהלכות שהביא רק תירוצו של הרמב"ן שהתנה על דרך נשואין וסוף דבריו דש"מ לענין הנותן לחבירו מוכח ג"כ שמפרש כדברי הרשב"א דאין כאן אלא תי' אחד. ''' אכן ''' באמת קשה לי פירושם בדברי הרמב"ן דאיזה הוכחה היא דבשלמא עיקר תירוצו מובן שרוצה לפרש לשון התנאי שאמר ע"מ שלא תנשא לפלוני דהכונה ככל דיני תנאי שאם תנשא יתבטל הגט וכיון שזה א"א שתנשא לפי התנאי שהתנה ע"כ כונתו שגם אם תנשא דרך נשואין יתבטל הגט, אבל מה שבא להוסיף בדבריו זה אינו מובן כלל דהא זה מבואר בגמ' וכן התחיל הרמב"ן בקושייתו דהא לא אסר לה אלא בנשואין אבל בזנות מותרת היא, וא"כ מה כתב הרמב"ן דא"א לבטל נשואין של זה יותר משל אחרים, דהא לזה אינו מותרת אלא בזנות ולאחרים היא מותרת בנשואין ודילמא אה"נ שלא רצה לאסור אותה לזה אלא מנשואין דהא הכי הוא עיקר תנאו. ''' לכן ''' נראה לי דבאמת מה שכתב הרמב"ן ועוד ממ"נ וכו' זהו תי' אחר ואינו הולך כאן בהך סברא דהתנה על דרך נשואין, וביאור כונתו הוא דכאן הדבר מתהפך וחוזר חלילה, ובאופן זה כתבו התוס' בב"מ דף ל' ע"א בד"ה אף עובד דניחא ליה, שכתבו וז"ל וא"ת ועלה עליה זכר אמאי פסולה הא ודאי לא ניחא ליה להפסיל פרה שדמיה יקרים בשביל דבר מועט וי"ל דאם היתה כשרה היה ניחא ליה ולכן אין להכשיר עכ"ל, וכונתם דאיך נוכל לומר דהפרה כשרה דהא אם תהיה כשרה אז בדיעבד יהיה ניחא ליה מה דעלה עליה זכר ולכן אף דעכשיו דפסולה לא ניחא ליה, אבל אם נאמר כשרה יהיה ניחא ליה וזהו שכתבו ולכן אין להכשיר, ובאופן זה נוכל ליישב גם כאן ורק שצריך להקדים דדין תנאי אין בו גדר שיור כלל ואינה נאסרת מצד עיקר הגט לינשא לפלוני, אלא שהתנה ע"מ שלא תנשא ואם תנשא יתבטל הגט, ובאמת נאמר דנשואין היינו נשואין ממש, וא"כ כל כמה שלא חלו הנשואין לא נתבטל הגט ומותרת לינשא גם לאותו פלוני מצד עיקר הגירושין, וא"כ ע"כ אין אנו יכולין להכשיר הגט, דאם באנו להכשיר הגט בשביל שלא חלו הנשואין א"כ הגט לא נתבטל וכיון דלא נתבטל א"כ שוב חלו הנשואין וחוזר חלילה ובאופן כזה לא נוכל להכשיר הגט. ''' וזהו ''' ביאור דברי הרמב"ן רק שצריך להגיה הגהה קטנה דבמקום א"ת הב' צ"ל א"כ וזהו ביאורו, ועוד ממ"נ כשהיא נשאת לזה שנאסרה עליו א"ת עברה על התנאי אין כאן נשואין, וא"כ הגט אינו בטל ומגורשת היא אף לזה והיינו דהא אין כאן שיור בגט וזהו שכתב וא"א לבטל נשואין של זה יותר משל אחרים והיינו דעכשיו שעברה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נוכל לומר דהנשואין האלו יהיו בטלים והנשואין הקודמים יהיו קיימים, דאם באנו לבטל הנשואין האלו הוא משום דנתחיל לומר שחלו הנשואין וא"כ נתבטל הגט א"כ נתבטלו גם הנשואין הקודמים ואלא שנאמר דכיון דנתבטל הגט א"כ לא חלו הנשואין ולא נתבטל הגט, ובשביל זה חלו הנשואין הקודמים זה אינו, דאם חלו הנשואין הקודמים בשביל שהגט לא נתבטל א"כ גם הנשואין האלו חלו ושוב נתבטל הגט, וא"כ אין נ"מ מנשואין של אותו פלוני לנשואין הקודמים ולא נוכל להכשיר הגט וב' הנשואין בטלים, ומטעם זה תניא נמי שבניה ממזרים דכיון דלא נוכל להכשיר הגט בניה ממזרים, ומה שכתב הרמב"ן אח"כ וש"מ שהאומר לחבירו שדי נתונה לך ע"מ שלא תתנהו לפלוני ונתנו לו בדרך קנין בטלה מתנה, מה שכתב "בדרך קנין" זהו באמת בשביל תירוצו הקודם, והנה בהך סוגיא שהביא המ"מ בהמגרש דף פ"ד נחתו התוס' לשיטתם בדף פ"ג אבל לפי"ד הרמב"ן וכפי"מ שבארתי אין גם שם מקום לקושיית התוס' ע"ש. ''' והנה ''' מה דלא מהני מה שיקנה הלוקח מהאחר וימכרנה לפלוני ויקיים תנאו כתב המל"מ משום דהתנאי הוא שימכרנה לפלוני מתוך קנין מכירה זה, ולכאורה נסתר מגמ' מפורשת בהך סוגיא שהביא המ"מ דאמר שם א"ל רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא והא בעיא קיומיה לתנאה וכי תימא אפשר דמינסבא היום ומיגרשא למחר ומקיימא לתנאה וכו' בדידה קיימא לאיגרושי ומוכח דאם היה בידה להתגרש היתה מותרת להנשא לאחר ולהתגרש ולקיים תנאה, והיה מקום לחלק בין מכירה לגירושין דבגירושין אף שנשאת לאחר לא נתבטל אישות הראשון לגמרי ונקראת גרושה ואסורה לכהן ולקרובים, אבל באמת הרמב"ם בעצמו סובר דגם בגירושין הוא כן שכתב בפ"ח מה' גירושין הל' י"ג בהך דינא דהרי זה גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני דאם נשאת לאחר קודם שתנשא לאותו פלוני בטל הגט ותצא והולד ממזר וצריכה גט משני, והראב"ד השיגו שם וז"ל ולמה בטל הגט והלא יכול להתקיים התנאי יגרש אותה וישא אותה בעל התנאי ויתקיים הגט למפרע ואין הולד ממזר עכ"ל, וכתב ע"ז המ"מ דממה דקתני בברייתא לאוקימתא דרבא דאם נשאת לאחר תצא ולא קתני תצא ותנשא לאותו פלוני דקדק רבינו שכל שנשאת לאחר תחלה עברה על תנאה ובטל הגט, והנה לא ביאר המ"מ דהא בגמ' איתא להדיא דמה שאינה יכולה להנשא לאחר הוא משום דלאו בדידה קיימא לאיגרושי ומוכח דהיכי שעכ"פ גרשה האחר ונשאת לפלוני קיימה תנאה כדברי הראב"ד, וצריך לומר דהרמב"ם סובר דהא בהא תליא דאם היה בידה להתגרש לא היינו אומרים דכשנשאת לאחר כבר עברה על תנאה, אבל כיון שאין בידה להתגרש ולקיים תנאה להנשא לפלוני לכן כבר יש בזה עברת התנאי מכיון שנשאת לאחר באופן שאין בידה לקיים תנאו, ועכשיו אין אנו צריכין לחלק בין גרושין למכירה אבל אינו כהסבר המל"מ דהוא משום דמשמע שימכרנו לפלוני מתוך קנין זה, אלא דכיון דמכר באופן שאין בידו לקיים תנאו כבר בטל התנאי. ''' אכן ''' אפשר ליישב גם הסברו של המל"מ דגם זה בהא תליא דאם היה תלוי בידה לאגרושי או ביד הלוקח שמכר לאחר לחזור וליקח ממנו אז לא היינו אומרים דהתנאי הוא דוקא מתוך קנין זה או מתוך גרושין אלו דכיון דמה שנשאת לאחר או שמכרו לאחר אינו מעכב קיום התנאי והוא ביד האשה או ביד הלוקח לקיים לכן גם זה נקרא מתוך קנין זה אבל כיון שאין בידם לכן כשחזר האחר וגרשה או חזר ומכרו לא מיקרי אח"כ מתוך קנין זה. או גרושין אלו ואמרינן דכבר עברו על התנאי, אחר כתבי דברי אלה ראיתי שכבר עמד ע"ז הנתיבות בסי' ר"ז סק"ד בשם מהרא"ש דלדברי הטור ושו"ע ע"כ מוכרח לחלק בין גירושין למכירה ודחק לחלק באופן אחר והמעיין יראה שאם מוכרח לחלק יותר נכון לחלק כמש"כ. ''' והנה ''' במה שכתב הרמב"ם שהבאנו דתצא והולד ממזר וצריכה גט משני כתב שם המ"מ ומש"כ רבינו וצריכה גט שלא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט כיון שנשאת כמו שיתבאר פרק י' ונראה דלפי"מ שבארנו א"צ לזה אלא דאף דאנו אומרים דבשביל שהדבר מתהפך א"א להגט של הבעל להתקיים כשנשאת לאחר מ"מ לא תוכל לצאת בלא גט דכיון דאנו אומרים דע"כ מה שאנו מבטלים הגט הוא ע"י שאנו אומרים שחלו הנשואים ולכן בטל הגט ולא חלו הנשואין, ולכן ע"כ אנו צריכים לאחוז בשני הצדדים שהיא אסורה להאחר משום א"א ובניה ממזרים ומ"מ לגבי זה חלו הנשואין שצריכה גט כיון דכ"ז שלא חלו הנשואין לא נתבטל הגט וכנ"ל. ''' ובמה ''' שכתב הרמב"ם וכן המוכר או הלוקח שהתנו שיחזיר לו המקח בזמן פלוני או כשיתן לו המעות הרי המכר קיים ויחזיר כשהתנה, הקשה הלח"מ דהא בפ"ו מה' מלוה הל' ה' כתב המוכר בית או שדה ואמר המוכר ללוקח לכשיהיו לי מעות תחזיר לי קרקעי לא קנה וכל הפירות שאכל רבית קצוצה, וכתב ע"ז ואפשר דהתם משום דאיירי בקרקע שעושה פירות והמכירה נעשה באיסור דאין כאן קנין כלל, אבל הכא איירי במטלטלין שאין כאן פירות ומפני כן המכר קיים ויחזיר כשהתנה, וזהו שכתב בהל' י"א מכר קרקע וכו' הרי הפירות של מוכר, ר"ל דאין המכר קיים כלל כיון שהמכירה נעשה באיסור עכ"ד הלח"מ, והנה מדברי המ"מ מוכח דלא כדבריו שכתב בהל' י"א וז"ל והטעם שהפירות של מוכר לפי שאנו חוששין שמא המוכר יביא המעות ונמצא שאכל הלוקח שכר מעותיו לפיכך פירות של מוכר, ולדברי הלח"מ הא אין המכר קיים כלל ואפי' קודם שיביא המעות וכשיאכל הלוקח פירות אין זה אלא שכר מעותיו, ומדכתב המ"מ לפי שאנו חוששין מוכח דאם לא יביא המכר קיים וכמו שכתב בהלכה י' ואין חילוק בין קרקע למטלטלין. אלא דבזה יש לומר דאסרו חכמים למכור באופן זה שלא יבוא לידי רבית וממילא אמרינן דאין המקח קיים וממילא באמת הוי רבית קצוצה בכל גווני, ומ"מ אינו מוכרח. ''' והנה ''' לכאורה נסתרים דברי הלח"מ מדברי הגמ' דאמר ע"ז צד א' ברבית ומוכח דאם לא יביא לו המעות לא הוי רבית, אלא דאפשר לומר דתלוי זה בזה דאם צד א' ברבית מותר א"כ לא הוי מקח שנעשה באיסור, אבל הריב"ש בסי' ש"ה הביאו הגרעק"א בחדושיו ביו"ד סי' קע"ד. כתב דגם להלכה אם לא יביא המעות לא הוי רבית קצוצה אלא אבק רבית, והוא כדברי המ"מ ובעיקר דין מקח שנעשה באיסור רבית הא כתב הרא"ש להדיא באיזהו נשך סי' י"ט דהמקח קיים והוכיח כן מד' הגמ' גבי יהיב ליה גלימא ברביתא, וכן הביא דברי רב האי גאון א"כ עיקר היסוד של הלח"מ מופרך, ויש מקום להוכיח כן מעיקר דין רבית דאם נימא דמה שנקנה בתנאי רבית לא נתקיים א"כ תמיד ברבית קצוצה עיקר ההלואה אינה מתקיימת ולא קנה הלוה המעות להשתמש בהם והמלוה יכול לחזור ולהוציאם ממנו, וא"כ אפי' הוציאם אח"כ הלוה הוי כמו הוציאם שלא ברשות דלא הוי רבית קצוצה. ''' לכן ''' נראה דבעיקר דין המכירה אין נ"מ בין קרקע למטלטלין ומבואר דכאן בהלכה י' לא כתב דוקא מטלטלין אלא בהלכה י"א כשבא לומר דהפירות של מוכר והוא כמש"כ המ"מ דאנו חוששין שמא יביא המוכר המעות ונמצא המקח בטל למפרע והפירות שיאכל הם רבית והוא צד א' ברבית כתב מכר קרקע שהיא עושה פירות, ואף דמטלטלין ג"כ יש בהם פירות שהוא תשמיש הכלים והבגדים מ"מ כיון שבא לומר לשון פירות כתב קרקע אבל לעיקר ההלכה ודאי אין נ"מ וגם במטלטלין אסור להלוקח להשתמש דהוי צד א' ברבית כמו בקרקע ומזה גופא מוכח דלא כהלח"מ משום דבאמת ע"פ רוב גם במטלטלין יש בהם פירות, ומה שכתב הרמב"ם בה' מלוה לא קנה וכאן כתב המכר קיים, זהו משום דכאן בה' מכירה מיירי בעיקר קיום המכירה ולכן כתב דהמכר קיים כמו שהתנה וכתב רק הדין דהפירות של מוכר וזהו משום דאם יביא לו המעות נתבטלה המכירה, אבל שם בה' מלוה לא מיירי אלא בדין הפירות ובאיסור הרבית בא להשמיענו דהוי רבית קצוצה וזהו משום דכשיביא לו המעות לא קנה הקרקע על אופן זה והמעות הם הלואה דלכן הוי רבית קצוצה, ואף שכתב בסתם לא קנה ולא כתב אם יביא לו המעות סמך על מה שכתב בה' מכירה דבאופן שלא יביא לו המעות המכירה קיימת, אלא שתמיד אסור לו לאכול הפירות כיון שלא קבע זמן ותמיד יכול להביא המעות ויהיו הפירות רבית קצוצה. ולכן כתב הרמב"ם בסתם לא קנה דלענין דין אכילת הפירות לא קנה הקרקע בודאי קנין אלא עומד בספק. ''' אלא ''' שאנו צריכין לבאר עיקר דינא למה באמת הפירות של מוכר כיון דהמכירה מתלי תליא ואם לא יביא לו המעות המכירה קיימת א"כ הו"ל לומר משלשין את הפירות וכמו בנתן מקצת דמים דשם עתיד הדבר להתברר באופן אחד אם יביא הלוקח המעות שיהיו הפירות של לוקח וכאן עתיד להתברר אם יביא המוכר המעות שיהיו הפירות של מוכר ובאם לא יביא שם הלוקח וכאן המוכר יהיו תמיד מוטל בספק וא"כ אמאי שם משלשין וכאן אמרינן דהפירות של מוכר, וגם צריך ביאור למה יקח המוכר הפירות אם לא יביא מעות לעולם והמכר יהיה קיים. ''' ונראה ''' דזהו שהכריחו להריב"ש לומר דגם אם לא יביא המוכר מעות לעולם אף דמעיקר הדין המכר קיים והפירות הם של לוקח מ"מ מדרבנן אסור הלוקח ליקח הפירות, דחכמים אסרו משום אפשרות שיביא המוכר המעות ויהיה רבית קצוצה, לכן אסרו חכמים ללוקח ליקח הפירות בכל אופן ואמרו שהפירות יהיה של מוכר בתורת ודאי ולא מטעם ספק ולא דמי לנתן מקצת הדמים דכל מי שיקח את הפירות יהיה רבית קצוצה, וע"כ הוצרכו לתקנה להשליש הפירות ועוד דשם ע"כ יבוא לידי גמר דכיון דנתן לו מקצת דמים וישלישו את הפירות יהיה כל אחד דחוק לעשות גמר להמכר, אבל אם נעשה כאן תקנה להשליש את הפירות לא יהיה סוף לדבר כי המוכר לא יהיה דחוק להביא מעות, וכיון שכן חששו חכמים שמא בשביל זה יבוא שיקח הלוקח הפירות ובאמת יש נ"מ דאם לבסוף יביא המוכר המעות יהיה למפרע רבית קצוצה ואם לא יביא יהיה א"ר כמו שכתב הריב"ש, אלא דלשון א"ר קשה דלא שייך זה אלא היכי דעכ"פ יש אגר נטר אלא דאינו בדרך הלואה או דליכא קציצה. אבל כאן אם המוכר לא יביא לעולם המעות ליכא דררא דרבית כלל דהא אין כאן אגר נטר אלא דצ"ל דתפש רק לשון אבק רבית והכונה דהוא איסור דרבנן שלא יבוא לידי איסור רבית.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף