עריכת הדף "
אבן האזל/מכירה/יא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ט == '''אבל המוכר סתם אע"פ שהיה בלבו שמפני כך וכך הוא מוכר ואע"פ שמראים הדברים שאינו מוכר אלא לעשות כך וכך ולא נעשה אינו חוזר, שהרי לא פירש ודברים שבלב אינם דברים.''' ''' בהלכות ''' שבועות פרק ג' הל' ג' גבי שבועות אונסין כתב הרמב"ם וז"ל וצריך הנשבע באונס להיות כונתו בלבו בעת השבועה לדבר הפוטרו ואע"פ שהדברים אלו שבלב אינן דברים, הואיל ואינו יכול להוציא בשפתיו מפני האונס הרי זה סומך על דברים שבלבו, עכ"ל והקשה ע"ז המחנ"א בפ"ו מה' נדרים ממש"כ הרמב"ם בפ"ב מה' שבועות הל' י"ב דגם אם אמר תנאי היה בלבי על הנדר מהני אם לא טען טענה אחרת כשהתרו בו, וכתב המחנ"א דתנאי הוא מילתא אחריתא ואינו בטול, ולכן מהני אפי' היה בלבו ולא אמרינן בזה דברים שבלב אינם דברים וקשה ע"ז מהלכה זו דאמרינן דברים שבלב אינם דברים אף דלא בא לבטל לגמרי המכירה אלא לעשות תנאי וכמו שכתב הרמב"ם בהל' ח' דאם פירש הוי כמו תנאי. ''' והנראה ''' בזה דהנה הרמ"א בסי' ר"ז ס"ד כתב מיהו אי איכא אומדנא דמוכח נתבטל המקח וי"א דבמתנה דברים שבלב הויין דברים, ומבואר שם בביאור הגר"א דשני השיטות הם ממה דמוכח משכיב מרע דעמד חוזר, וכן משטר מברחת ומעוד מקומות, ושיטה א' שהוא שיטת התוס' והרא"ש ס"ל דהוא משום אומדנא דמוכח, ושיטה ב' שהוא שיטת הריא"ז ס"ל משום דבמתנה אזלינן בתר אומדנא, ומדברי הרמב"ם מוכח דסובר כשיטת ריא"ז שכתב בפ"ו מה' זכיה ומתנה הל' א' וז"ל לעולם אומדין דעת הנותן אם היו הדברים מראין סוף דעתו עושין ע"פ האומד אע"פ שלא פירש כיצד וכו', וכתב שם בפרק זה כל עניני אומדנא ודין ש"מ כתב מפ"ח ואילך, ומבואר דמש"כ הרמ"א דבמתנה דברים שבלב הויין דברים אין הכונה בכל גווני אלא היכי דאיכא אומדנא וכן הוא לשון ריא"ז שהביא הש"ג שציין לזה הרמ"א וז"ל אבל במתנה אנו הולכין אחר דברים שבלב שאם אנו מכירין דעתו שאינו גומר ומקנה בלבו אין מתנתו מתנה. ''' אלא ''' דיש להסתפק אם מה שהצריך ריא"ז שיהא מכירין דעתו הוא משום דבל"ז הוי דברים שבלב גם במתנה או דלעיקר דין דברים שבלב לא צריך שיהא מכירין דעתו דבמתנה הויין דברים אלא משום דבל"ז אינו נאמן לומר שכן היה דעתו, אכן ממה שכתב הרמב"ם גבי נדרי אונסין דהוי שייך דברים שבלב ורק בשביל שאינו יכול להוציא בשפתיו סומך על דברים שבלבו, מוכח דגם במתנה צריך אומדנא לעיקר דינא שלא יהיה דברים שבלב, דהא שבועה הוי כמו מתנה ובשבועה לא הוי טעמא משום שאינו נאמן דמשמע דגם היכי שהוא בינו לבין אנסין היה שייך דברים שבלב. ''' ועכשיו ''' נראה דבזה דמבואר מד' הרמב"ם בפ"ב מהל' שבועות דיכול לומר תנאי היה בלבו אפי' שלא גבי אונסין הוא כדברי המחנ"א בשביל דתנאי אינו סותר עיקר הדברים, אבל הוא דוקא בשבועה דהוי כמו מתנה דמה דמוכח דגם בבמתנה צריך דוקא אומדנא זהו היכי שאנו באין לבטל ולסתור הדברים שבפה דאז גם במתנה הוי דברים שבלב, אבל בתנאי כיון שאינו סותר אז יש נ"מ בין מתנה למכר דבמכר אפי' בתנאי הוי דברים שבלב וטעמא דכיון שאינו תלוי בדעתו לבד לא מהני דעתו אפי' לעשות תנאי כיון שאינו מתנה עם הלוקח אבל במתנה צריך להיות מהני תנאי אפי' היכי דהתנאי הוא בלבו כיון שאנו הולכין אחר דעתו לבד, אלא דמ"מ ודאי לא מהני אם יחשוב בלבו תנאי כיון שאינו נאמן אח"כ לומר שדעתו היה על תנאי ולכן צריך ע"כ אומדנא, אבל בשבועה כיון שאינו נוגע אלא לו לבד נאמן לומר תנאי היה בלבו. ''' והנה ''' בזה שבארנו בדעת הרמב"ם דבמתנה הולכין אחר דעתו לבד ולכן מהני דברים שבלב היכי שאין חסרון מצד נאמנות, מבואר דעת הרמב"ם בפ"י הל' ג' דבמתנה מהני מודעא אע"פ שאינו אנוס וכתב בטעמא שאין הולכין במתנה אלא אחר גילוי דעת הנותן ועמש"כ שם ובהל' ח' שם, דבמכר אם אין האונס מבורר לא מהני מה שמגלה דעתו שאינו רוצה במעשה המכירה כיון שאין אנו הולכין אחר דעתו לבד, אבל במתנה אין הולכין אלא אחר גילוי דעת הנותן אלא דאנו צריכין להוסיף דעכ"פ כיון שמסר מודעא אין שם גדר דברים שבלב גבי מתנה דאם היה שם גדר דברים שבלב הא כתבנו דהיכי דסותר גם במתנה לא מהני, וע"כ דאין שם גדר דברים שבלב כיון שגילה דעתו, אבל במכר אף שגילה דעתו לא מהני כיון שאין אנו הולכין במכר אחר דעתו לבד ואונסו אינו מבורר לב"ד. ''' אמנם ''' דשם גבי מודעא גם שיטת הרא"ש כדעת הרמב"ם כמש"כ שם, וכאן דעת הרא"ש לחלק בין אומדנא דמוכח לסתם אומדנא דכל היכי דמהני אומדנא הוא משום דהוא אומדנא דמוכח ולא משום דכל הני הוי במתנה, ונראה דהרא"ש והרמב"ם חולקים בעיקר גדר אומדנא דהרמב"ם סובר דסתם אומדנא וכמו כאן שאמר קודם המכירה שמוכר כדי לעלות לא"י הוי נמי מוכח שכן דעתו אלא דמ"מ לא אזלינן בתר אומדנא זו משום חסרון דברים שבלב ואומדנא דמוכח נמי אינו מוציא מדין דברים שבלב ודוקא היכי שפירש בפני הלוקח שמוכר כדי לעלות לא"י זהו שמוציא מדין דברים שבלב אבל הרא"ש סובר דכל היכי שהוזכר דמהני אומדנא אין אנו יכולים לתרץ משום דבמתנה אין הולכין אלא אחר דעת הנותן דהא גם במתנה אם אין האומדנא מבוררה אצלנו למה נאמין לו שע"מ כן נתן ואם האומדנא מבוררה והוי אומדנא דמוכח בזה סובר הרא"ש דודאי יצא מגדר דברים שבלב, ולכן אינו מתרץ בכל הני משום דמתנה שאני אלא משום דהוי אומדנא דמוכח.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף