עריכת הדף "
אבן האזל/מאכלות אסורות/ד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ג == '''האוכל עוף טהור חי כל שהוא לוקה משום אוכל נבלה ואע"פ שאין בו כזית הואיל ואכלו כולו, ואם אכלו אחר שמת עד שיהי' בו כזית ואע"פ שאין בכולו בשר כזית הואיל וש בכולו כזית חייב עליו משום נבלה.''' ''' המ"מ ''' הביא דברי הגמ' בחולין דף ק"ב אמר רב אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא במיתתה בכזית, ודעת הרמב"ם שאפי' בחייה הוא משום נבלה, אבל רש"י פי' משום אבר מן החי, וכ' המ"מ דכן נראה מן הסוגיא והיינו דהא פריך מינה על רב דאמר אמ"ה צריך כזית, ואף דנוכל לומר דפריך במכ"ש כיון דנבלה בכ"ש א"כ אמ"ה לא כש"כ, אבל זה אינו דהא אמר להדיא במיתתה בכזית אף דהיא שלימה, וע"כ צ"ל דדוקא בחי' בכ"ש וא"כ מאי פריך על אמ"ה אפשר בשביל דלית לי' חשיבות חי הוא בכזית, ובזה יש לומר דמרב פריך דעכ"פ חזינן דהיכי דהוא חשוב אז אפי' בנבלה בכ"ש וא"כ מנ"ל לרב להוכיח דמדכתיב אכילה הוי בכזית אף דהוי ברי', דהא מצינו בעוף טהור חי שהוא בכ"ש משום נבלה אף דכתיב אכילה, ומה דבמיתתה בכזית הוא משום דנבלה לא חשיב בריה, אלא דקשה לפ"ז דא"כ צריך לומר דמה דמשני בכזית בשר גידים ועצמות היינו על רישא על עוף טהור חי, ובמיתתה בכזית היינו בכזית בשר, וא"כ זה אינו כמו שפסק הרמב"ם כפשטה דרב דבחייה בכ"ש ובמיתתה בכזית בשר גידים ועצמות. ''' והנה ''' הלח"מ מפרש דהרמב"ם מפרש הסוגיא כמו שפרש"י ורק דפסק הלכה כרבי דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת וכר' יוחנן אליבא דרבא לקמן ולכן אינו חייב באוכל בחייה משום אמ"ה, ורק דקשה מנ"ל זה דמשום נבלה חייב בכ"ש. ''' ובפשוט ''' צריך לומר בדרך הלח"מ דהגמ' הוי מפרש מימרא דרב לגבי אמ"ה, ולפ"ז ע"כ דרב סבר לאברים עומדת אבל למסקנא דמסקינן לאו לאברים עומדת ע"כ דרב קאי לענין נבלה ורבי מיירי לענין אמ"ה נוכל לומר דלא דמי לדין אמ"ה, דאמ"ה כיון דתמיד הוא ברי' ומ"מ כתוב אכילה דהוי בכזית שמעינן מינה דאף דחוי בריה צריך כזית אבל נבלה כיון דעיקר נבלה אינה ברי' דכל חתיכה אינה נקראת נבלה לכן לא שמעינן מקרא דכתיב אכילה דזהו על חתיכת נבלה, אבל נבלה שהיא בריה חייב במשהו, והיה אפשר לומר דחייב גם על בהמה מתה במשהו, ורק דכיון דעיקר האיסור נולד לאחר מיתה אין לה חומר יותר מאמ"ה דנמי הוי בריה ומ"מ צריך כזית, אלא דמתה הוי דוקא שלמה בכזית בשר גידין ועצמות אבל אבר מן הנבלה לא חשיב כלל וצריך דוקא כזית בשר דלא חשיב כלל, ומצאתי שכתב כן הפר"ח על הרמב"ם. ''' ועכ"פ ''' לפ"ז מוכרחין אנו לומר דנבלה נמי מקרי בריה, אבל זה א"א דאי הוי ברי' היו חייבין בפחות מכזית כמו גיד הנשה, והיינו אומרים דמה דאמרה תורה בלשון אכילה היינו לחייב על כל כזית וכדאמרי רבנן בגיד הנשה, ע"כ יותר נראה לומר דנבלה לא מקרי בריה ורק דגם אבמ"ה לא נקרא ברי' וכמו שהקשה בראש יוסף דכיון דקיי"ל לאו לאברים עומדת א"כ לא נוצר באיסור ומ"מ אשכחן דאחשיב רחמנא בי' בשר גידין ועצמות כיון דהוא בשלמותו לכן זהו דילפינן בנבלה דכיון דהיא נבלה שלמה חייב על בשר גידין ועצמות. ''' ונראה ''' דמכאן הוא מקור דברי הרמב"ם דהפריד הבשר אין לו שם אבר כיון שאינו כברייתו דאם נימא דגם הפריד הבשר יש לו שם אבר א"כ אין לו שום דין בשלימות כלל כיון דחלקו חיים וא"צ שיעור וא"כ מנלן לדמות נבלה שלמה לדין אמ"ה דחייב על בשר גידין ועצמות דהא על כזית מן הנבלה אינו חייב על בשר גידין ועצמות וע"כ דאמ"ה יש לו ג"כ דין שלימות דהוא שלם בדין אבר שהוא בשר גידין ועצמות ונמצא דמכאן מקור לדברי הרמב"ם בדין הפריד הבשר. ''' והנה ''' אכתי קשה מה שהקשה הפר"ח מהא דקתני בסיפא דברייתא חלקה ואכלה דברי הכל בכזית וכיון דלרב צריך לאוקמי מה דמחייב ראבר"ש באוכל צפור פחות מכזית במשהו בשר גידין ועצמות. ''' ונראה ''' דלפי האמת דמוקמינן ברייתא בב"נ משום דבישראל לא היה פוטר רבי דאכתי חייב משום נבלה וכיון דהוא בב"נ א"כ חייב אפילו במשהו דלא ניתנו שיעורים לב"נ וא"כ לא צריך לאוקמי במשהו בשר גידין ועצמות, והגמ' דמוקים הכי הוא בשביל דמוקים כולה ברייתא בישראל, וע"כ דרב דלא כרבי. אבל לדידן מוקמינן ברייתא כפשטה דתוספתא בב"נ, ובתוספתא דקתני פטור מיושב בפשיטות אלא אפילו ברייתא דקתני דהוא בכזית צריך לומר דאיירי בישראל ואשמעינן הך דינא גופא דבכזית לחוד סגי אף שאין בו כזית בשר וזהו דינא דרב. ''' המנ"ח ''' מצוה קס"א כתב בדין נבלת עוף טהור דמטמא בגדים בבית הבליעה וז"ל ונראה דלגמרי דינו כאכילה ואם לא אכל הכזית בב"א ושהה בכדי א"פ מצטרף ובמשהו האחרון שנשלמה הכזית נטמא ונטמאו הבגדים והכלים שנוגע וכו' ע"ש. ונ"ב בזה"ל נראה לי דהוא דבר שאי אפשר דבפי' איתא להדיא בכל דוכתא דהיא מטמאה בבית הבליעה וכן הוא בלשון הרמב"ם בפ"ג מהל' אה"ט ולא דמעשה האכילה מטמאה וא"כ איך אפשר שיתטמא אם יאכל חצי כזית, ומה דאמר בזבחים דצריך אכילה בכא"פ היינו אם יאכל חצי זית ויחזיק בבית הבליעה ואח"כ יאכל עוד חצי זית ויהי' אז בבית הבליעה כזית שלם, ואף שהוא אופן רחוק מ"מ ע"כ צריך לומר דכן הוא, ואפשר דמשום זה השמיט הרמב"ם כיון דזה אמר רק ר"מ דלא קיי"ל כותי', ולכן אף דכפי המבואר משמע דר"י לא פליג עליו בזה רק דלא צריך קרא כמש"כ הרהמ"ח מ"מ כיון דלא שכיח כלל לא הביא זה דכבר כתבו המפרשים דאין דרכו להביא דבר דלא שכיח כלל רק לר"מ כיון דעכ"פ יש קרא מיותר ע"ז הי' לו להביא להך דינא אבל כיון דלא קיי"ל כר"מ לא הי' צריך להביא כיון דלא שכיח כלל. ''' ומה ''' שכתבתי דפשוט דאי אפשר להתטמא באכילת חצאין אף דקיי"ל חולין קכ"ד דיש נוגע וחוזר ונוגע היינו לענין אם נגע בבת אחת בב' חצאין כמש"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' טומאת מת הל' י"ד וכ"כ בס' תפארת יעקב בחולין שם, ועי' מה שציינתי בד' הרמב"ם בפ"א מהל' אה"ט. ''' ומה ''' שהקשה לדעת הרמב"ם דטומאת משא אפי' בלא זז ממקומו איך משכחת לה דנבלת בהמה אינה מטמאה בבה"ב דהא מטמאה משום משא, יש לומר דמשא צריך דוקא שיהי' נישא ע"ג הנושא ולא שיחזיק הטומאה איש אחר, וכן כתב הרמב"ם בפ"א מהל' ט"מ הלכה ו' וז"ל או שנשאה אחר והניחה למעלה מזה הואיל ונשאת עליו מ"מ נטמא אבל אם לא הניחה והוא מחזיק בה ע"י הכוש שתוחב את הנבלה בבית הבליעה אינו טמא משום משא. ''' איברא ''' דלכאורה אי אפשר לומר דנ"מ לענין אם תוחב לו חברו בכוש בבה"ב משום דבפשוטו משמע דצריך דרך אכילה ואף דאם תחב לו חברו חלב בבה"ב הוי אכילה ופטור רק מטעם אונס היינו משום דסוף שבולע לתוך מעיו אבל כ"ז שחבירו מחזיק בכוש הא אינו דרך אכילה מ"מ אפשר לצייר שחבירו תחב בכוש והוא סייע לבלוע והוי דרך אכילה ומ"מ כ"ז שחבירו מחזיק בכוש לא הוי משא דבעי שיהי' הדבר נישא על ידו וזה שמסייע לבלוע אינו גדר משא ולא גדר דחיפה שדוחף הדבר בכחו למטה, אכן באמת מדברי הרמב"ם בפ"ג מהל' אה"ט הל' א' משמע דלא תלוי כלל בגדר אכילה ע"ש היטב וצ"ע טובא ליישב דלפ"ז הו"ל לטמא אפי' שלא בכא"פ. ''' והנה ''' באמת מה דלהמנ"ח פשיטא דלר' יהודא נמי צריך בכא"פ ורק דר"י סבר דלא צריך קרא להכי, מדברי התוס' לא משמע כן שהתוס' שם בזבחים דף ע"א ע"א ד"ה לשיעור אכילה כתבו אפשר דר' יהודא נמי אית לי' ואע"ג דלא מיותר, ומוכח דמספקא להו בעיקר דינא, ואי אפשר לומר דמספקא להו בעיקר שיעור דכזית שהיא משנה מפורשת בריש מס' טהרות דצריך כזית ולא משמע דהוי דוקא כר"מ וכן הדבר פשוט בכמה מקומות, וע"כ דכונת התוס' לענין בכא"פ משום דלענין אכילה בכזית איכא למילף מקרא קמא כדאמר בגמ', וא"כ אפשר דבאמת ר"י לית לי' כלל הך דינא דבכא"פ דלית לי' כלל דצריך להיות בדרך אכילה. ''' וראיתי ''' בקרן אורה שם שכתב דדוקא ר"מ לשיטתו צריך קרא משום דאית לי' בכריתות דדוקא בלא הפסק, אבל לר' יהודא דצריך הפסק א"כ ע"כ צריך שיעור דאל"כ אין שיעור לדבר, אבל כ"ז הוא אם היינו מפרשים כהמנ"ח דהכונה אפילו בלע לגמרי וחזר ואכל אבל לפמש"כ דצריך דוקא שיהיה מונח בבית הבליעה א"כ אין שום ראי' ואה"נ דמהני אפי' לזמן מרובה ע"כ.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף