עריכת הדף "
אבן האזל/זכיה ומתנה/ו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כד == '''הורו רבותי שאם היה מנהג המדינה שיעשה כל אדם סעודה ויאכול לריעיו או יחלק מעות לשמשין ולחזנין וכיוצא בהן ועשה כדרך שעושין כל העם. וחזרה בה משלמת הכל שהרי גרמה לו לאבד ממון וכל הגורם לאבד ממון חבירו משלם והוא שיהיו לו עדים כמה הוציא שאין זה נשבע ונוטל.''' ''' השגת ''' הראב"ד הורו רבותי שאם היה מנהג וכו', א"א איני משוה עם רבותיו בזה וזאת הגרמא דומה לזרעוני גינה ולא צמחו שאינו משלם לו ההוצאה, וכללו של דבר אבוד ממון שבעל הממון עושה אותו אע"פ שגרם לו זה פטור עכ"ל. ''' המ"מ ''' כתב לתרץ השגת הראב"ד דבזרעוני גינה הוציא הוצאות כדי להרויח בהן, אבל כאן לא היתה כונתו להשתכר בדבר אלא להתנהג כמנהג העיר, ומטעם זה חילק מהא דתניא בתוספתא הלוקח קנקנים ונמצאו פטסאות ונשתברו חייב להעמיד לו דמי קנקנים, אבל לא דמי יין דהתם היה מתכוין ליהנות בתשמישן, וסברתו אינה מבוררה דגם כאן רצה ליהנות בשמחת מריעות וזה כבוד הוא לו ומאי נ"מ כיון דכאן וכאן נתבטלה ההנאה בשביל זה שגרם לו, ואדרבא אם באנו לחלק נוכל לומר להיפוך דהכא באותה שעה היתה לו הנאת השמחה וגבי זרעוני גינה וקנקנים לא היה לו כלום, אלא דבאמת נראה דעיקר הקושיא לא קשה כלל לדעת הרמב"ם לשיטתו דסובר דגורם להזיק אינו חייב עד שיתכוין להזיק, כמו שכתב בפ"ו מה' סנהדרין הל' א' ועיין בחו"מ סי' כ"ה סעיף א' ובביאור הגר"א שם ובסי' שפ"ח בבאור הגר"א ס"ק ל"ד ובסי' שצ"ו ס"ק ח', ומה דחייב במראה דינר לשולחני צ"ל דכיון דאינו מומחה הוי פושע ודינו כמו מכוין וכמו דיין שאינו מומחה כמש"כ הרמב"ם בפ"ו מה' סנהדרין הל' ג', ועיין מה שכתבתי בפ' ד' מה' נז"מ הל' ב', ולכן פשוט דבזרעוני גינה ובקנקנים גם המוכר לא ידע כמו שהלוקח לא ידע, אלא דמכיון שנמצאו רעים חייב להחזיר הדמים אבל לא מה שגרם להזיק, אבל הכא אף שלא נתכונה להזיק חשבינן חזרתה עכשיו כמו כונה כיון שבזה גורמת לו הפסד ההוצאה, ולפנינו נכתוב עוד באופן אחר בזה. ''' אכן ''' שיטתו של הראב"ד קשה טובא שכתב דכללו של דבר אבוד ממון שבעל הממון עושה אע"פ שזה גרם לו פטור דא"כ אמאי חייב במראה דינר לשולחני הא בעל הממון עשה האבוד ממון שנטל על פיו את הדינר, וכן בדיין שאינו מומחה שאסר את המותר והאכילו הבעלים לכלבים כמו שפסק הרמב"ם בפ"ו מה' סנהדרין ולא השיג עליו, וכן מוכח בבכורות כ"ח וכמו שכתבו בתוס' בסנהדרין ל"ב, ונראה דטעמו של הראב"ד משום דהכא אף שמנהג המדינה לעשות סעודה לרעיו ולחלק מעות לשמשין ולחזנין בכ"ז אינו מוכרח בתורת ודאי גמור ואינו אלא בגדר רוב, ולכן מביא מהא דזרעוני גינה משום דשם אפשר דמומחה יכיר שאינם טובים לזריעה דהא לא מכר לו המוכר בתורת שהוא מומחה, ובזה הוא שכתב דאבוד ממון שבעל הממון עושה פטור כיון דאין הדבר ודאי בשעת הגרם, אבל מראה דינר לשולחני ודאי שיקנה הדינר, דהא כתב הרמב"ם פ"י מה' שכירות הל' ה' דדוקא אם אמר לו עליך סומך או שהיו הדברים מראים שהוא סומך על ראייתו ולא יראה לאחרים, ובאסר את המותר ודאי הוא שישליכו שלא ישאל לאחרים דהא חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר. ''' ובאופן ''' אחר יש לומר דגבי מראה דינר לשולחני הגרם וההיזק הוא בדבר אחד שאמר לו שהדינר טוב וקנה אותו, וכן באסר את המותר דכיון שאמר לו שהוא אסור השליכו לכלבים, לכן נקרא המעשה על שם הגורם, אבל גבי זרע אין הוצאת הזריעה שייך לעיקר הזרע וכן הוצאות הארוסין אינו שייך לעיקר הארוסין, לכן סובר הראב"ד דזהו אבוד ממון שבעל הממון עושה. ''' אלא ''' דלשני האופנים קשה מטיהר את הטמא דההיזק הוא במה שעירב עם פירותיו כדאמר הגמ' בבכורות דזה אינו ודאי שיערב, וגם אינו בעצם ההוראה על הפירות הטמאים, וצריך לומר דמה דמוקים בבכורות שעירבן עם פירותיו הא מיירי שהדיין עירבן, דהא מתרץ לרבנן דצריך נשא ונתן ביד, אבל לפי"מ דבעי לאוקמי מעיקרא כר"מ בלא נשא ונתן ביד נאמר דטיהר את הטמא הוא בגוונא דמראה דינר לשולחני שהלוקח שאל אותו אם הוא טוב ע"מ ליקח ולשלם דמים וזהו היזק ברור וכמראה דינר לשולחני, ונראה עוד יותר דגם לדעת הרמב"ם צריך לומר כן דעירוב עם פירותיו אינו כלל דבר ברור ואינו אלא ספק ובכה"ג אינו חייב מדין גרמי, ומטעם זה לא הזכיר הרמב"ם בפ"ו מה' סנהדרין הל' א' אלא טימא את הטהור ולא טיהר את הטמא משום דכיון דמתני' אתיא כרבנן ומיירי בנשא ונתן ביד, וכיון דהרמב"ם לא מיירי בהכי והיה צריך לאוקמי בכה"ג שכתבתי ולא רצה להאריך בזה לכן לא כתב אלא טימא את הטהור. ''' ובמה ''' שכתב הרמב"ם והוא שיהיו לו עדים כמה הוציא שאין זה נשבע ונוטל צריך ביאור דהא בפ"ח מה' חובל ומזיק הל' ז' לגבי מסור דמיבעיא בב"ק דף ס"ב אם עשו תקנת נגזל פסק הרמב"ם דאם תפס אין מוציאין מידו, ולמה פסק כאן בודאי שאין זה נשבע ונוטל, ואין לומר דדין תקנת נגזל הוא דוקא במזיק להדיא דומיא דנגזל ונחבל דהא קיי"ל דעשו תקנת נגזל באשו אלמא דבכל חיוב ממון עשו תקנת נגזל, ואולי נאמר דכיון דלא אשכחן אבעיא בכל דינא דגרמי אלא במסור, לכן אף דבמזיק גמור עשו תקנת נגזל בכל היזק, אבל בדינא דגרמי לא מיבעיא לן אלא במסור וצ"ע. ''' והנה ''' למעלה כתבנו דמה דהאשה נחשבת לגורמת להזיק הוא במה שחוזרת ואינה רוצה להנשא, ולכאורה כן הוא מוכרח דא"א לומר דבשעת הארוסין היא גורמת דהא באותה שעה חשבה להנשא ולא גרמה לו היזק, ובפרט לדעת הרמב"ם דצריך מתכוין להזיק בודאי באותה שעה לא כיונה להזיק אלא שאח"כ נשתנה דעתה וחזרה, אבל באמת זה קשה טובא דאיך נאמר שבשעת החזרה היא חייבת מטעם גורמת להזיק, דהא דעת הרמב"ם בפי"ד מה' אישות הל' ח' דבאומרת מאיס עלי כופין אותו לגרשה, וכתב בטעמא שאינה כשבויה שתבעל לשנוא לה, וא"כ אין לך אונס גדול מזה, ובפ"ח מה' חובל ומזיק פסק דמי שאנסוהו עכו"ם להראות ממון חברו פטור, ולא כתב דוקא באונס של נפשות, וטעמא דלא מיקרי מתכוין להזיק, וא"כ הכא כיון שחזרה ואינה רוצה להנשא איך נחייב אותה מדין גורמת להזיק דמכיון שאינה יכולה להנשא אליו שלא ברצונה ממילא אינה מתכונת להזיק. ''' ונראה ''' דהנה אם ראובן רוצה לחפור בור בחצרו של שמעון בשביל שיזובו מים מחצרו וכדומה, ושמעון הרשה לו לעשות כן על סמך שהבטיחו שיקנה ממנו חצרו בכך וכך באופן שאין בהדמים תשלומי נזק החפירה, וכשחפר הבור חזר בו ואינו רוצה לקנות החצר נראה שחייב ראובן לשלם בעד הנזק, דאף דלא נעשה קנין על החצר ובשעה שחפר לא היה לו דין מזיק כיון שחפר ברשות, מ"מ כיון דבלא נתינת רשות יש לו דין מזיק ושמעון נתן לו רשות על סמך הבטחתו יש בזה גדר ערבות, ואפי' למ"ד זרוק מנה לים ואשלם לך פטור, מ"מ יש לומר דהכא שאני כיון דראובן נהנה בכך במה שהרשה לו לחפור הבור, אלא דמ"מ אם לא היה דין שמזיק חייב לשלם אפשר דלא היה כאן דין ערבות כיון דלא אמר לו שישלם לו בעד חפירת הבור, ולהפטר אינו צריך לנתינת הרשות, ואנו אומרים רק דכיון שבלא נתינת הרשות היה חייב לשלם ונתינת רשות היה על סמך הבטחתו לקנות, לכן מצטרף כאן דין מזיק עם דין מה שסמך עליו ובשביל זה חייב לשלם. ''' ולפי"ז ''' נראה דה"נ הוא בהך דינא דאף דלא נוכל לחייב להאשה מדין גורם היזק בשעת אירוסין מ"מ כיון שהוציא הוצאות על סמך שהבטיחה שתנשא לו יש בזה גדר ערבות שעל פיה הוציא הוצאות אלא דאין כאן חיוב ערבות בלא דין מזיק דהא לא אמרה לו אשלם לך אלא שהבטיחה להנשא לו, והנשואין הוא אצלו שוה כמו קניית החצר באופן חפירת הבור, וכיון שחזרה נעשה עיקר האירוסין גרם היזק דעל סמך הבטחתה הוציא ההוצאות, ולכן חייבת מדין גורם היזק בצירוף דין ערבות, והרמב"ם כתב דחייבת מדין גורם דזהו עיקר סבת החיוב אבל צריך כאן לצרף גם זה שסמך עליה וכנ"ל. ''' ועכשיו ''' אם כנים אנו בזה נוכל ליישב שיטתו של הרמב"ם במה דסובר דכאן בודאי ליכא דינא דנשבע ונוטל, משום דזה ודאי דלא מצינו דין נשבע ונוטל אלא במזיק גמור דלא מצינו תקנת חכמים אלא בנגזל ונחבל דקנסו חכמים לגזלן ולחובל שיהא הנגזל והנחבל נשבע ונוטל ומיבעי לן במסור משום דההיזק הוא מדין גורם, אבל כל זה היכי דהוא מזיק גמור אבל הכא דאינה מזיק גמור והחיוב הוא בצירוף מה שסמך עליה וזה ודאי דבדיני ערב ליכא דין תקנת נגזל וכיון שאנו צריכין לצרף כאן גם גדר ערבות ליכא דין נשבע ונוטל. {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף