עריכת הדף "
אבן האזל/גירושין/ז
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כד == '''בד"א כשהתנה עליה הבעל תנאי זה אבל אם לא התנה עליה אלא נתן לה גיטה והרי הגט יוצא מתחת ידה אינה צריכה לומר כלום והרי היא בחזקת מגורשת, הואיל וגט שבידה כתוב כהלכתו והעדים חתומים עליו, ואע"פ שאין אנו מכירין כתב אותן העדים ולא נתקיים אין חוששין לה שמא זייפה שהרי אינה מקלקלת על עצמה, ועוד שהעדים החתומים על הגט הרי הן כמי שנחקרה עדותן בב"ד עד שיהא שם מערער לפיכך נעמיד הגט בחזקתו ותינשא ואין חוששין שמא ימצא מזויף, כמו שנעמיד הגט בחזקת כשר כשיביא אותו השליח עד שיערער הבעל או עד שיביא ראי' שהוא מזויף או בטל. שאם נחוש לדברים אלו וכיוצא בהן כך הי' לנו לחוש לגט שיתן הבעל בפנינו שמא בטלו ואח"כ נתנו, או שמא עדים פסולין חתמו בו והרי הוא כמזוייף מתוכו, או שמא שלא לשמה נכתב, וכשם שאין חוששין לזה וכיוצא בו אלא נעמידנו על חזקתו עד שיודע שהוא בטל כך לא נחוש לא לשליח ולא לאשה עצמה שהגט יוצא מתחת ידה שאין דין האיסורין כדיני הממונות.''' ''' שהרי ''' אינה מקלקלת על עצמה, ועוד שהעדים החתומים על הגט נעשה וכו', הנה מבואר כאן בדברי הרמב"ם ב' טעמים שלא להצריך קיום לאשה שהביאה גיטה, א) שהרי אינה מקלקלת על עצמה, ב) שהעדים החתומים על הגט הרי הן כמו שנחקרה עדותן בב"ד. ומה שהאריך הרמב"ם עוד בטעמא הוא ע"כ טעם למה לא נצריך קיום מדרבנן וכמו שמצריכין קיום בשטרי ממון, והוכיח זה משליח המביא גט בא"י דלא חיישינן לקיום ועוד שאין חששת מזויף יותר משאר חששות שמא בטלו או העדים פסולין או שלא לשמה וע"כ דאין חוששין וע"ז סיים בטעמא שאין דיני האיסורין כדיני הממונות. ''' והנה ''' הראב"ד בפי"ב השיג על הרמב"ם וכתב דהוציאה גט מתחת ידה ואמרה גרשני בעלי דצריך קיום אעפ"י שלא יצא עליו ערעור ועי' במ"מ שכתב ועוד שהרי אמרו האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת וזו ראי' ברורה שאין האיסורין כדיני הממונות. ''' והנה ''' לבאר עיקר מחלוקת הרמב"ם והראב"ד נראה דהתוס' והרשב"א כתבו בטעמא דהמביא גט בא"י א"צ קיום דהוא משום עגונא הקילו בה רבנן, והר"ן כתב בטעמא דאשה ברשות עצמה היא להנשא ואנן לא מנעינן לה, ודברי הר"ן הם טעם רק דלמה לא דמי להוצאת ממון שמוציאה עצמה מרשות בעלה, וע"ז כתב דברשות עצמה היא, אבל אכתי קשה דמה בכך דלא דמי להוצאת ממון, דמ"מ יקשה אמאי לא חששו חכמים לאיסור אשת איש כמו דחששו בהוצאת ממון דאף דמד"ת א"צ קיום דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד, מ"מ מדרבנן הצריכו קיום, ולמה לא תיקנו להצריך קיום גם גבי גט משום חומר איסור אשת איש, ושלא יהי' הולד ממזר, וזה אין לומר דכונת הר"ן משום סברא דדייקא ומנסבא, וכמש"כ הרמב"ם. שהרי אם יבא הבעל ויערער תצא מזה ומזה, דא"כ למה הוצרך לטעמא דאשה ברשות עצמה היא להנשא. ''' והנה ''' התוס' ריש גיטין כתבו דע"כ טענינן מזויף לנפרע שלא בפניו דאי לא"ה לא שבקת חיי לכל ברי', וקשה דהרי יסוד מה דקיום שטרות הוא מדרבנן פרש"י בגיטין דף ג' משום דלא חציף לזיופי, וא"כ איך כתבו דלא שבקת חיי לכל ברי', וצ"ל פשוט דאיברא דכשאנו דנין על כל אחד המוציא שטר על חברו, מעמידין אנו אותו על חזקתו דלא חציף לזייף, אבל מ"מ הא ודאי הוא שמצויים מזייפי שטרות, וכעין מה שכתבו התוס' בב"מ דף קט"ז בד"ה והא, דאף דאינו נאמן לטעון גנובים משום דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן, מ"מ נאמן לטעון אחר גנבם ומכרם לך, דהא כמה גנבי איכא בשוקא. ומבואר דאף דמן הדין לא חיישינן למזויף כשאנו דנין על כל מי שמוציא שטר, אבל מ"מ ראוי לעשות תקנה, דא"כ כל חצוף יזייף שטרות ולא שביק חיי לכל ברי', ולפ"ז מיושב דזה לא שייך אלא בממון דכל חצוף יוכל לזייף על חברו, אבל גבי גט דלא שייך אלא באשה זו המוציאה הגט, א"כ כל אשה אנו צריכין להעמיד אותה בחזקתה, ולא שייך לא שבקת חיי, אלא דמ"מ הי' אפשר לומר דמשום חצופות שישנם עכ"פ בעולם שייך לתקן על כל הנשים, ולכן אם היה גט אשה נכלל בכלל הוצאת ממון הי' מהני גם בדין זה לחוש למזויף, אבל כיון שברשות עצמה היא להנשא ולא הוי בכלל הוצאת ממון, לכן לא נכנסת בכלל תקנה דחיישינן למזויף, ולתקן בשביל זה דין ביחוד נוכל לומר דכיון דליכא בזה גדר לא שבקת חיי מחזקינן כל אשה בכשרה. ''' אכן ''' כל זה אם נימא דמה שתיקנו חכמים להצריך קיום הוא משום סברת התוס', משום דלא שבקת חיי בשביל חצופים, אבל אם נימא דמה שהצריכו קיום הוא משום דמדרבנן חששו על כל אחד שמא זייף, וחששו חכמים למיעוט להצריך קיום, לפ"ז אין מקום לחלק בין גט אשה להוצאת ממון, ולא מהני מה דאשה ברשות עצמה היא להנשא, דמ"מ כמו שתקנו חכמים גבי הוצאת ממון ה"נ הו"ל לתקן משום איסור אשת איש. ''' ובזה ''' אפשר לבאר מחלוקת הרמב"ם והראב"ד דהנה מה שכתב הרמב"ם שאין דיני האיסורין כדיני הממונות, זהו כמו שהסביר הר"ן דאשה לאו ברשות הבעל היא אלא ברשות עצמה היא להנשא, אבל הראב"ד יסבור דתקנ"ח הי' בכלל דנחוש למיעוט מזייפים וחששו על כל אחד שמא זייף, וא"כ גם בגט אשה בודאי תיקנו דלא קילא איסור אשת איש מהוצאת ממון. ''' ונראה ''' דהראב"ד בזה לשיטתו במש"כ בפ"ד מהל' אישות הל' י"ג דמה דאמרינן דאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת, חזקה אין האשה מעיזה פני' בפני בעלה, אינו אלא דתפסי בה קדושין, אבל אינה נאמנת להנשא. והוא חד טעמא משום דסבר דאף דאמרינן חזקה זהו רק מטעם רוב נשים אבל מיעוט נשים מעיזות, וכמו דחששו חכמים לשיטתו למיעוט שיזייפו הגט, ה"נ חששו למיעוט שיאמרו גרשתני, והרמב"ם לשיטתו שם דלא חששו בזה למיעוט. ''' והנה ''' המ"מ הביא ראי' לשיטת הרמב"ם דאין דיני האיסורין כדיני הממונות, מעיקר הך דינא דאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת, וכתב וזו ראי' ברורה שאין האיסורין כדיני ממונות, והקשה הלח"מ ע"ז דשאני התם שאין האשה מעיזה פני' בפני בעלה, וה"נ אמרינן בממון אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח, ואם כן שוים הם איסור וממון, אבל באמת לא קשה דהא דאמרינן אין אדם מעיז אינו אלא בענין שלא לחייב שבועה, ועכ"פ הוא לסייע למוחזק, אבל לא מצינו שחזקה זו תועיל להוציא ממון, ונראה עוד דראית המ"מ אינה מזה שלא תיקנו חכמים שלא להאמינה, אלא דאם הי' דין האיסורין כדיני הממון והיתה נחשבת כאילו באה להוציא עצמה מבעלה, לא הוי מהני כלל חזקה כזו אפילו מדאורייתא להוציא ממון, ואף דבשטר אמרינן דמשום חזקה דלא חציף אינש לזיופי מהני להוציא בשטר מן התורה בלא קיום, זהו משום דע"י החזקה מוקמינן להשטר בחזקתו ומוציאין ע"י השטר, ומצינו כזה בדין מגו להוציא לא אמרינן ומיגו לאוקמי שטרא אמרינן, והיינו דהמיגו מהני להעמיד השטר בחזקתו ומוציאין ע"י השטר. ''' איברא ''' דמצינו גם גבי ממון חזקה דלא חציף, והוא מה דאמרינן בב"ב דף ל"ג האי מאן דנקט מגלא ותובליא ואמר איזל אגדריה לדקלי' דפלניא דזבנה ניהלי מהימן דלא חציף אינש דגדר דיקלא דלאו דיליה, וזהו להוציא מהבעלים, אבל ז"א דהתם אין זה דין ב"ד לפסוק דנאמן כשהלה מכחישו באותה שעה, אלא דכשב"ד רואין מניחין אף שנוטל הפירות שלא ברשות בעלים, ואח"כ כשיבואו הבעלים ויטענו שגזל אינם נאמנים אף שלקח שלא בידיעת הבעלים, דסברא דלא חציף משוי אותו למוחזק ברשות, וכמו שאם ראו עדים באחד שהוציא חפץ מבית חברו אם לא החזיקו טמון תחת בגדו, אינו נאמן בעל החפץ לטעון גנבת אם הוא טוען מכרת לי, אבל זה ודאי דמשום חזקה דלא חציף לא יוכל להוציא מחברו, ומזה ראיה שאין דיני האיסורין כדיני הממונות, דמהני סברא דאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה לענין שנאמנת היא להנשא וברשות ב"ד היא נשאת, דב"ד מתירין לה להנשא. ''' והנה ''' כל זה בארנו בטעם הב' של הרמב"ם, דמשו"ה לא חששו חכמים להצריך קיום משום דלא דמי להוצאת ממון, וביאור דבריו בטעם הא' הוא לכאורה פשוט דהוא כמו טעמא דדייקא ומנסבא דכשיבא הבעל ויטעון מזויף תצא מזה ומזה כמו באומרת מת בעלי, אלא דלא דמי לגמרי דשם כשיבוא בעלה תהי' אסורה בודאי והולד מן השני ממזר, אבל הכא אם יערער הבעל ויטעון מזויף משמע מדברי הרמב"ם כאן שכתב עד שיערער הבעל או עד שיביא ראי' שהוא מזויף או בטל, וקשה כיון דסגי כשיערער למה הוסיף או עד שיביא ראי', וע"כ דכונתו דכשיערער יעשה רק ספק, אבל עכ"פ מוכח מדברי הרמב"ם דכשיערער יעשה ספק מדאורייתא, שהרי כתב הרי הן כמי שנחקרה עדותן בב"ד עד שיהא שם מערער, ותמה אני בזה על הנתיבות בסי' מ"ו סק"ה במה שהביא הש"ך דברי הר"ר אביגדור דסובר דכשהבע"ד טוען מזויף צריך קיום מה"ת, והש"ך חולק עליו, וכתב הנתיבות דהעיקר כהש"ך, ומה שהביא הב"ש בסי' קמ"א ראי' לשי' הר"ר אביגדור מדברי הרמב"ם והטור שכתבו דבטוען הבעל מזויף דאינו גט כלל, כתב בזה דהרמב"ם והטור כתבו שם ולא נודעו העדים כלל, ובכה"ג דוקא צריך קיום מדאורייתא, ואני תמה על דבריו דאיברא דבריו נכונים דצריך לחלק בזה, אבל לדין קיום בכל גווני צריך קיום מדאורייתא, דדברי הרמב"ם שהביא הנתיבות זהו בהל' ב' גבי שליח, שכתב שם בא הבעל וערער ואמר לא גרשתיה מעולם, וגט שהובא לה מזוייף הוא יתקיים בחותמיו, ואם לא נתקיים ולא נודעו עדיו כלל תצא והולד ממזר, שהרי אינה מגורשת, ומבואר דהגט בטל בתורת ודאי והולד ממזר, ואם כן מה שכתב הרמב"ם כאן עד שיערער או עד שיביא עדים שהוא מזוייף, ומבואר דצריך להביא עדים בתורת ודאי שיהי' הולד ממזר, וע"כ כדברי הנתיבות דשם כתב שלא נודעו העדים כלל, ובאופן זה מהני ערעורו דניכר יותר הזיוף ובטל הגט, אבל עכ"פ הא גם הכא כתב דאם יערער לא אמרינן כמו שנחקרה עדותן בב"ד וזהו מדאורייתא. ''' ובזה ''' מבוארים דברי הרמב"ם שכתב בהלכה ז' בשליח שהביא גט בחו"ל ולא היה בשעת כתיבת הגט שלא ינתן אלא אם כן נתקיים בחותמיו, ואם לא נתקיים ונתן לה ה"ז פסול עד שיתקיים, ואם בא הבעל וערער ולא נתקיים אינה מגורשת, אבד הגט ה"ז ספק מגורשת, וקשה מ"ש דבהל' ב' כתב דלא נודעו העדים הולד ממזר וע"כ כדברי הנתיבות דלא נודעו העדים גרע, אך זה מבואר עכ"פ דאפי' ליכא החסרון דלא נודעו העדים צריך קיום מן התורה וכשיטת הר"ר אביגדור שהביא הש"ך. ''' והנה ''' אף דנתבאר דאם יבא הבעל ויערער ויטעון מזויף לא יתבטל הגט בודאי, ומ"מ סובר הרמב"ם שפיר דהוי הוכחה שאינו מזויף דלא מקלקלת על עצמה, דאף שישאר ספק מ"מ תצא מזה ומזה, ואף דגבי מת בעלה אנו צריכין לטעמא דמשום עגונה אקילו בה רבנן, וכאן משמע דסובר הרמב"ם דהוא מדינא י"ל דהתם הא ליכא אלא אמירתה ולא מהני הוכחה זו לגמרי, אבל הכא הא מדאורייתא הגט כשר וכמש"כ אח"כ, ולכן שפיר מהני הך הוכחה לומר דגם מדרבנן לא חיישינן למזוייף, ואח"כ בטעם ב' כתב דכיון דמדאורייתא כשר לא חיישינן כלל גם בלא הוכחה וכנ"ל. ''' ובדעת ''' הראב"ד נראה דסובר דכיון דלא אשכחן דמהני סברא דדייקא ומנסבא אלא במת בעלה משום עיגונא, ובאשה עצמה המביאה גט הא לא הוי תמיד עיגונא, דאפשר מביאה ממקום קרוב שאפשר לברר, ולא אמרו בגמ' טעמא דעגונא רק בשליח המביא גט ממה"י, ולכן כיון דעיקר טעמא דהצריכו רבנן קיום בשטרות לדעת הראב"ד הוא משום דחששו למיעוט שהם חצופים ויזייפו שטרות, א"כ גם הכא איכא למיחש לפרוצות דאפשר שעיני' נתנה באחר ואינה חוששת, ומיושב בזה מה שהוכיח המ"מ בפ"ז מהל' גירושין כדעת הרמב"ם מזה שאשה עצמה מביאה גיטה, וכונת המ"מ בראיתו דאף שהרמב"ם הוכיח זה מכל שליח בא"י שנאמן בלא קיום, וכן הוכיח שם המ"מ מזה, מ"מ כונתו בזה לחזק ההוכחה, דאפילו נבוא לחלק דכיון דאינו אלא חששא מדרבנן שהצריכו קיום, וכיון שהשליח מביא הגט אף דאינו אלא ע"א, מ"מ כיון דבסברא אין אדם חוטא ולא לו, לא הצריכוהו חכמים קיום, ולזה הוכיח מאשה עצמה שמביאה גיטה ונאמנת לומר בפ"נ, אבל לפמש"כ לא קשה מזה על הראב"ד דגבי מביא גט ממדנה"י הרי אמרי' להדיא בגמ' משום עגונא אקילו בה רבנן, א"כ ה"נ גבי אשה עצמה. ''' ומה ''' דהביא הרמב"ם משליח הגט בא"י נראה כונתו משום דסובר דבודאי דשליח המביא מתנה מנותן למקבל, גם כן אין דנין בו בלא קיום להוציא מיתומים שאין יודעים להכחישו, ולא עדיפא שטר שבא ע"י שליח משטר שמוציא התובע בעצמו, וע"כ מוכח דגט לא דמי לשטר משום דגט אינו הוצאת ממון וכנ"ל, וצריך עוד להוסיף בדעת הרמב"ם דמה שכתב שלא תהא מקלקלת על עצמה אין כונתו ממש כסברא דדייקא ומנסבא שאמרו גבי מת בעלי, דהא התם יש נ"מ בין שלום בינו לבינה או לא וכאן לא חילק, וכל זמן שהאשה מוציאה גט אין מצריכין קיום, וע"כ כמש"כ למעלה דגבי מת בעלי צריכינן להוכחת דייקא ומנסבא על כל עיקר דינא, ולכן לא מהני אלא משום עגונא ודוקא בשלום בינו לבינה, אבל הכא דהוא רק שלא יצריכו קיום מדרבנן, מהני בכל גוונא סברא שלא תהא מקלקלת על עצמה, והיינו דעכ"פ לא דמי לשטרות וכנ"ל. ''' והנה ''' יסוד ההלכה לדעת הרמב"ם הוא מדברי הגמ' אשה מכי מטא גיטא לידה איגרשה לה, והיינו דלמה צריכה לומר בפ"נ וכמשפרש"י, והראב"ד בפרק ו' מהל' עבדים הל' ז' כתב ע"ז ואין זה הדרך נכון בעינינו, והיינו כמש"כ הלח"מ דמפרש הא דמכי מטא גיטא לידה איגרשה לה, דלא תיהני תו אמירתה בפ"נ דלא תיקנו אלא בשליח וכ"כ הריטב"א פי' א', אכן מה שהשיג הראב"ד שם על הרמב"ם וכתב איך סתם דבריו ואמר שאינן צריכין קיום, בודאי אם יערער בעל ואדון צריכים קיום, וזה פלא דהא להדיא כתב הרמב"ם לפיכך נעמיד הגט בחזקת כשר עד שיערער הבעל, וכ"כ מקודם הרי הן כמי שנחקרה עדותן בב"ד עד שיהא שם מערער, ואולי הי' להראב"ד גירסא אחרת בדברי הרמב"ם אבל כפי גירסתנו הדברים מבוארים וברורים. {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף