עריכת הדף "
אבן האזל/גירושין/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כו == '''וכן אם כתב בו היום גרשתיה כשר שמשמעו היום הזה שיצא בו הגט.''' ''' הרמב"ם ''' בפ' כ"ד מהל' מלוה הל' ט' כתב הוציא עליו שטר שכתוב בו אני פלוני בן פלוני לויתי ממך מנה אע"פ שאין בו שם המלוה כל מי שיצא שטר זה מתחת ידו גובה בו, ואין יכול לדחותו ולומר של אחר הוא ונפל, וכתב המ"מ ופסק כרבא דלנפילה לא חיישינן, והנה המעיין בסוגיא זו יראה שדברי הרמב"ם בשתי ההלכות סותרות זו את זו, דבגמ' מוכיח רבה דגובין בשטר זה, מדתניא אבא שאול אומר דאם כתוב גירשתי' היום כשר, אלמא ההוא יומא דנפיק בי' משמע ה"נ ממך מההוא גברא דנפיק מתותי ידי' משמע, ואמר לי' אביי ודילמא אבא שאול כר"א ס"ל דאמר ע"מ כרתי אבל הכא ליחוש לנפילה, ומשני לנפילה לא חיישינן, ופי' התוס' דמעיקרא מוכיח הגמ', דכמו דהתם אמרינן דהיום גירשתי' היינו יומא דנפיק בי' בב"ד ה"נ ממך היינו מי שמוציא השטר בב"ד ומעיקרא הכי שעביד נפשי', וע"ז מקשה אביי דילמא היום היינו יום שמסר להאשה הגט, ומ"מ מגורשת דאף דאין הזמן מבורר ואינו מוכח מתוכו מ"מ מגורשת אליבא דר"א, וא"כ ה"נ ממך הוא למי שמסר לו השטר, ואיברא דאם היינו יודעים שלהמוציא מסר הי' נמי שפיר אף דלא מוכח מתוכו והוי נמי מהני לר"א דלא בעי מוכח מתוכו, אבל ליחוש לנפילה, ואמר לי' לנפילה לא חיישינן, וכעין זה פי' הרמב"ן ע"ש, וא"כ לפי פירושם לפי המסקנא לא אמרינן דהיום הוא יומא דנפיק בב"ד, וא"כ קשה מש"כ הרמב"ם כאן שמשמעו היום הזה שיצא בו הגט, ואם נימא דהרמב"ם מפרש דקיי"ל כרבה דההוא יומא דנפיק בי' משמע, א"כ ממך מהמוציא משמע, ויהי' צריך לומר לפי"ז דמה דאמר רבה לנפילה ל"ח הוא רק לטעמא דאביי, אבל באמת לטעמי' דרבה דממך משמע ממי שמוציא השטר והוי כמו משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך והכא יהי' למי שמוציאו א"כ אין שייך חשש נפילה כלל, וא"כ למה כ' בהל' מלוה ואין יכול לדחותו ולומר של אחר הוא ונפל, ומשמע משום דלא חיישינן לנפילה וכמש"כ המ"מ, ולפלא שלא העירו המפרשים בזה. ''' ונראה ''' לפרש לשי' הרמב"ם ד' הגמ', דהנה לפי המבואר בד' הרמב"ן הוא דאי אמרינן היום ההוא יומא דנפיק בי' וההוא גברא דנפק מתותי ידי' אין כאן חסרון מוכח מתוכו כיון שיתברר זה בב"ד, ונראה דזה אינו מוכרח דעכ"פ זהו שפיר אי לא בעינן מוכח בגוף השטר, אבל אי בעינן מוכח בגוף השטר אכתי אינו מוכח עוד למי יתחייב ובאיזה זמן עושה הכריתות, ע"כ אפשר לומר דזהו גופי' היא דפריך אביי ודילמא אבא שאול כר"א ס"ל היינו אפי' לפ"מ דקאמר רבה דממך היינו מההוא גברא דנפיק מתותי ידי', מ"מ לא הוי מוכח, רק משום דסבר כר"א דאמר עמ"כ ולא בעינן מוכח מתוכו, והנה נראה דסברא דע"מ כרתי לא מהני אלא היכי שהבע"ד מוסר השטר אף שאינו מוסרו מיד ליד אבל עכ"פ מוסרו לשם התחייבות, אבל אם לא ימסור השטר רק יאבד השטר הוא או אחר אף שההתחייבות מעיקרא הי' ע"מ זה שכל מי שימצא ישתעבד לו מ"מ אין כאן מסירה לשם התחייבות, וא"כ שפיר פריך אביי דממ"נ אם אנו באין לחייב עפ"י שטר זה עפ"י הע"ח לא חשיב זה מוכח מתוכו, דמהא דאבא שאול אין ראי' דהתם מיירי בעדי מסירה ואבא שאול כר"א סבירא לי', ואם נחייבו עפ"י העדי מסירה דילמא אבד השטר הוא או אחר, ולא הי' כאן מסירה כלל, ובאופן זה ל"מ אפי' לר"א, ומשני דלנפילה לא חיישינן וע"כ הי' כאן מסירה ומהני ע"י המסירה, ואיברא דמנא לן שהיו כאן עדים על המסירה דלא דמי לגט דאמרינן דמסתמא כיון שמסרו הי' כדין, אבל בשטר הלואה מנא לן לומר שהי' כדין, וצ"ל דאיברא דסובר הרמב"ם דע"ח מהני במקום ע"מ מ"מ לא בעינן בזה מוכח מתוכו כיון שאינם כורתים את השטר רק דנדע על ידם שהי' כאן מסירה, ולכן אין זה חסרון בשטר מה דלא מוכח מתוכו גם היכי שהמסירה מבוררת ע"י הע"ח (חסר). ב) ''' התוס' ''' בפ' כל הגט הקשו בהא דאמרי' קטנה הוא דלא מצי מגרש בי' הא גדולה מצי מגרש בי' וכו' אלא מעתה רישא דקתני שמי כשמך פסול לגרש בו שני הוא דלא מצי מגרש בי' הא ראשון מצי מגרש בי' והא אמרינן ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב, אלא מאי אית לך למימר בעדי מסירה ור"א היא, וכתבו התוס' אבל לר"מ בעינן שיהא מוכח מתוך החתימה שנכתב לשם זה האיש ואשה זו ול"מ עדי מסירה, והקשו מהא דאמרין בפ' ג"פ אהא דתנן כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו, ומקשה הגמ' וליחוש לשני יב"ש הדרים בעיר אחת דילמא ממטי לה גיטא לאי תתי' דהאיך, ומשני שני יב"ש הדרין בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה, וע"כ בדהוחזקו איירי דבלא הוחזקו לא חיישינן, ובהוחזקו הא לר"מ ל"מ מה שיגרשו זה בפני זה כיון דאינו מוכח מתוכו, ולר"א הא ע"מ ידעי שפיר, וקושית התוס' צריך ביאור לכאורה בזה שהקשו דהא ע"מ ידעי שפיר, דהא אנן מתירינן גם בלא ע"מ כדתנן שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם, וא"כ איכא למיחש דלמא ימסור לה בלא עדי מסירה, וצ"ל דהכונה דאי הוחזקו כיון דתנן ואין אחר יכול להוציא עליהם שט"ח, א"כ באמת לא יתירוה ב"ד להנשא, ולפי"ז קו' התוס' קשה גם למאן דסבר דלא בעינן מוכח מתוכו גם לר"מ דעכ"פ כיון דאין אחר יכול להוציא עליהן שט"ח א"כ בע"ח לחוד לא יתירו אותה כדאמרי' הכא, ותי' התוס' דחוק טובא לומר דיכירו שמותיהן ולא יכירו אם הם איש ואשתו. ''' והנה ''' במה דאמר רבא זאת אומרת שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת מוציאין שט"ח על אחרים, קשה לכאורה דהא כיון דלר"מ קיימינן השתא ובעינן מוכח מתוכו, א"כ במה ניחא לן בהא דמוציאין שט"ח עכ"פ לא הוי מוכח מתוכו, וצ"ל דסברא הגמ' השתא דלא בעינן מוכח מתוכו, אכן נראה לפ"מ שכתבו התוס' דבלא הוחזקו כיון דלא חיישינן אלא בגט הנמצא הוי שפיר מוכח מתוכו. וצריך עיון בטעמא דמילתא, דאיברא דלא חיישינן, אבל אם באמת איכא שני יוב"ש הא הוי אינו מוכח מתוכו, ונראה דבאמת לא בעינן כלל שיהי' מוכח מתוך הגט יוב"ש זה ולא אחר, דא"כ שם עירו ושם עירה הוי דאורייתא דבעלמא הוחזקו ב' יוב"ש ובל"ז לא מוכח מידי, דאפי' למאן דלא חייש לשני שוירי היינו דוקא בכותב שם העיר, וע"כ דזה חשיב שפיר מוכח מתוכו, אלא דכיון דנימא דלא יוכל לגרש, ולא תוכל האשה להפטר בגט זה בלא עדי מסירה, משום דשני יוב"ש אין מוציאין שט"ח זה על זה, א"כ אין ראי' כלל וצריך לע"מ ולכן לא הוי מוכח מתוכו, ולכן שפיר כתבו התוס' דבלא הוחזקו כיון דלא חיישינן שפיר הוי מוכח מתוכו, כיון דהם תלויים זב"ז דמשום דחיישינן לא הוי מוכח מתוכו, ולכן שפיר מה דתלי הגמ' זה בהא דמוציאין שט"ח זע"ז דכיון דמוציאין הוי שפיר מוכח מתוכו, ולכן אף אם יתברר אח"כ דיש ב' יוב"ש לא נאמין לה להנשא בגט זה, אבל כ"ז דלא חיישינן הוי שפיר מוכח ע"י העדי חתימה, וא"כ יש שם שטר עליו, ולכן אף אם יתודע אח"כ שהיו ב' יוב"ש מ"מ מהני כיון דבשעת חלות הגט לא הי' צריך השטר לדין עדי מסירה כדי לעשותו לשטר, דאכתי הו"ל למימר דשם עירו ושם עירה הוי מדאורייתא, ובאמת סובר כן הר"ן דלר"מ שם עירו מה"ת, ועי' בהג"מ ואפשר דמדאורייתא לא ניחוש למקום אחר, דלא נמציא חשש בזה כיון דכאן נמצא וכאן הי' שם העיר המפורש בשטר. [ועי' במש"כ הב"י בחו"מ סי' מ"ט מד' הר"ר ישעי' ובקצוה"ח שם]. ''' והנה ''' מה דמקשה הגמ' וליחוש לשני יוב"ש, אי נימא דהגמ' קאי על היכא דהוחזקו א"כ הקו' הוא דוקא אליבא דר"א והיינו דחיישינן שימסור לה בלא ע"מ, והיא תנשא בהעדי חתימה דמהני אפי' לר"א, ואי דהב"ד לא יתירו לה להנשא משום דהוחזקו, הא מ"מ יש לחוש שתלך למקום שאין יודעים שהוחזקו בעירה ב' יוב"ש, ולא אסקו אדעתייהו לשאול אולי יש בעירה ב' יוב"ש, דהא בלא הוחזקו לא חיישינן, וכ"ז לר"א אבל לר"מ לא שייך להקשות כן, דהא אם יהיו שני יוב"ש יפסל הגט משום דלא הוי מוכח מתוכו, אכן לפמש"כ התוס' דגם בלא הוחזקו אמאי כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו, דהי' לנו לגזור משום דפעמים הוחזקו ולא ידעי, ולפ"ז שפיר מקשה הגמ' גם לר"מ, דהא בלא הוחזקו גם אם נמצאו שם ב' יוב"ש מ"מ הוי מוכח מתוכו וכמש"כ, אלא דצ"ע מה דמתרץ הגמ' ב' יוב"ש הדרין בעיר אחת אין מגרשין אלא זה בפני זה, דעכ"פ אינו מבואר מה הוא התיקון, דהא הקו' הי' אמאי חותמין גט לאיש, וא"כ ע"ח בלא הוחזקו הא אין מחוייבים לחוש וע"כ דהקו' הוא דוקא לר"א ובהוחזקו. ''' התוס' ''' בדף ג' ד"ה ורבנן הוא דאצרוך, הקשו על פירש"י משום דאיכא דאשכח כתוב ועומד לשם יב"ש אחר והקשו התוס' דא"כ מאי מהני בפ"נ דהא הוי עכ"פ אינו מוכח מתוכו, וגם לר"א צריך שידעו ע"מ שהבעל עשאו שליח, ולכאורה הא ע"י שנאמן לומר בפ"נ יודעים ע"מ, והי' אפשר לומר דא"נ על בפ"נ אם אין אנו יודעים שעשאו שליח, ורק משום דגיטו מוכיח ובב' יוב"ש הא אין גיטו מוכיח, אלא דבאמת אינו כן דעיקר נאמנות על השליחות הוא משום דגיטו מוכיח [וכדתנן אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח], והבירור שהוא גט הוא עפ"י קיומו שאומר בפ"נ, ובדין הוא דלא ליבעי קיום רק מדרבנן כדאמר בגמ', וא"כ גם כאן נאמינו על בפ"נ וממילא הכתב מוכיח שעשאו שליח, דהא אי אפשר לומר דהוי חשש גמור דא"כ גם לר"מ יהי' כן, והוי עדות בדשב"ע, ולכן נראה לומר דלר"א אי בעינן שידעו ע"מ בשעת מסירה, אם ידעו ע"מ עפ"י עדים שנתברר שהיו פסולים לא מהני בגט, ולכן גם כאן איברא דעכשיו לא חיישינן מדאורייתא לב' יוב"ש דלא איירי בהוחזק לפנינו ולכן נאמן ע"א, אבל אם באמת ישנם ב' יוב"ש א"כ בטל כל הבירור, ואיברא דלדידן לא איכפת לן דהא אנו מאמינים ע"ז את הע"א, אבל הא מעיקרא דדינא סמכו העדים על דבר שאינו, שעשו יסוד על השליחות מגיטו מוכיח, ובאמת אינו מוכיח דהא הוחזק וכמו שמפרש הרשב"א דחשש רש"י שמא ימצא שהוחזק שם כן נראה בביאור קו' התוס'. {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף