עריכת הדף "
אבן האזל/גירושין/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יד == '''במה דברים אמורים כשהיה הגט בכתב יד סופר אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עליו עד אחד ונתנו לה הרי זה פסול.''' ''' השגת ''' הראב"ד מכלל דכתב סופר וע"א אינו פוסל לכהונה וזה אינו כלום אפשר דלשמואל אם נשאת הולד כשר ולדעת רב אפי' ריח הגט אין בו אין השכל מורה כן ע"כ, ונ"ב עי' פ"י מהל' גירושין הל' א' בהשגה ואולי הראב"ד לשיטתו דיש מקומות שאע"פ שהגט פסול ד"ת פוסל לכהונה ועי"ש בהל' כ' ובפי"ז מאיסו"ב הל' כ' השגה ב'. ''' ובמש"כ ''' הרמב"ם אם כתב הבעל הגט בכת"י, כתב המ"מ דהרמב"ם פסק כרב דכת"י ועד שנינו אבל כתב סופר ועד אחד חתום עליו פסול, והנה השמיט הרמב"ם דין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, והוא תימה דהא משנה שלמה היא ג' גיטין פסולין, ואיברא דהרמב"ם כתב דאפי' כת"י ועד פסול, מ"מ תמוה דהרמב"ם ישמיט משנה מפורשת ובפרט דהוא נ"מ לדינא דאפי' בכת"י לחוד אם נשאת לא תצא, ובפשיטות הי' נראה דהרמב"ם מפרש דלמ"ד ע"מ כרתי ל"מ כתב ידו כלל, אך צריך לבאר דהא לשיטת הרמב"ם גם לר"א מהני ע"ח בלא ע"מ, וא"כ אמאי לא יהיו מהני לדידי' כתב בכת"י, ועוד דא"כ הא גם כתב ידו ועד ל"מ דלא הוי אלא ע"א, [ועי' רשב"א יבמות דף ל"א דבגיטין דמהני כת"י בלא עדים משום דכתיב וכתב לה, הוא עצמו די לה]. ''' והנה ''' הא דמהני כתב בכתב ידו, נראה דאינו אלא לר"מ דאמר ע"ח כרתי, אבל לר"א דאמר ע"מ כרתי איברא דלשי' הרי"ף והרמב"ם מהני גם לר"א ע"ח וכמו שהסביר הר"ן דבריהם משום דע"ח הויין עדים על המסירה, מ"מ לענין כתב ידו ל"מ, לפ"מ שכתבו התוס' בדף ג' ע"ב ד"ה ג' גיטין, ואע"ג דר"מ סבר וכתב היינו וחתם מ"מ כשר הולד בכתב ידו ואין עליו עדים, דכיון שהבעל חתם אין לך חתימה גדולה מזו, וההסבר הוא דבקרא לא כתיב חתימת עדים דוקא רק שיהא חתום שיהי' מוכח שהוא שטר של הבעל, ולכן מהני כשהבע"ד עצמו חתום דאין לך חתימה גדולה מזו, אלא דצריך לבאר דאיך נאמינו דהא חב לאחרים דפוסלה מכהונה ואיברא דבעל שאמר גרשתי נאמן אכן כ"ז הוא בשעה שאמר לפנינו, דמהמנינן לי' במגו, וכמו שהאריך בזה הש"ש והתו"ג, אבל אם עכשיו אינו לפנינו אם יאמר אח"כ הא אינו נאמן למפרע, וא"כ מנלן דכתב בכתב ידו הוי גט מעליא כיון דבשעה שחותם אינו לפנינו ולא שייך לומר שנאמינו במגו ועיקר הבירור נעשה אח"כ ומנלן דמהני חתימת ידו בגט דבעינן כריתות ולשמה בשעת חתימתן, ומוכח דלמ"ד ע"ח כרתי לא בעינן אלא שיהי' השטר ראוי להיות שטר וכיון שהשטר ראוי להתברר א"כ בזה הוא תורת שטר, ואף דבכתב בכתב ידו הא בעינן לשמה מדין חתימה עכ"פ לר"מ, מ"מ כיון דלא בעינן לדין תורת שטר אלא שהשטר יהי' ראוי להתברר שפיר שייך בי' דין לשמה, אבל לר"א דאמר עדי מסירה כרתי כיון דעדי מסירה עושים את השטר לשטר המועיל ע"י זה שהם רואים את המסירה א"כ ע"כ דהם צריכים להיות עדים לברר הדבר שהשטר נמסר, דשטר כ"ז שהוא ביד המתחייב אין עוד דין שטר עליו, אלא דס"ל לשי' הרי"ף והרמב"ם דע"ח נמי מהני אף שאינם יודעים מהמסירה, מ"מ נחשבים לעדים על המסירה, כיון שיודעים שהגט הוא ביד הבעל, ולכן איברא דבעינן שיהיו עדים על המסירה ויהיו קרויים עדים בשעת מעשה, בזה אמרינן דהוי כמסירה בשטר, ויכולים להעיד זה גופא שהגט נמסר מיד הבעל, וכמו שסובר הרמב"ם דעדות שבשטר בעינן שהעדים יזכרו העדות, ואולי זה לשיטתו דע"מ כרתי, והיינו דהם עדים על מעשה המועיל ולכן בעינן שיהיו זוכרים העדות, ולר"מ דע"ח כרתי יתכן דכיון דהעדים אינם יודעים בשעת חתימתן מהמעשה לכן לא שייך גם לומר דבעינן שיזכרו העדות. ''' ולפי"ז ''' נראה דל"מ כתב בכתב ידו אלא לר"מ, דלא בעינן שיהיו על השטר עדים אלא בכדי שיתברר אח"כ ובזה כבר תורת שטר עליו, לכן שפיר כתבו התוס' דכת"י אין לך חתימה גדולה מזו, ויש לו תוקף דין שטר, אבל לר"א דבעינן עדות על המסירה הא אי אפשר לומר דכיון שהוא חתום עליו יש כבר תורת עדות בשעת מסירה, דהוא בעצמו אינו עדות וידיעת עצמו אין לזה שייכות עם הודאת בע"ד כק' עדים דמי, וא"כ בעת המסירה הא אין עליו תורת עדים, ורק משום דכיון שמוסר כתב ידו ממילא יתברר הדבר אח"כ כשיצא השטר מידה, אבל אי אפשר לומר דתורת עדים עליו בשעת מעשה, שנאמר שהוא מוסר גט וגם דיש עליו דין עד על עצמו שמוסר הגט, דדוקא הודאת בע"ד הוי כק' עדים וכ"ז כשהודה בפנינו, אבל מה שכתב בכ"י אינו אלא מעשה שיתברר אח"כ כשיבוא לידי ב"ד, אבל עכשיו אין זה הודאת בע"ד דלא הודה בפני ב"ד, וכ"ז לר"א דע"מ כרתי, אבל לר"מ דעדי חתימה כרתי א"כ ע"כ דבהחתימה לבד אף שלא הי' המסירה אכתי, נחשבים כבר לעדים, והיינו דעכ"פ איכא חתימה שנגמר הגט או השטר וע"ז נקראו עדים, ולכן גם כת"י איברא דלא הוי עדות מגדר הודאה קודם שהגיע ליד האשה, מ"מ שפיר מקרי שטר כיון שיוכל להתברר על ידו. ''' והנה ''' התוס' הקשו עוד דאמאי כשר כתב סופר ועד, ניחוש שמא הסופר כתבו להתלמד וזרקו לאשפה והחתימה עליו האשה ע"א ואין כאן ב' עדים, ותי' דהסופרים חוששים למכשול ונזהרין בכך ומיהו אין רגילות להזהר לגמרי שתחשב כתיבת סופר כע"א, ודבריהם צריכים ביאור דמ"מ כיון דאין זה עדות ברורה לענין ע"ח, איך תחשב עדות למ"ד כתב סופר ועד שנינו, ונראה לפ"מ דאמרי' בגמ' דף י' אי לאו דכותי חבר הוא לא הוי מחתם לי' מקמי', והקשו התוס' דא"כ כולי שטרא מתקיים אפומא דחד ישראל דחתים לבסוף, ותירצו דאין לחוש כיון דהאי כותי כשר מדאורייתא דגרי אמת הן, והרשב"א תי' לפ"מ שמפרש דאיירי בדאחזוק, אלא דמ"מ חשו להם חכמים שמא אינם בקיאין, נמצא דאין זה עדות, כיון דמוחזקים הם, והוי רק גילוי מילתא בעלמא ודמי להא דיבמות ואשתמודענוהי דהוי פלניא אחוהי דמיתנא, ואסיקנא כמ"ד גילוי מילתא בעלמא הוא ואפי' אשה ואפי' קרוב מהימני, והנה מזה שהרשב"א סיים בדבריו דהוי גילוי מילתא דמהני עפ"י קרוב, כמו בהא דיבמות גבי ואשתמודעינוהי והתם היו מהני גם לענין דין דאורייתא, וכאן לפ"מ שמפרש הרשב"א דאיירי במוחזקים, א"כ אינו אלא חששא, וצ"ל דסובר הרשב"א דהיכי דצריך להכשיר אדם לעדות, ודאי דצריך לזה דיני עדות, אבל כאן הא אין צריך להעיד עליו שהוא כשר, אלא דחיישינן דילמא אינו מדקדק לכתוב לשמה, וא"כ אינו הגדת עדות להכשיר אדם, ואינו אלא גילוי מילתא דהוא מדקדק לכתוב לשמה ולזה כשר אפי' קרוב, ולכן לא הוי כולי שטרא מתקיים אפומא דחד ובזה הוא שדימה הרשב"א זה להא דיבמות. ''' ולכן ''' נראה דהנה בגמ' אמרינן ושמואל אמר אפי' כתב סופר ועד שהרי שנינו כתב סופר ועד כשר, ורב מי דמי התם תינשא לכתחלה ושמואל ל"ק הא בספרא דמובהק והא בספרא דלא מובהק, ופי' רש"י דכיון דבקי בתורת גיטין לא יכתבנו אא"כ שמע מפי הבעל, ולכן זהו שכתבו התוס' דאיברא דלא הוי עדות לענין זה שיחשב ע"א כיון דאין נזהרים כ"כ, אבל כ"ז הוא אם אין חתום עליו עוד עד, אבל אם חתם עוד עד עליו א"כ כיון דעדים החותמין על הגט אין חותמין אלא זה בפני זה א"כ לא הי' ע"א חותם אי לאו דכתבו בתורת עד, ומהני עדותו להגיד שזה כתב סופר מובהק, והיינו דאף דאינו מפורסם למובהק אבל בקי הוא בתורת גיטין, ולא כתב להתלמד ויזרוק לאשפה, ונראה דלרב דסובר דכתב סופר ועד לא מהני, ושכן פסק הרמב"ם הוא משום דלא דמי להא דאי לאו דכותי חבר לא הוי מחתים לי' ישראל מקמי', דהכא כל זמן שאין אנו יודעים אם כתבו סופר מובהק אין כאן עדות כלל, ואף דאח"כ יצוה לו הבעל מ"מ אין זה תורת עדות וכמו שכתבו התוס' דבהקדימו חתימתן לגט אין ע"ז תורת עדות, א"כ אנו צריכין לעדותו של העד על עיקר העדות, ואינו דומה להא דכותי חבר, דהתם אינו צריך אלא להכשירו של העדות, אבל כתיבת עדות יש כאן, אבל הכא כל זמן דאין אנו יודעין שכתבו סופר מובהק אין כאן עדות כלל דהוי כתיבה בעלמא, ולכן אף אם נימא דע"א נאמן דהוי גילוי מילתא בעלמא, אבל כיון דעיקר העדות תלוי בו נמצאת כל העדות אינה מתקיימת אלא בחד. ''' ובמש"כ ''' למעלה דבכ"י ל"מ למ"ד עדי מסירה כרתי משום דבעינן שיהי' לו דין עדות בשעת מסירה, ראיתי שהנתה"מ כתב בסי' מ"ו דל"א עדים החתומים עה"ש נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אלא משעת מסירה, ודבריו נכונים מאד למ"ד ע"מ כרתי ומהני מ"מ ע"ח לשי' הרי"ף והרמב"ם, אבל למ"ד ע"ח כרתי א"א לומר כדברי הנתיה"מ כיון דבעינן לשמה וע"כ כמו שהסברתי דלמ"ד ע"ח נגמר השטר בחתימתם, עכ"פ מבוארים דברינו לפי"ז דכיון דעד שעת מסירה לא אמרינן כמי שנחקרה ממילא ל"מ כת"י דבעינן עדים בשעת מסירה. ''' ובס"ק ''' ט' כ' הנתיה"מ בשי' הרמב"ם דצריך שיהיו העדים זוכרים העדות, וכתב הש"ך בטעמא דכיון שאין זוכרים ואינם ראויים להעיד הוי מפ"כ, והק' הנתיבות דהרמב"ם הא לא סבר כר"ת דתליא בראוי להעיד, דהא אפי' במקום שראויין להעיד ס"ל להרמב"ם דשטרות אינם אלא מתקנה, וכתב לבאר דכיון דחזינן לשי' ר"ת דס"ל דראוין להעיד לא הוי מפ"כ, ומ"מ כ"ז שלא נראה כתבם לפני ב"ד ודאי לא הוי עדות, ולכן ס"ל להש"ך דהאמת כך הוא גם להחולקים על הרמב"ם וס"ל דמדעת המתחייב כשר מה"ת מ"מ אינה הגדה אלא בשעה שבא השטר ליד ב"ד, דמנלן דלדידהו הוי הגדה קודם שבא השטר לב"ד ול"א נחקרה עדותן בב"ד מה"ת אלא משעה שנתקיים השטר בב"ד ורק מתקנ"ח אמרינן נחקרה משעת חתימה ע"ש. ''' והנה ''' מש"כ בדבריו וא"כ קשה נהי דהחולקים על הרמב"ם וכו' מ"מ מנין לנו דהוי כהגדה בב"ד קודם שבא השטר לפניהם, אינני רואה תחילת ראי' דלשי' ר"ת דהוי עדות בודאי צריך לבא העדות לפני ב"ד דהוי עדות ולא שטר, אבל דין שטר נגמר קודם שבא השטר לב"ד מה"ת, כדמוכח מזה דאמרי' דשטר ל"צ קיום משום דעדים החתומים עה"ש נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד, ואי נימא דמה"ת לא הוי נחקרה עד שעה שנראה לב"ד א"כ אמאי ל"צ קיום דכיון דצריכים שיבואו לב"ד צריכים ב"ד לראות את העדות, וא"כ אמאי ל"צ קיום שיראו שהחתימות מקויימות, ומוכח דהוי כנחקרה לפני שבא לב"ד, ובל"ז הוי דין מפי כתבם גם בשטר, ומה שכתב הש"ך דאם אין עדים זוכרים הוי מפ"כ ול"מ להרמב"ם, הנה אי לא מהני גם מפ"כ לא הוי אלא כמו שכתבו עדים עדות ומתו, אלא דביבמות קרי לה הגמ' מפ"כ ומשמע דבלא דין מפ"כ הוי מהני אם שכחו העדות משום דכתיבתם הו"ל עדות בלא דינא דמפ"כ, ובאמת מוכח מהא דחתם עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו דכשר דלא צריך תו להעדים כלל והיינו שכבר נגמרה עדותם, ולא רק הגדת עדות, דאי הוי בעינן עוד להעדים כיון שנעשה פסול תו לא מהני השטר. ועי' רמב"ם פי"ד מהל' עדות הל' ה'.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף