עריכת הדף "
אבן האזל/ברכות/ח
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''הסוחט פירות והוציא מהן משקין מברך עליהן בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות, חוץ מן הענבים והזיתים שעל היין הוא מברך בורא פרי הגפן ולבסוף ברכה אחת מעין שלש ועל השמן בתחלה הוא מברך בורא פרי העץ, במה דברים אמורים שהיה חושש בגרונו ושתה מן השמן עם מי השלקות וכיוצא בהן שהרי נהנה בשתייתו אבל אם שתה השמן לבדו או שלא היה חושש בגרונו מברך עליו שהכל שהרי לא נהנה בטעם השמן.''' ''' ותמה ''' במ"מ דכיון דאזוקי מזיק אין לברך עליו וכן פירש"י בדף ל"ה ע"ב וכן כתב הרי"ף ז"ל ואי שתי ליה משחא אזוקי מזיק ליה ולא מברך עליה וכבר תמה עליו הטור בסי' ר"כ עיי"ש. ''' ונראה ''' דסובר הרמב"ם דכיון דעכ"פ יש לו תועלת מכיון ששותה אותו ואפשר שותה אותו בשביל שיש דברים דשמן מעלי לזה ולכן אף דאזוקי מזיק ליה ואין דרך לשתותו מברך שהכל והוי כמו קמחא דשערי שם ל"ו ע"א ומצאתי שכ"כ הב"ח ופר"ח והחמד משה, והחמד משה הביא ממה דפסק הרמב"ם דכוסס את השעורה פטור מחומש לפי שהזיק את עצמו, ומוכח דאף היכי דמזיק ליה מברך, אכן שם אמר בגמ' קמ"ל כיון דאית ליה הנאה בעי ברוכי, וכאן כתב הרמב"ם שהרי לא נהנה בטעם השמן וצריך לומר דהא דכתב שהרי לא נהנה הוא רק לומר דלא יברך ב"פ העץ משום דלא נהנה כדמתהני אינשי וכמו דכתב הרי"ף דלא רגילי אינשי לספויי קמחא והוי נשתנה לגריעותא לענין זה וכמו שכ' שם בה"ג להדיא אבל כיון ששתה עכ"פ בשביל איזה תועלת חייב לברך. ''' בהא ''' דחושש בגרונו הביא הטור בשם הר"ר יוסף דפירש דלאו דוקא חושש בגרונו אלא אורחא דמילתא דאז נותן שמן הרבה ולא בטל אצל האניגרון רק האניגרון הוא לצורך השמן, אבל בה"ג פירש דדוקא חושש בגרונו אבל שלא לרפואה אפילו נותן שמן הרבה הוי אניגרון עיקר, וכתב הטור דכן דעת הרמב"ם כד' בה"ג, ודברי הטור תמוהים דהרמב"ם אינו סובר דשלא לרפואה הוי אניגרון עיקר דהא כתב הרמב"ם או שלא היה חושש בגרונו מברך עליו שהכל דהיינו על השמן עם מי השלקות דעליה קאי, והבה"ג דסובר דאניגרון עיקר כתב להדיא דמברך בפה"א וכדאמרינן להדיא בגמ' דף ל"ט ע"א מיא דסלקא כסלקא, וכבר העיר כזה המ"א על ד' הרמ"א בסי' ר"ב שכתב דמברך על אניגרון שהכל והק' המ"א דהא מיא דסלקא מברך בפה"א, וכ' הגר"א דכיון דלשתיה מברך שהכל כמ"ש התוס' ל"ח ע"א בד"ה האי ובד"ה והא, אכן ברמב"ם פ"ח ה"ד מוכח להדיא דלית ליה האי כללא דכתב להדיא על מיא דסלקא והוא ששלקן לשתות מימיהן שמימי השלקות כשלקות במקום שדרכן לשתותן. ''' ובד' ''' הרמב"ם דכתב על השמן שהכל צריך לומר דאף דהשתיה לא היה לרפואה מ"מ הא שתה בעיקרו בשביל השמן רק עירב באניגרון שלא יזיקו השמן ומ"מ כיון דאין דרך לשתותו גם באניגרון שלא לרפואה חשיב נשתנה לגריעותא ולא נהנה ומברך שהכל כמו לעיל גבי שמן לחודיה דאף דשתה ומסתמא יש לו צורך בזה דשמן מעלי לכמה דברים ומ"מ כיון דלאו אורחא דאינשי בהכי אפי' ע"י אניגרון ודרכו רק לתבל למאכלים לקבל תועלת השמן ולא לשתיה לכן מברך שהכל. ''' ויותר ''' נראה דגם התוס' לא נחתו כלל להאי כללא דבשתיה מברך שהכל דבאמת דחוק מאד לחלק ממיא דסילקא ולד' הגר"א יהיה צריך לומר דדוקא ששלקם לאכול וגם עכשיו אוכל הסילקא ביחד עם מי הסילקא ולא נזכר זה לא בגמ' ולא בתוס' ורא"ש, ובתוס' שם ל"ט ע"א כתבו על הא דמי סילקא כסילקא אע"פ שאין בה אלא מים וטעם הירקות אע"ג דאמרינן לעיל דמי פירות זיעה בעלמא הוא יש לחלק והרא"ש כתב שם בטעמא דמילתא לפי שהמשקה של מי פירות אין לו טעם הפרי ואפשר שאם בשל הפרי ונכנס טעם הפירות במים מברך עליהן ב"פ העץ, ובטעמא דמברכין על שכר שעורים שהכל אף שהשעורים עיקר ומשתני לעלויא כתב הרא"ש תי' התוס' משום דאית להו עלויא אחרינא בפת ועוד כ' אי נמי כיון שהמשקה צלול עיקרו על שם המים, עכ"פ הך סברה דלשתיה אינו מברך אלא שהכל לא נזכר כלל ברא"ש, ולכן נראה דגם התוס' לא נחתו כלל להאי כללא אלא גבי שכר שעורים דעיקר קושיתם היה דמברך במ"מ לפי שיש בו מחמשת המינים וע"ז תירצו שפיר גם תי' זה דשתיה דכיון שאינו עשוי לסעוד אלא לשתות לא הוי בכלל מזון ועיקרו לא נעשה למזון, ובזה מבואר מה שכתבו התוס' ואפי' לרב ושמואל דאמרי כל שיש בו מחמשת המינים מברכין עליו במ"מ הכא לא הוי בהו ממש שעורין ואין שכר אלא טעמא בעלמא אף דכתבו להדיא גבי מיא דסילקא דאף שאין בה אלא מים וטעם הירקות, אלא דנ"מ בין ברכת במ"מ דתלוי במזון ובין ברכת בפה"א, ואי דתיקשי דא"כ איברא דאין מברכין במ"מ יברך עליו בפה"א, ע"ז באמת נצטרך לומר דכיון דאית להו עילויא אחרינא בפת לא קאי במילתיה ואינו מברך אלא שהכל אלא דלענין ברכת במ"מ אינו מיושב כ"כ תי' זה (אף שהתוס' הזכירו תי' זה לענין במ"מ) דהא לא שייך כלל במילתיה קאי דהא ברכת במ"מ עיקרו לא נעשה אם יאכלו אותו בעינו אלא בתבשיל ושלא בעינו ולכן תירצו התוס' תירוצים אחרים לענין במ"מ, אבל לענין בפה"א פשוט תירוץ זה דאמר הגמ' לענין קמחא, ואף דהרי"ף הוסיף שם דלא רגילי אינשי לספויי קמחא וכן הבה"ג הוסיף וקמחא בעיניה לא אכלי אינשי אפשר לומר דדוקא גבי קמחא דאוכל כל הפרי לא פחות מחטים שלמים ואם היה רגילות לאכול קמחא בעיניה לא היה זה נקרא נשתנה לגריעותא, אבל גבי שכר שעורים איברא דלגבי טעם השכר לא הוי בזה נשתנה לגריעותא מ"מ לגבי השעורים כיון דלא נכנס אלא הטעם ואית להו עילויא אחרינא בפת דיהיה הנאה בכל השעורים לא קאי במילתיה, ולא דמי למיא דסילקא דלא נשתנה לגריעותא דעומד לזה להתבשל.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף