עריכת הדף "
אבן האזל/ברכות/ז
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יג == '''גמרו ליטול ידיהן ונגבו ידיהן וברכו ברכת המזון והביאו את המוגמר, מי שבירך ברכת המזון הוא מברך על המוגמר וכולן עונין אמן.''' ''' השגת ''' הראב"ד גמרו ליטול ידיהן כו' עד וכולן עונין אמן, כתב הראב"ד ז"ל אע"פ שלא בירך ברכת המזון אם לאחר סעודה בא הגדול מברך ואע"פ שנתן הגדול רשות לאחר לברך ברכת המזון כבר עברה רשותו וחזרה הברכה לגדול שלא אמרו דהוא אומר על המוגמר אע"ג דאיכא דעדיף מיניה אלא המוגמר הבא בתוך הסעודה כדאיתא בירושלמי עכ"ל. ''' במתני' ''' מ"ב ע"ב והוא אומר על המוגמר אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה ופירש"י לאחר סעודה לאחר ברהמ"ז, ואע"פ שאין דרך להביא המוגמר אלא לאחר סעודה ובאותה שעה כבר עברה הסעודה ואין אנו חייבין לתת לזה לברך מ"מ כיון דבא תיכף אחר הסעודה יברך אותו שבירך ברהמ"ז דהואיל ונתנו לו מעלה אחת ניתן לו ג"כ מעלה אחרת, כן פירושו לפירש"י, וכ"פ הרמב"ם, ובתר"י הביא בשם הגאונים לפרש כפי' הראב"ד דמיירי בתוך הסעודה אבל אחר הסעודה אפי' הביאו לפני ברהמ"ז מ"מ לא מהני רשותא דברהמ"ז לברך גם על המוגמר ודוקא בתוך הסעודה, והא דתנן והוא מברך על המוגמר קאי ארישא על הא דקתני הסבו אחד מברך לכולם והיינו הבוצע, וכ' בתהר"י ראי' לזה מהא דיין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ולא קתני דהוא אומר על היין, והרשב"א מפרש באמת דגם על היין מברך הבוצע, והנה ראיית התהר"י הוא לפי פירושו דהא דתנן והוא מברך קאי על מי שברך המוציא אבל אם נימא דקאי על מי שבירך ברהמ"ז לא קשה מיין דיין שלאחר המזון הוא קודם ברהמ"ז. ''' והא ''' דקתני במתני' אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה פי' בתהר"י דהיינו דאע"פ שדרך להביא המוגמר לאחר הסעודה ואם הי' מביאין לאחר הסעודה לא היה שייך למי שברך ברכת המוציא משום דכבר נגמרה הסעודה ואע"פ שהבוצע הוא מברך מ"מ אינו מוכרח שהוא יברך גם על המוגמר ודוקא אם הוא באמצע הסעודה שייך להמברך ברכת המוציא דהוא מכלל הסעודה, והרשב"א כ' בזה דמתני' אשמעינן דבר אחר דאע"פ שאין מביאין המוגמר אלא לאחר הסעודה לגמר את הידים ולהעביר הזוהמא ואז אין מברכין על הריח מ"מ כשהביאו באמצע הסעודה בשביל הריח מברכין עליו. ''' ומה ''' דכתב הראב"ד דהכי מוכח בירושלמי יש חילוקין בין הגירסות דהרשב"א גורס מה בין מוגמר ליין שבאמצע המזון התם כולהון נהנין כחדא הכא כל חד וחד שתי לנפשיה, והרשב"א כתב דמגמ' שלנו מוכח דלא כהירושלמי דאמר לקמן בדף מ"ג ע"א אע"ג דאיכא דעדיף מיני' מסייע לי' לרב דאמר הנוטל ידיו תחלה באחרונה הוא מזומן לברכה ומוכח דקאי על ברכת המזון, אח"כ כתב הרשב"א דגירסא אחרת יש בירושלמי מה בין מוגמר מה בין יין, מוגמר הכל מריחין יין אחד טועם, ולא פי' הרשב"א מה דעתו לפרש הירושלמי לפי גירסא זו, אכן בתהר"י גורס כגירסתו השני' של הרשב"א ומ"מ מפרש כמו שפי' הרשב"א בגירסא הקודמת, ומה דקתני אחד הוא שטועם היינו דבעת שטועם אחד אינו טועם חברו לכן מברך כאו"א, והסביר בתהר"י דאף דגבי מוגמר יש חשש שיענה אמן בתוך האכילה ויבוא לידי סכנה, מ"מ אין כדאי שיברך כאו"א כיון דתיכף נהנין כולם ושמא יתאחרו ויהנו בלא ברכה, ולכן טוב שאחד יברך ואף שלא יענו אמן יצאו מטעם שומע כעונה, אבל ביין שכאו"א טועם כדאי שיברך כאו"א משום שמא יענו אמן בתוך הסעודה ויבואו לידי מכשול בסעודה. ''' והנה ''' לפי הגירסא השני' של הרשב"א נראה דאפשר לפרש דלא קאי על יין שבתוך המזון, אלא על יין שלאחר המזון, והקושיא הוא מה שהק' בתהר"י למה לא תנן במתני' נמי והוא מברך על היין, והתי' נראה דהוא עפי"מ שאמרתי לבאר במה דאומרים ברשות כשמוציאים על הפת ועל היין אומרים סברי ובשבלי הלקט יש הרבה פירושים בזה, אכן אפשר לומר בפשיטות דביין כתבו בתוס' שכל אחד כוסו לפניו וממילא לא שייך ליטול רשות דהא כל אחד יכול לברך על כוס שלו ואם עושים שליח לברך בודאי צריך שיברך הגדול אבל בעלים על כוס שלו אין כאן ומי שלא יחפוץ יכול שלא לצאת בברכתו ויברך לעצמו אבל פת שאחד הוא הבוצע הככר שייך לכל המסובין ושייך ליטול רשות, ובזה מבואר הא דכתבו התוס' בדף מ"ז ע"א בשם הירושלמי דהא דאין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך דהוא דוקא כשאין כל אחד כוסו לפניו וצריך להבין בטעמא דמילתא, אכן לפי"ז מובן שפיר דאם כל אחד כוסו או פתו לפניו אין בזה שותפות ולא שייך אחד לחברו כלל. ''' ובירושלמי ''' הובא בתוס' דף ל"ט ע"א אמר ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עליה והכא לא אתי בידיה צריך לברך עליה זמן תנינות ולמד זה מהא דאמר ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא בוצע, ובארנו שם דהלמוד הוא שכ"ז שאינו בידו אינו מברך ולכן כשמברך על הפוגלא אין הברכה נתפסת אלא על זה הפוגלא ורק דאח"כ נפטר על כמה שיאכל אבל תחלת הברכה חלה ע"ז הפוגלא משום דברכה חל על מה שהוא תפוס בידו דעל אחרים לא נקרא סמוך לברכה וכמו דבברכת המצות בעינן עובר ולא עובר דעובר, ולפי"ז גם כאן גבי מוגמר דע"כ צריך לומר שכשמביאים מוגמר מביאים מכוסה והמברך פותחו או שהמברך מדליקו דאילא"ה נהנה קודם שיברך, ואחר שכן הוא א"כ שפיר גבי מוגמר כשמביאין להמברך המוגמר והוא פותחו א"כ הוא שייך לכל המסובין דכל המסובין שייכין בברכה זו, ולכן הרשות שייך לבעל המוגמר, אבל ביין הבא אחר הסעודה דכל אחד יכול לברך על כוס שלו אלא דמשום ברוב עם הדרת מלך אחד מברך א"כ אינו שייך למי שיש לו רשות מהבעלים לברך על הפת דדוקא במה שהן שותפין בו שייך להבעלים לכבד בברכה אבל במה שאינם שותפין בו אין להבעלים זכות כלל וכל אחד ואחד יכול לברך כמו הבעלים וממילא ד"א שהגדול מברך, אבל בפת כיון שהוא שייך להבעלים הבעלים יכולים לכבד למי שירצו. ''' ובזה ''' נראה לבאר לפי שיטת הגאונים דסברי דהא דתנן והוא אומר על המוגמר קאי על הבוצע הא דאמרי' בגמ' מ"ג ע"א והוא אומר על המוגמר מכלל דאיכא עדיף מיניה מסייע לרב דאמר הנוטל ידיו תחלה באחרונה הוא מזומן לברכה ומשמע דלא כשיטת הגאונים אלא דקאי על המברך כמש"כ הרשב"א, אך באמת גם לפי' רש"י והרמב"ם אינו מדוייק ד' הגמ' דבמאי מסייע הא דמתני' לרב, ורש"י פי' דהראי' היא דכיון דאתחיל בחדא עביד לאידך, אבל אינו דומה דמים אחרונים אינו מצוה והוא רק ראי' שעשו אותו לגדול שבסעודה לענין ברהמ"ז אבל איזה ראיה הוא מברהמ"ז למוגמר, וביותר קשה על הרמב"ם דכתב דלהכי נוטל הגדול תחלה שלא ישב וידיו מזוהמות וא"כ אין הטעם משום שהתחיל בחדא מצוה דלפי"ז פשוט הא דצריך ליטול תחלה כדי שיברך, ואם נימא דההתחלה הוא מנטילת מים אחרונים שנוטל הגדול תחלה וממילא הוא המברך משום שהתחיל בחדא מצוה בנט"י, לא משמע הכי בעובדא דרב ור' חייא, וגם בפשטות נראה דעיקר הכבוד הוא בברכת המזון. ועוד דבאמת הא אינו הגדול שבסעודה כמש"כ הראב"ד רק דהכונה דעשו אותו עכשיו לחשוב שבסעודה בשביל שכבדוהו בברכת המזון אבל לא משמע דבזה גופא עשו אותו גדול בנטילת ידים דהיאך מקבל זה הכבוד מכיון שיודע שאינו הגדול דבשלמא לענין ברכה יכול לברך אף שאינו הגדול אבל נט"י תחלה הוא שייך רק למי שגדול באמת. ''' ונראה ''' דלד' הגאונים הא דאמרי' והוא מכלל דאיכא עדיף מיניה היינו דאשמעינן דהבעה"ב יש לו רשות לכבד למי שירצה דבלא מתני' הוי אמינא דתמיד הגדול מברך וא"כ מאי רבותא דמתני' דהוא אומר על המוגמר דכיון דמקודם ברך משום דהיה הגדול א"כ פשיטא דהוא מברך על המוגמר וכיון דתני לה ע"כ מוכח דאף דלכתחלה צריך הגדול לברך מ"מ יש לבעה"ב ליתן רשות לאחר אע"ג דאיכא דעדיף מיניה, ומזה הוא דמסייע כרב דהנוטל ידיו תחלה באחרונה הוא מזומן לברכה היינו לא לענין דינא דנוטל ידיו תחלה דמזה אינו מוכח כלל אלא לעיקר דינא דלא הגדול הוא המברך אלא מי שנתן הבעה"ב ליטול ידיו תחלה הוא מזומן לברכה דבזה הזמינו לברך.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף