עריכת הדף "
אבן האזל/ביאת מקדש/ג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יח == '''וכן טמא שהכניס ידו למקדש מכין אותו מכת מרדות וכן כל טמא באב מאבות הטומאה של דבריהם או שאכל אוכלין טמאים ושתה משקין טמאין ונכנס למקדש במזיד קודם שיטבול מכין אותו מכת מרדות.''' ''' השגת ''' הראב"ד וכן טמא שהכניס א"א שמעתא דזבחים קשיא עליה דעולא אמר ריש לקיש טמא שהכניס ידו למקדש לוקה ואמרינן התם עשה שיש בו כרת הוא ואי משום שמעתא דמס' יומא, אדרבא מהתם משמע דאפי' בטבילת מעלות אמרינן ביאה במקצת שמה ביאה דהא בעי טבילה לבהונות (ואפי' פטור מכרת מלקין אותו). ''' הכ"מ ''' כתב בטעמו של הרמב"ם דכיון דאמר התם כי אתא רבין אמר ר' אבהו לענין טמא שנגע בקודש איתמר ופירש"י דלא איירי ר"ל בביאת מקדש וכיון דפלוגתא הוא אין לנו לחייבו מלקות, ונראה להוסיף על דברי הכ"מ דבזבחים שם בסוגיא בהא דאמר עולא שאני מצורע הואיל והותר לצרעתו הותר לקרויו, אמר רב יוסף לפי"מ דמתרץ אביי קסבר עולא רובן טמאי מתים ונעשו זבים הואיל והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן, ומקשה אביי ואכתי לא דמי מצורע היתרא הוא הואיל ואישתרי אישתרי, טומאה דחויה היא להא אידחאי להא לא אידחאי אמר ליה רבא אדרבא איפכא מסתברא מצורע היתרא היא להא אישתראי להא לא אישתראי טומאה דחויה היא מה לי חד דיחוייא מה לי שתי דחיות וחזינן דרבא סבר דבמצורע דהוי היתרא לא אמרינן הואיל והותר לצרעתו הותר לקרויו. ''' איברא ''' דביבמות דף ז' ע"ב אמר בגמ' אלא סד"א תיתי במה מצינו מאשת אח, מה אשת אח מייבמה אף אחות אשה תתייבם, מי דמי התם חד איסורא הכא תרי איסורי, מהו דתימא הואיל ואשתרי אשתרי ומייתי ע"ז מהא דעולא דמצורע דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי, ומוכח דסבר הגמ' התם כעולא וגבי אשת אח נמי היתר הוא ולא דחיה, וכמו שכתבו התוס' בדף ד' ע"א דאין ללמוד מאשת אח דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת, דשאני אשת אח דמצותו בכך, וכן בסוגיא שהבאתי אמר מקודם ה"נ ה"א אשת אח דאשתראי אשתראי שאר עריות לא, ומוכח דסבר שם הגמ' כעולא מ"מ כיון דבאמת לא קאי התם הסוגיא בהך תירוצא והוא רק הו"א אין ראי' משם לדחות הא דרבא, ואף דאפשר לומר דאביי ועולא הוו תרי לגבי רבא, אבל באמת אין ראיה דאביי סבר כעולא דאביי אתא רק לדחויי הא דרב יוסף דאמר קסבר עולא וכיון דאין ראי' דרב יוסף ואביי סברי כעולא א"כ נשאר רק עולא ורבא דבודאי הלכה כרבא, וכיון דלא קיי"ל כעולא בהא דהואיל והותר לצרעתו הותר לקרויו, א"כ ע"כ מוכח מברייתא דמצורע דביאה במקצת לא שמה ביאה כדפריך שם רב הושעיא לעולא. ולכן שפיר פסק הרמב"ם בתורת ודאי דביאה במקצת לא שמה ביאה. ''' והנה ''' בשבועות דף י"ז ע"א איתא בעי רבא תלה עצמו באויר עזרה מהו כי גמירי שהיה דבת השתחואה דלאו בת השתחואה לא גמירי או דילמא בפנים גמירי שהיה ל"ש דבת השתחואה ל"ש דלאו בת השתחואה, וכתבו בתוס' אית ספרים דגרסי אויר עזרה כעזרה דמי או לא, וקשה דהא בפ' כל הפסולין אמר טמא שהכניס ידו לפנים חייב דביאה במקצת שמה ביאה והעלו כגירסתנו, אבל הרמב"ם בפי"א מהל' שגגות הל' ד' כתב וכן אם תלה עצמו באויר עזרה הדבר ספק אם אויר עזרה כעזרה, וקשה על הרמב"ם מהך דינא דביאה במקצת דמוכח דעכ"פ אויר עזרה כעזרה, אכן באמת הוא גמ' מפורשת בזבחים דף כ"ו דאויר עזרה כעזרה דמי לענין תלה וקבל, וכבר הקשה זה שם המל"מ והעלו שם הלח"מ והמל"מ דאפי' לגירסת הרמב"ם ג"כ הכונה כגירסתנו דהספק אם אויר עזרה בעזרה משום דהשהיה היא לאו בת השתחואה והוא דחוק, והנה לכאורה קשה דאפי' אי ביאה במקצת לא שמה ביאה במאי גרע ממכניס שרץ למקדש דחייב המכניס וה"נ הא ידו של הטמא ראויה לטמא כמו השרץ ולמה לא יעבור משום ולא יטמאו את מחניהם, ומוכח מזה דדין מכניס שרץ הוא ג"כ משום גדר ביאה דהא טמא הבא למקדש דרך גגין פטור, משום דדרך ביאה אסרה תורה, וא"כ איך אפשר דשרץ חמיר מטמא מת וע"כ דכיון דשרץ דרך ביאתו בכך שיכניסו או שיזרקו אותו לעזרה הוי דרך ביאה, וא"כ מיושב דאי ביאה במקצת לא שמה ביאה לא דמי מכניס ידו למכניס שרץ דמכניס שרץ הוי ביאה ומכניס ידו דהוי רק ביאה במקצת לא הוי ביאה. <small> -הערות רבנו בגיליון ספרו-</small> ''' במש"כ ''' בד"ה והנה בתו"ד כתב ומוכח דדין מכניס שרץ הוא ג"כ משום גדר ביאה דכיון דשרץ דרך ביאתו בכך שיכניסו או שיזרקו אותו לעזרה, ונ"ב עי' מנ"ח מצוה שס"ג שהחליט דלא כמש"כ וכתב דדין דרך ביאה אינו אלא לדין מלקות משום ולא יטמאו את מחניהם, והוכיח זה ממכניס שרץ, ולכאורה דבריו תמוהים דהא בקרא דואל המקדש לא תבא ליכא כרת והגמ' יליף מהך קרא לדין כרת דכתי' בפ' חוקת את מקדש ד' טמא ונכרתה וא"כ אם היה דין מלקות גם על שלא כדרך ביאה מנ"ל להגמ' למעט כרת מקרא דואל המקדש לא תבוא דלא כתי' שם כרת. ''' ונראה ''' דאפשר לתקן דבריו דהחילוק הוא בין דין מקדש ובין דין מחנות דבדין מקדש ילפינן מקרא דואל המקדש לא תבא דדוקא דרך ביאה ומזה ילפינן לקרא דאת מקדש ד' טמא, אבל לדין מחנות דכתיב ולא יטמאו את מחניהם אין חילוק בדין דרך ביאה אלא דישאר קשה דין ביאה במקצת וכמבואר בפנים. ע"כ. ''' ועכשיו ''' נראה דלא קשה מהא דביאה במקצת לדין אויר עזרה דמספקא לן אי כעזרה דמי וכן מהא דמפורש בזבחים דאויר פנים כפנים דמי דהכא עיקר הספק הוא בדין ביאה כיון דדין ולא יטמאו את מחניהם תלוי בדין ביאה, ולכן לא מיבעי דכשעומד בעזרה ע"ג הרצפה לא שייך לומר דמה שעושה בידו עבודה באויר עזרה לא הוי כעזרה, וכבר תמה בזה במל"מ בהל' שגגות שם במה שהקשו התוס' בשבועות דאי לאו כעזרה דמי א"כ כשמוליך דם ואברים יפסל ביוצא, והוכיח המל"מ זה מזבחים דף פ"ז, ולכן ה"נ יש לומר דאפי' אם הוא עומד חוץ לעזרה והושיט ידו לעזרה אם ביאה במקצת שמה ביאה ליכא ספיקא כלל אם אויר עזרה כעזרה, דהא כן הוא דרך הנכנסין שנכנס מקצתו קודם וכדאמר הגמ' בנזיר דף מ"ג דהא עייל חוטמו ברישא, אלא דצריך לומר יותר דאפי' תלה עצמו באויר עזרה ג"כ לא מיבעי לן אם אויר עזרה כעזרה דמי לענין דיני עבודה בעזרה אלא דוקא לענין דין ביאה במקדש אי מיקרי ביאה בעזרה כשבא באויר העזרה דדילמא לא הוי ביאה בעזרה כשבא רק בהאויר. ולכן אף דהתם הוא לא לדין ביאה אלא לדין שהיה דהא בעי תלה עצמו באויר עזרה מי גמירי שהיה מ"מ איסור שהיה ג"כ משום גדר ביאה הוא, לכן הוי ספק בשהה באויר עזרה אי מיקרי ביאה בעזרה ובזה הוא דמספקא לן אם אויר עזרה כעזרה דמי, אבל לכל דיני עבודות מקדש, ודאי פשיטא לן דאויר עזרה כעזרה. <small> -מלואים והשמטות-</small> ''' עוד ''' העירני במש"כ בפ"ג מהל' ביאת מקדש הל' י"ח בד"ה ועכשיו דלענין קדושת העזרה לגבי עבודה ודאי אויר עזרה כעזרה ומה דבעי בגמ' בתלה עצמו באויר עזרה וגורס הרמב"ם אויר עזרה כעזרה דמי או לא, הוא דוקא לדין ביאה במקדש בטומאה דבעינן דרך ביאה, ואף דמיבעי ליה מי גמירי שהי' מ"מ איסור שהייה הוא ג"כ מגדר ביאה, והקשה דא"כ לפי"ז בנכנס דרך גגין ושהה בפנים יפטר דהא לא הוי דרך ביאה, וכבר הוכיח המל"מ שם בהל' י"ט דחייב ע"ש. ''' ונראה ''' דאף דבבא דרך גגין חייב בשהייה היינו דגמרינן הלכה בשהיה דמה ששוהה ואינו יוצא חייב כמו על ביאה במקדש אבל כ"ז כשעומד בעזרה על הרצפה שבאופן זה אם היה בא היה חייב, אבל בתלה עצמו באויר עזרה מספקא לגמ' בדין שהייה במקדש אם אויר עזרה כעזרה דמיא היינו אם חייב באופן זה על שהייה כיון דאינו עומד בעזרה, ובאופן זה כשבא לעזרה פטור אפשר דה"נ בשוהה באויר פטור דשהיה אינו חייב אלא דומיא דביאה ולא באויר.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף