מראי מקומות/תהילים/נא
|
< הקודם · הבא >
אלשיך |
פסוק ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרב כבסני מעוני[עריכה | עריכת קוד מקור]
התשובה כמוה ככיבוס בגד, מעט הכיבוס יועיל להעביר הגועל ממנו אך לפי רוב הכיבוס יתלבן, כך התשובה לכל תשובה תמצא סליחה, אך לא תטהר הנפש טוהר שלם להיות העוונות כלא היו זולתי כאשר יטהר האדם את לבו ויכין את רוחו בכל פרטי התשובה. (שערי תשובה שער א אות ט).
פסוקים ה-יב[עריכה | עריכת קוד מקור]
כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד וגו', לב טהור ברא לי א' ורוח נכון חדש בקרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
בספר תפארת שלמה (לקוטים דף קנב. ד"ה ותשליך) פירש ע"פ מעשה שהי' בימי האר"י ז"ל בשעת התפלת שמ"ע שהי' אז במנין שלו גדול הדור, והי' מאריך בתפלת שמ"ע וכל הקהל המתינו עליו. אמר הרה"ק האר"י ז"ל למה תתעכבו עד כה הלא איננו חושב רק על חמור ואוכף שעליו. והי' הדבר לפלא בעיניהם על גבר חשוב וגדול כמוהו. וביאר הענין כי כל המחשבות והרהורים העולים בלב האדם באים מחמת הפגמים אשר פגם בחטאיו אף שהי' בשגגה עכ"ז באפס מה נעשה רושם לעלות במחשבתו בעסקו בתורה ותפלה. וכן הי' כי האיש היקר [גדול הדור] הזה בחפזו ללכת לדרכו על דבר מצוה נכשל בשוגג לרכוב על חמור אשר האוכף שעליו הי' בו חשש שעטנז לכן עלה במוחו בשעת התפלה [מחשבות שבלבלו אותו וזה גרם לו להאריך כ"כ בתפלתו]. ובזה י"ל פי' הפ' כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. דעת היא בחי' המחשבה לכן כאשר עולה על הדעת ובמחשבת בהרהור בשעת התפלה, לכן חטאתי נגדי תמיד, כי זהו סימן שהעון והחטא לא נמחק לגמרי. ולזה הי' מתפלל לב טהור ברא לי וגו' ורוח נכון חדש בקרבי, שלא יהי' לי עוד שום רושם כלל ולא יעלה על מחשבתי כלל אזי אדע כי נמחק לגמרי.
פסוק יט[עריכה | עריכת קוד מקור]
זבחי אלקים רוח נשברה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בספר פנינים יקרים (ויקרא א ב) הביא מספר עדות ביוסף בשם הגאון רבי זיסקינד מרוטנבערג ז"ל, לבאר הפסוקים כאן. שיש לבאר בג' טעמים את הטעם שמקריבים מבהמה ולא מחיה: א' שבהמה מצויה ואילו חיה נמצאת ביערים ולא הטריחו לחפש אחריה. ב' שהבהמה לעולם נרדפת ואלוקים יבקש את נרדף. ג' שלחיה יש גאוה וגסות הרוח ואילו הבהמה רוחה יורד לארץ, והקב"ה שונא גסות רוח. ולפי ב' הטעמים הראשונים, לעתיד לבוא שנאמר 'אריה כבקר יאכלו תבן באבוס אחד ונער קטן נוהג בם', שוב לא יהיו שייכים, שהרי יהיו מצויים וגם תשרור שלום בין החיה לבהמה ולא תהיה עוד הבהמה נרדפת. אלא שמכל מקום לא יביאו קרבן מחיה מחמת הטעם השלישי של גסות הרוח.
ולפי זה יבוארו הפסוקים 'זבחי אלוקים רוח נשברה' - ומטעם זה בחר ה' בקרבן בהמה דוקא. והראיה ש'לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה' היא, ש'היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים' ומכל מקום 'אז תחפוץ זבחי צדק... אז יעלו על מזבחך פרים' דוקא ולא חיה, ועל כרחך שהטעם הוא מחמת שלב נשבר לא תבזה ולא שני הטעמים האחרים.