הדר זקנים/דברים/לב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הדר זקנים דברים לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ. א"ר הונא פמלייא של מעלה. מרובה משל מטה לכך אמר משה לשמים לשון רבים ולארץ אמר לשון יחיד ותשמע. ד"א דרך ארץ הוא לאותו שהוא רחוק לומר לשון האזנה שיטה אוזנו לשמוע. ולכך הפך ישעיה הלשון שאמ' שמעו שמים והאזיני ארץ כי הקרוב אין צריך שיאמר האזנה אלא שישמע. והקב"ה לפי שהוא מדבר וכבודו בשמים והם קרובים אליו לכך אמר לשון שמיעה לשמים. ולארץ שהיא רחוקה אמר לשון האזנה. ולפי הפשט שמיעה והאזנה אחת הן. ולא שינה אלא לצחצח הלשון. ולפיכך. אמר ישעיה להפך שמיעה והאזנה אצל השמים ואצל הארץ. והכא לכך דבר אל השמים תחלה ואל הארץ לפי שהם עדים. וכאן אמר לעדים שישמעו הדברים כדכתיב העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. והקשה רבינו ברוך בר' יצחק מה נשתנית שירה זו מכל שירות שבתורה שאין לך שירה שבתורה שאין שם האומרה נזכר בה כמו אז ישיר משה. ותשר דבורה אז ישיר ישראל ואמר כי גם בזאת נרמז משה בר"ת שבראשי הפסוקים הראשונים ה' דהאזינו י' דיערוף כ' דכי שם ה' אקרא. ה' דהצור תמים. אלו הד' אותיות עולות מ' וזוהי מ' של משה שי"ן דשח"ת. ה' דהלה'. הרי משה ולפי שיש בשירה תוכחות קשות לא נזכר שמו בפי':

ב

יערוף כמטר לקחי. יטיף והזכיר כאן ד' רוחות שבעולם. יערף כמטר זו רוח מערבי שבאה מעורפו של עולם ודרכה להביא מטר. תזל כטל זהו רוח צפוני שנוחה כטל. כשעירים זו רוח דרומי שמשתערת כשעורים. ויורדת טיפות גדולות כשעירים שנא' ושעירים ירקדו שם. כרביבים זו רוח מזרחי שיורד טיפות דקות. ומרבה זרעים ומגדלת צמחים. שנא' רבבה כצמח השדה נתתיך:

ג

כי שם ה' אקרא. ואספר שבחו אתם ד' רוחות העולם ושמים וארץ הבו גודל לאלהינו. וצריכים אתם ליתן לו גדולה ושבח על קריאת התורה שבה אתם מתקיימים שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. וכשם שאתם מועילים לעולם כך לקחי ואמרתי נותנת חיים ומרפא לעולם. הצור תמים פעולו. דין הוא שתתנו לו גודל כי הוא צור ותקיף. ועושה פעולתו בתמימות. ולא מראה כוחו למרגיזיו:

וישר. הוא לעושי רצונו שאינו מקפח שכרם ולפי שרצה לספר איך עשה נקמה מישראל ואח"ך מן האומות ששעבדו בהם תחילה. הצדיק תחילה את הדין שהכל במשפט ובצדק:

ה

שחת לו לא בניו מומם. אם שחת אין ההשחתה שלו כי אינו מפסיד בכך מאומה אלא לבניו המום כדכתיב לא אותי הכעיסו כי אם אותם למען בושת פניהם:

ז

זכור ימות עולם. עתה מזכיר והולך החסדים שעשה הקב"ה עם ישראל. בינו שנות דור ודור. כי קודם שהיו ישראל תקן להם מקום:

ח

בהנחל עליון גוים. שהנחיל לכל אומה ואומה נחלתם. בהפרידו בני אדם בדור הפלגה שהפרידם והלכו איש למקומו כדכתיב ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ. יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. ברר נחלה לי"ב שבטים שעדיין לא נולדו. והציב גבולות עמים. ארץ ישראל שמסר לשבעה בני כנען שהם עבדי בני שם כדכתיב ויהי כנען עבד למו. לפי שלא יוכל לערער עליה כי מה שקנה עבד קנה רבו אבל שאר אומות היו יכולין לערער. ובני כנען י"ב היו כדכתיב וכנען ילד את צידון בכורו ואת החתי ואת היבוסי ואת האמורי ואת הגרגשי ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי הרי י"א ואחר נפוצו משפחות הכנעני שאחת מן המשפחות נחלקה לשתים והוציא מכאן הפריזי שלא מנוי כאן הרי י"ב וכן מספר בני ישראל ולכך התקין להם נחלתם:

ט

כי חלק ה' עמו. מכל האומות לקחם לחלקו יעקב חבל נחלתו. חבל לשון חלק. וכפל מלה הוא. ימצאהו בארץ מדבר כמו ימציאהו. שהמציא להם כל צרכיהם מן שליו ובאר ושמלותם לא בלו ורגליהם לא בצקו באותו מדבר שהוא תוהו. ילל לשון יללה שאין שם רק תנינים ובנות יענה שמספידים תמיד מן יללה וכן תרגום אונקלוס:

י

יסובבנהו. בסיכוך עננים יבוננהו לשון בנין ותבונה שנתן להם התור' ובנה משכנו בתוכם:

כאישון עינו. כמו שהאישון שומר עינו דאישון הוא עור שע"ג העין והוא שומר העין וגם כשישן אותו עור נופל על העין ושומרו. וע"ש השינה נק' אישון מפני שמחשיך העין כשהוא נופל עליו. כמו באישון לילה. וכמו שהאישון שוקד על העין לשומרו. כך שומר ישראל:

יא

על גוזליו ירחף. מחופף אצלם והם מחופפים אצלו. ואין להם לירא מלמעלה שאין עוף מעופף למעלה הימנו אבל לשאר עופות אין די בריחוף אצל גוזליהם אלא לוקחים אותם בין רגליהם לפי שיראים מן הפורחים למעלה מהם שאין יכולים ללקטם אלא אחד אחד. לכך הוא אומר כנשר יעיר קנו. שאין יראים מכל צד:

יב

ה' בדד ינחנו. ינחנו לשון מנוחה. ואין עמו אל נכר לסייעו. אף כי אותו סיוע אין בו ממשות:

יג

ירכיבהו על במותי ארץ. כדכתיב על במותימו תדרוך. ויאכל תנובות שדי. מאחר שבאו לארץ אכלו תנובות השדה ופסק המן. דכתיב וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ כדי שיתחזקו לכבוש הארץ. וינקהו דבש מסלע שהיו הדבורים עושים בנקיקי הסלעים. ואף התמרים העושים הדבש גדלים בסלעים. ושמן מחלמיש צור שהזיתים כמו כן גדלים בסלעים וטובים מאותם שבבקעה לפי שהחמה זורחת עליהם וממתקן כדכתי' וממגד תבואות שמש. חמאת בקר וחלב צאן וכו' כלו' שלא היו רוצים לאכול כ"א חמאה של בקר ושל חלב צאן שהוא שמנוניתו של חלב ונר' דאין צריך להוציא קרא ממשמעו. חמאה של בקר עיקר וחלב של צאן עיקר. עם חלב כרים מובחר כמו ואכלו את חלב הארץ. עם חלב כליות חטה. לפי שהכליות יש להם חריץ כמו חטה מדמה אותם לחטים. ודם ענב תשתה חמר שיהיה היין אדום כדם וחשיבות הוא כמו אל תרא יין כי יתאדם. תשתה חמר עתה מדבר כאלו מדבר עם ישראל כמו ימצאהו בארץ מדבר לאחרים עליו. ואח"ך הוא עשך ויכוננך כמדבר אליו פה אל פה. חמר כלו' חמרא:

יז

יזבחו לשדים. לדבר שדוד ונמאס:

לא אלוה. שאין בהם כח ולא אלהות אלוה לשון חוזק. חדשים מקרוב באו. מעולם לא נקראו אלוה עד עתה. אלהים לא ידעום. לא הכירו בהם שום תועלת. וה"ר יוסף קרא פי' גבי הקב"ה נאמר וידע אלהים כי ידעתי את מכאוביו אבל הם לא ידעו בצרותם ולא עזרו להם:

לא שערום אבותיכם לא פקדום ולא חששו בהם כמו פוקד עון אבות דמתרגמי' מסער:

יח

צור ילדך תשי. ובראך ממעי אמך אותו תשי. תשכח בשביל שאתם שוים כלום. ותשכח אל מחוללך כפל מלה:

כא

ואני אקניאם בלא עם. מדה כנגד מדה. ונר' להרב"ש שעל ידי מגדים הוא אומר שהם מצירים לישראל בכל מקום. ובכל טכסיסיהם בזויים הם מכל אומה:

כג

אספה עלימו רעות. כלו' כל רעות שבעולם שאמצא עד שיספו. לא אשאיר שום רעה שלא אביא עליהם. חצי אכלה בם כפל מלה. שלא אניח חץ שלא אכלה בהם. מזי רעב שרופי רעב כמו למיזי לאתונא שיהיה נוחר ונקמט מפני זלעפות רעב:

כד

ולחומי רשף. שילחמו בם גחלים ושרפה. כמו רשפיה רשפי אש. קטב לשון כריתות כמו אהי קטבך שאול. מרירי לשון מרירות כמו מרורת פתנים. מחוץ תשכל חרב היוצא לחוץ יפול בחרב. ומחדרים אימה והנשאר מן החרב עליו אימות מות ודבר. גם בחור גם בתולה היושבים בחדר לא ימלטו. אמרתי אפאיהם שלא אניח מהם פאה. אלא אשביתה מאנוש זכרם:

כז

לולי כעס אויב אגור. שיעשה לי האויב. אגור ירא כמו לא תגורו. פן ינכרו צרימו ויתלו ההצלחה בעצמם. כי גוי אובד עצות המה אותן אויבים שמסרתים בידם אבדה עצתם. ואין בהם תבונה שאלו חכמו היה להם לדעת זאת מה יהיה באחריתם ולהכין לב איך אירע דבר זה דעם זה שהיו גדולים כבר על כל אומה ועכשיו אחד ממנו ירדוף אלף. אם לא כי צורם מכרם. כמו ביד אשה ימכור זה אברהם שמכרם כשהראה הקב"ה לאברהם בין הבתרים תנור עשן ולפיד אש. רמז לו שעתידים בניו לשעבוד מלכיות או לגיהנם אמר לו הקב"ה בחר להם איזה שתרצה בחר לו אברהם שעבוד מלכיות והיינו דכתי' אם לא כי צורם מכרם זה אברהם שנקרא צור שנא' הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם. ועל אשר דבקו במעשינו הרעים הוסגרו בידינו. ועוד שידעו ויראו כי לא כצורינו צורם שכל זמן שעבדו ישראל את אלהיהם צורינו לא יכלו צורם של אומות ואלהיהם להם שהקב"ה עשה שפטים בהם ובאלהיהם. וגם בדגון כדכתיב כי כבדה ידו עלינו ועל דגון אלהינו ועכשיו אויבינו פלילים ושופטים אותנו כרצונם. ומאחר שאין יודעים לתת לב לכל זה אגור אירא פן יכעיסוני כדי שיתלו כל השררה בעצמם שאינם יודעים ומבינים לאחריתם כלל. ועתה מפרש מה כי לא היו יכולים להבין מאחר שלקו ישראל שהם בניו של הקב"ה על רוע מעלליהם יש להם לישא ק"ו בעצמם:

לב

כי מגפן סדום גפנם. ויצץ ציץ פורענות. חמת תנינים יינם שישתו. וראש פתנים אכזר. כמו כן יינם. ראש פיי"ל. הלא הוא כמוס עמדי. כלומר הלא הוא הפורענות הראוי להם כמוס עמדי שאני הכנתי להם פורענות וכלי מות:

לה

לי נקם ושלם. עלי לעשות נקמה מהם ועלי לשלם תשלומי רע. ושלם הוא שם דבר:

לעת תמוט רגלם. כשיגיע העת לשלם הפורענות. כי קרוב יום אידם ומזומן בידי להביאו. וחש עתידות למו. פורעניות העתידות לבוא עליהם בעתם אחיש אותם ומתי יהיה זה כשידין הקב"ה את עמו ויקח נקמתו מהם. ויתנחם בנקמתו של עבדיו במה שהרגיזו לפניו. ואפס עצור ועזוב. עצור כמו לא עצרו כח. ועזוב שאין לו מי יסייעהו. ואמר האויב אי אלהימו שהיו עובדים בזמן שבהמ"ק. יקומו ויעזרוכם נגד כל אלהות שלכם שעבדתם ואני או' אתם אומרים אי אלהימו ראו עתה כי אני אני הוא אלהימו ואראה להם גבורתי. ומה שאתם משתפים אותי לשאר אלהות שעבדו אין אלהים עמדי אלא אני. אני אמית ואחיה. אם המיתים אחיים. ואם מחצתים ארפאם כנגד שאמרתי יקומו ויעזרוכם. כלו' אין יכול לעזור אני אעזרם אבל אתם אין מידי מציל:

מ

כי אשא אל שמים ידי. אשבע לעשות נקמה בכם כי אתם סבורים שאינני יכול לעוזרכם. אבל אני חי לעולם ובידי לנקום נקמתם בעו"הז ובעו"הב:

מא

ותאחז במשפט ידי. לאחר שעשיתי משפטי ודיני אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם. מה שנשתעבדו בהם בלי לחמלם:

וחרבי תאכל בשר. תכלה בשר ידיהם מדם חלל ושביה של אויבים. אשכיר חצי מדם וכו' מראש פרעות אויב. שאפרע מראש מן האויב. הרנינו גוים עמו אז ישבחו הגוים אומו של הקב"ה ויאמרו הכי אשרי העם שככה לו שהקב"ה נפרע מצריהם:

מג

כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו. של הקב"ה שהם צרי עמו. וכאשר ישפך דם מאותם ששפכו דם עבדיו אז וכפר אדמתו עמו כלומר וכפר אדמתו מעון עמו ומעון דם עבדיו אשר שופך כי בענין אחר אין כפרה לארץ. כדכתיב ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו:

מד

הוא והושע בן נון. לשניהם צוה המקום לכותבה כדכתיב כתבו לכם את השירה הזאת. לעיל כתיב קרא את יהושע וכאן כתוב הושע. י"ל לפי שכשהיה רבו קיים. היה נכון לקרותו בשם שקראו רבו. ויקרא משה ליהושע בן נון יהושע. ומכל מקום מקרא בכל מקום קורהו יהושע לפי שהורגל בכך:

נב

כי מנגד תראה את הארץ. ב' דברים שאלת אעברה נא ואראה אעברה לא ינתן לך אראה ינתן לך. ולא אשיב ריקם פניך מן הכל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף