רש"י/חולין/ב/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף |
אבל אמר הרי עלי לא. דלמא פשע ולא מקיים והכי מוקמינן לה בנדרים בפ"ק (דף י.) לר' יהודה תני נודב ומשלם אלמא מעריכין ונודרין לכתחלה לא דהרי עלי הוא דליכא למימר בהו הרי זו עד דאמר ברישא ערכי עלי והדר יהיב כפי הקצוב בפרשה ודמי עלי נמי דבעי למשיימיה כעבדא דהיכי מצי למימר הרי אלו לערכים אם לא נדר תחלה בערך:
וכל הכל לאו לכתחלה הוא. וכי אין לך הכל שהוא לכתחלה:
הכל חייבים בסוכה. לאתויי קטן שאינו צריך לאמו:
הכל חייבים בציצית. לאתויי קטן היודע להתעטף:
חייבין לא קאמינא. היכא דתני חייבין מוכח ודאי דלכתחלה קאמר:
הכל סומכין. לאתויי יורש והא ודאי לכתחלה קאמר דמצוה רמיא עליה על כרחיה:
תרתי דיעבד למה לי. הכי איבעי ליה למיתני שחיטת הכל כשרה חוץ מחש"ו דמשמע שפיר דהנך דמרבינן מהכל דיעבד קמרבינן אבל לא לכתחלה א"נ ניתני הכל שוחטין לחודיה כדתנן גבי מעריכין ונודרין ולא מפרש למה לי למיתני הכל שוחטין ואצטריך לפרושי ושחיטתן כשרה למימר דשוחטין דרישא דיעבד הוא ואי קשיא בתמורה נמי הא תני והדר מפרש התם לא קתני כה"ג הכל ממירין ותמורתן תמורה בהדי הדדי ואי משום לא שאדם רשאי משום דבעי לאסוקי וסופג את הארבעים לאשמועינן דלוקין על לאו שאין בו מעשה:
הכי קתני. לכתחלה ודיעבד דמתניתין הכל שוחטין לכתחלה לאתויי טמא בחולין:
פשיטא. דהא לא הוזהרו ישראל על טהרת חוליהן:
שנעשו על טהרת קדש. דקבל עליה לאכול בטהרת קדש שרוצה להרגיל עצמו בטהרת קדשים שאם יאכל שלמים או תודה יהא בקי בשמירתן:
כקדש דמו. וחייב להבדל מדרבנן מכל טומאות הפוסלות בהן ואפילו הכי (שחיט טמא) לכתחלה ובסכין ארוכה כדמפרש:
ובמוקדשין. לכתחלה לא ישחוט ואפילו בסכין ארוכה כיון דמוזהר מן התורה שלא יטמא כדכתיב (במדבר יח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי אלמא בעינן שמירה גזור בהו רבנן לכתחלה משום לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב:
שחיטתן כשרה. והיינו דיעבד דמתניתין ולקמן מפרש אמאי לא מטמא גברא לסכין והדר ניטמייה לבשר:
גרידי. שלא קבל עליו טהרת כהן:
שמא ישהו. והוי נבלה כדתנן לכולהו בפ"ב:
דיעבד נמי לא שמא ישהו. כלומר שמא שהו ולקמן (דף יב:) מפרש אמאי נקט שמא יקלקלו במתניתין לשון עתיד לאשמועינן שאין מוסרין להן חולין לכתחלה ואפילו אחרים רואין אותם דמועדים הן לקלקל תמיד:
דעלה קאי. מינייהו קא סליק מאי וכולן דמשמע דקאי נמי אאחריני ואם שחטו מבעי ליה:
ואלא אטמא במוקדשין. דאמרת דאיירי בה מתניתין ואמר לא ישחוט מאי איריא אחרים רואין אותן הא אמרת איהו מהימן אי אמר ברי לי:
מהכא נפקא. כלומר הכא סתמו רבי במתניתין הא בשחיטת קדשים סתמיה דלכתחלה לא ודיעבד כשר:
כל הפסולין. כגון זר ואונן טמא ובעל מום וכיוצא בהן:
ששחטו. קרבן:
בזרים. דכתיב (ויקרא א) ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על שחיטת קדשים שכשרה בזרים וה"ה לשאר פסולין:
הכא עיקר. דכולה פרקין בתורת שחיטה איירי: