מחצית השקל/אורח חיים/תריח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תריח

(א) (ס"ק א) אפי' כו' הרא"ש בשם רש"י כצ"ל. והוא ברש"י דף פ"ד ע"ב אהא דתניא אין עושים דברים הללו לחולה עפ"י נשים או גוים. אבל מצטרפים לדעת אחרת פירש"י וז"ל אבל מצטרפים כו' כגון שנים אומרים צריך. ושלשה אומרים א"צ. ואשה או גוי אומר צריך מצטרפים למהוי פלגא ופלגא וספק נפשות להקל עכ"ל. ועכ"פ אותה אשה או גוי צ"ל רופא. ואשה לענין יולדת עיין במ"א ס"ק ח'. ומ"מ איכא חילוק בין ישראל לגוי. לפי מ"ש לעיל סי' שך"ח סעיף יו"ד די"א דא"צ מומחה דכל בני אדם חשובים מומחים קצת וספק נפשות להקל. (ומ"מ כתב מ"א שם דעכ"פ צ"ל שמכיר באותו חולי. ועכ"פ אינו נאמן להכחיש המומחה אפי' להקל) וכתב עליו רמ"א וי"א דוקא ישראלים אבל סתם גוים שאין רופאים לא מחזיקים אותם כבקיאים עכ"ל:

(ב) (ס"ק ב) שאומר כו' שאנו חוששים שמא יסתכן כו' וי"ל דגם דעת הש"ע כן הוא. ומ"ש ויסתכן. אינו מדברי הרופ' אלא ע"י שהרופא אומר שאפשר שיכבד עליו החולי אנו חוששים שאפשר שיסתכן וכעין זה כתב הב"ח ע"ד הטור שכ' כלשון הש"ע ע"ש:

(ג) (ס"ק ג) צ"א אפי' הרופאים אומרים שהמאכל יזיקוהו כו' עמ"ש בשמו בסי' ש"ל. בסי' ש"ל לא מצאתי דבר אולם בסי' שך"ח כ' מ"א בס"ק וי"ו בשם הרדב"ז חולה אומר צריך אני לתרופה פלונית. ורופא אומר אין צריך שומעים לחולה ואם הרופא אומר שאותו תרופה יזיקוהו שומעים לרופא עכ"ל. וצריך לחלק בין דבר מאכל לתרופה. דבדבר מאכל שומעים לחולה דלב יודע מרת נפשו. אבל בתרופה אם הרופא אומר שיזיקוהו שומעים לרופא כיון שיש סברא דלענין תרופה הרופא יותר יודע גם מן החולה. והוא אומר שיזיקוהו לכן לרופא שומעים:

(ד) (ס"ק ד) כן נ"ל כו' הולכים אחר הבקי. היינו אפי' להחמיר. דהיינו א' אומר צריך וא' אומר א"צ. ואותו שאומר א"צ הוא בקי יותר הולכים אחריו ואין מאכילין אותו. כיון שהם שוין במנין. ה"ה שנים כנגד שנים הולכים אפי' להחמיר אחר הבקי. אבל בקיאות בעלמא לא מהני כיון שהאחרים ג"כ רופאים אע"ג שהאומרים א"צ הם בקיאים יותר אין הולכים אחריהם להחמיר אלא בעי' דוקא שיהיה מופלג בחכמה. אבל מדברי הב"ח משמע קצת דבשווין במנין א"צ שיהיה מופלג וסגי אם הוא יותר בקי מהאחר הולכים אחריו להחמיר ע"ש:

(ה) (ס"ק ה) אם כו' ואם א' מופלג כו' כאן ודאי בעי' מופלג ממש ואז הולכים אחריו להקל אע"ג שאינו אלא יחיד האומר צריך ושני' אומרים א"צ. אבל להחמיר אין הולכים אחר הפלגת חכמים דאם מופלג אומר א"צ ושנים שאין מופלגים אומרים צריך הולכים אחר רוב מנין ומאכילים אותו:

(ו) (ס"ק ו) כשני כו' שלא יהיה פחות מביצה. משום דבר"ס תרי"ב כתב דשיעור חיוב ביו"הכ הוא ככותבת והוא מעט פחות מכביצה ע"ש. לכן צ"ל הרבה פחות מביצה ולא סגי במעט פחות מביצה דזהו שיעור החיוב:

(ז) (ס"ק ז) ביצים כו' עסי' תרי"ב שהביא שם ב' דעות י"א שיעור אכילת פרס הוא ד' ביצים וי"א ג' ביצים:

(ח) (ס"ק ח) כל כו' וא"ל יוה"כ הוא כו' וכתב הט"ז וז"ל ונ"ל דצ"ל לו אם אתה יודע שי"ל סכנה אם לא תאכול אכול כשיעור. ואם לאו אכול תחלה פחות מכשיעור. דאם לא י"ל כ"א יוה"כ היום יטעה החולה שמן הדין אסור לו לאכול ויביא עצמו לידי סכנה עכ"ל.

(ט) (סק"ט) א' כו' תרומה חמורה מטבל אע"ג דשניהם במיתה. מ"מ טבל יש היתר לאיסור ע"י שיפריש תרומה. אבל תרומה אין היתר לאיסורו לזר:

וטבל מנבלה דטבל במיתה. ונבילה בלאו:

ונבילה משביעית. פירש"י ביומא דף פ"ג ע"א שביעית ר"ל פירות שביעית. שנשתיירו לאחר זמן הביעור. דאסורו בעשה עכ"ל. אולם הרמב"ם פי"ד מהל' מ"א כתב וז"ל שביעית פי' ספיחי שביעית שאיסורן מדברי סופרים כמו שיתבאר בהל' שמטה (רפ"ד מהל' שמטה) משמע דשביעית לאחר זמן ביעורו אינו קל מטבל וצ"ב למה. וראיתי בס' תו' יוה"כ שם שהתעורר בזה ע"ש וכתב דע"כ הרמב"ם ס"ל דעשה חמיר מל"ת ולכן נבלה דאיכ' ל"ת ושביעית אחר זמן ביעור דהוא בעשה מאכילים לו נבלה וע"ש שהאריך בזה:

בעציץ שאינו נקוב. ר"ל אע"ג דאין חיוב להפריש תרומה כ"א מדרבנן והפרש' תרומה בשבת אית ביה ג"כ איסור דרבנן. וכראי' בביצה דף ל"ו ולעיל ר"ס רס"א:

וא"כ מה לי אם מאכילים לו טבל דרבנן או מפרישים תרומה ומעשר דאיכ' ג"כ איסור דרבנן מ"מ צריך להפריש דגזרי' אטו עציץ נקוב דחיוב תרומה דידיה מן התורה וצריכים להפריש אע"ג דאיכ' שבות כדי שלא יאכל טבל דאוריית':

ואם הוא ירק שהוא דרבנן כצ"ל. ר"ל כיון דבירק לא עשכחת כלל שיהי' טבל מן התורה:

וא"כ בין אם יאכל טבל דרבנן ובין אם יפריש עכ"פ עביד חד איסור דרבנן לכן מאכילים אותו טבל דשב ואל תעשה עדיף כן ס"ל למ"א:

ואע"ג דבהפרשת תרומה ליכא כ"א חד איסור. ובאכילת טבל איכא איסור בכל כזית. עיין לעיל סימן שך"ח ס"ק ט' מ"ש מ"א בשם ד"מ לענין סתם יינם. וצ"ע על הרמב"ם כו' ולא חילק בין מעשר ירק לדגן כצ"ל ר"ל שכתב אם א"א לתקן כו' משמע דאם אפשר לתקן צריך לתקן. ומדסתם משמע אפי' בירק הדין כן:

וק"ל הלכה כרבי מחבירו. ר"ל דבזה פליגי רבי ור"א בר"ש שם ביומא דרבי ס"ל בירק א"צ לעשר. ור"א בר"ש ס"ל דצריך לעשר:

ואפשר דמיירי שם בחול כצ"ל ר"ל דהרמב"ם מיירי בחול ובחול לכ"ע אפי' ירק צריך לעשר תחלה. אלא דמ"מ צ"ב למה השמיט הרמב"ם הדין בשבת כיצד יעשה ולחלק בין דגן לירק. וראיתי בס' תוס' יוה"כ שכת' לישב דעת הרמב"ם ע"ש:

(י) (ס"ק י) חולה כו' דלא תיקנו כן ביוה"כ כיון דאינו אלא תקנות חכמים ואינה חובה כ"כ וכמ"ש מ"א סי' רנ"ד ס"ק ך"ג (דלא כט"ז ס"ס תרע"ז דמשמע דס"ל דהוי מן התורה) דאינה חובה כ"כ וא"כ ביוה"כ י"ל דלא תקנו. ויש טעם לדבר דהא טעם לחם משנה זכר למן כדאיתא בשבת דף קי"ז ע"ב דכתיב לקטו לחם משנה. וביוה"כ ניהו דלא ירד בו מן כמ"ש התוס' ריש ביצה. מ"מ מסבר' מערב יוה"כ לא ירד פי שנים כמו בערב שבת. כיון דלא הוצרכו מן ביוה"כ דהא צריכים להתענות ואפשר משום תינוקות וחולי' נפל גם בערב יוה"כ לחם משנה. מ"מ חכמים לא תקנו לחם משנה ליוה"כ כיון דהאכילה ביוה"כ אינו אלא דרך מקרה:

מיהו אין להקל כו' ועססי' ק"ח:

ר"ל דלא תימא דהאי חומרא קולא היא למ"ד דא"צ להזכיר והוי ההזכרה ההפסקה. לכן כתב לעיין ס"ס ק"ח דאם אירע שהזכיר מאורע שאר הימים תוך תפלת י"ח לא הוי הפסק וה"ה הכא:

ועיין שם בט"ז. וגם כאן הט"ז ס"ל דאין להזכיר:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.