כף החיים/אורח חיים/תריח

כף החיים ‏ אורח חיים תריח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] חולה שצריך לאכול. ומיירי ביש בו חשש סכנה דוקא. ט"ז סק"א. ור"ל אם לא יאכל יש חשש שיבא לידי סכנה:

ב

ב) שם. אפי' הוא עכו"ם וכו'. ואע"ג שכתב השבו"י ח"ג סי' ך' שאין לסמוך על דבריהם של חכמי הרופאים לדינא כמ"ש היפ"מ בברכות פ"ט דע"א ע"ב ובתשו' ח"י הי' רי"ט עי"ש בחשש סכנה סומכים עליהם. יפ"ל ח"ה או' א':

ג

ג) שם. אפי' הוא עכו"ם וכו', וכתב הרא"ש בשם רש"י (כצ"ל) דעכו"ם או אשה נאמנים להכחיש ישראל. מ"א סק"א. ועכ"פ אותה אשה או גוי צ"ל רופא. מחה"ש. ר"ז או' ו' מט"א או' א' מ"ב או' ו'. ועיין לעיל סי' שכ"ח סעי' יו"ד בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

ד

ד) שם. אפי' הוא עכו"ם וכו'. ובענין מ"ש הש"ע אפי' הוא עכו"ם כתב בספר תפארת ישראל (על המשניות יומא פ"ח או' כ"ו) דהאידנא יש להתיישב בדבר דבעיני ראיתי דשבקי להמנותייהו דלכל חולי קל אומרים תמיד שכשיתענה יסתכן. וכיוצא בדבריו כתב בשו"ת רמ"ץ חא"ח סי' ט"ל או' יו"ד. וכן בס' רו"ח סימן תקנ"א או' ד' גם לענין רופאי ישראל שהרבה מהם חשודים לעבור על ד"ת ולחלל שבת וגם הם אינם מתענים מצד אפקירותא צ"ע רב אם יש לסמוך עליהם יעו"ש. ובאמת הדבר תלוי לפי ראות עיני המורה את הענין. וכמ"ש המט"א או' ב' וז"ל והדבר תלוי בראות עיני המורה ובבקיאותם בעיינם בענין הזה יעו"ש. מ"ב בב"ה. ועיין לעיל סי' תקנ"א או' קמ"ח ששם כתבנו דברי הרו"ח הנז' יעו"ש. ומיהו במקומינו נמצאים רופאי ישראל יר"ש וע"כ הכל לפי המקום ולפי הזמן ולפי הענין ולפי ראות עיני המורה:

ה

ה) ודע דביולדת מהמנינן לנשים דאינהו בקיאי. ד"מ או' ג' עו"ש או' א' מ"א סק"ח. א"ר או' א' מ"ב או' א':

ו

ו) שם. ויסתכן וכו'. ואפי' אינו אומר שיסתכן רק שאומר שאפשר שיכבד עליו החולי נותנין לו שאנו חוששין שמא יסתכן. מ"א סק"ב. א"ר שם א"א או' ב' ר"ז או' ב' מט"א או' א' מ"ב או' ב':

ז

ז) אמרו הרופאים שאם לא יאכל ודאי ימית ואם יאכל שמא יחיה מאכילין אותו. ואין למידין ממעשה דריב"א (הביאו שכנה"ג בהגה"ט או' ב' וא"ר או' ב' יעו"ש) דאפשר שהוא ידע ודאי שימות ולא שייך חסידות בזה. הרדב"ז ח"ג סי' תמ"ד. מחב"ר או' א' רו"ח או' ב' מט"א או' ז':

ח

ח) זקן חלש שהיה מתענה ובתוך התענית שעבר עליו רובו של יום בתענית וכבר בא לידי חלישות בענין שחושש לסכנה מאכילין אותו אפי' ביום כפור ולא שבקי ליה דימות וגמרינן מההיא עוברה שהריחה וכו' כ"ש אם הוא זקן נכבד שאם ימות ויסתכן על תענית זה יהיה הפסד לרבים. תשו' הגאונים אשר בסוף ס' נהרות דמשק הנקראים שערי תשו' סי' שכ"ה יעו"ש. רו"ח או' א' יפ"ל ח"ב או' א':

ט

ט) שם. אפי' אם החולה אומר א"צ שומעים לרופא. דשמא הוא נבעת ואין מרגיש בחליו מחמת רוב חולשא וספק נפשות להקל. לבוש. ומשמע דאפי' החולה רופא מומחה אפ"ה אין שומעין לו דמטורף הוא בחליו ואינו יודע. מש"ז או' ב' מט"א או' א' מ"ב או' ג':

י

י) שם. ואם החולה אומר צריך אני אפי' ק' רופאים וכו'. ובלבד שמזכירין לו תחלה שהיום יוה"כ דשמא שכח אבל אחר שהודיעוהו שהיום יוה"כ והוא שיאל לאכול א"צ לדקדק עליו יותר דלב יודע מרת נפשו ואחזוקי איניש לרשיעא לא מחזיקינן. לבוש. מ"ב או' ה' וה"ה אם יודע שהיום יוה"כ ושואל לאכול מאכילין אותו. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' א' עט"ז. א"ר או' ד' ר"ז או' א' מט"א שם. ומ"ש ב"ד סימן תכ"ד לדקדק מדברי הטור ולחלק יצא בין שאומר צריך אני ובין ששואל סתם לאכול עיין מה שהשיג עליו הער"ה או' א' והשש"א יעו"ש וכ"ה בהדיא באו"ה כלל ס' סי' א' דלא יש חילוק יעו"ש:

יא

יא) שם. ואם החולה אומר צריך אני וכו'. ואפי' אומרים הרופאים שהמאכל יזיקהו לחולה שומעים. הרדב"ז ח"א סי' פ"ו. כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או' א' מ"א סק"ג. א"ר או' ג' א"א או' ג' ר"ז שם. ח"א כלל קמ"ה או' כ"ט. מט"א שם. מ"ב או' ד'. ואפי' בשאר רפואות שחולה אומר שצריך לרפואה פלינית והרופא אומר א"צ אבל לא יזיקהד ומכ"ש כשאומר שאינו מסוכן במניעת הרפואה גם בזה שומעין לחולה. ח"א שם בשם הרדב"ז:

יב

יב) שם. ואם החולה אומר צריך אני וכו'. ונראה פשוט דאפי' אומר מתחלה א"צ ושוב חוזר ואומר צריך דמאכילין אותו דלאו כל העתים שוות ולכן גם כשאינו אומר צריך עד ששואלין אותו וכשנותנין לו לאכול היא אוכל נראה דשפיר דמי ובספק נפשות שומעין להקל. מט"א שם:

יג

יג) ואם החולה עצמו רוצה להחמיר עליו אחרי שיודע שצריך לכך עליו נאמר ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ואל תהי צדיק הרבה. או"ה כלל ס' סי' ח' שכנה"ג בהגה"ט או' ב' א"ר או' ב' ר"ז או' י"א. מט"א או' ט"ו. מ"ב או' ה':

יד

יד) רופא אומר צריך ולא רצה החולה לאכול משום מדת חסידות מאכילין אותו בעל כרחו. הרדב"ז ח"א סי' פ"ז. כנה"ג בכגה"ט. עו"ש או' א' א"ר שם. ר"ז או' י"ב. מט"א שם:

טו

טו) במקום דמאכילן אותו א"צ כפרה ע"ז דאונס רחמנא פטריה כ"ש שלא היה רק כחצי שיעור וכפרה לא נאמר רק על השוגג. תשו' בנין ציון החדשות סי' כ"ה. פת"ע או' ה' מ"ב או' ה':

טז

טז) [סעיף ב'] רופא אחד אומר צריך וכו'. עיין לעיל או' ג':

יז

טוב) שם. ורופא אחד אומר א"צ וכו'. והוא אינו אומר כלום. לבוש. או שאומר איני יודע. ר"ז או' ג' דאם אמר החולה אני צריך מאכילין אותו אפי' כנגד ק' רופאים שאומרים א"צ כמ"ש בסעי' הקודם:

יח

חי) שם. מאכילין אותו. דספק נפשות להקל. לבוש. ט"ז סק"ד. ר"ז שם:

יט

יט) שם. מאכילין אותו. אבל אם גם החולה אומר א"צ אין מאכילין אותו כיון שיש רופא אחד שאומר כמותו אין אנו תולין אמירתו בטירוף הדעת. ר"ז שם. מט"א או' א' מ"ב או' ז' וכ"ה לקמן בסעי' ג' יעו"ש:

כ

ך) שם בהגה. ואפי' קצתן יותר בקיאין מקצתן. ר"ל אפי' אם האומרים שא"צ הם יותר מומחין והם מופלגין בחכמה נגד אלו השנים אין הולכין בספק נפשות אחר רוב חכמה. ר"ז או' ה' ועיין באו' שאח"ז:

כא

כא) שם בהגה. ואפי' קצתן יותר בקיאין וכו'. זה הוא דעת הטור והרא"ש אבל הב"ח פסק כהרמב"ן דכשהן שוין הולכין אחר הבקי אם הוא מופלג בחכמם. מ"א סק"ד. וכ"כ א"ר או' ז' להלכה למעשה לסמוך על הבקי כשהן שוים אף שאומר א"צ מיהו אם ג' אומרים שצריך אף ששנים אומרים שא"צ יש להקל ולילך אחר רוב דיעות יעו"ש. מיהו המאמ"ר או' א' כתב צ"ע למעשה אפי' במנין שוה ממש מאחר שכבר פסק מור"ם ז"ל להקל והוא ספק נפשות יעו"ש וכ"ה דעת הר"ז כדברי מור"ם ז"ל כמ"ש באו' הקודם. והמט"א או' ב' כתב דהמיקל לא הפסיד.

כב

כב) [סעיף ג'] ואם החולה ורופא אחד עמו אומרים שא"צ וכו'. קמ"ל בזה דמצרפינן דברי החולה לרופא ולא אמרינן בזה דנבעת הוא ואינו מרגיש במחלתו כיון דגם רופא א' אומר כמותו. מ"ב או' ט':

כג

כג) שם. ורופא אחד אומר צריך וכו'. ואם אחד מופלג בחכמה חוששין לדבריו להאכילו אפי' שנים אומרים א"צ. טור בשם הרמב"ן. לבוש. ב"ח. ט"ז סק"ה. מ"א סק"ה. א"ר או' ו' מש"ז או' ה' ר"ז או' ד' מט"א או' א' מ"ב או' יו"ד. אבל אם המופלג אומר א"צ ושנים שאין מופלגים אומרים צריך הולכין אחר רוב מנין ומאכילין אותו. טור בשם הרמב"ן. לבוש. ב"ח. מחה"ש סק"ה. מ"ב שם:

כד

כד) [סעיף ד'] אפי' מאה אומרים א"צ וכו'. שאין הולכין בסכנות נפשות אחר רוב דיעות אלא כיון שב' אומרים צריך יתנו לי. טור. לבוש:

כה

כה) שם. מאחר שב' אומרים צריך. ואם אותם המרובים הם בקיאים יותר והם גדולים בחכמה ובמנין נגד האומרים צריך ויש בהם מופלג בחכמה חוששין להם ואין מאכילין אותו. מט"א או' ג' אבל הלבוש כתב כיון ששנים הבקיאים במלאכה זו אומרים צריך אעפ"י שמקצת מן המאה הם מוחזקים למומחה יותר הומכין על אלו השנים להקל. וכ"כ הר"ז או' ה' דאפי' אם האומרים שא"צ הם יותר מומחים והם מופלגים בחכמה נגד אלו השנים אין הולכין בספק נפשות אחר רוב חכמה ולא אחר רוב מנין דיעות להחמיר אלא כיון ששנים אומרים שהוא צריך לאכול והם בקיאים בחכמה הרי הן חשובין כמו חכמים מופלגים כמו שמצינו לענין עדות שב' חשובים כק' מגזירת הכתוב עכ"ד:

כו

כו) שם הגה. וה"ה אם החולה ורופא א' עמו וכו'. ואף דבסעיף א' סמכינן אפי' אחולה לבדו נגד ק' רופאים מ"מ הכא דרופא א' מסייע הוה אמינא דגרע כדמסיים דמאמין לרופא. א"ר או' ח' ומ"ש הט"ז סק"ו לתמוה ע"ז כבר השיגו עליו א"ר שם והנה"ש או' ב' והמאמ"ר או' ג' יעו"ש:

כז

כז) שם בהגה. ולא חיישינן וכו'. דלביודע מרת נפשו. לבוש:

כח

כח) [סעיף ה'] אם החולה אומר א"צ והרופא מסופק וכו'. היינו שמכיר את החולי אלא שמסופק אם יכבד כשלא יאכל אבל אם הוא מסופק בחולי שאינו מכיר אותו אם הוא בענין שיכבד חליו אם לא יאכל בזה ודאי לא יתנו לו דרופא זה הרי הוא כאדם דעלמא כבסעי' ו' ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' ג' ט"ז סק"ז. עו"ש או' א' מ"ב או' י"ג:

כט

כט) שם. מאכילין אותו. שהרי אם היה הרופא אומר ודאי צריך היו מאכילין אותו עכשיו ג"כ מאכילין אותו מספק דספק נפשות להקל ואין דבריו של החולה שאומר א"צ כלום דשכיח הוא דמחמת בעתותא דחולי אומר כן. לבוש. ר"ז או' ז':

ל

ל) שם. והחולה אומר איני יודע אין מאכילין אותו. דאיני יודע דחולה לאו כלום הוא דאיהו מנא ידע רובן של חולים אינם יודעים ובקיאין בחולי שלהם הלכך לרופא שומעין שאומר יודע אני. ב"י בשם הרמב"ן. לבוש. ט"ז סק"ח. ונראה מזה דאם החולה הוא עצמו מבין ורופא ממילא הוי איני יודע שלו כאלו אמרו רופא אחר. ט"ז שם. ור"ל שמאכילין אותו. מיהו הא"ר או' ט' כתב צ"ע על דברי הט"ז הנז' דאפשר שאף שהוא רופא אינו מבין על עצמו. אכן י"א בהגב"י הביא דברי הט"ז הנז' וכ"כ המש"ז או' ח' וכ"פ הר"ז או' ח' מט"א או' ה' והמ"ב או' ט"ו כתב דזה תלוי לפי מהות המחלה אם הוא מחלה של חום שאין דעתו צלולה כ"כ בוודאי יש מקים לדברי הא"ר עכ"ל ור"ל שאין מאכילין אותו אם הרופא אומר א"צ והחולה אומר אינו יודע:

לא

לא) ואם ב' רופאים אומרים א"צ וב' רופאים מסופקים אין מאכילין אותו. מט"א שם. מיהו אם רופא א' מסופק ורופא א' אומר א"צ מאכילין אותו. מש"ז או' ח' מט"א שם. מ"ב שם:

לב

לב) [סעיף ו'] הגה. מיהו אם נחלש הרבה וכו'. והיינו במקום שאין שם רופאים בקיאים שיאמדוהו אם הוא צריך לאכול. ר"ז או' יו"ד:

לג

לג) שם בהגה. מאכילין אותו. אף בלא רופאים דספק נפשות הוא. מ"ב או' ט"ז:

לד

לד) [סעיף ז'] כשמאכילין את העוברות או את החולה. שאינו אומר צריך אני לאכול ומאכילין אותו ע"פ בקיאין וכן כשמאכילין את המעוברת שהריחה מאכל ונשתנה פניה או כל אדם שנשתנו פניו מריח מאכל ולא נתיישבה דעתם בטעימת הרוטב וכן כשמאכילין את היולדת שאינה אומרת צריכה אני לאכול כגון תוך ג' ימים ללידתה (כמ"ש לעיל סי' תרי"ז) כל אלו מאכילין אותן מעט מעט כדי שלא יצטרף לכשיעור שנת' סי' תרי"ב שחייבים עליו כרת ומלקות כדי להקל מעליהם מאיסור כרת ומלקות לאיסור בלבד. ר"ז או' י"ג:

לה

לה) שם. או את החולה. עיין לעיל סי' תרי"ב או' כ"ח:

לו

לו) שם. מאכילין אותם מעט מעט וכו', חולה שבאו להאכילו ביוה"כ מעט מעט ולא נמצא מאכל שיספיק לו אם לא ישחטו לו תרנגולת מפוטמת שמזינה מרובה מותר. הלק"ט ח"א הי' ע"ה. י"א סי' תרי"ז בהגה"ט. ועיין לעיל סי' שכ"ח סעי' י"ד ובדברינו לשם בס"ד:

לז

לז) שם. כשני שלישי ביצה בינונית. ואם שיעור הביצה בקליפתה או בלי קליפה עיין לעיל סי' תרי"ב או' ה' שהבאנו פלוגתא בזה יעו"ש. וא"כ לפי מ"ש לעיל סי' קנ"ח או' ח' דשיעור ביצה בלא קליפה י"ג דראהם ומחצה יהיה שיעור שני שלישי ביצה תשעה דראהם יעו"ש. ויש לכל מורה לשקול מערב יוה"כ כדי לדעת השיעור אם נצרך לשאלה. ועיין לקמן או' מ':

לח

לח) שם. כשני שלישי ביצה וכו'. עיין בתשו' כתב סופר סי' קי"ז שהסכים לדברי אביו הרב חת"ס דבעינן ככותבת במעיו ואין בין החניכים מצטרף אבל בשתיה דמלא לוגמיו מביא בשם אביו בעצמו דתליא בהנאת גרוני יעו"ש. פ"ת. פת"ע או' י"ד:

לט

טל) שם. כשני שלישי ביצה וכו', לאו דוקא ה"ה יותר מעט רק שלא יהא פחות מביצה. מ"א סק"ו ע"פ הגהת האחרונים. ור"ל ה"ה יותר מעט משני שלישי ביצה אבל לא יהא פחות מכביצה דפחות מכביצה הוא שיעור כותבת שיש בו חיוב כרת כמ"ש רסי' תרי"ב יעו"ש. ומיהו בעיקר דברי המ"א כתב המאמ"ר או' ה' דיש לפקפק ולומר דיפה כוונו הר"ן והפו' שלא להתיר אלא שני שלישי ביצה דכיון דשיעור חיוב אכילה הוא פחות מכביצה בקל יפשעו בשיעור אם יתנו לו מב' שלישי ביצה יעו"ש:

מ

מ) מותר למדוד ולשקול דברים אלו ביוה"כ לעת הצורך שלא לאכול שיעור ולא ניחוש לאיסור משקל שהוא מדרבנן. ס' החינוך פ' אמור סי' רע"ח. ער"ה או' ד'. ומ"מ הנכון לשקול ולמדוד מערב יוה"כ ולראות השיעור כדי שלא יצטרך לזה ביוה"כ וכמ"ש לעיל או' ל"ז יעו"ש. ועיין לעיל סי' ש"ו או' ס"ב ואו' ס"ג ודוק. ועוד עיין לקמן או' מ"ה:

מא

מא) שם. וישהו וכו'. ר"ל אחר אכילתו כדי שלא יצטרפו האכילות להדדי. מ"ב או' י"ט. ועיין לעיל סי' תרי"ב סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

מב

מב) שם. וישהו כדי אכילת ד' ביצים. ולפחות ישהו כדי אכילת ג' ביצים. מ"א סק"ז. א"ר או' יו"ד. ר"ז או' י"ג. ח"א כלל קמ"ה או' ל' מט"א או' ח' מ"ב או' ך' ור"ל לפי שלעיל סי' תרי"ב סעי' ד' הביא הש"ע ב' דיעות י"א כדי ד' ביצים וי"א ג' ביצים וע"כ כתבו הפו' הנז' דאם קשה לו לשהות בכדי אכילת ד' ביצים לפחות ישהו בכדי אכילת ג' ביצים כדיעה שנייה. ועיין בדברינו לשם או' טו"ב:

מג

מג) שם. וישהו כדי אכילת ד' ביצים. עיין בתשו' חת"ס ח"ו סי' ט"ז שכתב שההפסק בין אכילה לאכילה יהיה כשיעור ט' מינוטין שזה שיעור כדי אכילת פרס יעו"ש ועוד עיין לעיל סי' ר"י או' ח' שכתבנו שהם ז' מינוטים יעו"ש. וע"כ הכל לפי הענין ואם אפשר יש להחמיר:

מד

מד) שם. והשתיה יבדקו בחולה עצמו וכו'. ר"ל דלענין שתיית מלא לוגמיו צריך לשער בדידיה ולא באיניש דעלמא כמ"ש לעיל סי' תרי"ב העי' ט' יעו"ש:

מה

מה) שם. כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו. עיין לעיל סי' ק"ץ דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית וכו' וכ"כ בסי' ער"א סעי' י"ג יעו"ש. וא"כ ביוה"כ שצריך לשתות פחות ממלא לוגמיו כה יעשה לשתות חצי רביעית דהיינו י"ג דראהם מו"מ ויש לרופאים ולדיינים לשקול בערב יוה"כ שיעור י"ג דראהם אלו בכלי אחד או בכוס קטן כדי שאם יצטרך לאיזה חולה לשתיה ישערו בשיעור זם. רו"ח או' ג'. והיינו לאדם בינוני אבל אם הוא גדול או קטן יש לשער החולה בעצמו בערב יוה"כ דהיינו שיכניס משקין בתוך פיו מלא לוגמיו ויפליטם לתוך כלי ויראה השיעור וישתה פחות מזה ביוה"כ אם יצטרך. ועיין לעיל ס' תרי"ב או' מ"א ואו' מ"ג:

מו

מו) [סעיף ח'] וישהו בין שתיה לשתיה וכו', אבל בין אכילה לשתיה א"צ לשהות כלום שאינם מצטרפין. לבוש. ועיין לעיל סי' תרי"ב סעי' ב' ובדברינו לשם או' י"ג:

מז

מז) שם. כדי אכילת ד' ביצים. ולפחות כדי אכילת ג' ביצים כמ"ש לעיל או' מ"ב יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"ד. ח"א כלל קמ"ה או' ל' מט"א או' ט' מ"ב או' כ"ב:

מח

מח) שם. ולפחות ישהו בין שתיה לשתיה כדי שיעור שתיית רביעית. עיין לעיל סי' תרי"ב סעי' יו"ד ובדברינו לשם. ובס' יביע אומר ח"ב סי' לא.

מט

מט) שם. ואם אמדוהו שאין השיעורים הללו וכו'. ובכל אכילה ואכילה אף אם אכל פעם אחת יותר משיעור חייב כרת על השניה אם די לו בפחות משיעור והוא יאכל כשיעור לכן צריך לשער בכל אכילה ואכילה אם די לו בפחות וקשה מאד לשער כן וצריך לזה זריזות ובקיאות תשו' בנין ציון סי' ל"ד יעו"ש. פ"ת. פת"ע או' י"ח. מ"ב בב"ה:

נ

נ) שם. מאכילין ומשקין אותו כל צרכו. והב"ח כתב דאנו נוהגין כדרשות הר"ש מאסטרייך שנותנים לפניו ואומרים לו יוה"כ היום ואם יאכל הרשות בידו וכן ביולדת לאחר ג' ותוך ז' עושין כן. מ"א סק"ח. ומשמע שנוהגין כן אף שלא אמדוהו הרופאין שאין השיעור מספיק לו רק כשאמרו סתם שצריך לאכול עושין כן. א"ר או' י"א. וצריך לומר לו אם יודע אתה שיש לך סכנה אם לא תאכל כשיעור אכול ואם לאו תאכל תחלה פחות מכשיעור דאם לא יאמר לו אלא יוה"כ היום יסבור שמן הדין אסור לו לאכול ויביא עצמו לידי סכנה. ט"ז סק"ט. א"ר שם. ר"ז או' ט"ו. ח"א שם. מט"א או' יו"ד. מ"ב או' כ"ד:

נא

נא) וצריך כל מורה להיות דינים אלו להיות שגורים בפיו מעיוה"כ כי יוכל להיות דבשהיות מעט יש בו סכנת נפשות. ואם הוא שאלה שהמורה צריך לעיין הדין ויש שם אחר בקי שיודע להשיב מיד אין חולקין בזה כבוד לרב. ועיין עוד מדינים אלו לעיל בה' שבת סי' שכ"ח וסי' ש"ל כי אין בין יוה"כ לשבת אלא שזה זדונו בסקילה וזה זדונו בעונש כרת. מ"ב שם:

נב

בנ) [סעיף ט'] מי שאחזו בולמוס וכו'. והוא מסוכן למות וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא. רש"י יומא פ"ג ע"א. ואיתא שם בגמ' מנין היו יודעין שהאירו עיניו משובחין בין טוב לרע. אמר אביי ובטעמא. ופירש"י משיודע להבחין בין טעם תבשיל יפה לטעם תבשיל רע ע"ה. ועיין י"א בהגה"ט שהקשה כיון דבראייה תליא מילתא וליכא הבחנה גדולה מזה א"כ הבחנה של טוב ורע למאי איצטריך ותירץ דאה"נ דבראיה תליא מילתא אבל שיעור הראיה אין אנו יודעין דאחר שהאכילו אותו מעט כבר חזר ראייתו למקומו אבל זה אינה ראייה מעליא שאפשר שאחר שעה חוזר ואוחז אותו בולמוס אבל להיות זאת הראייה מעליא ששוב פעם אחר לא יחזור עוד לז"א עד שיבחין בין טיב לרע יעו"ש:

נג

גנ) שם. מאכילין אותו עד שיאורו עיניו. משמע מלשון זה דבזה א"צ לצמצם ליתן לו פחות פחות משיעור וכנז"ל משום דיוכל לבוא ע"י השהייה לסכנה. מ"ב או' כ"ו. וכ"מ בכ"מ על הרמב"ם ה' מאכלות אסורות פי"ז ה' ט"ז יעו"ש:

נד

דנ) שם. מאכילין אותו וכו'. ואין מחזרין על דבר המותר אלא ממהרים בנמצא. הרמב"ם שם:

נה

הנ) שם. מאכילין אותו הקל תחלה. כיצד היו לפנינו טבל ונבלה מאכילין איתו נבלה תחלה שהטבל במיתה. נבלה והפיחי שביעית מאכילין אותו ספיחי שביעית שאסורים מד"ס. טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית. טבל ותרומה אם א"א לתקן (פי' שאין די לו במה שנשאר אם יתקן) הטבל מאכילין אותו טבל שאינו קדוש כתרומה וכן כל כיוצא בזה. הרמב"ם שם ה' י"ז והוא מגמ' יומא פ"ג ע"א. ועי"ש בגמ' שכתב היכא דאפשר בחולין ר"ל שדי לו במה שנשאר אחר שתינטל תרומתו לכ"ע מתקנין ומאכילין אותו יעו"ש. ומיהו מ"ש טבל ונבילה מאכילין נבילה וכו' נראה לפי מ"ש הש"ע ביו"ד סי' של"א סעי' ב' דבזה"ז תרומות ומעשרות מדרבנן יעו"ש מאכילין אותו טבל ולא נבלה כיון דאיסור נבלה מה"ת ואיסור טבל בזה"ז מד"ס וכ"כ הער"ה או' ה' בשם כמה פו' יעו"ש. ואם יש לברך על דבר איסור במקום סכנה עיין לעיל סי' קצ"ו סעיף ב' ובדברינו לשם בס"ד:

נו

ונ) ודע דאם אין להם אלא טבל וסגי ליה בחולין שבו מתקנין אותו אפי' בשבת ואין מאכילין אותו אפי' טבל דרבנן ואין חילוק בין מעשר ירק למעשר דגן בעציץ שאינו נקוב דרבנן דק"ל כראב"ש דרבה קאי כוותיה כמ"ש הרב המאירי הביאו הר' שיח יצחק ז"ל וזה דעת הרמב"ם ודלא כהמ"א יעו"ש. ער"ה שם. וכ"ז אם אפשר לתקן אבל אם הדבר נחוץ מאכילין אותו בלא תיקון אפי' סגי ליה בחולין שבו כמ"ש לעיל או' נ"ד:

נז

זנ) מאכילין אותו הקל תחלה. בתשו' בנין עולם סי' י"ט נסתפק אם יש כאן ספק באיסור וחצי שיעור באיסור ודאי איזה חמור יותר ומסיק דחצי שיעור חמור יותר דענרפ אסרו הכתוב מתורת ודאי. עוד שם. בחצי שיעור של איסור תורה מספק ושיעור שלם של דרבנן תליא במחלוקת אי ספק דאו' מה"ת לחומרא או דרבנן יעו"ש. פ"ת. פת"ע או' ך':

נח

חנ) חצי שיעור דאיסור וחצי שיעור דתפח ועמד על כשיעור נותנין לו חצי שיעור דלא תפח. תשו' ברית יעקב חא"ח סי' א' פת"ע שם:

נט

נט) שם בהגה. עיין לעיל סימן שכ"ח סעיף י"ד. ובדברינו לשם בס"ד:

ס

ס) [סעיף יוד'] חולה שאכל ביוה"כ וכו' ו בוצע על שני ככרות. כנה"ג בהגה"ט. ולי נראה שא"צ דלא תקנו כן ביוה"כ ומכ"ש לחולה המסוכן שאין דעתו מיושבת עליו וגם א"צ לקדש. מ"א סק"י. ר"ז או' י"ט. ח"א כלל קמ"ה או' ל"ב. מיהו אם יש לו ב' ככרות יפה לו לבצוע עליהם. רב יעב"ץ במו"ק ובסידורו או' ך' תו' חיים על ח"א שם או' הי"ז. אבל קידוש אין לעשות אף אם ירצה דיש לחוש לברכה לבטלה. מ"א שם. מט"א או' י"ז. מ"ב או' כ"ט. אבל ביוה"כ שחל בשבת י"ל דצריך לקדש. הגרע"א. אבל מדברי המט"א ומ"ב שם משמע דגם כשחל בשבת אין. לקדש יעו"ש.

סא

סא) שם. חולה שאכל ביוה"כ וכו'. וכן יש לנהוג לנערים שאוכלים ביוה"כ וכן היולדת שאינה מתענה. מט"א שם. מ"ב שם. ומיהו עיין באו' שאחר זה שהבאנו פלוגתא בזה:

סב

סב) שם. שאומר יעלה ויבא וכו'. והטעם כיון דבהיתר אכל הו"ל יוה"כ לדידיה כמו לדידן שאר יו"ט. ב"י. לבוש. מיהו הט"ז סק"י כתב דשב ואל תעשה עדיף בזה שלא להזכיר יעלה ויבא יעו"ש. וכ"כ המ"א סק"י בשם השה"ל שאין להזכיר יעלה ויבא בבה"מ אלא שהוא ז"ל כתב דאין להקל כיון שהטור מחמיר יעו"ש וכ"כ המאמ"ר או' ז' בשם או"ח שאין להזכיר והוא כתב שאין לעשות מעשה לכתחלה נגד פסק הש"ע יעו"ש. וכי"פ הר"ז או' י"ט כדברי הש"ע. ח"א כלל קמ"ה או' ל"ב. מט"א או' י"ז. ואם חל בשבת אומר רצה והחלצינו. כנה"ג בהגה"ט. מ"א ס"ק י"א. ר"ז שם. ח"א שם. מט"א שם. ואם לא אמר לא יעלה ויבא ולא רצה פשיטא דאינו חוזר דהא אינו חייב לאכול פת. כס"א או' ד' ח"א שם. מ"ב או' כ"ט. ועיין עוד לעיל סימן תקנ"ז או' י"א ודוק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---