שו"ת רדב"ז/א'ת
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן כז]
(כז) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות עבדים פ' ח' עבד זה שברח לארץ ישראל הרי הוא גר צדק והוסיף לו הכתוב אזהרה אחרת למי שמינה אותו מפני שהוא שפל רוח ביותר מן הגר וצוה עליו הכתוב שנאמר עמך ישב בקרבך וכו' נמצאת למד שהמונה את הגר עובר בג' לאוין וכו' וקשיא דד' לאוין נינהו ג' דכל גר צדק כאשר כתב הוא ז"ל פ' י"ד מהלכות מכירה ואחד לאו המיוחד בו:
תשובה עבד אינו בכלל אחוה שהרי עדיין מעוכב גט שחרור ואסור בבת ישראל הילכך אפיק לא תונו איש את אחיו ועייל לא תונו ומה שכתב הרב ז"ל שהוא גר צדק לאפוקי [שאינו] גר תושב אבל לאו למימרא שהוא גר צדק גמור כיון שעדיין לא נתן לו האדון גט שחרור אעפ"י שמפקיעין שעבודו ממנו וזהו שכתב הרב ז"ל מפני שהוא שפל רוח ביותר מן הגר ואם כתב לו גט שחרור מהו (שחרותו) [שפלותו] משאר הגרים וכן משמעות הלשון שכתב ואם לא רצה האדון לשחררו מפקיעין שעבודו מעליו ועלה קאמר עבד שברח וכו'. ולענין אם רצה האדון לדור בא"י אם יכול להשתעבד בו נחלקו המפרשים יש מי שכתב שאם דר אדונו בא"י ימשתעבד בו דזיל בתר טעמא כיון שבחר לדור בא"י כעבד למה יפקיעו עבדותו ממנו וגם אם רצה למכרו למי שדר בא"י יכול למכרו וקרא דכתיב לא תסגיר עבד אל אדוניו להוציאו לחוץ לארץ קאמר ויש מפרשים דלגמרי מפקיעין אותו ולא יכול למכרו למי שדר בא"י ולא להשתעבד בו אפי' שרצה האדון לדור בא"י והר"ן ז"ל כתב דזו מדברי הרמב"ם ז"ל ונ"ל דדייקינן הכי מדקאמר אין מחזירין אותו לעבדות משמע אין מחזירין אותו לעבדות כלל ומלתא פסיקתא קאמר ואומרים לו לכבוד וכו' ואם לא רצה מפקיעין ואם איתא הוה לו לפרש או ימכרנו שם או יבא לדור בא"י ואם תאמר הוי כהלכתא בלא טעמא י"ל גזרת הכתוב הוא משום גדולת וקדושת ארץ ישראל עשה אותה הכתוב כעיר מקלט לענין זה כדי שכל העולם יתאוו לשבת בה וישתוקקו אליה ויכספו להסתופף בצילה והטור עשה פשרה בין שתי הסברות דאדונו אין יכול להשתעבד בו דחיישינן שמא ישדלנו בדברים להוציאו לחוצה לארץ אבל יכול למוכרו לאחר שדר בא"י. ועל זה הטעם דחיישינן שמא ישדלנו קשיא לי כיון שיכול למכרו למה ישדלנו לצאת ותו דמה הועיל למחר יברח ויחזור לארץ ישראל וכי תימא ימכרנו בחוצה לארץ בדמים יקרים ליתא דהקונה יחוש לעצמו כיון שהוא מלומד לברוח. ועל מה שכתב הר"ן ז"ל בסברת הרמב"ם ז"ל קשה לי טובא דלא שבקת חיי לכל אדם כשיקניט את עבדו יברח לארץ ישראל ושוב לא יוכל להשתעבד בו ולא למכרו. ותו דנמצאו כל העבדים בורחים לארץ ישראל ומלאה הארץ זימה. ותו דאדרבא משום גדולה דארץ ישראל היה לנו לומר שישתעבד בו רבו [כדי שידור רבו] בא"י מפני העבד ויש לו נחת רוח מתשמישו. ויש לתרץ דעשאה הכתוב כעיר מקלט לענין זה הילכך לא חיישינן לטעמא דלא שבקת חיי וכיון דמפקיעין שעבודו אין זה עבד אלא גר וליכא זימה והאיש אשר אינו מתעורר לדור בא"י אלא מפני שירות עבדו טוב לו שלא ידור בה ולא חיישינן ליה ומ"מ מסתברא לי כסברא ראשונה. והוי יודע דלכולי עלמא אם לא כתב לו גט שחרור ומצא את עבדו בחוצה לארץ ישתעבד בו דאי לא תימא הכי כל עבדים יברחו לא"י וישבו שם יום או יומים ויחזור למקומו ולא ישתעבד בו רבו והנלע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |