שו"ת רדב"ז/א'עח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושבעים ושמונה - חלק ד סימן ד]
שאלה ראובן גרש את אשתו ואח"כ נתייחד עמה בפני עדים שרואין אותו והוא אינו רואה אותם ושניהם מודים שבעל לשם קדושין אם נתבטל הגט בכך או לא:
תשובה לא נתבטל הגט בכך שאדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמו אין קדושיו קדושין ולא בעל לשם קדושין. ומה שאומר עתה שבעל לשם קדושין אינו נאמן שמפני שראה שיש עדים אומר כן. וכן כתב הרשב"א ז"ל וז"ל שאם היו העדים רואין ואינן נראין לו שלא נתבטל הגט שאדם יודע שאין קדושין בלא עדים עכ"ל. ומינה שאם הוא יודע שיש שם עדים רואים אותו אעפ"י שאינו רואה אותם גמר ובעל לשם קדושין ונתבטל הגט אעפ"י שאומר שלא בעל לשם קידושין כיון שלבו גס בה לא שביק היתרא ואכיל איסורא ולא עשה בעילתו בעילת זנות. והנראה לעניות דעתי כתבתי:
ושוב מצאתי בתשובת הרא"ש ז"ל כן. אבל מה שיש להסתפק אם הם אין יודעים שיש שם עדים ועדים רואין אותם ושמעו דבעל לשם קדושין וכן המקדש אשה בכה"ג מאי. ונ"ל דחוששין לקידושין מהאי טעמא גופיה דכיון דאדם יודע שאין קדושין בלא עדים לא הוציא דבריו לבטלה אלא אמר בדעתו שמא יש עדים רואים אותו וכיוון לקדשה ואמר דבריו על הספק ודברים של טעם הם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |