ריטב"א/נדה/סה/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רי"ד רמב"ן רשב"א תוספות הרא"ש ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
רב אמר בועל בעילת מצוה ופורש. ואע"ג דרב הוא דקאמר לעיל בוגרת נותנין לה לילה הראשון התם פרושי הוא דקא מפרש לה לדינא דמתני' ואיהו ס"ל הלכה למעשה כרבותי' שחזרו ונמנו בועל בעילת מצוה ופורש. ואע"ג דמנימין סבר למיעבד עובדא אפי' בבוגרת שראתה כל הלילה לרב איהו סבר ליה כמתני' וכפירושיה דרב והא דלא קרי שמואל עליה משום דכל מאן דעביד כסתמא דמתני' לא קרינן עליה מידי בועל בעילת מצוה ופורש ליה אפי' בתנוקת שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה כדאמרי'.
ר' יוחנן ור"ל כי הוו בה בתנוקת לא מפקו מנא מאי דמסיק תעלה מבי כרבא. פי' תנוקת פרקין דתנוקת דעלמא מכולה פרקין לא מסקי מידי ובירושלמי אמרי כל ההיא הלכתא דריש פרקא אחרינא דנדה להלכה אבל לא למעשה ולא דוקא ראתה דם עכשו מחמת תשמיש אלא אפי' לא ראתה פורש ממנו דשמא ראתה דם גופא כחרדל ונאבד או שמא חיפה אותו שכבת זרע ובהטיה לא תלינן דמילתא דלא שכיח הוא וכדאמרינן לעיל בעל ולא מצא וחזר ובעל ומצא דם ר' חנינא אמר טמאה אם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי ורב אסי אמר טהורה כדשמואל דאמר שמואל יכולני לבעול כמה בתולות בלא דם ואידך שאני שמואל דרב גובריה.
אלא מעתה בעל נפש לא יגמור ביאתו. כלומר אחר שאתה חושש לכל תנוקת משום נדה ואפי' לא הגיע זמנה לראות ולא ראתה א"כ לבו נופקו ופורש בעל נפש לא יגמור ביאתו אלא מכיון דהדם שותת ויורד יפרוש משום נדה.
א"ל א"כ לבו נוקפו ופורש. ואפילו קודם השרת בתולים או שמא לא יבעול כלל ופורש ממנה לגמרי ונמצא בטל מפריה ורביה תמיה לי מאי קשיא ליה אדרבותי' טפי מדתנוקת שהגיע זמנה לראות וראתה דמתני' דההיא נמי לית לה אלא בעילת מצוה וי"ל דשאני הכא דכיון שלא הגיע זמנה לראות חששא יתירה הוא ולמאן דחייש להכי אפילו לגמר ביאה ליחוש אם בעל נפש הוא. ולענין בועל בעילת מצוה ופורש דקאמרי' כתב הראב"ד ז"ל לאו פורש מיד הוא דא"כ נמצאת יציאתו הנאה לו מביאתו אלא תמתין עד שימות האבר ופורש מיד מן המטה ולנעוץ צפרניו בקרקע עד שימות אינו צריך שהרי התירוהו לגמר ביאתו אלא עומד עד שימות ופורש וזו היא גמר ביאה דקאמרי ואינו מחוור ולמה ממתין עד שימות כדי שלא יהנה בפרישתו זו דמיה טהורין וביאתם מותרת לגמרי אלא שהחמירו עליה לאחר גמר ביאה והשתא מיהא לגמור ביאתו ולהיות ממש מותר שלא לפרוש כדי שלא יהנה אסור הגע עצמך תהא הנאת פרישתו דגמר ביאתו ועוד שאם אתה אומר כך עושה אותו כשמשמש עם טהורה ואמרה לו נטמאתי ואפילו הוא לבו נוקפו ופורש וזו היא תשובתו של רב אסי וזה נראה מבואר ואפי' לבעל נפש וכן כתב הר"ז הלוי ז"ל שלא יאמרו במשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי אבל זו שדמיה טהורין ממש ופירש ואינו חושש.
כולן צריכות לבדוק את עצמן. פירש"י ז"ל צריכין בדיקה שמא נשתנו מראה דמים שלה ולא סמכינן למימר כלו דם אחד הוא הואיל ושופעות ובאות וא"ת מאי שנא לאחר ד' לילות אפילו בתוך ד' לילות נמי אמרי' פ"ק דמכילתין נשתנו דמים שלה טמאה וא"ת דשאני הכא דאמרינן דצריכות בדיקה לכתחלה התם נמי דכיון ששופעות אינן צריכות בדיקה תוך זמנן אבל לאחר זמנן צריכות אעפ"י ששופעות וא"נ התם לענין טהורות אפי' תוך זמנן הכא לבעלה ודאי בין בתוך זמנן בין לאחר זמנן טמאה והך רישא כ"ע היא וסיפא פלוגתא דר"מ ורבנן פלוגתא אחרינא הוא דר"מ סבר דדם בתולים משונה לעולם מדם נדה וכל שהוא אדום וזוהם טמא בין נודע לו שנשתנה בין נודע לו שלא נשתנה ורבנן סברי דכל שלא נודע שנשתנה מראה דמים טהורה דכל מראה דמים אחד הוא. ויש מפרשים דבריתא כולה ר"מ היא וה"ק כלן צריכות בדיקה עד לאחר זמן ועד שידע שלא נשתנה מראה דמים טמאה מן הסתם ומחמיר בה כדברי ב"ש אבל בבדיקה מיקל בה כדברי ב"ה ומההיא הבדיקה האודם והזיהום הא בתוך זמנן אינן בודקות בכך וחכמים מקילין כדברי ב"ה עד שיודע שנשתנו דמים שלה דודאי מכמות שהיו בתחלה. ולי נראה דה"ק כלן שופעות אפילו לא נשתנו מראה דמיו צריכות בדיקה בשפופרת לפי שדם בתולים מן הצדדים ודם הנדה מן המקור ולפי' סמכו ענין לזה המשמת וראתה דם מחמת תשמיש שבדיקתה בשפופרת. וסיפא דהאי בריתא פלוגתא אחרינא היא דבשיעורא דב"ש אינו צריך בדיקה אלא מותרת לבעלה ושאר ראיות שבין ב"ש לב"ה ר"מ מחמיר לאסור אלא בבדיקה מותרת ואפי' לא נשתנו בודאי אלא שהוא אדום וזוהם טמא' ולדברי חכמים דוקא נשתנו הא משום אודם וזוהם אינה אסורה ואפי' בשאר ראיות שבין ב"ש וב"ה וכן נ"ל מתוך התוספתא דבפ' בתרא דתוספת' נדה שנינו וכולן שהיו שופעות דם בודקין אותם בשפופרת חוץ מן הבתולה שדמיה טהורים מפני שדם בתולים טהור ובכלן היה ר"מ אומר כדברי ב"ש שאר הראיות לפי הדמים שהיה ר"מ אומר דמיה משונים זה מזה דם הנדה אדום דם הבתולים דהה דם הנדה זוהם דם הבתולים מן הצדדים ע"כ בתוספתא וזה נראה כמו שפירשתי.
ה"ג משמשת בפעם ראשונה שניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש. פי' אלא בבדיקה הא אם רצתה להכניס עצמה בספק אפי' מן הראשון ולבדוק תחתיו בשפופרת מותר לראשון וכ"ש היא שאם התירוה לשני ולשלישי בלא בדיקה ואפילו לשלישי מותרת בבדיקה כ"ש לראשון אבל אם לא רצתה לבדוק מן הראשון מותרת לשני ולשלישי בלא בדיקה עד שתהא מוחזקת שלשה פעמים לשלשה אצבעות לפי שאין הכחות שוין ולא כל האצבעות שוין וכולה בריתא רשב"ג היא דס"ל דפחות מג' פעמים לא הויא חזקה והא דקתני בסיפא דברי ר' לאו אכולה בריתא קאי אלא אנאמנת אשה לומר מכה יש לי בו קאי אבל רישא כולה רשב"ג הוא וקמ"ל כותיה ובכלל וסתות היא זו.
ולענין מעשה כתב הראב"ד ז"ל דעכשו אין אנו בקיאין בבדיקה זו ועוד שאפילו בידוע שהיא מן הצדדין הרי גזרו בנות ישראל לכל רואה דם טפה כחרדל שיושבות שבעה נקיים ומ"מ מודה הוא הרב ז"ל שאין מוציאין אותה אחר בדיקה ואינו מחוור בעיני דלעולם לא החמירו להוציא אשה מבעלה אחר שאפשר בבדיקה. והרי"ף ז"ל שכתבה בהלכות נר' שדעתו להנהיג ?היתר הלכה למעשה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |