ריטב"א/נדה/סו/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
תוספות הרא"ש
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
בית מאיר
חתם סופר
רש"ש

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


ריטב"א TriangleArrow-Left.png נדה TriangleArrow-Left.png סו TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ונאמנת אשה לומר מכה יש לה שממנה הדם שותת ויורד. מסתברא דה"פ נאמנת אשה לומר מכה יש לה וכל שהיא נאמנת במכה מן הסתם היא תולה שממנה הדם שותת ויורד שהרי היא אינה בקיאה בלא בדיקה אם דם מן המכה או מן המקור.

ואם בבדיקה מ"ש כי אית לה מכה אפי' בלא ידיעת מכה טהורה דהא קתני בידוע שהוא מן הצדדין ועוד דהא קתני בהדיא ואם יש לה מכה תולה ובלישנא דתוס' לא מצאתי שממנה הדם שותת ויורד אלא כך הוא שנויה בתוספתא ונאמנת אשה לומר מכה יש לי מן המקור ודרך הגמרא להוסיף בלשון התוספתא דרך פירוש בעלמא דכאלו מגוף התוספתא הא דקתני אם היה הדם מכתה מדם ראיתה אינה תולה לומר שמא דם המכה הוא שנשתנו עכשו מראיה אבל מן הסתם אינה חוששת שאלו מן הסתם חוששת עד שתדע בודאי שלא נשתנו מראה דמים שלה הכי הוה למימר תולה במכתה אם היה דם מכתה דומה לדם ראייתה והלכה למעשה היא זו אפי' עכשיו כדי שלא תוציא אשה מבעלה ואינו דומה לבועל את הבתולה שאמרו בועל בעילת מצוה ופורש ואעפ"י שאין לך מכה גדולה ממכת השרת בתולים דשאני התם דאינה אסורה לעולם לא גזרו ותדע לך דלגבי בעילת הבתולה שנינו בהדיא חזרו ונמנו וכאן לא הזכירו כלל וכבר הארכתי יותר בפיסקה הלכות בס"ד.

אמר לה בתי שמא דמות עירך עלתה ביך לכי והבעלי לו על גב הנהר. והרמב"ן ז"ל פירשה לא משום חשש קביעות וסתות שהוא חששא לכך אמר לה ר' יוחנן שאין זה וסת אוסר יומו שלא שלה הי' וסת אלא בהכנסתה לעיר שהיו חברותיה מרגישות בה דשמא אף היא היתה מתבייש מהן מפני שמדברות בה ומתחלחלת והוה לה בושת של קפיצות ואכילת שום שכל זמן שאינה אוכלת אינה חוששת אי נמי דיומא לא קבעה וסת דאיקראי בעלמא הוא וה"ק לה לאו טבילה גרמא ליך דמתסרי אלא דמות עירך גורמת לך ומותר את אגב הנהר.

תוספתא היתה בודקת בימין והיא טמאה בשמאל והיא טהורה לא תבדוק אלא בשמאל בחצר והיא טהורה בטרקלין והיא טמאה לא תבדוק אלא בחצר בעצמה והיא טמאה בחברתה והיא טהורה לא תבדוק אלא בחברתה.

יש מי שגורס התקין ר' בשדות ראתה יום א' תשב ששה והוא שנים תשב חמשה והם שלשה תשב שבעה והם נקיים וכן הוא בהלכות הרי"ף ז"ל וכן מצאתיה בחבור הרב אלברצלוני ז"ל משמן של ראשונין ופי' הוא ז"ל לפי גרסא זו שבאותן הימים היו גם בני הכפרים מכירים קצת בין דם טוהר לדם טמא והיו מכירות קצת וסתות אבל לא עקר הוסתות ולכך די להם בשנים דעקר נדה דאורייתא אבל אם ראתה שלשה חוששת הן לספק זבה שאינן מכירות כל כך בזיבה לא הן ולא אותן בני כפרים שמראות להם את הדם ולפי' חשש רבי ותקן להם לשלשה שבעה נקיים. ומ"מ גרסת הנכונה שנים תשב ששה והם דכיון דאינן בקיאות לגמרי יש להן לחוש שמא יום ראשון סוף זיבה ויום שני תחלת נדה וצריכה ששה והוא וגם מן הראשונים שהיו גורסין כן והיא הנכונה וששה דקאמר ששה נקיים קאמר והא דקאמרי' ג' תשב ז' נקיים לאו למימרא דשלשה דוקא בעי נקיים אבל לאחד ושנים לאו בעי נקיים אלא מכלל מה שאמרו בג' דבעי' נקיים אנו יודעים שטועות הן בימי נדה וזובה והילכך על כרחין שששה דקאמר נקיים קאמר ולא רצה להאריך ולומר בכל אחד ואחד נקיים כיון שממשמעת האחד אנו יודעין בבירור את השאר. ואי נמי י"ל נקיים דקאמרי בסופא אכלהו דקאי ומ"מ בין הכי ובין הכי אין ספק דכלהו נקיים בעינן להו.

אמר רבא תבעוה לנשא ונתפייסא צריכה שתשב ז' נקיים. פי' ואפי' נבדקה ומצאה טהור דחישינן שמא מתוך חמודה רואה דם טפה כחרדל ונאבד ולפי' צריכה לישב ז' נקיים חוץ מיום התביעה ולא שנא קטנה ומסתברא שאינה צריכה הפסק טהרה ולא בדיקה תוך ז' לא בתחלתן ולא בסופן לפי שאין זו אלא חששא בעלמא ודי לה בישיבת שבעה ואעפ"י שאמרו צריכה לישב ז' נקיים לאו וקיים הספורים לפנינו ואפילו בתחלתן או בסופן כשאר נקיים דזבה דעלמא דאמרו אלא כל שלא הרגישה בדם תוך שבעה נקיים קרינן להו וכן נ"ל מעובדא דרבינא דאיעסק ליה לבריה בי רב חביא וא"ל ליום פ' נכתוב כתובה ואיעכב ז' יומי ובתר הכי אתא ומדקאמר איעכב שבעה יומי בתר ההוא יומא ואתא משמא דלבתר כל ז' ממש הוא דאתא ורב חביבא לא רמא אדעתיה דמשום דרבא קאמר דסבור הוא דלא אמר רבא אלא בגדולה דשכיחי בה דמים אבל בקטנה לא אלמא לא בדקה איהו כלל ורבינא אע"ג דלבתר ז' הוא דאתא לא אשכחן דאצריכא ז' אחריני אלמא כל שנתעכבה ז' אינה צריכה לא הפסק טהרה ולא בדיקה כלל אלא כל שמצאה טהור טהורה.

אבל ראיתי בפסקי הלכות הראב"ד ז"ל ובפסקי הרמב"ן ז"ל שלא הצריכה הפסק טהרה אבל הצריכה בדיקה תוך ז' ולא ירדתי לסוף דעת' אם עשינו אות' כרואה דעלמ' אף היא צריכ' הפסק טהרה ואם אינה צריכ' הפסק טהר' ובודאי הפסיקה טהרה משוית לה הואיל ואינו אלא ספק דעלמא אף אנו נאמר שהיא בחזקת טהורה כל ז' אלא שצריך לחוש לדבריהם זצ"ל.

ממעשה דרבינא ורב אחא שמענו שמיום התביעה אינו מונין לה ז' דמשמע שממחמרת ולא משעת נתינה הכתובה דהא רבינא ליום פ' נכתוב כתובה קאמר ובתר ההוא יומא מדרבא דתביעה זו נתערב ז' יומי ועוד תניא לעיל בזו שב"ה אומר כל הליל' שלה נותנין לה עונה שלימה וכמה עונה שלימה פי' רשב"ג לילה וחצי יום ואקשינן ומי בעיא כולי האי ורמינהו הרי שהיו גיתו ובית בדיו טמאין ה' וכמה עונה חצי יום וחצי לילה ומפרקינן שאני כתובה דענה בי טפי עד שיכתבו אלמא משעת כתיבה ממשכיא ואינה צריכה להמתין ודברים פשוטין הם ואינה צריכין לפנים ועוד מקאמר בפ"ק דכתובות בההיא דלא כתב כתובה בע"ש ואתו ושאלו לר' ואמר להו אתפסוה מטלטלי וכן ביבמות כרב דהוה מכריז כי הוה על למדרש ורב נחמן לשכנציב אמרי מאן בעיא ליומא ואקשי מיהא דרבא ופרקי' רבנן שלוחי משגרי ומודעי להו ומ"מ יש לעיין מאימתי מונין לה וכן אם תבעוה להנשא לאחר י"ב חודש מונין לה מיום זה ושמא לא אמרו אלא משעה שמתקנין לה צרכי חופה וכאותה שאמרו מכי רמו שערי באסינתא וכיוצא בזה בכל שמשתדלין לה לתקן לה חופה נותנת דעתה ומחמרת.

אמר רבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהל וכו'. פי' חפיצה חפיצת מקום שער ראשה ובית השחי ובית הערוה ובכל מקום שיש בה שער אבל בשאר הגוף בעיוני בעלמא סגי וחפיפה זו מתקנת עזרא היא דאי מדאורייתא אפילו במקום שער בעיוני בעלמא דלא מקטר מידי וליכא מידו דמימאיס וחייץ סגי וכדאקמרי בפ' מרובה גבי עשר תקנות שתקן עזרא ושתהא אשה חופפת וטובלת ואקשינן דאורייתא היא דכתיב את כל בשרו זה הטפל לבשרו ומאי נהו שערו ופריק מדאורייתא בעיוני בעלמא דילמא מקטיר אי נמי מיאוס מידי משום חציצא אתא איהו ותקון חפיפה אלמא מדאקשינן הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו משמע דחפיפ' בשער בלבד היא ומתקנת עזרא בשאר כל הגוף בעיוני בעלמא דמדאמרי' דילמא מיקטור אי נמי מיאוס מידי משום חציצה ש"מ בשאר כל הגוף צריכא עיוני מדאורייתא דלענין חציצה מקום שער ושאר כל הגוף שוין דחפיפה לאו דאוריתא אע"ג דאתא עזרא ותקון סמוך לטבילה חפיפה היכא דלא אפשר שרי והיינו דאמרי לקמן אשה חופפת בע"ש וטובלת למוצאי השבת ראשון לאחר שבת דהיכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ואמרינן תו לקמן והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בליל' והלכת' אשה לא תחוף אלא בלילה ולא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר ואלו היתה חפיפא דאורייתא לא היו מקילין ואפי' היכ' דלא אפשר והילכך עיוני בעלמא דמדאוריתא צריכ' דבדאוריתא לא מקילין ואי טבלה במוצאי י"ט ראשון דלאו סמוך לחפיפה ולא עיינה לא עלתה לה טבילה והיינו דאמר רב גידל אמר רב נתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה ואע"ג דהשתא ליכא אימר ברדיוני נפל כלומר אם לא חזרה ועיינה סמוך לטבילה ואם לשעה קלה שנתנה תבשיל לבנה כ"ש לזו שחפפה בע"ש וטבלה בב' בשבת שנתעסקה בנתים בכמה מיני חציצה.

ואמר רבא טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול ואם לאו צריכה לחוף ולטבול איכא דאמרי אם באותה יום שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול ואי לא צריכה לחוף ולטבול מאי בינייהו סמוך לחפיפה טבילה איכא בינייהו. פי' ללישנא קמא בענין סמוך לחפיפה טבילה וללישנא בתרא לא בעינא וקי"ל בהא כלישנא קמא דהא אפסקא לקמן היכא דאפשר אשה לא תחוף אלא בלילה.

וספרים יש דמהפכי לישני וללישנא בתרא לא בעי סמוך לחפיפה טבילה וקי"ל כלישנא בתרא. וכן מצאתי לרב ר' אברהם ומהא דרבא שמעינן דאע"ג דלא חפיפ' סמוך לטביל' דוקא נמצא עניה דבר חוצץ הוא דלא עלתה לה טבילה הא לא נמצא עליה דבר חוצץ עלתה לה טבילה והיינו טעמא דלא גרע מחופפת בע"ש וטובלת למוצאי שבת היכא דלא אפשר ומיהו דוקא בשעיינה סמוך לטבילה הא לאו הכי לא עלתה לה טבילה והוא שלא נתעסקה בנתים בדבר חוצץ וכדאמר רב גידל נתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה ואע"ג דהשתא איכא אימר ברדיוני נפל הילכך הא דרבא דוקא כשעיינה סמוך לטבילה אי נמי בשלא נתעסקה בדברים שחוצצים. וא"ת אי בשעיינה וליכא מידי כי נמצא עליה דבר חוצץ לאחר טבילה אפי' נתעסקה מאי הני על כרחין לאחר טבילה הוא דאתא וי"ל חוששין דילמא לא עיינה יפה יפה ומתסברא דוקא בשלא נתעסקה באותו מי לאחר טבילה הא נתעסקה באותו המין ממש אלא שנתעסקה במינין החוצצין דכיון דנתעסקה דילמא נתעסקה אף בזה ולאו אדעתיה ויש להחמיר בזה והראב"ד ז"ל כתב דאפילו נתעסקה באותו מין כל היום לאחר טבילה לא עלתה לה טבילה עד שתאמר ברי לי שלא היה עלי בשעת טבילה ואינו מחוור בעיני דאי עיינה היכי אומרת בריא לי ושמא הוא מתפרשא לזו דרבא בשלא עיינה לטבילה אלא שעיינה סמוך לטבילה אלא שעיינה בשעת חפיפה ויעל' הכל למה שכתבתי.

עוד כתב הרב ר' אברהם ז"ל דהאי עיוני דקאמרי ע"י רחיצה ובשעת חפיפה היא ולא קודם חפיפה ותדע לך מדאמרינן ואם סמוך לחפיפה טבלה ולמה ליה למתלי בדיקת גופא בחפיפה דנמצא עליה על גופה דמשמע ולא על מקום שערה בלבד והוה ליה למימר אם באותו יום שבדקה וחפיפה טבלה אלא ש"מ בשעת חפיפה עיינה ושמעינן תו מינה דברחיצה היא דאי עיינה בלא רחיצה למה לי דעבדא בשעת חפיפה אלא ש"מ ברחיצה ואיני מבין ראייתו דא"כ אפי' אנו נאמר דצריכה בחמין כחפיפה דאי לא למה לה דעבדא בשעת החפיפה ש"מ ואם אתה אומר כן נמצאת אומר החפיפה בכל הגוף ואינה אלא במקום שער וכן הוא בעצמו ז"ל ונר' מדבריו שהוא עושה חפיפה מקום שער בחמין ורחיצה שבגוף אפי' בקרירי ואתו ההפרש שביניהם ומ"מ נפרכה ראיתו ממקום שבא ויש לנו לומר שהיא כעין חפיפה הואיל ותלי בדיקת בדיקת גופה בחפיפתה אלא לא תלה כאן בדיקת גופא בחפיפה לא משום שדרכה לבדוק נפשה בשעת חפיפה. ומיהו האידנא נהיג כלהו נשי למשטף כל בחמימי דהא שפיר להו ומיהו אי לא עבדי הכי וטבלן עלתה לה כיון דאינה מקום שער בחמין ובודקין גופן בעיוני בעלמא סמוך לטבילה ומיה' צריך שתהא בדיקה סמוך לטבילה ואי נמי דידעה שלא נתעסקה בדבר החוצץ משעת בדיקה עד שעת טבילה. עוד כתב הרב ז"ל דאי לא חפפה כלל אפילו עיינה נפשה בשעת טבילה חפיפת הראש מיהא לא סגי ליה בעיוני דהא מתקנת עזרא ואפילו שריא מסרוקי מסרוקיתא ברישא בתר טבילה ולא אשכחא מידי דפריך דמזייא דילמא בהדי מסרוקיתא השתא היא משתדיא מזייה אי נמי ההוא בנתא דהוה קטיר בשעת טבילה נתר בהדי מסרוקיתא ולא ידיעה לה ומ"ה כי טבלה בלא בדיקת הגוף ובלא חפיפת הראש לא סלקא לה טבילה כלל ע"כ ואיני יורד לסוף דעת הרב ז"ל כי הנר' מכלל דבריו הראשונים דמאחר דתקן עזרא חפיפא אעפ"י שעיינה וראתה שאין שם מידי דקטיר אפ"ה לא עלתה לה טבילה ומכלל דבריו האחרונים דאי שריא מסרוקיתא והעולה לי מכלל דבריו דחפיפ' היינו חפיפה שער ביד ואפי' בלא חמין כלל מעיקרא שפיר דמי ואעפ"י שלא חפפ' בחמין כלל ובדרך שאמר בנזיר חופף ומפספס אבל לא סורק והא דאמר רבא אשה לא תחפף אלא בחמין ואפי' בחמי טבריא לאו למימר דבעי' חמין אלא לאפוקי קרירי משום דקרירי מסכרי מזיא הא חפיפה בלא קרירי ובלא חמימה שפיר דמי ואין נראה כן מפשוטן של דברים.

ואמר רבא אשה לא תעמוד ע"ג כלי חרס ותטבול ואסיקנ' טעמא משום דבעיתא ולא טבלה שפיר ואם סילתא נמי בעיתא וכו' הרב ר' אברהם ז"ל דמסתברא דאי טבלה בין על גבי כלי חרס בין אסילתא בדיעבד טבילתה טבילה ופי' סילתא בקעת מלשון מסלתי סילתי זו עוד כתב הוא ז"ל דהאי דנקט כלי חרס ולא נקט כלי עץ כיון דבר קבול טומאה מגבי הוא לא צריכה למימר דההוא משום גזרת מרחצאות נמי אית ביה ואפשר דאי טבלה נמי לא עלתה לה טבילה אבל כלי חרס דלאו בר קבולי טומאה מגבו הוא ולמדרס לא חזיא סד"א תטבול קמ"ל דלאו משום דבעיתא ומיהו כיון דמבעי ליה לסילתא משמע דלית ליה משום גזרת מרחצאות ואפי' עברה וטבלה על גביהו לא עלתה לה טבילה ודייק לה מדתנן במשנת מקואות מעין שהעבירו על גבי כלים או על גבי ספסל הרי הוא כמות שהיה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר הרי הוא כמקוה ובלבד שלא יטבול על גבי הספסל אלמא אפי' בספסל איכא משום גזירות מרחצאות דאי משום דבעית ליכא הכא דהא גברא לא טבל אבל אלא מנא הוא דקא מטביל וקתני שלא יטביל על גבי ספסל אלא משום גזירת מרחצאות ואסור ואי איכא טינא ואנחא תותי רגלה חבילי זמרות שפיר דמי ואפי' לכתחלה דהא לא בעיתא דלפי דברי הרב נראה דמפצי דעביד לשמואל לבנתיה לצניעותא דעלמא הוא דעביד להו ולא משום טיט שבנהר דאף הם מקבלים טומאה כדתנן עשאה לשכיבה מקבלת טומאה.

אמר שמואל בר רב יצחק אשה לא תטבול בנמל אע"ג דהשתא ליכא אימר ברדיוני נפל. כך היא גרסת הספרים ולפי גרסא זו הוי טעמא משום טינא דאיכא בנמל וביציאתה מן המים נתנדנד ונפל מעליה והראשונים נוחי נפש פירשו טעמא דלא תטבול בנהר משום צניעות דשכיחי ביה דילמא לא טבלה שפיר ולפי פירושם לא גרסי' אע"ג דאיכא אימר ערדיוני נפל ולכתחילה הוא דלא תטבול הא בדיעבד עלתה לה טבילה ואבוה דשמואל נמי דעביד לבנתיה מפצי ביומי תשרי מהאי טעמא הוא דעביד להו לצניעותה מפני העוברים והשבים ועל שפת הנהר.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון