שפת אמת/תמורה/כז/ב

שפת אמת תמורה כז ב

דף כ"ז ע"ב

תוס' ד"ה לא אמרו כו' וקשה כו'. אפשר ליישב דהתם בסנהדרין מיירי שפדה ע"י שליח וכיון דשינה מן הדין דבעי עשרה לפדיון ונטל רק ג' הוי שינוי בשליחות ובטל הפדיון. ומה שתירצו התוס' דבשלו מיירי שמואל אבל היכא דהגזבר מחלל בעי ג' או עשרה. משמע לכאורה כוונתם דבשלו אפי' לכתחילה א"צ ג'. אבל כל היכי דצריך ג' מעכב הפדיון. ויש להקשות לפ"ז א"כ מה מקשה הגמ' מדשמואל דילמא שמואל מיירי בשאר הקדש. אבל בהמה דבעי העמדה והערכה א"כ קפיד קרא להיות נפדה בשוי'. להכי צריך להוסיף דמים מה"ת. וטפי קשה דאפי' הוספת דמים לא יועיל כיון דלא הי' הפדיון ע"י העמדה והערכה. ולמה ג' ועשרה מעכבין והעמדה והערכה אינו מעכב. ואפשר לפרש כוונת התוס' דלכתחילה לעולם בעי ג' ומ"מ אינו מעכב וגם העמדה והערכה אינו מעכב. [והא דתנן לקמן (ל"ב.) ואם מתו יקברו. ופרש"י משום דבעי העמדה והערכה. י"ל משום דאינו ראוי להו"ע ודאי מעכב כעין ראוי לבילה כו']. והטעם אפשר משום דבקדשים בעי עיכובי בקרא. וע"י גזבר שאני דהוי כשליח וכל שלא עשה כדין בטל השליחות כנ"ל. אך לשון התוס' לא משמע כן וצ"ע:

שם בגמ' טעמא דבהמה כו' ובעלת מום כו' אבל מפריש נקבה לאשם כו' דלא כר"ש. פי' מדלא תני רבותא טפי בנקבה שאמר הרי זו לעולה. ומשמע מהכא במפריש נקבה ואמר הרי זו עולה או אשם נמי לא אמר כלום. דאל"כ י"ל דלעולם ר"ש היא רק משום רישא דאמר לא אמר כלום לא נקט נקבה לעולה [ועי' בתוספתא ריש פ"ב דהך סיפא ר"ש אמרה. א"כ ע"כ צ"ל דמשו"ה לא נקט נקבה לעולה. דבהא גם באומר הרי זו מהני. ופליגא אגמ' דידן]:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף