שו"ת רדב"ז/ז/לג

שו"ת רדב"ז ‏ ז לג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת   חלק ז - סימן לג   רדב"ז

הלכות קידושין<\big>

שאלת ממני אודיעך דעתי בענין הפלגש אם מותרת בזה"ז או לא ואת"ל מותרת אם היא בקידושין או בלא קידושין לפי שיש מקצת בני אדם הוצרכו גדר בדבר זה ולפעמים באים לידי איסור כרת לפי שהיא בושה לטבול ומשמשתו נדה:

תשובה גרסינן בסנהדרין פ' כ"ג והכתיב ויקח דוד עוד פלגשים ונשים בירושלם וכו' מאי נשים ומאי פלגשים אמ"ר יהודה א"ר נשים בכתובה וקידושין פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין זוהי גירסת הספרים שלנו והיא גי' הרמב"ם ז"ל בה' מלכים וכן גורס המאירי וכ"נ שהיא גירסת הרמב"ן ז"ל שהוא ז"ל כתב בתשובה וז"ל הא אילו רצה שתהיה פלגש שלא תהיה קנויה לו ולא אסורה לאחרים ולא קדש כלל הרשות בידו הרי לך בהדיא שאעפ"י שהוא מתיר הפלגש אפי' להדיוט מ"מ מודה הוא דפלגש בלא כתובה ובלא קידושין כפי גרסת הספרים שלנו אבל הראב"ד ז"ל כתב ויש ספרים שכתוב בהם פלגשים קדושין בלא כתובה עכ"ל אך מדבריו למדנו שרוב ספרים הם כגירסא שלנו גם הרשב"א ז"ל נראה שגורס פלגש בלא קדושין ובלא כתובה שכ"כ בתשובה ששאלו ממנו באחד שהיה תופס גויה מיוחדת וגיירה ונתן לה קידושין והוא עמה בלא כתובה והשיב ז"ל ואם לא שהחרמתם אפשר היה שהיה יכול להשהותה אצלו דהיינו פלגש עכ"ל. הרי לך שהשאלה היתה במקודשת והשיב דהיינו פילגש ומ"מ הגירסא הנכונה היא פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין והוא גי' רוב הפוסקים אבל יש לתמוה על בעל מ"מ שכתב בתחילת הלכות נשים וז"ל ולדעת רבינו ודאי כך היא הגירסא פלגשים קדושין בלא כתובה עכ"ל והרמב"ם ז"ל כתב הפך זה בהלכות מלכים וז"ל נשים בכתובה וקדושין פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו אבל הדיוט אסור בפלגש אלא באמה העבריה וכו' עכ"ל. ואין לתלות טעות בספרי הרב ז"ל שהרי כתב בלשון שלילה אלא ביחוד בלבד ואפשר שלמד זה מלשון הרב בה' אישות שכתב וז"ל לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לקה מן התורה לפי שבעל קדשה ואם הפלגש היא בלא קידושין הרי יש בה מלקות ואיך היא מותרת אפי' למלך וצ"ל לפי"ז שמ"ש בספרים שלנו בהל' מלכים ט"ס הוא אבל אני בדקתי בכל הספרים ישנים ובכלם נמצא כתוב פלגשים בלא כתובה ובנא קידושין ולפיכך אני אומר ש ז"ש הרב בה' אישות לא מיירי באדם שמיחד לו אשה בביתו אלא במי שבעל אשה דרך זנות ודרך מקרה ומניחה והולך ואעפ"י שאינה מופקרת לכל מ"מ קדשה היא לדעת הרב ז"ל אבל במי שמיחד לו אשה דהיינו פלגש לא איירי הכא אלא בה' מלכים ואין בה לא לאו ולא מלקות ולא איסור תורה שאם היתה אסורה מן התורה לא היתה מותרת למלך אבל איסורא דרבנן איכא ולגבי מלך או נשיא לא גזרו דאינה בושה מליטבול אבל לגבי הדיוט גזרו דכיון שהיא בושה מלטבול לפעמים בושה מלטבול. וא"ת שכתב הרמב"ן ז"ל באותה תשו' שמא תאמר מן התורה מותרת ומדבריהם הוא דגזור וכי באיזה מקום הוזכרה גזרה זו בתלמוד ואיזה ב"ד נמנו עליה ובאיזה זמן נשנית משנה זו ומתוך כך העלה הרב הנז' שהפלגש מותרת אפילו להדיוט. עוד כתב וגם דברי הרמב"ם ז"ל אינם לאסור פלגש להדיוט ולהתיר למלך אלא כך אמר וכל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מפני שבעל קדשה ולשם זנות היינו שפגע בה ובעלה ולא יחדה לשם פלגש דהיינו קדשה ולא אמר הרב ז"ל כל הבועל לשם זנות בלא קידושין לוקה וכן בה' מלכים כשהזכיר פלגשים דמלך לא הזכיר כלל שהוא היתר המיוחד לו עכ"ל ובמ"ש הרב ז"ל על מ"ש הרמב"ם ז"ל בה' אישות אין ספק כו' שכך היתה כוונתו וכבר כתבתי אני למעלה כן אבל במ"ש שבה' מלכים לא הזכיר שהוא היתר מיוחד למלך כבודו של הרב ז"ל במקומו מונח כי אני בדקתי בכל הספרים הישנים הנמצאים פה מצרים דאתריה דמר הוא ובספר א' מוגה שאומרים שהוגה מספר שהגיה הוא עצמו ז"ל שהוא (בחלב) [בגוש חלב] עד היום הזה ובכלם כתיב ומותרת לו אבל בהדיוט אסור בפלגש ובודאי נוסחא משובשת נזדמנה לו ואפי' שתאמר שלא היה כתוב בספרו אבל הדיוט אסור בפילגש אפ"ה יש ראיה גמורה שכך הוא דעתו מדכתב ומותרת לו משמע למלך דוקא דאל"כ מותרת ותו לא מבעי ליה ועוד אם הפלגש מותרת להדיוט מה לו להזכיר ההיתר אצל המלך לשמועינן אצל הדיוט בה' אישות וכ"ש במלך ואי לאשמועינן שלוקח אותם בעל כרחם כחק המלוכה ליתני ולוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים ויש לו לעשות אותם טבחות ואופות וכו' ומה לו להזכיר הדבר היתר אלא ודאי להבדיל בין המלך להדיוט בהיתר. ומה שהקשה הרב ז"ל היכן מצינו גזרה זו קרוב אני לומר שבכלל גזרת יחוד הפנויה היא שהרי תכלית גזרת יחוד הפנויה היה שלא יבא עליה ואין טעם לומר שגזרו על יחוד פנויה דמקרה ולא גזרו על יחוד הפנויה תדיר ולפיכך אני אומר שאחר בקשת המחילה שהיא בכללו ומעתה אין קושיא מפלגש בגבעה ולא מזולתם שהיו להם פלגשים שקודם שגזרו על הפנויה היו ומ"מ לא גזרו על המלך מטעמא דאמרינן לעיל שאינה בושה ליטבול אלא אדרבה מתפארת היא להיות פלגש המלך. ונ"ל דה"ה לנשיא אם נשמעין אליו כל ישראל כאשר נשמעין למלך שהוא מותר בפלגש. והוי יודע שאפי' הרמב"ן המתיר אם היה בזמנינו זה שהם פרוצים בשפחות ובביאות האסורות היה גם הוא אוסר תדע שכתב באותה תשובה עצמה וז"ל ואתה רבינו הרב יחייך במקומך הזהירם על הפלגש שאם ידעו ההיתר יזנו ויפרצו יבואו לזנות עמהן בנדתן עד כאן לשונו. ומעתה אתה דן קדושין במקומות אלו ובזמנינו זה גם הרשב"א ז"ל שהתיר הפלגש לא התיר אלא ע"י קידושין כי לדעתו ז"ל היא הפלגש אבל בלא קידושין מודה הוא ז"ל דאסורה גם מדברי הראב"ד ז"ל נראה דפלגש יש בה איסור שכתב ז"ל אמר אברהם אין קדשה אלא מזומנת ומופקרת לכל האדם אלא המותרת המיחדת עצמה לאיש אחד אין בו לא מלקות ונא איסור לאו משמע הא איסורא איכא וכ"נ מדברי בעל מ"מ שכתב וז"ל ונראה סיוע לרבינו ז"ל ממ"ש חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואם לא היתה הפנויה שאינה מופקרת באיסור מן התורה לא היו סומכים על חזקה זו דאיסורא זו דרבנן כלהו אינשי לא זהירי בה עכ"ל. משמע דמאן דפליג על רבינו מודה הוא דאיכא איסורא דרבנן מיהא והרא"ש ז"ל כתב בתשובה והביאה הטור ז"ל סי' כ"ו וז"ל פנויה המשמשת בבית ראובן ויצא קלא דלא פסיק [ שמתיחד עמה לא מבעיא בני משפחתה שיכולים למחות אלא ב"ד כופין אותו להוציאה מביתו כי הדבר ידוע שהיא בושה לטבול ונמצא שבועל נדה עכ"ל. ואם הפלגש מותרת אמאי כופין אותו להוציא הרי היא משמשת בביתו ומיוחדת לו כי כ"כ הראב"ד ז"ל פלגש מלה הפוכה לפעמים משמשת את הבית ולפעמים למשגל עכ"ל. גם המאירי ז"ל כתב וז"ל ופלגשים פי' בלא כתובה וקידושין ונשים הם כתובה וקידושין עוד כתב ופלגש מיהא הדיוט אסור בה עכ"ל והוא ז"ל רגיל בשיטת הרמב"ם ז"ל ואני תמיה למאן דגריס פלגשים קידושין בלא כתובה שהיא גירסת הראב"ד והרשב"א ז"ל איך יעץ אחיתופל שהיה מכלל סנהדרין לאבשלום שיבא על פלגשי אביו וכיון שהיו בקידושין ואיך ישראל הסכימו על כך ואבשלום איך בא על נשי אביו דאית בהו תרתי א"א ואשת אב ואפשר לתרץ בדוחק כי אחיתופל היה יודע שהיו לדוד פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין ועליהם יעץ אחיתופל שיבא אבשלום אבל לא על אותם שהיו בקידושין כי לא יעלה על הדעת שהתיר לו לעבור על מיתות ב"ד ואעפ"י שיש קצת דוחק שלקח דוד בלא קידושין אפשר דס"ל דבלא קידושין נמי הוי פלגש ומותרת למלך אבל לא קי"ל הכי כפי זאת הגירסא אלא פלגשים קידושין בלא כתובה ומ"מ הגירסא הנכונה פלגשים בלא כתובה וכו' ומשו"ה היו מותרות פלגשי דוד לאבשלום דדוקא להדיוט אסורות פלגשי המלך אבל למלך אחר הם מותרות ולדעת אחיתופל אבשלום מלך היה והראיה שפלגשי המלך הם מותרות למלך אחר מאבישג השונמית. כללא דמילתא דכל פלגש היא אסורה בזמן הזה לכל אדם אפי' לגדול שבישראל בין ע"י קידושין בין שלא ע"י קידושין דשלא ע"י קידושין הרי אסר הרמב"ם והמאירי ז"ל וכן סברת הריא"ף ז"ל שהשמיט כל פ' כהן גדול משמע שאינו נוהג בזה"ז וגם הרא"ש השמיטו בפסקיו והרא"ש וגם הרשב"א לא התירו אלא ע"י קידושין וגם הרמב"ם ז"ל להלכה אמר ולא למעשה ואילו בקידושין כלם אוסרים חוץ מהרשב"א דאפי' הראב"ד ז"ל מודה הוא דאיכא איסור כ"ש בדור הרע הזה שכל העולם פרוץ בביאת השפחות ומורים היתר לעצמם ואומרים כי הכסף אשר קנה אותם בהם הם כסף קדושיה וזו טעות הוא גדול ומפורסם דאין קידושין תופסים בשפחה ואפי' היתה משוחררת ממ"נ אם קנה אותה מאחרים וכי מותר למכור הגיורת וגם היא אינה יכולה למכור את עצמה לאפי' ישראלית שמכרה אביה כדכתיב וכי ימכור איש את בתו ואמה אין דין אמה העבריה ולא דין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג הילכך כיון שהדור פרוץ בביאות אסורות אין ראוי להורות להם אפי' הדבר המותר כדי לתת גדר וסייג לתורה כ"ש דמדינא הפלגש אסורה להדיוט וכדכתיבנא הילכך אם לא רצה להוציאה משמתינן ליה עד שיוציאנה או עד שישא כדת משה וישראל בקידושין זז"ב וכתורה ומינה לא תזוז וראיתי מחלק לפי גרסתינו בין מלך להדיוט כי פלגש הדיוט קידושין בלא כתובה ופלגש בגבעה בקידושין היתה ואינו נכון כלל ורש"י ז"ל כתב דפלגש האמורה בתורה היא קידושין בלא כתובה והרמב"ן חולק עליו. ועוד קשה לאותה גירסא דגרסי פלגשים בלא כתובה איך ישאל אדוניה ן' חגית את אבישג השונמית והרי היא אשת אביו בשלמא למאן דסבר דאין מותר למלך אלא י"ח נשים בין נשים ופלגשים אבישג אסורה היתה לדוד אפי' בתורת פלגש ולפיכך שאל אותה אדוניה ושלמה כעם ע"ז לפי שאין משתמשין בשרביטו של מלך והיינו דאמר ושאלי לו המלוכה אבל למאן דסבר דדוקא נשים בכתובה ובקידושין אסור ביותר מי"ח אבל פלגשים כמה שירצה ומשום דקאמרה ליה אבישג נינסבן כלומר בכתובה וקידושין א"ל דוד אסירת לי שכבר נשאתי י"ח נשים אבל בתורת פלגש היתה אצלו ולמאן דגריס קידושין בלא כתובה אסורה היתה לאדוניה ובמאי שתירץ לעיל ניחא נמי האי שדוד היה סובר דפילגש בלא קידושין הילכך אבישג לא היתה מקודשת לדוד והיתה מותרת לאדוניה מדינא אלא משום דאין משתמשין בשרביטו של מלך. וא"ת כיון שהיתה מותרת לדוד אמאי לא ידעה הכתיב והמלך לא ידעה. וי"ל דהיא לא רצתה להבעל לו בתורת פלגש אלא בכתובה וקידושין בתורת אישות ואז היה אסור לדוד שכבר נשא י"ח נשים. ועו"ק למ"ד כתובה דרבנן במה היה מבדילין בין אשה לפלגש הואיל ותרוייהו בקידושין. וי"ל שהאשה היו מכניסין אותה לחופה ועושים משתה משא"כ בפלגש ואין רחוק כי אפי' שתקנו כתובה לאשה היו נוהגין לתת לאשה מוהר בתוליה מה שלא היו עושים כן בפלגש. ומ"מ הגירסא הנכונה היא פלגשים בלא קידושין וכתובה והכי משמע פשיטי דקראי דכתיב ותזנה עליו פלגשו והלך להחזירה ואם איתא דמקודשת היתה לא היה מותר להחזירה אלא ודאי בלא קידושין היתה ומפני שיחדה לעצמו קרי ליה זנות דכתיב ותזנה עליו פלגשו וכ"כ הרד"ק ז"ל כי בלא כתובה וקידושין היתה אעפ"י שאמרו ז"ל שלא היה זנות ממש מ"מ פשטי דקראי הכי משמע. הכלל העולה שאין אשה מותרת לשום אדם בזה"ז אלא ע"י חופה וקידושין וז"ב וכתובה כדת משה וישראל כדכתיבנא. שוב ראיתי בתוספות בגיטין פ"ז שסברתם היא דפלגש בלא כתובה ובלא קידושין וזה לשונם זבוב מצא לה נימא מצא לה מותזנה עליו פלגשו לשון זנות מלשון מזון ממש. וא"ת מנא לן דלא הוי זנות ממש ואומר ר"ת מדרצה להחזירה כדמוכח מקראי דאפי' פלגשים לא היה דרכם להחזיר אחר זנותם כדכתיב בא אל פלגשי אביך וכתיב ותהיינה צרורות עד יום מותם אלמנות חיות עכ"ל. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף