גליוני הש"ס/פסחים/כ/א
נשאלין עליה אפי' בכלי כו'. נ"ב וברש"י דחשבינן כאילו יש בכלי דעת לישאל ועיין נדה ה' ב' תוד"ה כשחברותי' והטעם דדעת האדם עומד במקום הכלי ונחשב כאילו הי' אל הכלי עצמו דעת כו' וכזה בעירובין מ"ד ב' כאן לדעת כאן שלא מדעת יעוי"ש דבכלי שפיר אסור אף דאין דעת בכלי דמ"מ דעת האדם המעמיד את הכלי לדופן עומד במקום הכלי והוי כאילו הי' בכלי עצמו דעת והוי כלדעת ואסור [וע"ש ברש"י ולולי פירושו ז"ל י"ל לענ"ד כנ"ל] וזהו רק בכלי דבטל אל אדם המעמידו ומשא"כ אדם אל אדם חבירו אין בטל וע"כ אדם המעמיד לאדם לא מהני דעת המעמיד דליחשוב במקום דעת העומד ולכן כל שאין העומד עצמו יודע שפיר שרי ויל"ע במעמיד חש"ו אי שרי ג"כ דשם י"ל דכיון דאין דעת לעומד ולאו בר דעת הוא שוב ה"ל ככלי ובטל אל אדם המעמידו דליחשוב דעתו במקום דעתו והוי כלדעת וכנ"ל ולעניין דעת אחרת מקנה אותו דמהני בקטן מפאת דהקטן לאו בר דעת הוא ולכן מהני דעת המקנה במקומו ומיהו בחולין ל"א ב' דפריך מהך דחרשת ושוטה כו' משמע דאין לחלק בין חרש ושוטה לפקח לעניין כוונת ודעת אחר עבורו ודו"ק וע"ע שם ריש העמוד מה אדם דבעי' כוונה אף כלים נמי דקא מכוון להו אדם והוא ג"כ כנ"ל דכוונת האדם המטביל הכלי עומד במקום הכלי והוי כאילו כיוון כלי הנטבל עצמו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |