גליוני הש"ס/מועד קטן/יז/א

גליוני הש"ס מועד קטן יז א

דף י"ז ע"א

צורבא דרבנן עביד דינא לנפשי' במילתא דפסיקא לי'. נ"ב ה"ה בדבר השייך לבני העיר אם ידוע לרוב בני העיר או לטובי העיר עבדי דינא לנפשיהו ומוציאין מיד המחזיק בלא ב"ד ובלא עדים אחרים, שו"ת הרא"ש כלל ו' אות כ"ג וע"ע בהך דכאן בשו"ת שבות יעקב סי' קס"ז:

מאי דקמן דאתא האידנא האי סבא בבי מדרשא דהא כמה שני לא אתא. נ"ב דוגמתו כתובות ס"ז ב' אדהכי אתאי אחתי' דרבא דלא חזי' לי' תליסרי שני כו' אמר מאי דקמא וע"ע דוגמתו קידושין ע' ב' ר' מתנא לא חויי' לנהרדעא תליסר שני ההוא יומא אתא כו':

במכה לבנו גדול הכתוב מדבר. נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' רכ"ב דכ' דהאי גדול היינו בן כ"ב שנה ובן סורר יוכיח שעברו עליו י"ג שנה ויסרו למשפט כל ג' חדשים עכ"ל ומ"ש בן כ"ב שנה נ' כוונתו לגמ' קידושין ל' א' חנוך לנער כו' משיתסר עד עשרים ותרתין ע"ש ברש"י דמוכח כדברי ה"ק הנ"ל ומצינו בכמה דוכתי בגמ' תיבת גדול דאין הכוונה ממש אשיעור גדלות וע' שו"ת מהר"ם פדוואה סי' נ"ג מש"ש אהך דכתובות ק"ב ב' ממאי דבגדולה עסקי' כו' דאין הכוונה גדולה ממש בת י"ב שנים כי הדבר הזה אינו תלוי בגדלות רק שתהא בת דעת ותוכל להשמר מרציחה ומבחנת בקמים עלי' כו' ונוכל לומר כשהגיעה לפעוטות דמקחן מקח וממכרן ממכר דיש להן דעת גדלות הנזכר וכן הדעת מכריע דמה לי בת י"ב או בת י"א אם היא בת דעת אין זה לא קניין ולא קידושין ולא עונש ולא מתן שכר עכ"ל ואם דבקצת דוכתי מפרשי' לא גדול גדול ממש כו' ע' יבמות מ"ז א' ועמש"ש בגליון מ"מ מלבד אלה יש עוד דוכתי שלא הוצרכו לפרש היכא דהעניין מוכיח דאין הכוונה אגדלות ממש וכן הוא בשם קטן וע' שבת קמ"א ב' לא יצא קטן במנעל גדול והכוונה שם קטן בקומה לא קטן בשנים וע' קידושין ס"ה א' במשנה דקרי לאם ובת גדולה וקטנה וע"ע שם ס"ד ב' במשנה וע' סנהדרין ע"ו ב' והמשיא אשה לבנו קטן דהכוונה עד לפני פרקו שנה ולא כל זמן הקטנות כשאר קטן סתמא ובכתובות י"א א' הגדול שבא על הקטנה והקטן שבא על הגדולה כו' והכוונה שם בגדול אבן ט' וקטן פחות מבן ט' וכן בגדולה הכוונה אבת ג' וקטנה פחותה מבת ג' ע"ש וע"ע סנהדרין ק"ד א' שהיו משיאין קטנה לגדול וגדולה לקטן כו' וברש"י ולא קטן וקטנה ממש אלא שעומדין על פרקן וראויין הן להוליד כו' ע"ש:

ר"ל הוי מנטר כו'. נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית כ"ו חדר ד':

שלו נידוי. נ"ב דעת הרמב"ם דלאו דווקא באומר אדרבה רק כל המנדה למי שאינו מחויב נידוי אותו המנדה ב"ד חייבין לנדותו ע' שו"ת הריב"ש סי' ל"ד דדווקא במנדהו בהחלט אבל אם אמר לו לפני המעשה בגזירת נידוי שלא יעשה המעשה ההוא אין מנדין אותו דשמא לאיים עליו הוא דאמר ולא כיוון לנדותו וכן אם הי' המנדה שוגג וטועה בדין וסבור שמחויבין נידוי על מעשה ההוא אין ב"ד מנדין אותו שאין ב"ד מנדין השוגגין ע"ש:

ומהני בי' כו'. נ"ב ע' פירש"י וע' כזה בירושלמי סנהדרין פ' חלק ה"א דבר אחר וכמסמרות נטועים מה מסמר הזה את קובעו אעפ"י שאת חוזר ונוטלו ממקומו מקומו ניכר כך כל מי שפשטו ידיהם הרבים בו אעפ"י שחזרו וקירבו אותו סופו ליטול את שלו מתחת ידיהם ע"ש בפני משה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף