באר שבע/כריתות/כז/א

באר שבע כריתות כז א

דף כ"ז ע"א

אלמא קסבר מתכפר בשבח הקדש. וא"ת דהכא משמע דפשיטא לן דאית ליה לרבי יוחנן הך סברא ואלו בתמורה בפרק כיצד מערימין א"ר יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר מאי טעמא קסבר ר"י אם שיירה משוייר עובר לאו ירך אמו הוא והוי ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות רצה בה מתכפר רצה בחברתה מתכפר ומותיב התם רבי אלעזר ומסיק כתנאי ופריך רבא ממאי דטעמא דרבי יוחנן דאם שיירה משוייר דילמא היינו טעמא דרבי יוחנן דאדם מתכפר בשבח הקדש אמר ליה רב המנונא מכדי רבי אלעזר תלמיד דרבי יוחנן ויתיב קמיה דרבי יוחנן ולא אהדר לי' האי שינויא ואת אמרת טעמא דר"י משום דאדם מתכפר בשבח הקדש. כבר תירצו התוספות התם דדוקא בחטאת צריך לומר טעמא משום דאם שיירה משוייר דאם איתא דאינו משוייר משום דעובר ירך אמו הוא לא היה מתכפר בשבח הקדש משום דקיימא לן חמש חטאות מתות ולד חטאת כו' אבל השתא דעובר לאו ירך אמו הוא מתכפר בולד כבשתי חטאות לאחריות והא דקיימא לן ולד חטאת מתה מיתוקמא בהפרישה ואח"כ נתעברה אבל בולד תודה מתכפר אפילו הפרישה ואח"כ נתעברה דאדם מתכפר בשבח הקדש כדאיתא הכא:

ושמע מינה קדושת דמים מדחה דקתני ותמורתה כיוצא בה כו'. בפ"ק דזבחים מייתי הך סוגיא וכתבו התוס' מתוך גירסת הספרים דכאן בשמעתין דלא קתני וש"מ דחוי מעיקרא כו' משמע כפירוש רבינו חיים שפי' קדושת דמים מדחה שדוחה תמורתה דאינה קריבה מדקתני ותמורתה כיוצא בה ולא אמרינן כיון דאין קדושה אלא לדמים לא אלימא להתפיס התמורה לדחותה מקדושתה לעשות כיוצא בה. אבל לפי האמת אי אפשר לפרש כן מההיא דמפריש נקבה לפסחו כו' בפרק מי שהיה טמא דלא קאמר התם תמורתה כיוצא בה ואמרינן עלה בגמרא יש דחוי בדמים ועוד שהרי לקמן קאמר רבי הושעיא מטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו והעני כו' וקאמר עליה נמי ש"מ תלת והתם על כרחך אי אפשר לפרש קדושת דמים מדחה התמורה דהא אין תמורה שייכא בעופות אלא על כרחך קדושת דמים מדחה ויש דחוי בדמים חדא מילתא היא אלא שנשתנה לשון הגירסא ויש לגרוס כאן וש"מ דחוי מעיקרו הוי דחוי כדפרש"י כאן וא"ת למה לי למימר הני תרתי ש"מ יש דחוי בדמים ושמע מינה דחוי מעיקרו הוי דחוי הלא הכל אחד הוא כי א"א לדחוי מעיקרו שלא יהא דחוי בדמים וי"ל דאשכחן דחוי מעיקרא אע"ג שקדוש קדושת הגוף כדא"ל ר' יוחנן התם ובפרק נגמר הדין אכל חלב הפריש קרבן והמיר וחזר בו הואיל ונדחה ידחה ולאו דוקא נקט והפריש קרבן תחילה דה"ה המיר ואח"כ הפריש קרבן דהשתא הוי דיחוי מעיקרא כמ"ש התוספות בפ"ק דקדושין א"נ כההיא דפרק התערובות דתנן דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם כשר ובגמרא א"ר יוחנן לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם אבל נפל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל ואשכחן נמי קדושת דמים אע"ג דלא הוי דחוי מעיקרא כגון המפריש נקבה לפסחו וילדה זכר והוי קדושת דמים דאין פסח בא מנקבה ולא הוי דחוי מעיקרו שהרי הולד ראוי להקריב וא"ת למה ליה לר"י לאשמועינן הני תלת מילי הא שמעינן להו בפרק מי שהיה טמא מהמשנה דקתני המפרש נקבה לפסחו כו' וקאמר עלה בגמרא ש"מ תלת כו' וכי תימא משום דאיכא פלוגתא דתנאי בבעלי חיים נדחין בפרק שני שעירים ולקמן בפרקין ואשמועינן רבי יוחנן דהלכה כמאן דאמר בעלי חיים נדחין הא אמרה ר' יוחנן חדא זמנא ואע"ג דאיכא למימר דתמורה כיוצא בה אתא לאשמועינן דלא שמעינן ממתניתין מכל מקום גמ' דדייק ממלתיה דרבי יוחנן ש"מ תלת לידוק ממתניתין ומאי איצטריך למידק ממלתיה דרבי יוחנן וי"ל אי ממתניתין הוה אמינא שאני התם דלא חזיא לעולם לפסח שהופרשה לשמו ולהכי הויא דחויא לעולם אפילו למותר פסח דהוי שלמים לא תקרב היא גופיה אלא דמיה ולקמן גבי ש"מ תלת כו' אאריך יותר וא"ת כיון דאית ליה לרבי יוחנן דחוי מעיקרו הוי דחוי אמאי נקט רבי יוחנן גופיה בפרק נגמר הדין ובפרק קמא דזבחים אכל חלב והפריש קרבן והמיר וחזר הואיל ונדחה ידחה נימא אכל חלב והמיר והפריש קרבן דהוי רבותא טפי דאפילו דחוי מעיקרו הוי דחוי. כבר תירצתי יפה בפרק בתרא דהוריות :

והא רבי זירא בר אדא מהדר למודיה כל תלתין יומין כו'. נראה לי שטעות סופר הוא וצריך להיות והא רב חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר למודיה קמיה דרבי יוחנן רביה אימא לא נתבקשה כו' דהכי גרסינן בפרק כיצד מברכין גבי שלקות ובפרק כסוי הדם גבי הי מינייהו אחריתא ובשאר דוכתי טובא.

ומכאן קשה לי על מה שפירשו התוספות שם בפרק כיצד מברכין כל תלתין יומין מהדר למודיה לאו דוקא כל למודו אלא כל מה שהיה לומד בשלשים יום היה חוזר הכל לפניו ביום שלשים ואחד ע"כ שהרי כאן אי אפשר לפרש כן דא"כ לא פריך מידי אלא על כרחך פירושו כל למודו דוקא וכן מוכח בכל המקומות שהבאתי וכן נראה לי לפרש הלשון רב ששת כל תלתין יומין מהדר למודיה כו' בפסחים בפ' אלו דברים .

וראיה מוכרחת שאין להשיב עליה מהא דאמרינן בפרק אלו מגלחין רב אשי איתחזי ליה בשוקא אמר ליה איתרח לי תלתין יומין ואהדרי ללמודאי דאמריתו אשרי מי שבא לכאן ולמודו בידו וכן בסוף פרק המדיר גבי חנינא בר פפא איתחזי ליה אמר ליה שבקי תלתין יומין עד דנהדר למודאי דאמרי אשרי מי שבא לכאן ולמודו בידו כן נ"ל, ועוד יש ראיה מבוארת מהא דאמרינן בסוף מסכת ראש השנה שאני רב יהודה כיון דמתלתין לתלתין יומין הוה מצלי כו' ופרש"י מתלתין לתלתין שהיה מחזר למודו כל שלשים יום:

אלא מעתה חטאת חלב תיהוי לה קצבה כו'. כל חטאת סתם קרי חטאת חלב דבתר חלב כתיב וכל חלב וכל דם לא תאכלו וכתיב בתריה פרשת חטאת ואמרינן בעלמא חטאת בת דנקא כלומר שמן התורה אפילו לא יהיה שוה אלא דנקא והוא מעה כסף שהוא שתות של דינר די לו בזה וה"ה בפחות מזה אפילו בפרוטה ולאו דוקא נקט דנקא כדפרש"י בפרק איזהו מקומן והא דאמר לעיל בפרק ארבעה מחוסרי כפרה מכלל דכבש בן שנה בסלע היינו מדרבנן למצוה מן המובחר דבעינן מבחר נדריך מיוחד שבעדרו ולכך הוי דבר הגון לקנותו לכתחלה בסלע אבל מן התורה אין לו קצבה כלל. אלא מעתה אשם נזיר דהוה ליה קצבה כו'. שבוש הוא שהרי משנה שלמה שנינו בפרק כל התדיר שאשם מצורע ואשם נזיר אין להם קצבה לכן צריך להגיה אלא מעתה אשם נזיר תהוי ליה קצבה כו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף