באר שבע/סנהדרין/צ/ב

באר שבע סנהדרין צ ב

דף צ' ע"ב

קללת חכם אפילו על חנם היא באה כו'. בפ"ב דמכות יליף לה מאחיתופל שבשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומות כו' וטעמא לא ידענא אמאי קללת חכם אפילו על חנם היא באה וכי עביד קב"ה דינא בלא דינא. וכ"ת שזה המקולל היה ראוי לקללה זו מחמת עבירה אחרת אכתי קשה הלא אין מגלגלין חובה ע"י זכאי וצל"ע. ומיהו קללת אלישע לא על חנם היתה וה"ק ודילמא קללת אלישע גרמה ליה שהרי אמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפילו על חנם היא באה וכל שכן שקללת חכם אם לא היתה על חנם שהיא באה כמו קללת אלישע שלא על חנם היתה. כן נ"ל:

מה אהרן חבר אף בניו חברים כו'. בקצת ספרים מסיים מכאן אמרו שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ וכן הוא בספרי:

מנין שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ כו'. לאו דוקא תרומה אלא ה"ה שאר מתנות כהונה כדמוכח מקרא דמייתי לתת מנת לכהנים וגו' וכן מבואר בהדיא בפרק הזרוע מנין שאין נותנין מתנות לכהן ע"ה שנאמר ויאמר לעם ליושבי ירושלים וגו' וכן מוכח בספרי בפרשת קרח שהבאתי לעיל דקאמר ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן מה אהרן חבר אף כהנים חבירים מכאן אמרו אין נותנים מתנות אלא לחבר אלמא דלאו דוקא תרומה אלא ה"ה שאר מתנות כהונה ומיהו לא דמי לגמרי שאר מתנות כהונה לתרומה דאלו תרומה אין נותנין לכהן ע"ה בשום פנים אפילו אי ליכא כהן חבר אלא ע"ה חייב להמתין עד שיזדמן לו כהן חבר משא"כ בשאר מתנות כהונה כמו שכתבו התוספות בפרק הזרוע וז"ל מנין שאין נותנין מתנות לכהן ע"ה כו' היינו דוקא כשיש כהן חבר אבל אי ליכא כהן חבר אלא ע"ה יתנו לו ואל ימתין עד שיזדמן לו חבר כדתנן במסכת חלה אלו נותנין לכל כהן שירצה החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז כו'. ואין לפרש לכל כהן בין לאנשי משמר בין לשאר כהנים דהא בירושלמי בפרק שתי נשים קאמר דיש מהן ניתנין לכל כהן ויש מהן ניתנין לאנשי משמר א"כ ע"כ לכל כהן דקאמר היינו בין כהן חבר בין כהן ע"ה והיינו היכא דליכא חבר או איכא ואין רוצה לקבל כדפירשתי בריש פ' כל הבשר אבל אין לתרץ דרבי שמואל בר נחמני דהכא כרבי יהודה דגרסינן בירושלמי ר' יהודה אומר אין נותנים אותה אלא לחבר דהתם אבכורים קאי כדאמר התם לעיל מינה רבי אדא אוסר בבכורים עכ"ל התוספות ואינו מוכרח מה שפירש והא דתנן אלו נותנין לכל כהן שירצו היינו בין כהן חבר בין כהן ע"ה מפני שאפשר לפרש אלו נותנין לכל כהן שירצו היינו בין כהן חבר שאוכל חולין בטהרה בין כהן חבר שאינו אוכל חולין בטהרה כההיא דר"מ בשלהי פרק הניזקין כמו שפירש ר"ש שם בפירוש המשנה וכן מה שפירשו התוספות בריש פרק כל הבשר הא דתנן חלת חוצה לארץ ניתנת לכל כהן שירצה מיירי דוקא בדליכא כהן חבר אינו מוכרח כדמוכח בירושלמי דוק ותשכח:

לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחיית המתים כו'. תימה רבתי בעיני שהרי באמת הבטיח הקב"ה לאבותינו אברהם יצחק ויעקב שיתן להם א"י כדכתיב בפרשת לך לך כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך וגו' וכתיב והקמתי את בריתי ביני ובינך וגו' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען וגו' וכהנה רבות וכן בכל ההבטחות הנאמרות ליצחק וליעקב כתיב לך ולזרעך א"כ מאי קושיא לכם לא נאמר אלא להם הלא שפיר כתיב להם וכ"ש לפי מה שדרשו רבותינו בפסוק הזה לקמן בפרקין שבא הקב"ה לומר לו למשה חבל על דאבדין ולא משתכחין שהרי הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען וכשבקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קבר עד שקנה בדמים מרובים וכן יצחק ערערו עליו על הבארות אשר חפר וכן יעקב ויקן את חלקת השדה לנטות אהלו ולא הרהרו אחר מדותי ואתה אמרת למה הרעות וכו' א"כ מוכרח הפסוק לומר להם מאחר שכל עצמו לא יצא אלא בעבור זה לומר לו למשה הבטחתים אל אברהם יצחק ויעקב לתת להם א"י ולא קיימתי ולא הרהרו אחר מדותי ואתה מהרהר על מדותי ואם איתא שלא הבטיחו להם לעצמם א"י אלא דוקא לזרעם מה היה להם להרהר:

אמרו ליה ודילמא וקם העם הזה וזנה. פרש"י והיינו אחד משלשה מקראות שאין להם הכרע אין ספק שט"ס הוא ויש להגיה מחמשה מקראות כו' דהכי תניא בהדיא ביומא פרק הוציאו לו חמש מקראות בתורה אין להם הכרע שאת משוקדים מחר ארור וקם:

וכרבי יוחנן דא"ר יוחנן משום רשב"י כל מי כו'. לא שהצדוקים אמרו כך וכרבי יוחנן כו' שהרי רבי יוחנן עדיין לא היה אז בעולם אלא הגמרא אמר כך:

ויודע מה שעתיד להיות שנאמר הנך שוכב וגו'. מה שיש לדקדק בזה עיין ברמב"ם בפ"ו מהלכות תשובה:

עונה בה לאו לעולם הבא. פירוש וכשם שיש עונש לעוה"ב כך יש נמי שכר לעולם הבא דהיינו תחית המתים:

אמר לו רבי ישמעאל והלא כבר נאמר ונכרתה כו'. לאו לרבי עקיבא פריך והלא כבר נאמר ונכרתה דהא ר"ע במברך את השם מוקים ליה אלא טעמיה דנפשיה קאמר והלא כבר נאמר ונכרתה ואנא ס"ל דבע"א כתיבא וכי שלשה עולמות יש כו' כך פרש"י והתוספות בפ' ד' מיתות וגם כאן פרש"י דרבי ישמעאל ס"ל מגדף היינו עובד ע"א. וקשה בעיני טובא חדא שהרי בהדיא אמר גמרא ערוך בריש פ"ק דכריתות דרבי ישמעאל סבר ליה כר"ע במגדף ועוד דא"כ אינו נופל לשון אמר לו רבי ישמעאל כיון דלאו לר"ע פריך לכן נ"ל דר"ע נמי ס"ל כרבי ישמעאל דדריש לקמן בפרקין כי דבר ה' בזה זה העובד ע"א אע"פ דס"ל דמגדף במברך את השם קמיירי ולא בע"א אין בכך כלום משום דהוי כאלו אמר את ה' הוא מגדף ונכרתה וגו' וכי דבר ה' בזה וגו' ותדע שהרי בהדיא אשכחן בפרק כלל גדול דדריש ר"ע הוקשה כל התורה כולה לע"א כו' והשתא שפיר פריך רבי ישמעאל לר"ע והלא כבר נאמר ונכרתה כו' וגם אין אנו צריכין לדוחק גדול שפירשו התוספות בפרק כלל גדול דלישנא דנקט הוקשה כל התורה כולה לע"א כו' אליבא דרבנן דר"ע נקט כן אבל לר"ע גופיה אית לן למימר דהוקשה כל התורה כולה למברך את השם כו' כמו שפירשתי באורך בפרק ב' דהוריות. כן נראה לי:

צדיקים שנקברו בלבושיהן כו'. משמע שעתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן שנקברו דהיינו תכריכין אבל בירושלמי דהנושא אמר רבי לבניו מעטו בתכריכין שעתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהם משמע מעטו בתכריכין שעתידין צדיקים לא יעמדו בתכריכין אלא בלבושיהן מחיים כך כתבו התוספות בפרק שני דייני גזירות ואני יגעתי ולא מצאתי לשון זה בירושלמי דהנושא ובפרק בתרא דכלאים. ולי נראה לפרש פשט הלשון שלפני דלהכי צוה לבניו מעטו תכריכין משום שמרבה עליו הרמה כההיא דשנינו באבל רבתי כל המרבה כלים על המת מרבה עליו הרמה. והא דנקט ר"מ צדיקים ולא נקט מתים כדאמרה קליאופטרא מלכתא היינו משום דאמרינן במדרש רבה גבורת גשמים לצדיקים ולרשעים תחית המתים לצדיקים בלבד. כן נראה לי:

צדיקים שנקברו בלבושיהן עאכ"ו כו'. באבל רבתי ובירושלמי מפיק ליה מקרא וז"ל רבי נתן אומר כסות היורדת עם המת לשאול היא באה עמו לעתיד לבא שנאמר תתהפך כחומר חותם יתיצבו כמו לבוש וכתב הר"ן בפרק אלו מגלחין על זה וכל העושה תכריכים נאים למת וחשובים מכירין בו שהוא מודה לתחית המתים ותבא עליו ברכה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף