ברכת רצ"ה/קיג
|
< הקודם · הבא > |
ע"ד קושיתו בהך דאומר הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר דהרי במשוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר למ"ד לא קנה ותירץ הר"נ ז"ל בהך הרי את מקודשת לאחר למ"ד דמקודשת דאם תחזיר תהי' צריכ' להחזיר כסף הקידושין לא שייך בזה דהפקעת הלואתו מותר. לדעתי לא קשה מידי מכמה טעמים:
א) דדוקא הפקעת הלואתו מותר כיון שלהוצא' ניתנו לו והוא רק שיעבוד וחיוב לשלם משא"כ פקדון של עכו"ם שברשותו קאי וא"כ לא מבעי' אי נימא דאסור' להשתמש בכה"ג במעות הקידושין וכמו בכל מקח שלא נגמר עיין תוס' ב"מ דף מ"ג דאף אם הוציא' המעות גזל היא בידה וצריכ' להחזיר אלא דגם אם נאמר דבזה כיון שאם הוא יחזור בו לא תהי' צריכה להחזיר מותרת להשתמש במעות מ"מ כ"ז שלא הוציא' אותם ברשות העכו"ם קאי דמה"ט אינו חייב בכה"ג באונסין עיין ש"ס דב"מ שם וא"כ נוכל לומר שעדיין הכסף בעין:
ב) גם בהלואתו פשיטא דאם תפס העכו"ם אינו יכול להוציא ממנו ומלבד שזה ברור בסברא עכצ"ל כן דאם לא כן למה צריך קרא למעט שומרין מעכו"ם ונזקי שור לשורו וע"כ לענין שגם אם תפס מוציאין ממנו דפטר' תורה וא"כ מקודשת בהאי הנאה שא"י לתפוס ועיין ברמב"ם ז"ל לענין עדים זוממין בכה"ג דעדותן מועיל לענין התפיס' דמשלמין:
ג) דהרי מחוייבת להחזיר מפני חילול השם ואין זה ענין למה שהביא כ"ת מההג"ה ריש סימן כ"ח דאף שמקרי שלו מ"מ הנאה מיהא הוי ומקודשת בההיא הנאה:
ד) בגוף הדבר יש לעיין לפי מה שכתבו האחרונים ז"ל דכל זמן שלא גלה דעתו שרוצה להפקיע הלואתו השעבוד במקומו עומד אם יכול להפקיע אחר שנתגייר. זולת זה מ"ש לענין שוחט דבעינן שיעבור ג' פעמים ליתא דאף דלא הוי מומר חשיד מיהו הוי והקדמונים ז"ל לא כתבו כן רק לענין חילול שבת שיהיה מומר לכל התורה כולה ושלא יחשב בהטביח' דשחיטתו נבלה אף אם שחט יפה דלזה בעינן שיחשב מומר דווקא הנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |