מתת אלהים/תמיד/כה/ב
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
מתני' בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש. כבר בריש ספרי הקטן אביר יעקב כתבתי דהעיר הרב הגדול בעל באר שבע בריש מסכתין, אמאי איכא דוכתי טובא דתני המנין ברישא והדר תני הענין, כמו הכא ובפ"ק דבב"ק, ואיכא דוכתי אחריני דתני איפכא, הענין ברישא והדר תני המנין, כמו בפ"ק דקידושין ובפ"ק דפסחים.
ומתרץ בשם הרב הליכות עולם דטעמא הוא משום שאין התנא רצה לדקדק להשוות לשונו בכל המקומות, כדי לאשמועינן דליכא הכא מילתא משום 'ותבחר לשון ערומים'[1], וכל תנא דתני כדבעי שפיר דמי דליכא קפידא במילתא. ומשם התוס' בריש קידושין (ד"ה האשה) כתב דהתנא שונה בכל מקום לשון הרהוט לו בפה, עיי"ש.
עוד כתב דאיכא דוכתי טובא דדייק בגמ' מניינא למה לי, ורבם מייתי להו בריש כריתות, ואיכא דוכתי טובא דלא דייק הכי. ותירץ, דכל מניינא שיש לו סמך מן התורה, כי הכא, מדפריך לקמן מנלן מן הפסוק דבעי' שומרים בג' מקומות דילמא כולהו בחד מקום ויליף לה מקרא, לא שייך למידק מניינא למה לי, עכ"ל.
וקשיא לי עליה הלא בארבעה אבות נזיקין לא מיבעיא דאיכא סמך מן התורה אלא מפורשת נינהו כידוע ואפ"ה בעי הש"ס בריש כריתות מניינא למה לי ומשני דאתא לאפוקי מר' אושעיא ומר' חייא עיי"ש, ובדוחק רב יש ליישב[2]:
והנה הרמב"ם בס' המצות מנאה הא דשמירת המקדש בעשה ולא תעשה, עשין כ"ב ולאוין ס"ו, וכן בידו החזקה בפ"ח דהל' בית הבחירה דין ב משא"כ הסמ"ג דמנה בעשין קס"ה, ובלאוין השמיטו, וכבר בספרי הקטן נזיר שמשון כתבתי דהרב פתח עינים אתמוהי קא מתמה להסמ"ג אמאי השמיטו הלא מכילתא היא דתני דאיכא עשה ולא תעשה, והניחו בקושיא.
ושם רמותי דכס פילפלא בין בדברי הרב כנה"ג בהגהותיו על הרמב"ם ובין בדברי הרב פרשת דרכים בסוף הספר בדרך מצותיך ח"ב עיי"ש. וכאן אוסיף אומר דגם הרב חק נתן עמד בהא דהסמ"ג ומקור הרמב"ם הערה ההיא מימרא דר' יוחנן בשילהי פ' הקומץ רבה דף ל"ו ע"ב דס"ל השמר דעשה לאו הוא והלכה כרבי יוחנן כמ"ש תוס' בפ' בתרא דיומא דף פ"א.
ובהאי יסוד יצא להקשות איך כתב רבינו שבביטול השמירה עובר בלא תעשה הלא אפילו רבי יוחנן דס"ל השמר דעשה לאו הוא אפ"ה מודה דאין מלקין לו, כדחזינן בהדיא דהמניח תפלין לאחר שקיעת החמה דעובר בלאו ואם לא הניחו ביום אינו לוקה, ודכוותה יהיה הכא. ודחק עצמו לתרצה, עיי"ש.
ועם האדון הסליחה, דלא זכר שר המכילתא דבהדיא איתמר דאיכא עשה ולא תעשה והביאו הרמב"ם עצמו בספר המצות עשין כ"ה, והוא פשוט ודבריו צ"ע:
ובהא דהשמר דעשה אי הוי עשה או לאו, דפליגי אמוראי בהקומץ, עיין מה שכתבי בספרי הקטן שבת של מי דף רי"ב ע"ג וד':
<חסר>