טורי אבן/ראש השנה/ז/א

טורי אבן ראש השנה ז א

דף ז' ע"א

בעל מום מי מצי אכיל לי'. מכאן נ"ל להוכיח הא דתנן רפ"ד דבכורות (דף כ"א) הבכור נאכל שנה בשנה בין תם בין ב"מ שנאמר לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה דהאי קרא ארישא דתם קאי אבל ב"מ א"צ מן התורה לאכלו בתוך שנתו דווקא דהא קרא לפני ה' אלקיך תאכלנו כתיב ואין זה אלא בבכור תם שנאכל לפנים מן החומה דאלו ב"מ נאכל בכ"מ. וכה"ג מצינו בפ"ק דבכורות (דף ט') דתנן התם שנאמר ופטר חמור תפדה בשה מן הכבשים ומן העזים והאי שנאמר לא קאי אמאי דסליק מינ' אלא ארישא והכי משמע סוגי' דידן מדפריך ב"מ מי מצי אכיל לי' פי' דעד ח' ימים אסור לאכלו דילמא נפל הוא דעד ח' ימים בבהמה אינו יוצא מידי ספק נפל כדאמ' בפי"ט דשבת (דף ק"מ). והרי הא דאסור באכילה תוך ח' משום ספק נפל אינו אלא מדרבנן דאלו מן התורה אזלינן בתר רוב וולדות ורוב וולדות אינן נפלים וכמ"ש התוס' פ"ק דחולין (דף י"א) ורפ"ג דבכורות (דף כ') ובכמה מקומות ודבר ברור הוא והשתא אם איתא דבכור ב"מ מצוותו לאכלו בתוך שנתו דווקא מה"ת מאי פריך ב"מ מי מצי אכיל לי' הא וודאי כיון דמה"ת מצי אכיל ביום שנולד מיום הלידה מונין לו שנה אע"ג דמדרבנן אין יכול לאכלו עד יום ח' היינו לחומרא אבל לא להקל על ד"ת. אלא ודאי ש"מ דבכור ב"מ הא דנאכל בתוך שנתו אינו מה"ת אלא מדרבנן והן אמרו והן אמרו וכל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקן וכמו דבכור תם שראוי' להקרבה מונין לו משעה שנראה להרצאה מה"ת ה"נ ב"מ שעומ' לאכילה מונין לו מדרבנן משנראה לאכילה מדרבנן. וזה שלא כנראה מדברי קצת מפרשים שאפילו בעל מום אינו נאכל מן התורה אלא בתוך שנתו דווקא:

ואימא מרחשון ומאי ז' ז' לאייר. דאע"ג דהא מקרא דחדש האביב כבר נ"ל דאין אייר ראשון דהא בעינן אביב וליכא וממילא דאין ז' מרחשון אלא כיון דמיני' ובי' דחי לה כה"ט דלעיל גופי' בעינן אסיף וליכא כדאמר התם בעינן אביב וליכא ה"ט ניחא לי יותר:

ולעיבורי' מניסן מנינן ורמינהו. ק"ל דפ"ק דסנהדרין (דף י"ד) מסיק הא דאין מעברין השנה לפני ר"ה דחשובי מחשבין גלוי לא מגלינן פי' מחשבין העיבר קודם ר"ה אבל אין מגלין אותו והשתא מאי פריך הכא דהא איכא למימר דא' בניסן ר"ה לעבורין דקודם לכן אפי' חשובי לא. וי"ל דחשובי אפי' קודם א' בניסן נמי ש"ד כדמוכח התם גבי ר"ע שעיבר (ב) [צ"ל ג'] שנים זא"ז דמסיק ב"ד ישבו וקבעו לכל א' וא' בזמנו לפרש"י בל"א התם. ועוד בלא"ה אין סברא לומר דקודם א' בניסן אפי' חשובי לא דמאי איכפת לן אי מחשבי זמן רב קודם ולא דמי לגלוי דאיכא חששא שמא בתוך המשך הזמן ישתכח העיבור ויאכלו חמץ בפסח דכיון שעיברו נתרחק הפסח חודש א' להלן אבל אם ישתכח החישוב אין כאן תקלה דאפי' אם השנה ראוי להתעבר כ"ז שלא עיברו ב"ד צ"ל בה כדאמ' סוף פרק ב' (דף כ'):

אעפ"כ אין מעברין אלא אדר. פי' רש"י מדכתיב שמר את חדש האביב חודש הסמוך לאביב עבר שיבא אביב בזמנו והתוס' בפ"ק דסנהדרין שם פי' מדכתיב לחדש הי"ב הוא חדש אדר ואי מעברין אחד משאר חדשים לא הוי אדר י"ב וב' הטעמי' אינן מספיקין. אבל עיקר הדבר מבואר במכילתא פ' בא. ר' יונתן אמר שמור את החדש האביב חדש הסמוך לאביב אתה מעבר אבל לא שמענו מכמה מעבר כשהוא אומ' שמור את חדש חדש אתה מעבר והדין נותן הואיל והחדש מתעבר ושנה מתעברת מה חדש א' ממנויו אף שנה א' ממנויו כו' ומה חדש אין תוספת עיבורו אלא בסוף אף שנה אין תוספות עיבורו אלא בסוף:

מאי עיבורין הפסקת עיבורין. ק"ל הא אמ' בפ"ק דסנהדרין (דף י"ב) אין מעברין את השנה ביום ל' של אדר הואיל וראוי לקבוע בו ניסן א"כ ר"ה להפסקה לא פסיקא שיהא א' בניסן דכשאדר מלא ה"ל יום אחד קודם א' בניסן ול"ל דס"ל להאי תנא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר דא"כ למה לי למימ' דתנא דידן בהפסקה לא מיירי לימא דס"ל אדר זימנין מלא וזימנין חסר דהכי סתם לן תנא דידן לקמן (דף כ') כדדייק לה הגמ' מדתנן על ב' חדשים מחללין את השבת על ניסן כו' מש"ה לא פסיקא לי' לא' בניסן ר"ה לעיבורין. וי"ל דאע"ג דאין מעברין השנה ביום ל' של אדר מ"מ אם עברו בדעבד מעובר כדאמ' התם עיברוהו אין מקדשין את החדש ולר"נ אפי' אם קידשו מעובר ומקודש ואפי' לרבא דאמר התם אם קידשו בטל העיבור מ"מ בלא קידשו מודה דמעובר בדעבד. אבל בא' בניסן ר"ה לעיבורין לגמרי דאפי' עיברו אינו מעובר ומכ"מ אפי' לפ"ז צ"ל דס"ל להאי תנא דאדר לעולם חסר דאי זימנין מלא נמצא ב' ימים ר"ה, להפסקת עיבורין א' בניסן דעבד ול' של אדר לכתחילה וה"ל למחשבי' נמי לכתחילה של ל' באדר לר"ה כמו שחשיב לא' בניסן ר"ה לתרומת שקלים אע"פ שאם הביא מן הישן בדעבד יצא כדא' בסמוך מיהו לתנא דידן דקאמ' הגמ' דמש"ה לא חשיב ליה משום דבהפסקת לא מיירי. ול"ק משום דלא פסיקא לי' וכמ"ש ע"כ ה"ט דכיון דאם עברו מעוברת א' בניסן ר"ה גמור הוא דהא מפ' לקמן דהיינו טעמא דל"ח תנא דידן ר"ה לתרומת שקלים כיון דאם הביא יצא לא פסיק' לי' וכמו דר"ה דלכתחיל' לא חשי' תנא דידן לר"ה וכאלו אינו דמי ה"נ ל"ח לעכב על של דעבד מלמחשביה בהדי ר"ה. ואי לאו דבהפסקה ל"מ ראוי למחשבי' לא' בניסן לר"ה לעיבורין ואין לכתחיל' של ל' באדר מעכב עליו ולמחשבי' לר"ה לתנא דידן ות"ק דברייתא:

אבל מפני הדחק מעברין אחר ר"ה מיד. אע"ג דתנא רישא א"מ לפני ר"ה ומשמע דיום ר"ה גופי' כלאחריו ומעברין והדר תנא מעברין אחר ר"ה משמע דר"ה כלפניו ואין מעברין לק"מ משום דמסיים ברישא אם עברו אינו מעובר הא בר"ה עצמו א"ע מעוברת ובסיפא דתני אחר ר"ה אמפני הדחק קאי דמעברין אפי' לכתחילה ודווקא אחר ר"ה אבל ביום ר"ה עצמו אפי' מפני הדחק א"מ לכתחילה. מ"מ צריך טעם מ"ש יום ר"ה מלאחר ר"ה מיד דמפני הדחק בזה אפי' לכתחילה ש"ד ובזה לכתחילה לא:

הן העידו. כתבו התוס' אההיא דפ"ק דסנהדרין גבי עיברו ביום ל' של אדר דאמ' התם מעובר ומקודש ואקשי לי' רבא מכדי מפורי' לפסח ל' יום הוי ומפורי' דרשינן בהל' פסח וכי מטי ריש ירחי ומרחקינן להו אתי לזלזולי ה"נ ה"מ לאקשוי' אמתני' דעדיות. ולדידי לק"מ דלרבא ה"ט דידהו דס"ל דמעברין כל אדר משו' דלא ס"ל דשואלין בהל' הפסח קוד' לפסח ל' יום ומפורים דרשינן בהל' פסח אלא ס"ל כרשב"ג דפליג בפ"ג דפסחי' (דף ו') ואמר דאין שואלין אלא ב' שבתות בלבד דהיינו מר"ח ניסן כדאמ' התם ואי מעברין עד ניסן לא אתי לזלזולי דהא עדיין לא התחילו לדרו' אבל התם פריך לר"נ ממעשה בכל יום דדרשינן ל' יום קודם והיינו דל"ק התם כהכא דאמר מר שואלין כו' דא"ל כרשב"ג ס"ל אלא דרשינן קאמ' כלומ' והא מעשה בכל יום כת"ק דרשב"ג. וכ"ת למה מוקי בשמעתין בפלוגת' חדשה ולא מוקי דפליג בפלוגתא דרשב"ג ורבנן י"ל כי היכא דלא תקשה הלכתא אהלכתא דקי"ל כרבנן דרשב"ג וקי"ל כל עדו' הלכה היא כדאמ' בפ"ק דחולין (דף י"ט) בסוגיא דמוגרמת:

אתי לזלזולי בחמץ. ק"ל הא אפי' אי מעברין עד הפורים איכא הא זלזול גופי' דהתינוח במקום הועד שמעברין ידעי מן העיבור ביומו ולא דרשי בה' הפסח אבל רחוק ממקום הועד אין יודעין שעיברו ודרשי ואתי לזלזולי ואין תקנה לחשש זה אא"כ מעברין בכדי שיתפרסם העיבור ע"פ השלוחים בכל מקום קודם זמן התחלת הדרשה ואז לא יתחילו לדרוש בשום מקום עד זמנו וי"ל דוודאי במקום שאפשר להם לידע בתוך זמן שדורשין דהיינו קודם שיכלו ל' יום שדורשין ואז יפסקו מלדרוש הימים הנותרים עד תשלום ל' יום שדורשי' ודאי ל"ח לזלזולי דכמו שע"י תחילת הדרשה ידעי ע"י החכם שדרש שיהי' פסח לסוף ל' יום ה"נ בסופו כשיפסוק החכם מלדרוש בתוך ל' ימי הדרשה יבינו שנתעבר השנה ולא הגיע עדיין זמן הדרשה דכמו שסמכו תחילה ע"י החכם הדורש לעשות פסח לאחר ל' יום כן יסמכו עליו שנתעבר ע"י שפסק החכם מלדרש דודאי על החכם יסמכו בכל ויצייתו וליכא למיחש לזלזולי אבל לשלוחים לאחר שיכלו ימי הדרשה לח יצייתו שנתעבר. והשתא ניחא דאם יעברו אחר פורים אפשר שיכלו זמן ל' יום שדורשין בגולה קודם שידעו הרחקים מן העיבור אבל אם יעברו קודם לכן א"א שלא יוודע לכל כד"א לקמן (דף כ') כל ספיקא לקמן שדינן ופריך וליעבד נמי ארביסר דילמא חסרו לאב ואלול ומשני ב' ירחי חסירא קלא אית לי פי' אם חסרו גמי לאב כבר יצא הקול עד המועד אפי' לרחוקים אם חסרו ובע"כ מדלא עבדו ר"ה מיום כ"ט לאלול ש"מ דאם חיסרו לאב עד ר"ה שהוא יום ל' לאלול אם חיסרו לאלול קלא א"ל לכל וש"מ בכ"ט יום קלא איכא לכל וכיון שכן אם מעברין השנה אפי' בפורים שהוא ל' יום לפסח של בני הגולה י"ו יום מפורים שהוא יום י"ד לאדר עד ר"ח ניסן אם אדר חסר והוי ר"ח ניסן ביום ל' לאדר וי"ד דניסן עד הפסח של בני הגולה שעושין ב' י"ט של פסת מספ' דלא ידעו בקבי' דירחא אם חסר אם מלא ועושין פסח אחר י"ד יום ליום ל' לאדר מספיקא דלמא חיסורו לאדר. ובע"כ זמן הדרשה שלהם בהל' פסח מתחיל להם בפורי' דה"ל י"ו יום עד ל' אדר. וי"ד של ניסן קודם הפסח שלהם נמצ' ביו' כ"ט מימי הדרש' שלהם סמוך לערב א"א שאין יודעין מן העיבור אפי' היותר רחוקי' ולמחר ביום ל' ימנע החכם מלדרש בהל' פסח איכא הכירא ולא אתי לזלזולי אבל אם מעברין בפחות מל' יום אע"ג דאכתי איכא כ"ט יום של משך הדרשה אכתי יש לחוש שלא יתוודע לרחוקי' עד סמוך לערב של יום כ"ט שהוא יום ל' לדרשו' של בני הגולה וכבר דרש החכם בו ביום בהלכת פסח וכבר כלו ל' יום שדורשין ואין כאן הכירא ואתי לזלזולי מש"ה אין מעברין לאחר הפורים שהוא יום י"ד לאדר שלא נותר לפסח של בני הגולה, אלא כ"ט יום שהוא ט"ו של אדר לבד מפורים אם חסרו לאדר וי"ד דניסן עד הפסח שלהם ואכתי איכא למיחש לזלזולי אבל עד הפורים ועד בכלל מעברין דאפי' לפסח של בני הגולה נשארו ל' יום י"ו מאדר אפי' אם הוא חסר וי"ד דניסן והרי ביום כ"ט סמוך לערב א"א שלא יוודע מן העיבור אפי' לרחוקים וכיון שלמחר ביום ל' שהוא יום אחרון מימי הדרשה שלהן אם ימנע החכם מלדרש איכא הכירא לעיבור ולא אתי לזלזולי ולפי זה הא דתנן שמעברין עד הפורים היינו עד ועד בכלל וביום הפורים נמי מעברין:

והשתא לפ"ז ניחא הא דנסיב הגמ' ואידך שתא מעוברת בחושבנא תליא ולא קאמר משום דס"ל כרשב"ג דא"כ אכתי איכא זלזולי לרחוקים אי מעברת לי' עד ניסן אלא דהשתא קשיא אמאי אקשה רבא לר"נ מכדי מפורים לפיסחא ל' יום כו' ה"ל להקשו' הא אמתניתן דעדיות. עי"ל דמחמת הא דדורשין בהל' פסח בשאר מקומות חוץ ממקום הועד ל"ל בה וליכא למיחש לזלזולי דכ"ע ידעי דמחמ' ספיקא דורשין דחכם הדורש גופי' מאין לו לידע מה נעשה בבית הועד אם עיברו או לא עיברו אלא ודאי מפני שא"י שעיברו דורש לפיכך ודאי צייתי לשלוחים אם יאמרו שעיברו ולא אתי לזלזולי אלא במקו' הועד איכא למיחש כיון ששמעו שדרשו במקום הועד שוב אפי' כשישמעו שעיברו השנה לא צייתי מש"ה אין מעברין אלא עד הפורים קודם שמתחילין לדרוש בהל' פסח. והשתא י"ל הא דהעידו שמעברין כל אדר כרשב"ג ס"ל מש"ה לא קשי' לרבא מהא:

בהפסקה לא מיירי. ק"ל מ"מ ה"ל למיתני בא' בתשרי ר"ה להתחלת עיבורין דהא אם עיברו קוד' לכן אינו מעוברת ול"ל כיון דאפי' מר"ה ואילך אין מעברין לכתחילה כדתני אבל מפני הדחק מעברין אותו אחר ר"ה מיד מפני הדחק אין שלא מפני הדחק לא לא פסיק' לי למיחשבי' בהדי שאר ר"ה וכדמשני אר"ה דתרומת שקלים בסמוך כיון דאם הביא יצא לפ"ל וה"נ י"ל איפכא כיון דלכתחיל' לא לא פסיקא ליה ליתא דהא אי לאו בהפסקה לא מיירי הוי חשיב להא דר"ה בא' בניסן להפסקת עיבורין. אע"ג דאין מעברין השנה לכתחילה מיום ל' של אדר. אפ"ה כיון דאם עברו מעוברת הוי חשיב לי' כדפי' בסמוך כ"ש הכא דבשעת הדחק מעברין אפי' לכתחילה ואפי' שלא בשעת הדחק בדיעבד מיהו מעוברת דראוי למחשבי' לר"ה. מיהו לר"פ דשני לקמן דמש"ה לא חשיב ר"ה לעומר וב' הלחם משום דלא חל מאורתא ניחא דהא ר"ה דעיבור השנה לא חל מאורתא דאם עיברו בלילה אינו מעוברת כדאמר בפ"ק דסנהדרין אבל לשאר אמוראי דלקמן דל"ל דר"פ קשה. וי"ל כיון דהא ר"ה דאחד בתשרי לעיבורן אינו אלא לגלוי בעלמא אבל לחישוב אפי' קודם לכן נמי ש"ד כדפי' בסמוך אינו כדאי למחשב בהדי ר"ה כיון שאינו דבר חדש לגמרי אלא גילוי מילתא בעלמא:

מעברין אותה אחר ר"ה מיד. ק"ל הא תניא בפ"ק דסנהדרין (דף י"ג) על ג' דברים מעברין את השנה על אביב ועל פירות האילן ועל התקופה על ב' מהן מעברין על א' מהן א"מ והשתא תקופה דבחושבנא תליא כדאמר התם אפשר לידע אפי' אחר ר"ה מיד. אבל אביב של תבואה אם תהי' קודם ניסן א"א לידע באותו שעה דהא זמן של זריעת תבואה הוא מחשון כדמוכח בפ"ק דתענית וה"נ אמר לקמן (דף ח') אימת שבלים אומרים שירה בניסן שהוא זמן הקציר והא זמן גידל תבואה הוא ו' חדשים כדאמר' בפ"ק דבכורות (דף ח') שועל וכל מיני שרצים לו' חדשים וכנגדו באילן תבואה וה"נ זמן חנטת אילן הוא בט"ו בשבט דמש"ה הוא ר"ה לאילן כדאמ' (דף י"ד) והא א"א לידע אביב ופירות האילן אחר ר"ה מיד קודם זריעה וחנטה אם יהי' בזמנן אם לא וא"א לידע אלא תקופה לבד והא על אחד מהן א"מ. ואע"ג דא' רשב"ג התם על התקופ' הא מבעי' לן התם על התקופ' (שממתין) [צ"ל שמחין] או מעברין ועלתה בתיקו ואע"ג דאמר התם דמעברין מפני הדרכים והגשרים ותנורי פסחים וגליות ישראל שנעקרו ממקומם והני אפי' על א' מהן מעברין כדפי' התוס' התם. הא אלו נמי א"א לידע מיד אחר ר"ה. וי"ל הא אמר התם דמפני גדיים וטלאי' וגוזלות שלא פירחו עושין אותן סעד לאחד מהג' כדמפ' התם זימנא דאביבא לא מטא והשתא י"ל שאלו נעשו סעד לתקופה. והשתא מ"ל שיכולן לעבר מיד אחר ר"ה וכ"ת מנא ידעי שהגדיים וטלאים יהיו קטנים בזמן פסח וכן הגוזלת לא יפריחו. י"ל דגדיים וטלאים אפשר לידע אחר ר"ה מיד משום דזמן עיבור בהמה דקה באדר ויולדת באב כדאמר לקמן וראו אחר ר"ה שבאותו שנה נתאחר עיבור בהמה דקה ויהיו עדיין בפסח דקין. אע"ג דמפר התם כיצד עושין אותן סעד מהודענא לכון דגוזליא רכיכין ואמריא דעדקין וזימנא דאביבא לא מטא אלמא בעינן לסעד גוזליא עם אמריא והא גוזלת שלא יפריחו בפסח א"א לידע אחר ר"ה מיד. י"ל אימריא לחוד סגי לסעד בלא גוזליא והתם מעשה שהי' כך הי':

ואם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה. אע"ג דנ"ל מקרא דצריך להביא מן החדש מ"מ בדעבד אינו מעכב דבקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב כדאמ' בפ"ג דמנחות (דף י"ט). מיהו ק"ל מאי קמ"ל שמואל הא משנה שלימה שנינו בפ"ד דשקלים מותר הקטורת מה היו עושין בה מפרישין ממנו שכר האומנין ומחללין אותה על שפר האומנין ונותנין אותו לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה אם בא החדש בזמנה לוקחין אותה מת"ח ואם לאו מן הישנה ופר' המפ' אם בא החדש בזמנה דהיינו אם הביאו שקלי' ונתרום התרומה חדשה בזמנה מביאן אותה מת"ח ואם שלא נתרום התרומה חדשה בזמנה ולא הביאו עדיין שקלים שנה זו לוקחין אותה מתרומה הישנה אלמא מאחד בניסן ואילך אם בא מן הישן יצא דהא תרומה חדשה בא' בניסן היתה דתנן התם רפ"ג בג"פ תורמי' את הלשכה בפרוס הפסח דהוא אחד בניסן והא קטורת נמי מקרבנות צבור:

וי"ל דאי ממתני' ה"א ה"מ דבעי מן הישנה היינו דווקא בשלא בא החדש בזמנו כיון דאין כאן חדש בא מן הישן דהא א"א בע"א אבל היכא דאיכא חדש וישן קמן אם הביא מן הישן אפי' דעבד לא יצא וצריך לחזור ולהביא מן החדש קמ"ל שמואל דלא והיינו דנקיט שמואל במלתי' לישנא יתירא אם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה והאי שחיסר דנקיט ל"ל. אלא לאשמועינן דאפי' יש לו חדש אם הביא מן הישן אפ"ה יצא דאי באין לו חדש אלא ישן לחוד מה חיסר מצוה שייך כאן דמאי ה"ל למיעבד הא א"א לו בענין אחר. ואל תתמה האיך ס"ד לומר דבאין לו חדש יוצא בישן וביש לו לא דכה"ג אמ' בפ"ד דמנחות (דף מ"ה) גבי ב' פרים דר"ח דבספר יחזקאל ביום החדש תקח פר מאי תלמוד לומר לפי שנאמר בתורה פרים ומנין שאם לא מצא ב' מביא אחד ת"ל פר והכי דריש גבי כבשים ומנין שמעכבין זא"ז ת"ל יהיה. ופירש"י ותוס' מנין שמעכבין זא"ז דאם יש להם פרים שנים וכבשי' ז' דאין יכולי' להקרי' זה בלא זה אלמא אע"ג דבאין להם אין מעכבין אם יש להם מעכבין זא"ז. וה"נ אמרינן בפ' י"ב דיבמות (דף ק"ד) יבמה שרקקה תחלוץ מכלל דאיפסלא לה מאחי'. מני אלימא ר"ע השתא ומה במקום מצוה דא"ל מידי דהוי אאימורים דכי ליתנהו לא מעכבי וכי איתנהו מעכבי. מיהו כ"ז למאי דפירשו המפרשי' להאי דפרק ד' דשקלים דהא אם בא חדש בזמנו דאתרומה חדשה קאי אבל מן הירושלמי נראה שהוא מפרש להא דאם בא החדש בזמנו אקידוש החודש קאי וה"פ אם באו עדים שנראית הלבנה ביום ל' לחודש אדר וקידשו ד"ח ביום ל' של אדר דלקידוש ביום ל' קרוי בזמנו כדאמר לקמן בפרקי' אם נראה בזמנו וכו' בא מן החדשה פי' בא הקטורת ביו' ל' מתרומה החדשה דה"ל ר"ח ניסן דמצותו לבא מן החדש ואם לאו שלא בא החד' בזמנו ולא קידשו לר"ח ניסן ביו' ל' לאדר אלא ביו' ל"א בא מן הישן ביו' ל"א לאדר דיו' זה בתר שנה שעבר' גרירא ולא נתחדש' השנה לת"ח עד יום ל"א לר"ח אדר דה"ל א' בניסן. וא"כ לא ש"מ להאי פירושא דאם הביא בא' בניסן מן הישן דיצא מש"ה איצטרך לי' לשמואל לאשמועינן הא. דה"ג בירושלמי רפ"ג דר"ה רבי אמר ניסן לא נתעבר מימיו והא תנינין אם בא חדש בזמנו פי' מקשה מהא מתני' דפ"ד דשקלי'. ומסיפא פריך ואם לאו מן הישנה. ומשמע לי' אם בא החדש בזמנו הינו שקדשו לניסן ביום ל' לאדר ואם לאו הינו שקדשוהו ביום ל"א אלמא מעברין. ומשני אם בא לא בעי פי' התנא קמ"ל אם אירע כן אבל ר' קאמר דמעולם לא אירע שעברוהו:

וכ"ת למה דמפ' הירושלמי להאי אם בא החדש בזמנו על קידש החדש א"כ מאי קמ"ל מתני' דאם קידשו בזמנו בא קטרת מת"ח פשיטא דהא ה"ל א' בניסן דמצוה להביא מן החדש וכן סיפא דאם לאו מהישנה נמי פשיטא דהא אכתי לא עייל א' בניסן. ואי הא גופי' קמ"ל דא' בניסן ר"ה לתרומת שקלי' מ"מ לא הוי ליה לאשמועינן הא ולמיתלי באם בא ר"ח בזמנו או לא בא אלא הוי לי' לאשמועינן הא בהדיא דבאחד בניסן מצותו להביא מן החדש וממילא ש"מ הא דאם בא החדש בזמנו או לא בא י"ל דטובא קמ"ל בהא דאם בא דביום ל של אדר אע"ג דאיכא ספיקא שמא יבואו עדי' עוד היום סמוך ויתקדש החדש היום ויהי ר"ח ניסן למפרע מבערב נמצא שהי' היום למפרע א' בניסן שמצוותו להביא קטרת מת"ח. והא בכל ר"ח רוב פעמים אין העדים באים קודם שיר של תמיד של שחר שהי' בשעת הניסך דמה"ט לא תיקנו בר"ה בשחרית שיר של י"ט כדתני' לקמן פ"ד (דף ל') תמיד של ר"ה שחרית קרב כהלכתו וכדפי' רש"י התם. וכ"ש שעדיין לא באו קודם הקטרת קטרת שהרי הניסך הי' אחר קטרת וגם לפעמים לא היה באים עידי קידש עד לאחר תמיד וקטרת של בין הערבים כדתנן רפ"ג וסד"א דביום ל' של אדר בכל השנים יקטירו קטרת מתרומה חדשה מספק שמא אכתי יבואו עידי ראי' היום והיום ר"ח ניסן שמצוותו לבוא מת"ח קמ"ל דווקא אם בא החדש בזמנו דהיינו שכבר באו עידי ראי' הוא דבא מת"ח. אבל כל כמה דלא באו עדיין בא מתרומה ישנה ול"ח לספיקא שמא יבואו והיינו דקתני ואם לאו מן הישנה ול"ח לשמא יבאו היום עוד והיינו דנקיט שמואל וההיא ברייתא דתני' כוותי' קרבנות צבור הבאים בא' בניסן מצוה להביא מן החדש ואיכא למידק למה נקט א' בניסן לחוד ביחוד הל"ל ק"צ הבאים מא' בניסן ואילך מצוה להביא מן החדש דהיינו כל השנה ואחד בניסן נמי בכלל א"ו מילתא אגב אורחא קמ"ל דדווקא הבאים בא' בניסן שכבר נודע שהוא א' בניסן שכבר נתקדש החודש הוא דמצוה להביא מן תרומה חדשה אבל מספיקא בא מן הישן וכדפי' ואע"ג דכבר שמעת לה הא מהא מתני' דפ"ד דשקלים מ"מ כיון שאין מאריך יותר משום רבותא נקיט לה שמואל אגב אורחי' לאשמעינן הא. ועוד דהא מחצי' דפ"ד דשקלים איכא לפרש כדפי' תמפ'. מ"מ יש לעיין מ"ט מביא ביום ל' קודם שבאו עדים מן הישנה לא מיבעי אי נימא דהא דא' תור' חדש והבא קרבן מת"ח דלא קפיד אלא שלא להביא מן הישנה אחר א' בניסן אבל מן החדשה קודם א' בניסן לית לן בה דה"ל להביא בל' של אדר בכל שנה מן החדשה. דממ"נ שפיר דמי דאפי' לא יקדשו היום אם מביא מן החדשה נמי ש"ד וכ"ש אם יקדשו. אלא אפי' אם תדחק לומר דקודם א' בניסן אינו ראוי להביא מן החדשה מ"מ כיון דיום ל' של אדר ספיקא הוא אם יקדשו מצותו מן החדש ואם לא יקדשו מצוותו מן הישן ניזל בתר רובא דכיון דרוב שנים אדר חסר כדא' רבי ניסן לא נתעבר מימיו א"כ רוב שנים הוא ר"ח ניסן ביום ל' לאדר ומצוותו מן החדש ומספיקא ניזל בתר רובא ויביא ביום ל' של אדר מת"ח. והא יום הכפורים דאיסור חמור של כרת הוא מונין מיום ל' של אלול עשרה ימים ומתענין בו וסמכינן ארובא דרוב אלול חסר כדאמ' מימו' עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר כ"ש באיסור עשה הקל דת"ח מניסן ואילך דה"ל למיזל בתר רובא. עוד דאפי' בשאר מועדות דעבדינן תרי יומי מספק היינו דחיישינן נמי למעוטי אבל מיחש למעוטי ולא לרובא הא ודאי א"א ואמאי בתרומה חדשה ביום ל' של אדר אזלינן בתר מיעוטי ומביא מתרומה הישנה ושבקינן לרובא דרוב פעמים אדר חסר. ושמא ה"ט דירושלמי דס"ל דאם לא קידשו החדש ביום ל' של אדר דתמיד בא ול"ח לספיקא שמא יקדשו עוד ומצוותו מן החדשה. מדחזינן דכתב רחמנא להא לימודא דחדש והביא קרבן מת"ח גבי מוסף ר"ח דכתיב זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה ולא רבי לה גבי תמיד דקוד' בהאי פרשה וקדים נמי בהקרבה כדתנן ברפ"י דזבחים (דף פט) והא תמידין נמי בכלל ק"צ הבאי' בא' בניסן דמצוותו להביא מן החדש א"ו ש"מ דמספיקא א"צ להביא ביום ל' לאדר מן החדשה והשתא נהי דאם אדר מלא ור"ח חל ביום ל"א לאדר תמיד של שחר קדי' למוסף ר"ח לבא מן החדשה דהא ודאי היום ר"ח כיון דלא קידשו אתמול את החדש דהא אין חדש יותר מל' יום וא"נ באדר חסר וקידשו ביום ל' קודם הקרבת התמיד דבהא קדים תמיד למוסף לבא מן החדש אבל אם אדר חסר ולא קידשו קודם הקרבת התמיד קמ"ל קרא דמוסף ר"ח קרב מן החדשה ראשון לתמיד דכיון דמקריבן למוסף ר"ח א"א אא"כ קידשו כבר את החדש אבל בשעת הקרבת התמיד דעדיין לא קידשו א"צ לבא מן החדש. וקמ"ל קרא דבהא ל"ת לספיקא שמא יבאו עוד היום ויקדשו החדש על פיהם נמצא שמצוות תמיד זה לבא מן החדשה. ויש להביא ראי' לדברי זה הירושלמי מן הגמ' שלנו ויתבאר בש"ה והא דקאמ' מהו דתימא ליחש שמא לא ימסרנו נרבור יפה יפה יתבאר בחידושי בפ"ק דיומא (דף ל"ה) בס"ד:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף