טורי אבן/מגילה/ל/ב

טורי אבן מגילה ל ב

דף ל' ע"ב

לסדר פ' הוא חוזר. ואע"ג שאין בד' פרשיות הללו כדי קריאת ז' קרואים ובפ' שקלים וזכור אין בהן אלא כדי קריאת אדם א' בלבד מ"מ מדלגין וקורין וחוזר וקורין אותו פ' עד שישתלמו לז' קרואים. וק"ל הא ל"ש דילוגי אלא במקום דל"א והכא אפשר שיקראו שית בענינא דיומא וחד מפרשיות אלו ועק"ל מ"ש מר"ח שחל בשב' שקורין שית בעניינ' דיומא וחד בדר"ח וה"נ נעשה כן. וכ"ת דלר"א אה"נ דבר"ח שחל בשבת נמי קרו כולן בדר"ח כדאמר גבי ד"פ. ליתא דהא לעיל פריך לרב דאמר פ"ש הוא פ' צו מאי שנא האי ר"ח משאר ר"ח שחל בשבת ומשני שני דאלו ר"ח קורין ששה בע"ד וחד בדר"ח ואלו האידנא כולן בדר"ח ופריך ה"נ למ"ד לסדר פ' הוא חוזר אלא למ"ד וכו' והשתא א"א דלר"א דאמ' לסדר פ' הוא חוזר א"ק בע"ד ואין קורין אלא בד' פ' הללו לחוד ס"ל ה"נ בר"ח שחל בשבת דקורין כולן בדר"ח אכתי תקש' לרב מאי שנא האי ר"ח משא' ר"ח שחל בשבת אלא ודאי בר"ח שחל בשבת אפילו ר"א מודה דקורין ששה בע"ד וחד בדר"ח מ"ש ד"פ מדר"ח:

ובתעניות ל"ל הפסקה. פי' רש"י לר"א פריך דא' היכא דאפשר לא מפסקינ' תענית כיון דאיכא קריאה במנחה למה יפסיקו שחרית. וק"ל א"כ איך קא' מסייע לר"ה דא מצפרא כנופיא כיון דלר"א דא' לסדר הפטרות הוא חוזר אין כאן סיוע דהא א"ל בין בצפרא בין במנחה קורין בס"ת וליכא כנופיא בצפרא ואפ"ה מפסיקין וקורין בצפרא ובמנחה בשל תעניות וכי מאי אולמא דר"י מדר"א דמייתי סייעתא לדר"ה משום דאל"כ תקשה לר"י כיון דאדר"א לק"מ ואין כאן סייעתא כלל לדר"ה אבל איני יודע למה דחק רש"י לפרש דלא פריך אלא אדר"י לחוד הא י"ל דאליבא דכ"ע פריך לה ליקרי בצפרא מע"ד ובמנח' בתענית דע"כ ל"ק ר"א לסדר פ' הוא חוזר וא"ק בע"ד כלל היינו לבטל קריאה אחת מע"ד דהיינו של שחרית דשבת ומי לא מודה ר"א דמנחה דשבת שחל בו ר"ח אדר או השאר מד"פ שקורין בע"ד ולא מפ' הללו. וה"נ אי ס"ד דאיכא ב"ק בתענית למה מפסיקין לגמרי ליקרו בצפרא וכו' מ"מ ק"ל דבפ"ק דתעני' (דף יב) נ"ל מקרא דקדשו צום קראו עצרה אספו זקנים דתענית אסור בעשיי' מלאכה כעצרת. ומ"מ אין אסור מאורתא כעצרת דדומיא דאסיפת זקנים דביום ופריך ואימא מטהירא וקא' מסייע לר"ה דא מצפרא כנופיא והשתא למאי דפרי' דמשנתינו מסייע לר"ה אליבא דכ"ע וא"כ ל"ל לאתויי לי' סייעתא מדר"י ב"א דה"ל כיהודא ועוד לקרא ולפירש"י ניחא כיון דליכא סייעתא לר"ה ממתני' אלא אדר"י אבל אדר"א לא מש"ה מ"ל הגמ' נמי מדר"י ב"א לומר דאיהו נמי כר"ה ס"ל וי"ל דהתם נמי מברייתא מ"ל דתניא התם כשאמ' אסור במלאכה ל"א אלא ביום אבל בלילה מותר ומדאינו אסור בלילה בע"כ ה"ט דומיא דאסיפת זקני' ומדלא מחלק אלא בין יום ללילה ש"מ דביום אסור מצפרא שהוא זמן אסיפת זקנים ומהשתא בע"כ מס"ל האי ברייתא לר"ה דא' מצפרא כנופיא וריב"א לפ' טעמא דברייתא קא אתא:

מסייע לי' לר"ה דא' מצפר' כנופיא. ק"ל מ"מ מעמדו' מא"ל דהא בפ"ד דתענית (דף כ"ח) תני' בשחרית ובמוסף נכנסים וקורין כדרך שקורין כל השנה פי' שקורין במעמדות במ"ב ובמנחה יחיד קורא אותן ע"פ והשתא אמאי תנן במעמדות מפסיקין ל"ל הפסקה ליקרו בצפרא מע"ד ובמוסף במעמדות דהא בתענית של מעמדות ל"ש כנופיא כלל דבתענית של גשמי' הוא דהוי כנופיא לבדוק במעשה העם אולי בידם איזה עון שגורם לעצירות גשמי'. אבל תעניות של מעמדות אינו אלא כדי שיקובל קרבן אחיהם ברצון כדאמ' התם. מיהו הא ל"ק אלא לפי' הרמב"ם שמפ' דבכל יום דמעמדות היו מתפללין תפילה יתירה וזה קרוי מוסף אבל לפי' שאר מפ' שלא היו מתפללין אלא כשאר העם והאי במוסף דקא' היינו בדחל ר"ח בא' מימי מעמדות לק"מ דא"ל דאה"נ דביום שיש בו מוסף עבדי הכי כדפי' ומתני' דתנא מפסיקין בשא' כל הימים דליכא מוסף מיירי ושם בחידושי' אפרש עוד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף