שבות יעקב/ב/קסח
|
< הקודם · הבא > |
ראובן ושמעון שהיו יחד בחדר אחד בשבת ולאחד היה לו תיבה מסוגרת והיה צריך ליטול איזה דבר מתוך התיבה וקראו לו לילך לרחוב משום איזה דבר והיה רץ במהרה לרחוב ושכח ליטול המפתח מתוך תיבתו וכאשר ניכר בעצמו שהמפתח תוך תיבתו רץ לחדרו ותיכף ראה תוך תיבתו והרגיש בו שניטל ממעותיו דבר מה אך מחמת שהיה יום השבת לא היה יכול לראות מה חסר לו ובמוצאי שבת ראה מה חסר לו סך עצום קרוב למאה הגרים ולא דבר כלום ועשה עצמו כלא יודע זמן מה עד שתפס משל ראובן כמו אותו סך ועכשיו רוצה לישבע שמעון לתפוס מה שבידו לומר שהוא יודע כיון שלא היה בחדר זו כשהלך לרחוב רק ראובן לבדו אי יוכל לישבע או לא כיון שהוא רק מצד האומדנא:
הנה מבואר בטח"מ סימן ת"ח דאפילו בדיני ממונות לא אזלינן בתר אומדנא דלא קי"ל כרב אחא בגמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו לומר בודאי שזה הרגו כי קי"ל כמסקנת הש"ס דסנהדרין דף ל"ד דאף בדיני ממונת לא אמדינן וכבר הארכתי בזה בתשובתי שבות יעקב ח"ר סימן קי"ג יע"ש ואפילו להשביע את חבירו בטענת שמא היכא דאיכא אומדנא ורגלים לדבר איכא מחלוקת ישנה בין גדולי הפוסקים אי יכולין להשביע על כך כמבואר בטח"מ סי' ע"ה ובש"ע שם י"ז אך שרמ"א הכריע שם שמשביעין היכא דיש רגלים לדבר היינו לישבע ולפטור בשבועת היסת אבל לישבע לתפוס מה שבידו אם אין הדבר ידוע בבירור שאין יכול לישבע להחזיק מה שבידו כיון שאינו ידוע בביאור בראייה ממש רק מצד האומד איך ימסור לו שבועה על זה ברם ראיתי בסמ"ע שם בסימן ע"ה ס"ק מ"ט שכתב וז"ל ומ"מ נראה אם תפס בעל התיבה משל שמעון בלא עדים תפיסתו תפיסה וראיה לזה מפ' אלו מציאות וכתבו הטור בסימן רס"ב סעיף וי"ו ראה חפץ שנפל משנים דאמרינן ודאי לא נתייאש דמי שאבדו ודאי לא נתייאש דאמר לא היה כאן אחר אלא זה ודאי נטלו והיום או למחר אתפוס משלו וכתב שם הרא"ש דכי יתפוס משלו אפילו בשבועת היסת אינו יכול להוציא עכ"ל ובוודאי כוונת הסמ"ע שיתפוס משלו ויחזיק בידו דהיינו שישבע ויחזיק מה שבידו דבלא שבועה ודאי אין יכול להחזיק מה שבידו בלי ראיה והוא פשוט וכן מבואר בתשובת פליטת בית יהודה סימן כ"ח דכל כה"ג התובע נאמן בשבועתו לתפוס מה שבידו יע"ש. איברא ראיתי שהש"כ שם ס"ק ס"ד מתמיה על הסמ"ע בזה וכת' וז"ל ותימ' והיאך יועיל תפיסתו להוצי' מספק ומדחיק לפ' בשביל כן דברי הרא"ש ע' אלו מציאו' ע"ש דבריו באריכו' דברי הסמ"ע שרירן וקיימן ואין כאן אפי' קצת תימא ולפי דברי הש"כ שהבין דהסמ"ע מיירו בטוענו ספק בודאי לא יתפוס משל חבירו שהרי צריך לשבע ע"ז וכמ"ש והא הסמ"ע עצמו כתב שם מקודם לזה ס"ק מ"ח דאין ראובן יכול להפך השבועה על שמעון דישבע ויודע שהוא לקח כך וכך מתיבתו וישלם לו כיון דלא ראהו שמעון בעיניו אלא שיש רגלים לדבר עכ"ל ואיך יסתור דברי עצמו תוך כדי דבור אלא פשוט הוא דחילוק ודענא בין אם התובע טוען טענת שמא ע"י רגלים לדבר דאז ודאי שכנגדו נשבע ונפטר ואין התובע יכול לישבע ולהחזיק דדומה לדין אבא אמר לי וכמ"ש המרדכי והובא בש"כ שם מש"אכ בטוען התובע ברי לי על פי האומדנו' ורוצה לישבע על זה אז יכול לתפוס במה שהחזיק בידו וזה הוא דעת הרא"ש פ' אלו מציאו' שכ' אם בריא לו וחילוק זה מבואר ג"כ בתוס' פ' אלו מציאות דף כ"ו ע"ב ד"ה שנפל משנים בין טוען טענת שמא או ברי יע"ש ואל תתמה על זה אמר אף דלב התובע שלם בדבר ורוצה לשבע מ"מ איך מוסרין לו הב"ד השבועה כיון דלא ראוהו בעיניו ממש אי משום הא לא תברא דהרי מצינו כה"ג בסנהדרין פ' אחד דיני ממונש גבי שמעון בן שטח שאמר אראה בנחמה וכו' או אני או אתה וכו' ע"ש וכן משמעות הש"ס בשבועת דף ל"ד ולפי מה שעלה על דעת דר' יוסי הגלילי אית ליה דרב אחא גמל האוחר בין הגמלים מוקי האי פסוק דאו ראו או ידע בידיעה בלא ראיה ואפ"ה משביען על זה העדות בשבועה העדות וכה"ג מצינו דבאומדנא גדול משביעין וכמ"ש תוספ' שם ד"ה דאי אית ליה דרב אחא וכדמצינו בש"ש פ' כל הנשבעין גבי הנגזל והנחבל נשבעין ונוטלין על אומדנא גדולה לכן נ"ל דגם בנדון שלפנינו אם ברור יוכל לתפוס ולקיים מה שבידו ע"י שבועה אך שצריכין לאיים עליו שלא ישבע אם לא שברור לו בודאו בלי פקפוק ספק כלל כנ"ל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |