שבות יעקב/ב/קכד
|
< הקודם · הבא > |
אלמנה אחת שסילקוה היורשים ונתנו לה כתובתה ששוב אין לה מזונות מנכסי יתומים ומ"מ כפי הפסק דין שיצא ביניהם נתנו לה דירה בבית בעלה כל ימי מיגר ארמלותא ושוב זינתה בבית בעלה אי מחויבים מ"מ היורשים לתת לה דירה בבית בעלה או לא:
על גוף הנידון לכאורה א"צ לפנים והוא סוגיא ערוכה פרק נערה שנתפתתא ובטא"ה סימן נ"ד דזינתה אפ"ה יש לה מזונות משום דיצרה תקפה ומזונות ודירה שווים כמבואר בש"ס ופוסקים וכאשר אבאר בסמוך אך מעיקרא דדינא פרכא דמאיזה טעם חייבו היורשים בפסק דין לתת לה דירה כל ימי מיגר ארמלותא כיון שכיבר סילקו אותה היורשים ונתן לה כתובתה כמו שפוטרין אותם מליתן לה מזונות וכן הן פטורי' מליתן לה דירה שהרי משנה שלימה שנינו בכתובות דף נ"ב ע"ב לא כתב לה את תהא יתבה בביתי ומתזנא כל ימי מיגר אלמונתיך חייב שהוא תנאי ב"ד כך היה וכו' אנשי יהודא היה כותבין עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתך לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה מכל וכל הן מהמזונות הן מהדירה וכן מבואר להדיא בפי' המתני' להרמב"ם והרע"ב דלאנשי יהודא כשנותנין לה היורשים כתובתה אף מהדירה צריכה לצאת וכ"כ הרמב"ם פי"ח מה' אישות דין ב' וז"ל כשם שניזונית אחר מותו מנכסיו כך נותנין לה כסות וכלי תשמיש ומדור וכ"כ הטור בא"ה ריש סימן צ"ד והיא מוסכם מכל הפוסקים דדירה ומזונות שווים הם ובדבור א' נאמרו בתנאי ב"ד רק לענין זה אינם תלוין זה בזה שאם אין כאן לתת אחד מהם מחויב ליתן השני כמבואר שם בטור ובש"ע ולפי מה שפסק רמ"א בהג"ה בש"ע סימן צ"ג סעיף ג' וז"ל ויכולין ב"ד לתקן במקומותם שהיתומים יסלקו אותם כשירצו להיות פטורין ממזונות וכן נתפשט המנהג במדינות אלו א"כ שוב פטורין מכל תנאי ב"ד גם מדירה כי מזונות ודירה בחדא מחתא מחתינהו וכן מבואר בבית שמואל סי' צ"ד אף שכתב כן רק לענין תובעת כתובתה היינו לפי שכתב כן בדברי הב"י בש"ע דפסק שם כאנשי גליל בסי' צ"ג משא"כ לפי תקון ומנהג שלנו שהוא כאנשי יהודא וכן משמע ומבואר בתשובת מהר"מ גלאנטי סימן קכ"א וכן עשינו הלכה למעשה כמה פעמים בק"ק פראג במושב ב"ד כשסלקנו האלמנה סלקנו אותה מכל וכל הדין פשוט כביעתה בכותחא וא"כ עלה ברעיוני שהפסק דין שפסקו לחייבו היורשים לתת לאלמנה דירה אחר סילוק כתובתה היה מצד צוואת בעלה שציווה כן לפני מותו וא"כ היה נ"ל לומר דכל כה"ג כיון שהיא רק דרך מתנה אזלינן בתר אומדנא (כדאיתא בב"ק דף ק"י ע"ב ע"ש) דעת הנותן דאדעתא שזינתה להכניס רשעה לתוך ביתו אדעתא דהכי לא ציוה לגרוע כח יתומיו וליתן לה דירה וראוי לקיים בה וכי מצא בה ערות דבר ויצאה מתוך ביתו ואין לדמות דבר זה להיכא דיש לה דירה מתקנת חכמים דאמרינן לא פלוג חכמים בתקנתן משא"כ היכא דנתן לה בעלה דרך מתנה בעלמ' וזו הוא תקנתה שלא תקלקלה שוב דכשלא יהיה לה דירה אזי תקח לבעל ובעל' משמרה שוב שמעתי שעיק' מטרין של פסק זו הוא ממנהג דייני ק"ק פרנוקפורט שנהגו לפסו' כן וכב' חקרתי אצלם דמהיכי יצא להם לפסוק כן ליתן ריוח בין הדביקים לחלק בין מזונות לדירה והוא נגד הדין לגרוע כח היתומי' ולא מצאו מענה לדבריהם כי אם שקבלו מדייני קשישאי אשר בארץ החיים שמחוייבים היורשים ליתן לה דירה וכלי בית אף לאחר שסילקו אותה ופטורין ממזונות אף שהוא מילתא דתמיהא להוציא מהיורשים מ"מ אם קבלו בידם מדייני מומחה ז"ל ח"ו לסתור קבלתם שקבלו מזקני הדור והבו דלא לוסיף עלה היכא דזינתה כיון שע"פ הדין שוב אין לה דירה לפי מנהגינו כאנשי יהודה ומכ"ש ואצ"ל במקומות שלא נתפשט מנהג ק"ק פ"פ כל שסלקו האלמנה שוב אין לה דירה כלל כמו מזונות והוא ברור נ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |