שו"ת דברי חיים/א/אורח חיים/יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א אורח חיים יט

סימן יט

שאלה אחד לקח י"ש מפריץ כל מה שיעשה בהמאשין ושיהי' לו שלשים גראד ונתן הכסף דמי הי"ש כפי הפסיקה להפריץ. וגם הקנה לו הפריץ רשות בחצרו על הי"ש כשירצה הקונה להעמידו בהחצר. והנה לאחר שנגמר הי"ש שלח הקונה שליחו לקבלו וראה השליח שנחסר הרבה מהגראדין. וגם ראה השליח שרוצה הקומיאסר של הפריץ להטעותו במדה. ולכן לאחר שנמדד אמר השליח שלא יקבלנו ורק שהסוחר עצמו עם הפריץ ישוו עצמם וסגרו השפאכליר בשני מפתחות השליח באחד והקומיסאר במפתח השני ונשתהא הדבר עד שבא חה"פ ולא נמכר החמץ הנ"ל ע"י שכחה:

תשובה הנה בכאן לא קנה הישראל הי"ש מחמת שהי' דבר שלא בא לעולם אך לפי מה דמבואר ברמ"א בח"מ סי' ר"ט ס"ד וז"ל וה"ה בשאר דברים שלב"ל ואפילו לא תפס אלא כתב לו שטר ומסר לי' השטר כמאן דתפיס דמיא עכ"ל אלמא דבשטר קנה בדשלב"ל. אולם נ"ל לומר דבנכרי בודאי לא קנה דשלב"ל אפי' בשטר דהנה כבר הקשו כל האחרונים על רמ"א ז"ל בדין זה שהוא נובע מת"ה ות"ה פוסק כן משום דברי הגהת מיימוני והוא מבעל העיטור שמפרש כן דברי הש"ס בכתובות דף צ"א ע"ב וז"ל הש"ס ההוא גברא דזבנה לכתובתה דאימי' בטובת הנאה ואמר לי' [אי] אתיא אם ומערער' לא מפצינא לך שכיבא אמי' ולא איערערא ואתא איהו וקא מערער סבר רמי ב"ח למימר איהו במקום אימי' קאי א"ל רבא נהי דאחריות דידה לא קביל עלי' אחריות דידי' מי לא קביל עכל"ה. ופירש בה"ע דהבן מכר כתובת אמו קודם שמתה והי' הכתובה מאיש אחר שלא מאביו וכפי' רש"י ז"ל בלישנא קמא ואפ"ה פסק רבא דהמכר קיים אלמא משום דתפס שטרא והוי כתפס הפרי לאחר שב"ל דקיי"ל דמהני ושטרא כמאן דתפס דמי זה תורף דברי בה"ע וממנו נלמד להת"ה ורמ"א ז"ל דה"ה בפירות דקל נמי מהני שטר והקשו כל האחרונים חדא דבהדי' מבואר בתוס' יבמות (צ"ג) דלא מהני שטר בדשלב"ל וכן משמע פשטא דסוגי' ביבמות וגם כי י"ל דהתם בכתובות דהלוקח תפס גם הכתובה גופא ומש"ה מהני לבה"ע שיהי' המכר קיים אבל אם לא תפס מידי רק שי"ל שטר על דשלב"ל לא מהני מידי והנלע"ד דדברי הת"ה ורמ"א ז"ל שפיר דהנה מלבד כ"ז קשה הלא שטר זה שנכתב על דשלב"ל ואינו ברשותו הוי כחספא בעלמא כמבואר בב"מ במאי קני בשטרא האי שטרא חספא בעלמא וא"כ האיך יעלה על הדעת לומר דשטרא כהאי הוי כתפס הא אינו שטר כלל ופסולו מוכח מתוכו שנכתב קודם שבא לרשותו ע"כ צ"ל דבאמת בשטר מקנה כמו בשדה זו לכשאקחנה תהא קנוי' לך דהוי חספא בעלמא ולא קנה בו דהוי דשלב"ל ולא הוי כתפס דכמאן דליתנהו דמי ומש"ה ביבמות לדידן לא קני בשטר כשאמר לכשאקחנה תהא קנוי' לך אבל בשטר מכירה דשטר כתובה דאינו שטר מקנה הגם שמבואר בח"מ ס"ו דגם שטר מכירה דשטרות צריך להיות שטר מקנה והש"ך ז"ל מביא זה בכמה מקומות שם אולם באמת אינו כשאר שטרי קנין דהא לא קני בהאי שטרא לחוד זולת מסירת השט"ח ללוקח ומסירת השט"ח הוי כמו משיכה במטלטלין ורק דאין תפיסתו מוכיח על שעבודו ולא שייך בו משיכה ומסירה לגבי השעבוד וכמ"ש הרמב"ן ז"ל מש"ה תקנו חז"ל לכתוב שטר ולומר דהקנו לו שעבודו במכירת השט"ח ולזה מסופק בתשו' מהראב"ח אם סגי בכתוב בו וא"ל קני לך איהו וכל שעבודי' דהוא ראי' על הכתובה וגם מש"ה מהני בקטן מכירה בשט"ח הגם דקטן לאו בר שטר הוא אפי' הגיע לפעוטות וכבר העיר ע"ז בקצות והנ"י כתב דבקטן איירי בכת"י ובזה לא הועיל מידי לתרץ הא קטן לאו בר אקני' בשטר הוא אפי' בכת"י א"ו דהאי שטר מכר דמכירת שטרו' הוא נצרף למסירת השטר ולגלות דהקנה איהו וכל שעבודי' הן אמת דבעי דלימסרינהו לידי' וכדברי הי"א בסי' ס"ו וכעין כל שטרי מקנה אך מ"מ אין קנין בעצמות השטר רק עם המסירה ומש"ה בעינן שימסור קודם השט"ח הנמכר ואח"כ ימסור לו שטר מכר דכתיב בי' קני לך איהו וכ"ש היינו לגלות על מסירת השט"ח שהוא נמכר עם השעבוד וא"כ לפ"ז כיון שאינו בעצם שטר מקנה ממש רק חיבור להמסירה אם לאחר שבא לרשות הבן הכתובה בירושה והקונה תופס בה גם השטר שכתוב בו קני לך איהו וכ"ש לא נתבטל ואדרבה נתוסף להתחבר ולהעיד שתפיסת לוקח בהשטר הוא לשעבודו ובשלמא בשטר קנין בעצם אם נתבטל קודם שב"ל הוא כחספא בעלמא אבל שטר מכר על שט"ח דהוא לראי' על המסירה כיון שהמסירה היינו התפיסה מהני בדשלב"ל כן השטר נמי נתחבר עמו ושפיר כתב בה"ע דשטר הוי כתפוס ומזה דן הרמ"א ות"ה לפירות דקל. דהנה באמת לכאורה קשה על דברי רמ"א ז"ל דכתב דמהני שטר למטלטלין הא מטלטלי לאו בני שטרא ננהו וכמ"ש התוס' בכתובות ואם לומר דעכ"פ שטר ראי' הוא דהמטלטלין המה שלו קשה הא ראי' איפכא שהקנהו לו קודם שבא לעולם וא"כ במאי קנהו אך באמת לפי מאי דכתבו התוס' שם (כתובות ק"ב ע"א ד"ה אליבא) וז"ל ואין לתמוה היכי משתעבד בשטר זה הא אין מטלטלין נקנין בשטרי די"ל דהואיל וטרח למכתב שטרא גמר ומשעבד נפשי' שהרי אפילו באמירה בעלמא יש דברים שנקנים כדקאמר בסמוך ועוד דשמעי' לי' לר' יוחנן בהזהב הנותן מתנה מועטת לחבירו קנה אעפ"י שלא הגיע לידו דגמר ומקנה ה"נ מתוך שטרח ליתנה בשטר בכה"ג גמר ומקנה ומסיק כתנאי ערב היוצא אחר חיתום שטרות וחתם עצמו היטב אני פב"פ ערב ומעכשיו הוא משתעבד ועכשיו אתי' שפיר ההוא דגיטין עכ"ל. ופי' דבריהם הוא כך בשלמא במטלטלי דעלמא דיכול להקנותן במשיכה לא קנה בשטר אבל בדבר שחייב עצמו שאין מה להמשיך לו מקנה לו שעבודו במה שטרח לכתוב שטר אלמא דגמר ומקני לי' וא"כ כן נמי בדשלב"ל דאין במה להקנותן מדטרח וכתב שטר גמר להקנות לו וזה מהני כמו בתפס אבל באמת אין קונה בהשטר כלום דמילתא פסוקה היא הקרקע נקנה בשטר והמטלטלין במשיכה ורק מדטרח למכתב לי' שטרא גמר להקנות לו וא"כ שפיר כתב הרמ"א ז"ל ואם כתב לו שטר דהוי כתפס דהשטר מעיד שגמר להקנותן לו מדטרח למכתב לי' שטרא ונהי דקודם שבא לעולם לא קנה בטרחתו דשום קנין לא יועיל בדבר שלב"ל עכ"פ לאחר שבאו לעולם מחמת השטר ראי' משגמר להקנותן הוי כתפס דכ"ז שלא חזר מהמכר נקנה בהטרחא דכתב לי' השטר וגמר להקנותן לו והשטר לא בטל כלל מראי' דבו ומש"ה מהני שטר אבל בכתב שטר מקנה על שדה כמו ביבמות בודאי הוי חספא בעלמא דבטל קנין דבמאי קנה וא"ל מדטרח למכתב שטרא הא על כל קרקע כותבין שטר וכל עצמותו של שטר הוי רק למקני בי' וכמ"ש התוס' ז"ל שם ומש"ה בטל וכחספא בעלמא ולא שייך לומר דתפיס שטרא דאדרבה לא תפיס מידי דהשטר הוא חספא וא"כ לפ"ז שפיר י"ל דכ"ז בישראל שקנה מחבירו אבל בלוקח מעכו"ם דכל קנינו בכסף או במשיכה לרוב הפוסקים אבל קנין אחר לית לי' לא שייך לומר מדטרח למכתב שטרא גמר ומקני א"כ לא קנהו זה הישראל דהא שטר אינו כלל במטלטלין וא"כ לא נשאר רק קנין הכסף ולרוב הפוסקי' לא מהני כסף בעכו"ם ואפי' למ"ד דקני בכסף לחוד מ"מ בדשלב"ל בודאי לא קנה בכסף דהנה בשעת שבא לעולם הכסף אינו בעין ובמה יקנה ול"ד לאומר קני לאחר ל' דקנה כמו בקדושין דאמרי' בש"ם קדושין (נ"ט ע"א) וז"ל לא בא אחר וקדשה בתוך שלשים מהו רב ושמואל דאמרי תרווייהו מקודשת ואעפ"י שנתאכלו המעות מ"ט הני זוזי לא למלוה דמו ולא לפקדון דמו. לפקדון לא דמו פקדון ברשותא דמרא קא מתאכלי והני ברשותא דידה קא מתאכלי למלוה נמי לא דמי מלוה להוצאה ניתנה הני בתורת קידושין יהבינהו ניהלי' עכל"ה דהנה לא מבעי' לפירוש הריטב"א שכ' שם וז"ל מקודשת ואעפ"י שנתאכלו המעות פי' וכיון דברשותה אכלתינהו ויהיב לה רשותא לאפקעינהו לא נעשו מלוה ומתקדשת באותה הנאה ודוקא במקדש בכסף אבל מקדש בשטרא לאחר למ"ד יום אינה מקודשת לאחר למ"ד יום אא"כ שטר הקידושין קיים ברשותה לאחר ל' יום וכדאמרי' בכתובות האומר לאשה הרי זה גיטיך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום והלכה והנחתו בצידי ר"ה אינה מגורשת וכן לענין משיכה וחזקה כל שלא קנה לשעתן אינו קונה אח"כ אא"כ אמר לו קנה מעכשיו עכ"ל. אלמא דעיקר הטעם הוא שמקדשה עצמה מעתה בהמעות שנותן לה בעין ורק שהקדושין יתחילו אז אבל היא מקנה עצמה בעד דבר שהוא בעין וא"כ לפ"ז בדשלב"ל שעתה אינו בר קנין (ואפי' לרב בבכורות בפדה קודם למ"ד ונתאכלו המעות דבנו פדוי. בדשלב"ל שאין מקום לחלות הקנין גם לרב הוי כמלוה) ירק שהקנין מתחיל לאחר שבא לעולם התחיל חלות מקום לקנין בודאי אז אין המעות בעין ובמה יקנה וז"ב. ולפע"ד זה טעם הש"ע ביו"ד סי' קל"ב ס"ד שכ' שם וז"ל מי ששכר פועלי' עכו"ם ופסק להם מזונות אסור להשקותם יין נסך ואם אמר להם צאו ושתו מחנוני פ' ואני פורע אם לא הקדים לו דינר מותר אעפ"י שייחד לו דינר והוא בעין ביד בעל הבית אבל אם הקדים לו דינר אסור ודוקא כשאמר לו יהא דינר זה בידך עד שתשקה לפועלים ואני אחשוב עמך באחרונה אבל אם נתנו לו להוציאם עכשיו אם יצטרך לו מותר עכ"ל והוא מהרשב"א] והקשו עליו האחרונים והמחנה אפרים הקשה עליו מהש"ס קדושין הנ"ל דהני זוזי לא לפקדון ולא למלוה דמו ולפע"ד דיפה כתב הרשב"א ז"ל דהנה לא יחד לו דבר שיקנה לו רק אמר תן לפועלים והקנין על הדבר שנותן לפועלים חל בשעת נתינתו לפועל ואז אין המעות בעין ול"ד כלל להמקדש לאחר למ"ד דשם בתחילה קדשה עצמה בעד דבר בעין שנותן לה ורק התחלת הקדושין יהי' לאחר למ"ד אבל היא מקדשה א"ע אז בעת קבלת הכסף בעד דבר בעינא והקדושין יתחילו לאחר למ"ד ממילא דזמן ממילא הוא וכדברי המל"מ ז"ל בהל' (אישות) [גירושין פ"ו] אבל הכא שבעת נתינת הדינר לחנווני לא הי' מקום חלות קנין על דבר מה ורק שבעת נתינה להפועל חל המכירה ואז אין הדינר בעין וז"ב. אולם אפי' לפי סברת הרשב"א ז"ל בהך דקידש לאחר ל' וז"ל הרשב"א בחי' ר"פ האומר ואעפ"י שנתאכלו המעות וטעמא דמלתא כיון דלשם קדושין נתנו בתחלתן אעפ"י שבשעה שראוין לחול אינן בעולם מ"מ כיון שאם לא נגמר הקנין יש עלי' להחזירה רואין אנו אותם כאלו הם בעין ובאותה הנאה היא מתקדשת וכענין שהיא מתקדשת בהנאת מחילת מלוה משא"כ במלוה דעלמא הואיל בשעת מתן מעות לא נתנו לקדושין אלא להלואה עכ"ל. ועיין באבני מלואים. מ"מ נראה דבדבר שלב"ל לא שייך זה כלל דהנה צריך להבין דברי הרשב"א ז"ל מה שכ' דאם רצתה לחזור מקדושין היתה צריכה להחזיר הכסף הוי כאלו הוא בעין ולכאורה קשה מאד יהי' איך שיהי' לע"ע המעות אינם בעין ובמה מקדשה נפשה נהי דהיתה צריכה שיהי' בעין לע"ע מ"מ אין המעות בעין אך באמת הפי' כך כיון שהי' צריכה להיות המעות בעין אם חזרה והיא הוציאה המעות הי' מחמת שרצתה בהקדושין וא"כ קדשה נפשה בעד המעות בעין שהוציאה וזה מדוקדק בדברי רש"י ז"ל בקדושין (נ"ט א') וז"ל בד"ה להוצאה ניתנה מקמי דניתחלי קדושין וכי אמר לה התקדשי לי בה לאו דידי' הוא ולא מידי יהיב לה אבל אלו לא ניתנו לה להוציאן אלא ע"מ שתתקדש בהן ולהכי כי אכלה דידה אכלה ולכי מטא זמנה מקדש עכ"ל. אבל בדשלב"ל דאין על מה לחול הקנין רק בשעת ביאתן לעולם ואז כבר הכסף אינו בעין ואינו קונה וא"כ כיון דאין כאן קנין כסף ולא משיכה ורק שטר לחוד ושטר לחוד אינו קונה במטלטלי דלאו בני שטרי נינהו ורק בישראל קונה משום דגמר ומקני כדלעיל ובעכו"ם לא שייך זה ולא מקנה בזה וא"כ אין כאן קנין כלל. גם בלא"ה לא שייך לומר בעכו"ם דקונה בדשלב"ל בשטר דהוי כתפס דהא קיי"ל דלא כרש"י דמחילה בטעות לא הוי מחילה. וטעם התפיסה בדשלב"ל כתבו התוס' ב"מ (ס"ז ע"א) ד"ה התם זביני וז"ל אבל התם גבי פירות דקל זביני ולא מחילה בטעות היא דנהי דיכול לחזור מ"מ אין לו לחזור כי היכי דלוקי בהימנותי' ולכך אית לן למימר דאפי' הי' יודע שיכול לחזור לא הי' חוזר עכ"ל. וא"כ י"ל בשטר נמי כיון דלא חזר מסתמא עמד בדבורו ורצה לקיים דבורו ולא שטעה אבל בעכו"ם דלא שייך זה שפיר אמרינן מה שלא חזר מחמת שלא ידע שיכול לחזור וא"כ לא מהני כלל אפי' התפיסה ומכ"ש שטר. ואין לומר דקנה מכח דינא דמלכותא חדא דכיון שלא הי' הגראדין כפי המדובר הוי ביטול מקח ונהי דבדיני ישראל י"ל ביפות ונמצאו רעות דהמקח עכ"פ קיים וכמו שטעה במדה אבל בדד"מ בודאי לא קנה בכה"ג. וגם זאת ידוע לכל יודע דרכי דד"מ האידנא שאין להחליט דבר מאומדנא רק עפ"י ערכי בקי כי כמה פעמים נדחו שטרי כי האי שלא נכתבו כראוי ואם לחקור הדבר מבקיאים האיך דד"מ גם ע"ז לא יבא לידי תוכן הדבר כידוע למביני דרכי דד"מ ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ובלא"ה החליטו רוב האחרונים דלהחמיר לא אזלינן בתר דד"מ וא"כ אינו קנין כלל וגרע מרושם שעושים התגרים על גוף הדבר הנקנה ולכן לא קנהו הישראל כלל וגם על אחריותו לא הוי כיון שלא קיבל המשולח את הי"ש על אחריותו כיון שלא הי' כפי המדובר. ואין לומר אחריות אלם עליו שהפריץ לא ישלם לו החוב אם יפסד הי"ש זה ליתא דגם אחריות אלם צריך עכ"פ להיות ע"י משיכה או צד קנין אבל באחריות וכפיית אלם לחוד בודאי אינו מחויב בביעור וכמבואר זה גם בשערי תשובה להגאון מהר"ז ז"ל ובכאן לא הי' שום קנין ואם נימא אולי עשה השליח איזה הגבהה מ"מ הא לא נעשה שליחות הקונה דהא לא שלחו שיקבל אקוויט פחות מהגראדין ובטעות במדה ואם הסכים למעשיו [הוא רק] במה שסגרו במפתח אבל לא הסכים לזה שעשה איזה קנין שלא הי' צריך וא"כ לא עשה הקונה כלל שום קנין על חיוב האחריות ומה שמונח בהמקום שנתן הפריץ רשות להקונה מ"מ לא נבטל שם הפריץ מהמקום דהא כיון שלא רצה לקבל הי"ש כיון שהי' פחות מהגראדין ולכן גם הפריץ סגרו במפתחו א"כ הי"ש ברשות הפריץ כמו ברשות הישראל ואדרבה כיון שגוף החצר הוא של הפריץ ורק נתן רשות להישראל באם יקנהו רשות להניחו שם אבל [לא[ טרם קנייתו ורק למשכון הוא בחצרו של הפריץ וגם כי זה לא ברור שאחריותו של הפריץ על הישראל כיון שאינו כפי הקונטראקט ולכן הי"ש מותר לגמרי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף