תשובות הגאונים (הרכבי)/תלט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
והא דתנן ואלו הן הנשרפין ששאלת לפרש לך גמרא דילה עד מה הוא לא חלקתה בו בין בתו לכלתו אף היא לא תחלוק בה בין בתה לכלתה. דיקינן מדקתני הבא על אשה ובתה ולא קתני הבא על אשה שנשא בתה מכלל דתרויהי דאיסורא. שאילו שנה הבא על אשה שנשא בתה או על אשה שנשא אמה הוה אמרינן חדא באיסורא וחדא בהתירא. וכיון דתנא הבא על אשה ובתה אלמא תרויהי איסורא ומאן נינהו חמותו ואם המ' וקתני דעליהן אמ' קרא אשה ואמה ואינין דכתיבא בהדיא ושארא מדרשא קאתיין מדקתני יש בכלל אשה ובתה הני דקתני. ועיקר דבר זה פלוג' דר' ישמע' ור' עקיב' דתניא באש ישרפו אותו ואת' אותו ואת וכול'. ואמרינן מאי ביניהו אביי אמ' משמעות דורשין איכא ביניהו דר' ישמע' סבר לא משמע קרא לשרוף שתים עמו אלא כך משמעו לשרוף עמו את שבא עליה באיסור אם חמותו היא ואם בת אשתו ואשתו מה יש עליה. לפיכך דורשין את הכתוב להוציא למשמעו ומצא ר' ישמעא' שבלשון יווני קוראין לאחת הן ואמ' לך הכי דראשיה דהאיי קרא אתו ואת אחת. וסבר ר' ישמע' דאם חמותו מדרשא אתיא ואינה כפשוטו שלמקרא. ור' עקיב' אמ' לך לא צריכנא למידרשיה לקרא הכין ויש לי פנים לפרשו כתקנו בלא מדרש. כי אפשר שבא על אשה ואמה ששתיהן אסורות לו והן חמו' ואם חמ' ועליהן אמר באש ישר' אות' ואת'. נמצאת אם חמותו כתוב כאן בפשוטו שלמקרא והוא הדין שאם בא על המ' בלבד שנשרפת עמו בלבד אלא שדיבר הכת' במקום ששתיהן נשרפות עמו. נמצא לדברי אביי שאין בין לדברי ר' ישמעאל לר' עקיב' אסור ולא מותר ולא חיוב ולא פטור אלא דבריהן שוין ואין ביניהן אלא שזה אומ' אם חמו' מדרשא [אתיא ומשמע שלמקרא צריך מדרש]. וזה אומ' אם חמ' הכא כתיבא ומשמע שלמקרא אין צריך מדרש וזה הוא משמ' דורש'. ורבא אמ' חמות לאחר מיתה איכא ביניהו לר' ישמעאל דאמ' אותו ואת אחת מהן אפילו אין בעולם אלא אחת מהן נשרפין. ולר' עקיב' דאמ' אותו ואת שתיהן אם ישנה לאשתו בעולם בשעה שבא על חמו' שנמצאו שתיהן עומדות נשרף הוא וחמ' ואם מתה אשתו איסורא איכא בחמ' אבל שריפה לית בה. והא שמעתא מפרש נמי בהאשה רבה ואמרינן הניחא לאביי דאמ' משמעות דורשין איכא ביניהו הא מתניתין ר' עקיב' היא סתמא דכיון דדיקינן מתניתין הבא על אשה ובתה דאלמא שתיהן אסורות ואינון חמותו ואם חמ' מכלל דהני כתיבן האויא מתניתין כר' עקיב'. אלא לרבא דאמ' חמות לאחר מיתה איכא ביניהו מאי טעמ' תנא הבא על אשה שנשא בתה. ומפרקינן אמ' לך רבא להכי איכוון תנא לאשה שנשא בתה. ואי ניחא לך תני הבא על אשה שנשא בתה. ודתנינן בה יש בכלל אשה ובתה חמותו ואם חמו' קשיא בין לאביי בין לרבא. דאביי האמ' אשה ובתה דתנא דתנאנין חמותו ואם חמו'. ורבא קאמ' חדא מיניהי חמותו. ואם כן למאי איצטריך למיהדר מיתנא. ופרקינן לאביי איידי דקא באעי למיתנא אם חמיו תנא נמי חמותו ואם חמ' לרבא איידי דקא באעי למיתנא אם חמותו תנא חמ'. ואמרינן מנלן דכולהי הני בשריפה מיכדי לא כתיבה שריפה אלא בחמותו דכתי' ואי"ש אש"ר יק"ח א' אש' וג'. וגבי אזהרה לא כתי' אלא בת אשתו ובת בתה ובת בנה דכתי' ערו"ת אש"ה ובת"ה ל"א תג'. ומשמע נמי בתו ובת בתו ובת בנו שאתה מוצא גבי אזהרה חמו' ואם חמ' ואם חמיו לא כתיבן וגבי עונש חמותו כתיבא ותו לא מנא לן דאית בהי בכולהי אזהרה ועונש. דתנו רבנן את אשה. ואת אמה אין לי אלא אשה ואמה בתה ובת בתה ובת בנה מנין נאמ' כאן זמה ונאמ' להלן זמה מה להלן באזהרה בתה ובת בתה ובת בנה אף כאן בעונש בתה ובת בתה ובת בנה. ומנין לעשות זכרים כנקבות ומיתי לה נמי מזמה זמה. ובאנו לפרש מאי לעשות זכרים כנקבות דקתני תנא או אמרת לעשות בת בנה כבת בתה הא בהדי הדדי כתיבן ואם תאמר לעשות אם חמיו כאם חמ' קתני עדאן אם חמ' לא אשמעינן תנא דבשריפה היא היכי מהדר על אם חמיו לשויה כאותה. אמ' אביי הכי קאמ' מנין לעשות שאר הבא ממנו כשאר הבא ממנה דאלמא בתו ובת בתו ובת בנו דיליה כשאר דאשתו בשריפה. והיכא דבתו היא בת אשתו פשיטא מה היא גזרה שוה כי קא מיבעיא בתו מאנוסתו. וכיון דקא מייתי לה תנא זמה זמה אקשינן ליה והא לא כתיבא בה זמה היכן נאמר בשאר שלו זמה דילפת לה משאר אשתו. אמ' רבא אמ' לי רב יצחק בר אבדימי גאמר אנוסה מנשואה בגזרה שוה כתיב גבי אנוסה ערותך הנה וכתי' גבי נשואה שארה הנה מה הנה דנשואה בשריפה דגמר זמה זמה כדאמרינן אף הנה דבת בנו ובת בתו מאנוסתו בשריפה ומה התם לאו בת בנו ובת בתו ותו לא אלא בתו נמי כתיבא בהדיהי אף הכא נמי ערות בת בנך או בת בתך בתו נמי בהדיהי כל דאיכא בבתו מנשואתו בין מן עונש בין מן אזהרה איכא בבתו מאנוסתו דגמרה מהנה הנה והינו דקתני מנין לעשות זכרים כנקבות. ופרשיה אביי שאר הבא ממנו כש' הב' ממ'. ותני נמי בהא בריתא מנין לעשות למטה כלמעלה ומפרשינן מאי למטה כלמעלה או אמ' לעשות אם חמ' ואם חמו' כחמותו האיי לעשות למעלה כלמטה דהא חמותו תחתונה ולמטה היא ואם חמות' היא העליונה. ואמרינן תרצה לבריתא ותני מנין לעשות למע' כלמ'. והדר מקשינן דהכי הוא דקתני לפום תירוצך מנין לעשות אם חמו' ואם חמ' למע' בשריפה כחמו' שהיא למטה השתא אם חמו' ואם חמ' אינהי לא כתיבן זמה דידהי היכא כתי' והיאך תאמר שנ' בהן זמה. ובטל הפירוש הזה דקא מפריש למט' חמו' ולמע' אם חמו' ואם חמ' ופריש אביי ואמ' ודאי תרצה לבריתא ותני מנין לעשות למעלה כלמטה והכי פירושה מנין לעשות ג' דורות למע' כג' דור' למטה דקאמ' למטה אשה ובתה ובת בתה וקאמ' בהי זמה אף חמותו דקאמ' למע' וקאמ' בה זמה הוי ג' דורות אשה ואמה ואם אמה. ואמ' לך אביי האיי דקתני בבריתא נמי לאקושי מעלה למטה ומטה למעלה הכי קאמ' מה כאן בשריפה שהוא עונש עשה למטה כלמעלה דבת אשתו ובת בתה ובת בנה דאינון למטה לא גמרן שריפה אלא מחמו' שהיא למעלה אף באזהרה עשה למעלה כלמ' דלא מפרש למע' אלא חמו' ומן למטה יליף אם חמו' ואם חמ'. רב אשי אמ' האיי דקא אפכת לה לבריתא דתניא מנין לעשת למטה כלמעלה וקא מתרצת ואמרת תני מנין לעשות למע' כלמ' וקא מפריש לה אביי אדורות לא צריכינן לתרוצי ומיפק אלא לעולם כי דקתני ומה למטה באיסור. והכין נקיטינן פירושה דהא דרב אשי מן רבואתא יסודי עולם דנקיטין ליה מן רבואתא דאמוראי משמא דראשונים דהאיי למטה באיסור דמרחק איסורא ולאו לענין עליונים ותחתונים בדורות קאיי לא כי פירושא קמא דבטל ולא כפירושא דאביי והכי קאמ' רב אשי תנא הכי תנא מנין לע' למט' כלמע' והכין סליקא אדעתיכון מעיקרא לפרושיה לעש' אם חמו' ואם חמ' כחמו'. וקושיא הוא דקשיא לכון היכי האויא אם חמ' ואם חמו' למטה והאויא חמותו למע' האי למע' למטה הוא ותריצתון ואפיכתיה לבריתא אית לי לפרשה כי דקתני מנין לעשות למטה דהיא אם חמו' ואם חמי' דמרחק איסוריהי ואיתינהי למט' באיסור כח[מו'] שהיא למע' דמקרב איסורה נאמ' בשריפה זמה ונא' בא"א זמה מה להלן למט' באיסור כלמע' באיסור בת בתה ובת בנה דמרחק איסוריהי שוינהי קרא כבתה דמקרב איסורה אף גבי שריפה אם חמותו ואם חמי' בשרי' כחמו'. ואנחנא קשי לנא על הדין פיר' קושיי ודאי הא שמעתא דרב אשי קשה היא ומאי דשמענא אודענא יתכון והדרנן בתר הכין לההוא פיסקא ראשון דמן הא בריתא דקתני מנין לעשות זכרי[ם כנ]קבות ומפריש אביי מנין לעשות שאר הבא ממ' כשאר הבא מ' למימר היכי מקיש קרוביו לדיליה לאו קאמרת אם חמו' אסירא ליה דהיא אם אמה הם הכין נמי אימא דאם אמו דיליה אסירא ליה מאוריתא בהאיי הקישא ואנן קימא לן באם אמו דשניה ניהי ומדרבנן הוא דאסירא אבל מן אוריתא שריא. אמ' אביי אמ' קרא אמך היא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אם אמו. כלומ' דאי שבקינן קרא בהקישא דהנה הנה זמה זמה דרב יצחק בר אבדימי הוה אסירא אם אמו עליה כי דאסירא אם אמה עליה אלא [שבי]ק זה קרא לאם אמו מדאמ' אמך היא שאתה חייב עליה אבל אם אמך לא הכא אמ' לא צריך קרא לאפוקי אם אמו דכד מעיינת בה מיפריך דינא ולא אתיא כל עיקר ודקאמ' אביי דאו שבקינן קרא בהקישא הוה אתיא לאו הכין הוא בין למאן דאמ' דון מינה ומינה ובין למאן דאמ' דון מינה ואוקי בתרה. ומאי פירוש דון מינה ומינה כגון שיש שני עיקרים שיש בזה מה שאין בזה ויש בזה מה שאין בזה ובאין ללמוד זה מזה מאן דאמ' דון מינה ואוקי בתרה למד את העיקר מזה והעמידהו כדיני מה שאתה למד לו ולא כדיני מה שאתה למד ממנו. ומאן דאמ' דון מינה ומי' ככל דיני הדבר שאתה למד ממנו עשה ולא כחקות הדבר שאתה למ[ד ל]ן ואע"פ שאילו משונים הם משאר חוקותיו כגון זה שפירש כאן אמו בסקילה וחמ' בשר' מאן דאמ' דון מינה ומינה כשבא ללמוד מחמ' לאמו אמ' לך כשם שקרובי חמותו בשר' כך קרובי אמו שלמדם מחמותו בשר' ומאן דאמ' דון מינה ואוקי בת' אמ' לך למד מחמ' לקרובי אמו אלא שתעמיד את הנלמדים כאמו ולא כחמ' מה אמ' בסק' אף קרוביה בסק'. וקאמ' רבא בין כך ובין כך לא יכלת למימר דאתיא אם אמו מאם אמה. למאן דאמ' דון מינ' ומינ' כי אמרת מה היא אם אמה אסירא אף הוא אם אמו אסירא כחמו' דקא גאמרת מינה דון מינ' נמי מה אם אמה בשר' אף אם אמו בשר'. ואו אמרת הכי מיפריך דינא דלמאן דאמ' שריפה חמורה מיפריך האי דינא מתלתה אפי חדא דאמרת מה לאשתו שכן אמה בשריפ' המורה היאך תלמוד ממנה לו שאמו בסקי שהיא קלה ממנו. ועוד שנייה כי לפי דבריך אמו בסקי' קלה ואם אמו שהיא רחוקה ממנה בשריפה שהיא חמורה ממנה היאך יהי כן לפיכך הדין בטל מעיקרו. אלו שני דברים [למ]אן דאמ' שריפה חמור'. ודבר שלישי נמי מה היא לא חלקתה בה בין אמה לאם אמה אלא שתיהן בשרי' אף הוא לא תחלוק בו בין אמו לאם אמו כיון שאי אתה יכול לומ' כך שהרי אמו בסקילה מן הכתו' ואם אמו כד[מית]ית לה מאם אמה דאשתו ומינה למיהוה כואתיה בשרי' חלקתה בינה ובין אמו ולא דמיא לחמו' לפיכך הדין בטל הוא. והדין פירכא וקושיא לא נדינן מיניה למאן דאמ' נמי סקי' חמו' דאע"ג דאם אמו כי אתיא מחמו' לא משכח' בה חומרא למיפרך מיניה אין לך אפשר אלא שתחלוק.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |