תשובה מאהבה/רי
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום השני ט"ו אדר תקסח"ל פראג.
הנה פה עיר פראג המהוללה נהגו אבותי ורבותי ואבות אבותי היראים וחרדים על דבר ה' לקרוא את המגלה גם בט"ו ומשלחי' מנות ומתנות לאביונים וסעודת ואין בין י"ד לט"ו אלא ברכת המגלה בלבד ואומרים שיש ס' אם היא מו"ח מימות יב"נ וכן אני נהגתי אחריהם מיום שעמדתי על דעתי אבל רוב בני העיר וגם מהם בני תורה ומופלגים ויראי ה' ושלימים אינם קורין כ"א בי"ד ואמרתי לתור ולדרוש ללבן ולברר קצת אם אלה הקורין גם בט"ו הוא עפ"י הדין או עפ"י מדת חסידות או אפילו מדת חסידות ליתא.
האזינו ואדברה ראשון תחלה על העיר שמקצתן אומרי' שהיא מ"ח ומקצתן אומרי' אינה מו"ח דינה היכן הוא הנה הבית יוסף בא"ח סי' תרפ"ח כתב בשם מהר"י אבוהב שהי' קורא תגר על המנהג שנוהגי' בכל עיר מו"ח לקרות בי"ד וט"ו דע"כ לא קאמר הרמב"ם שקורין בשני ימים אלא בכרך שהיא ס' דהיינו שקצתם אומרים מוקפת היתה מימות יהושע וקצתם אומרים אינה מוקפת מימות יהושע אבל כל שאין יודעי' בה כלל לא מקרי ס' והוא מביא ראי' ממ"ש הרמב"ם פ"א מהל' שגגות אינו חייב בא"ת עד שיהו שם איסור קבוע כיצד אכל חלב וס' אם הי' כזית או פחות מכזית או שהיתה לפניו חתיכה חלב וחתיכה שומן ואכל אחת מהן וא"י איזה אכל אבל אם היתה לפניו חתיכה א' ס' שהיא שומן ואכלה פטור שהרי אין כאן איסור הרי דלא מקרי ס' להתחייב א"ת עד שיהי' שם איסור קבוע ומינה נשמע לענין קריאת מגלה דסתם עיר המו"ח דאין יודעי' בה אם היא מו"ח מימות יהושע אם לאו דלא בא לכלל ס' כלל ואין קורין בה אלא בי"ד בלבד שהוא זמן קריאה לרוב עולם ולי נראה שאין הנדון דומה לראי' דא"כ אפי' אם נחלקו בקבלתם זה אומר מוק' וזה אומר אינה מוקפת לא יקראו בי"ד ובט"ו דכל כה"ג אינו מחייב א"ת ומבואר בדברי הרמב"ם אבל אם היתה לפניו חתיכה א' ס' חלב ס' שומן ואכלה פטור וא"ח לומר כן דא"כ הא דכתב הרמב"ם עיר שהוא ס' קורין בה בשני ימים היכא משכחת לה כו' עכ"ל והדבר צל"ע הא ודאי לדעת הרמב"ם פ"ח מה"ל שגגות הלכה ג' האוכל חתיכה ועד א' אומר לו זה שאכלת חלב הי' ועד א' אומר לא אכלת חלב כו' הואיל ואיקבע האיסור כו' ה"ז מביא א"ת עכ"ל ה"ה ה"נ אם מקצתן מקובלין שהוא מ"וח ומקצתן שאינה מו"ח דאיקבע וקורין בי"ד וט"ו וא"כ משכחת לה שפיר פסק הרמב"ם עיר שיש בהם דהיינו אפי' נחלקו בקבלה ודאי לדעת הראב"ד שם דאינו נקבע האיסור אלא א"כ יאמר העד חתיכת של חלב שהיתה עם שומן אכלת ועד אחד יאמר לא אכל אלא שומן וכ"ד הכ"מ שם לשטת הרמב"ם באופן א' א"כ אפי' הללו אומרים מו"ח והללו אומרים אינה מו"ח אין זה אלא דוגמת היתה לפניו חתיכה א' ס' חלב ס' שומן אבל לפמ"ש הכ"מ שם באופן השני לדעת הרמב"ם וז"ל ויותר נראה לומר דשפיר מיירי איקבע אסורא עפ"י עד א' אעפ"י שאין שם אלא חתיכה עכ"ל א"כ הדמיון עולה יפה אם אלא אומרי' בקבלה שהוא מו"ח ואלה מכחישים ה"ז דומה לעד א' אומר זה שאכלת חלב הי' כו' דאיקבע אסורא.
ובכן אבוא אל הביאור מה דאיפלגו הרמב"ם והגאונים כי ז"ל הר"ן פ"ק דמגלה לענין עיירות המסופקות אם הן מו"ח מימות יב"נ או לא הורו הגאונים שהולכים אחר רוב עירות שרובן אינן מו"ח מיב"נ וקורין בהן בי"ד ועוד שאפילו תאמר שהוא ס' שקול ה"ל ס' של דבריהם ולקולא ונמצא פוטרות בשניהם ומבטל ממנו בודאי מקרא מגלה לפיכך קורא בראשון ופטור בשני ודאמרינן בגמרא טברי' והוצל שהיו קורין בי"ד וט"ו במדת חסידות היו נוהגין כן משום ספיקא דטבריא דתלי' במיגנא ומכסיא ובהוצל מפני שהיו נחלקים בקבלתן זה אומר מופקת וזה אומר אינה מוקפת והי קורין בלא ברכה דס' דבריה' לא בעי ברוכי כדאית' בפ' ב"מ אלא שראוי לברך בי"ד מפני שהולכים אחר רוב העולם והרמב"ם ז"ל כ' בפ"ה מהל' מגלה עיר שהיה ס' קורין בה בשני הימים ובליליתן אבל אין מברכין על קריאתה אלא בי"ד הואיל והיא זמן קריאה לרוב העולם עכ"ל ונראה פשוט וברור דמשמעות לשון הר"ן שהרמב"ם והגאוני' פליגי דלדעת הגאונים מה שהעיירות מסופקות קורין בט"ו אין זה אלא מדת חסידות ולדעת הרמב"ם מדינא קורין בשני ימים וכ"כ הב"י שם להדי' עיין עליו ונראה דבהא פליגי הגאונים ס"ל כדעת הראב"ד אפילו ע"א אומר מה שאכלת חלב הי' אם אחד אומר לא כי אלא שומן אכלת אין זה בכלל איקבע איסורא אלא בכלל חתיכה א' ס' חלב ס' שומן דפטור ה"ה נמי הכא אם נחלקו בקבלתן לא הוי אלא ס' דרבנן ולקולא ולכך המחמיר אינו אלא מדת חסידות והרמב"ם לטעמי' אזיל דס"ל דזה בכלל איקבע אסורא ולכך אף בדרבנן יש להחמיר בספק.
ויש לדחות ולומר דה"ז דומה לשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה דהיא בחזקת פנויי' ועיין תוס' כתובות דף כ"ג ע"א ד"ה תרווייהו וה"ה הכא אוקי קצתן להדי קצתן ולא הוי איקבע האיסור או י"ל מה שכתב הרמב"ם בעד א' אומר אכלת חלב ועד א' מכחישו איירי כשבא עד ראשון האמינו והרי הוא כשנים וכשבא אח"כ עד השני ה"ל ע"א ואין דבריו של א' במקום שנים משא"כ כשבאי' כאחד אבל בתוספות כריתות דף י"א ע"ב משמש בהא דעד א' אומר אכלת חלב וע"א אומר לא אכלת דחייב א"ת דוקא שהעידוהו שנים בבת אחת ולא אוכל להאריך ואתיישב עוד בדבר בלי נדר.
ועוד י"ל בהא פליגי הרמב"ם והגאונים דהנה עוד כתב הרב"י שם וז"ל אבל כל שאין מחלוקת בקבלתן אלא שאין אנו יודעי' אם היא מו"ח אם לאו לא נכנסה לכלל ס' ואין קורין בה אלא בי"ד לד"ה והעולם שנוהגים לקרות בי"ד וט"ו בכל עיירות המוקפות מן הסתם נראה דסוברים שכיון שאנו רואי' אותה שהיא מוקפה באה לכלל ס' אם היא מוקפת מימות יהושע והיא בכלל מ"ש הרמב"ם עיר שהיא ס' כו' עיין עוד שם והנה לכאורה צ"ע בעיני דברי הגאוני' ודברי הב"י איך שייך לומר בזה דהולכין אחר רוב העיירות הא ודאי יש עיירות בעולם מו"ח מימות יב"נ וה"ל קבוע דקיימ"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ומצאתי אחד שהרגיש בזה בס' שער המלך סוף הלכות מגלה וכ' בשם ס' לשון למודי' דלא אמרינן קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא היכא דלא יצא מתוך הקבוע כנון עיירית דבאפי נפשייהו קיימי אזלינן בתר רובא ודאי ודמי לבשר הנמצא דאמרינן כל דפריש מרובה פריש א"ד כו' עיי"ש וק"ל עלי' ממה שכתב הר"ש ז"ל בסוף ס' כריתות והביאו הרב פר"ח בי"ד סימן ק"י ס"ק י"ד וז"ל ובהכי ניחא מה שמקשי' העולם יאסור כל העולם בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמה דפי' ניחא כיון ידעינן היכן נחל איתן לא שייך לומר בו כו' יע"ש הרי דאע"ג דהתם נמי כל שדה ושדה באפי נפשי' קאי ולא יצא מתוך הקבוע ואפ"ה ס"ל להר"ש דמקרי קבוע עכ"ל וכן ראיתי בב"ח י"ד סימן ק"י אות ו' האריך אעפ"י שלא נודע האיסור במקומו דין קבוע יש לו כיון דדין קבוע מוארב לו נפקא כו' והתם כיון שנודע שיש שם ישראל אע"ג דאינו נודע הישראל כלל ה"ל קבוע ה"נ דכוותי' עיין עליו ואחרי בנותי בספרים ומצאתי בס' אלי' רבה סימן תרפ"ח ס"ק ה' גם הוא הביא קושי' זו דה"ל קבוע בשם ס' דרך תמים וגם הוא תירץ ויתיב דלא הוה קבוע אלא במקום שנתברר חנות שחוטה וחנות נבלה אבל אם אין יודעים אזלינן בתר רובה ולכן קברות שאינו מוציאין אזלינן בתר רובה דעלמא דהם נכרים עיי"ש ולא שת לבו לספר הכריתות והב"ח הנ"ל והרבה יש לי להאריך בזה עכ"פ י"ל גם בזה פליגי הרמב"ם והגאונים דלהרמב"ם הוא בכלל קבוע ומנחל איתן נלע"ד דלק"מ דהתם אי אפשר ולכך מדינא קורין בשני ימי' והגאונים ס"ל דאין זה בכלל קבוע אלא אזלינן בתר רובא ואינו אלא להמתנהג בחסידות קורא זה בט"ו ועיין בסמוך.
ועוד ידי נטוי' לומר דבהא פליגי הגאונים ס"ל אע"ג דאסתר ברוה"ק נאמרא ועפ"י נביאי' מדברי קבלה עכ"ז אינו אלא מדרבנן בעלמא כי דברי קבלה כדרבנן דיינינן וספק לקולא והרמב"ם ס"ל דברי קבלה כד"ת וס' לחומרא וכן נראה דעת בעל המאור ספ"ק דמגלה ולכך כתב הרמב"ם בריש הלכות מגלה וז"ל קריאת מגלה בזמנה מ"ע מדברי סופרים והדברים ידועים שהיא תקנה נביאי' עכ"ל והנה במה דסיים שהיא תקנת נביאי' מודיע בזה שיש להחמיר יותר משאר דברים שהם מדברי סופרים ועתה יש להחמיר מדינא פה לדעת הרמב"ם לקרות המגלה בי"ד וט"ו ובכל שארי דברים הנהוגים מפאת תקנת נביאי' ודברי קבלה כדברי תורה ולא אזלינן בתר רוב עיירות אלא כדין קבוע.
אמנם נוסף ס' אחר על עיר פראג אחרי שבצד א' המים להם חומה ואין ס' שמים האלה מיום בנו אותה, והנה כאשר הסיב חזקי' פניו אל הקיר טברי' ספוקא מספקא לי' מה פרזים ומה מוקפים דכתיבי גבי למקרא מגלה דהני מיגלו והני לא מיגליא א"ד שום דהני מגנו והא נמי מיגניא כדאמרו מגלה ה' ע"ב. ולכאורה צ"ע דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור וש"ע השמיטו הך ספיקא דחזקי' אם הים חשוב חומה זולת המג"א סי' תרפ"ח סק"ד מביאו להלכה פסוקה ולא ראיתי מי שהתעורר בזה ואין בזה בכלל שארי עיירות שאינו מסופקי' אם המה מו"ח דהתם אזלינן בתר רוב עיירות שאינן מו"ח כדעת הפוסקי' אבל עיר דוגמת טברי' דהתם ספיקא דדינא אם שודא דימא חומה היא לענין מקרא מגלה בזה לא שייך לומר דאזלינן בתר רוב עיירות וצריך תלמודא למה לא הביאו, בשלמה לשטות הגאוני' שזכרתים למעלה אינו אלא ס' דבריהם ולקולא ובכלל עיר שיש בה ס' שאינו אלא מדת חסידות לקרוא גם בט"ו אבל לשטת הרמב"ם דמדינא ומדברי קבלה וחמיר ס' זה מס' מו"ח ודוחק לומר שהוא בכלל ס' מ"וח שזכר הרמב"ם או שסמך ק"ו מסי' מו"ח ואין הספיקות שוות זה ס' מחסרון ידיעה וזה ספיקא דדינא והנה לכאורה רציתי לומר דיפה עשו שהשמיטו דהנה לפי מ"ש תוס' דף ג' ע"ב דמה דקאמר ריב"ל כרך שישב ולבסוף הוקף נדון ככפר הוא נמי לענין מקרא מגלה כי ההיקף לענין מגלה כהדדי נינהן ומקשי שם בד"ה כרך שישב וא"ת לקמן אמרינן דטברי' שימה חומתה אע"ג דאין לה דין ע"ח מ"מ קורין את המגלה בט"ו דהם מו"ח כיון דמיגנו מאויבים וה"נ הי' לנו לומר כשישב ולבסוף הוקף דמכסו ומגניא עכ"ל ותירץ הר"ן דריב"ל פליג על חזקי' דלריב"ל אינו נדון כחומה לענין מקרא מגלה אע"ג דמגנו מאויבים כמו שאינ' נדון כחומה לענין בע"ח אלא שהקילו חכמים בסמוך ונראה שחומת הכרך חומה גמורה עייש"ה ועתה אחרי שהרי"ף והרא"ש וש"ע מביאי' הא דריב"ל כרך שיושב ולבסוף הוקף יפה השמיטו ספיקא דחזקי' ולהמג"א הי' פשוט דס' דחזקי' ס"ל כל הפוסקי' ואינו כן ואפשר דגם המג"א לא העתיק אלא למדת חסידות.
יען כ"ז לדעת הפוסקי' אבל לשטת הרמב"ם דהשמיט הך דריב"ל בהלכות שמיטה ויובל פי"ב הלכה י"ד משמע דס"ל כשטת רש"י דריב"ל לא נאמר אלא לענין מ"ח ואין ענין כלל לדחזקי' והדר' הקושי' למה השמיט הרמב"ם לפרש גם הך ס' אם הים חשיב חומה לענין מקרא מגלה אמנם י"ל אחרי שלרבי פשיטא לי' דטברי' מו"ח וע"כ צ"ל דימה חומה לענין מקרא מגלה אע"ג דחזקי' מספקא לי' לא הניח פשיטת של רבי משום ספיקא דחזקי' אבל הוא גופה קשיא איך שייך לומר דבר שפשוט לר' יהא ס' לחזקי' הא גם רבי ראה הים וראיתי בספר ברכי יוסף סימן תרפ"ח ר"ל דחזקי' אסתפק בדרבי אי קרי בארביסר ובחמיסר ומש"ה קרי חזקי' בתרווייהו דהא איכא צדדים לכאן עכ"ל עיי"ש ולא נהירא לענ"ד דהא ר' יוחנן שימש לפני רבי דאמר בחולין דף נ"ד ע"א כל אותן שנים ששימש רב את רבי בישיבה אני שמשתי בעמידה ומצינו לר' יוחנן שנזכר בבריית' בשאלתות דר"א ר"פ בראשית תני' א"ר יוחנן צריך אדם שיהא לו שתי עטיפות כו' וכתב בעל שאילת שלום לא ידעתי מקומו בש"ס דילן דר' יוחנן לא נזכר בשום ברייתא עכ"ל.
ותמה אני על ראש הבקיאי' שנעלם ממנו ברייתא דנזיר דף ס"ה ע"א תני' כמה שעור תפיסה א"ר יוחנן משום בן עזאי כו' ועיין תוספות כתובות דף ח' ע"א ד"ה רב תנא כו' והנה חזקי' רבו של ר' יוחנן הי' ותנא הי' ועיין תוספות ע"א דף ל"ק ע"ב ד"ה ת"ר א"כ ודאי בזמן רבי הי' חזקי' ובטבריא הי' עכ"פ סמוכי' ואיך ס"ד שעלה חזקי' ומסתפק בדבר אי' בארביסר קרי אי בחמיסר קרי ולא אוכל להאריך כעת ועוד חזון למועד אי"ה.
ועוד דהא כמה מפוסקי' הראשונים ס"ל כיון דתלינן בכרכי' המו"ח מיב"נ משמע דוקא בארץ אבל לא בח"ל ובזה נלענ"ד ליישב מה שדקדק בס' ארחות חיים למה לא תלו הדבר במשה ואהרן ודחיק דיהושע נלחם ראשונה בעמלק אבל לפי דברי הפוסקים נכון הדבר דלכך תלו ביהושע להודיע דוקא בכרכי' המו"ח בארץ הוא דקורין בט"ו ולא בח"ל והר"ן ז"ל כתב שכן דעת רש"י מדגרס ר' אסי קרי מגלה בהוצל דבנימין ארביסר ובחמיסר וזו בארץ ישראל ומה דאמרינן שלהי כתובות נקטינן בבל לא חזיא חבלי משיח תרגמה אהוצל לא גרסינן הוציל דבנימן ועיין עוד שם בהר"ן וכן נלע"ד להוכיח מדברי רש"י מגלה דף יו"ד ע"ב ד"ה כל המצות הללו הנוהגות בע"ח שילוח מצורע וקריאת מגלה בט"ו כו' ע"ל משמע דלמ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל אין קורין את המגלה בט"ו ודברי תימה הם וכי תגרע קדושה ראשונה מח"ל שלא נתקדשה מעולם אפ"ה מו"ח קורין בט"ו אלא דרש"י ס"ל דבח"ל אין קורין בט"ו אפילו מו"ח מיב"נ אמנם מי יבוא אחרי הכרעת הרמב"ם והרמב"ן ויתר פוסקים דהסכימו אפילו בעיירות ח"ל המו"ח מיב"נ קורין בט"ו.
ועוד דהרי הלבוש א"ח ס' תרע"ח סיעף ד' כ' וז"ל מה שאנו במדינות אלו אין קוראין אלא בי"ד לבדו בכל המקומות שאנו יושבי' בהם ואע"ג שקצתם הם עיירות גדולות ומיושבות מאד מזמן ארוך ומו"ח גדולות ובצורות ואין אנו מספקי' בשם אחת מהן שמא היתה מו"ח מיב"נ לקרות גם בט"ו בלא ברכה נראה לי דהיינו טעמה מפני שאלו מוחזקי' בכל הגלילות האלה שהם בירכתי צפון העולם שלא היו מיושבי' כלל בימי יהושע כי כלן נתיישבו אחר ביאת ישראל לא"י וגם לאחר חורבנו לפיכך אין לספק בשום מקום אם היתה מו"ח בימי יהושע אלא בעיירות שהם באופקי' הדרומיים של א"י אפלו המרוחקי' ממנו או באופקיי' הצפונים וסמוך לארץ ישראל אבל אלו המדינות שהם בצפוני מערבית של עולם כלם נתישבו מקרוב כידוע ממפות הארץ כמדברי' בהה בעלי תכונה עכ"ל העתקתי לשונו אות באות אפי' אם אין אנו מאמינים לבעלי תכונה עכ"ז כל הולך ישר עיניו תחזינה מישרים שמימי הגאון בעל לבוש לא היו קורין פה גם בט"ו שהרי כתב ואין אנו מספקי' בשום אחת מהן כו' ועיר פראג היתה נודעת לו מלבד מה ששמעתי שהי' פה שני שנים אב"ד ומפה הלך לק"ק פוזנא הנה כל ספריו נדפסו פה בימיו בשנת שס"ט.
עכ"פ בצירוף אחר צירוף כל הסברות יחדיו יש לנו כמה ספקות וספיקי ספקות קח את הלבוש לספק אם הארצות האל היו מיושבים בימי יב"נ ואת"ל שהיו מיושבים שמא כדעת הפוסקי' דלא אמרינן כרכי' מו"ח קורין בט"ו אלא בא"י דוקא ולא בח"ל ואת"ל אפי' בח"ל שמא אין המים להם חומה לענין מקרא מגלה ואת"ל שהמים להם חומה דלמא אזלינן בתר רובה רוב עיירות אינן מו"ח מיב"נ וא"ל דזה קבוע דלמא קיימ"ל כאידך פוסקים אחרי שלא נתברר לא מקרי קבוע וא"ל דה"ל כע"א אומר אכלת חלב דלמא כהראב"ד וכמ"ש או שמא ה"ז דומה לשנים אומרי' אכלת חלב ושנים אומרים לא אכלת ואין כאן חזקת איסור ולא הוי אלא כחתיכה אחת באופן שאין אני רואה אפילו מדת חסידות בזה אבל עכ"ז חלילה להקל בדבר שאבותי ואבות אבותי החמירו והנה נשאל להרדב"ז חלק א' סי' רנ"ב על עיר מצרים והאריך שמן הדין אין להחמיר מ"מ אין לגעור באותם שקורין אותה בי"ד וט"ו כיון שקורין אותה בלא ברכה לא הפסידו כלום והלואי שיזכרו נפלאות ה' בכל יום ועוד דמנהג אבותיהם בידיהם ושמא בדורו' הראשונים נפל מחלוקת בקבלה כמו שאירע בהוצל והיו קורין בי"ד וט"ו ואפשר שגם אלו הי' להם כענין זה ולכן אין לבטל מנהג אבותם בדבר שהוא קרוב לשכר ורחוק מהפסד עכ"ל ה"ה בנ"ד ולא כתבתי את כל זה אלא ע"ד שאמרו סוכה דף כ"ו ע"ב במתני' אוכלין ושותי' עראי' חוץ לסוכה מעשה שהביאו לריב"ז לטעום את התבשיל כו' ואמרו העלום לסוכה ופריך הגמרא מעשה לסתור ומפרקינן חסורי מחסרא וה"ק אם רצה להחמיר על עצמו רשאי וכ' הר"ן כלומר דלא חשיב כמי שאינו מצווה בדבר ועושהו שנקרא הדיוט ובתר הכי קתני ומעשה בר"צ שלא החמיר על עצמו לומר שאם רצה ת"ח שלא להחמיר על עצמו על עצמו בכך רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצות עיי"ש ה"ה בנ"ד אם אתה תחזה כמה בני תורה ויראי ה' אינם זהירים לקרות פה המגלה בט"ו עכ"ז המה יראי ה' וקדושיו ואין מחסור להם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |