אבקת רוכל/קעח
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבינו ראובן שנשא אשה בנערותו ומנהג אותו מקום היה כתקנת רבינו גרשום שלא ישא אשה אחרת בחייה ונפסדה הכתובה ההיא ועשה לאשתו כתובה אחרת בלי אותו תנאי ועתה היא טוענת כי חשבה שהכתובה החדשה היא כמו הישנה והיא שהתא תשע שנים בארץ שלא ילדה ובכל יום ויום היה אומר לה בעלה שרצונו לישא אשה אחרת והיא מעולם לא רצתה לתת לו רשות עד שקפץ ונשבע בנדר נזירות שמשון בכל תנאיו לפני שני חכמים שאם לא תתן לו רשות לישא אשה בזאת השנה ואינו זוכר אם אמר בזאת השנה או עד שנה שלא יכנס בעיר שהיא דרה בה בעוד בחיים חייתה והנה הזמן קצר אם אמר בזאת השנה כאשר למדתנו עתה ילמדנו רבינו מאי תקנתיה להציל עצמו מהשבועה ומהנזירות אם השבועה בטלה מאחר שלא כתבו השבועה של הכתובה בכתובה השניה או הנזירות בטל שעשה כדי לזרז את אשתו לתת לו רשות או נאמ' שדעתו אם ימצא אשה הגונה לו כאשר למדתנו רבינו במעש' אותה האשה שנשבעה לכל מי שתתבע אותה וקפצו עליה אנשים בלתי הגונים ואם הוא מוכרח בעבור הנדר לישא אשה אם לקדש מספיק מאחר שנדר בשם קאז"אר בלעז גם כי היא אמרה לו לקדש אשה אחרת בעבור הנדר ותגרשנה אחרי כן ילמדנו רבינו מה יעשה לבל יעבור לא על הנדר ולא על השבועה דבר דבור על אופניו ולהרים מכשול מדרך עמו בדעתו הנכונה ואדוני כמלאך אלהים יודע טוב טעם ודעת ויראת ה' היא אוצרו:
תשובה אינו רשאי לישא אשה אחרת עליה מכמה טעמי חדא מפני התנאי שנכתב בכתובה הראשונה שאע"פי שנאבדה הכתובה לא איבדה זכות תנאיה ואע"פי שבכתובה השניה לא נכתב אותו התנאי אין בכך כלום דמסתמא על דעת תנאים הראשונים נכתבה וכדתנן בסוף פרק הכותב גבי קטן שהשיאו אביו והגדיל וגר שנתגייר ואשתו עמו וגדולה מזו שנינו שם המגרש את אשתו והחזירה כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה ועוד שאפילו לא נכתב אותו תנאי בכתובה הראשונה לא היה יכול לישא אשה אחרת עליה מאחר שהמנהג לכתוב בכתובות שלהם אותו תנאי אף על פי שלא נכתב ככתוב דמי וכמ"ש התוס' והרא"ש בפרק המקבל גבי דורשין לשון הדיוט וכן כתב הרשב"א בתשובה:
ועוד דאפי' לא היה מנהג המקום שנשאה בו לכתוב תנאי זה בכתובות שלהם מאחר שמנהגם שלא לישא אשה אחרת דאומדנא דמוכח הוא דאדעתא דהכי אינסיבא ליה דלא לינסוב אחריתי והוה ליה כחמר שאינו רשאי לעשות גמל וזה מבואר בנמקי יוסף פ' החולץ בשם הריטב"א ורבותיו וכ"ש בנ"ד שנשבע על כך דהא פשיט' שלא נמחלה השבועה באבידת הכתובה ולא בכתיבת כתוב' שנייה בלא אותו תנאו דשמא וקרוב לודאי שלא ידעה היא שלא נכתב אותו תנאי בכתובה שנייה וראיה מדברי השואל שכתב ועתה היא טוענת כי חשבה שהכתובה החדשה היתה כמו הישנה ואפי' את"ל שידעה שלא נכתב אותו תנאי בכתובה שנייה אין זה מוכיח שמחלה לו השבועה דאיכא למי' שלא חששא להכתיבו לפי שסמכה על המנהג של המקום שנשאר שם מפורסם שמתביעין את החתן שלא ישא על אשתו ויתבאר מכל זה שהשבועה במקומה עומדת:
ומה ששאלת אם הנזירות בטל שעשה כדי לזרז את אשתו כבר אפשר למצוא פתח ממקום זה לדמותו למדיר את חבירו שיאכל אצלו ואדריה מזמנא לזמנא דהוי נדר זרוזין כדאיתא פ"ד נדרים אבל זה דבר המסור ללב שהלב יודע אם לעקל כו' שאם הנודר יודע שנתכוון לנדר גמור חל הנדר אבל מה שטען שדעתו אם ימצא אשה הוגנת לו כו' כמעשה דההיא אשה שנשבעה שתנשא כו' אינו ענין לכאן שהרי בנ"ד לא נדר לישא אשה בשנה זו אלא שתתן לו אשתו רשות לישא אשה וכיון שתתן לו רשות יצא ידי שבועתו לכשיזדמן לו אשה הוגנת ואף אם תזדמן לו אשה הוגנת ולא ישאנה אין בכך כלום שכיון שנתנה לו אשתו רשות לישא אשה יצא ידי שבועתו ומה ששאלת אם הוא מוכרח בעבור הנדר לישא אשה אם מספיק לקדש מאחר שנדר בשם קאזאר כלשון זה פשוט דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ולשון קאז"אר אינו נקרא בלשון בני אדם אלא נישואין ממש לא קדושין לבד כי הקדושין נקראים דיזפוזוריוס וזה לענין שתתן לו רשות די קאזאר וברשות זה יצא ידי חובת נדרו ואפילו שלא ישא ולא יקדש כמו שנתבאר נאם הצעיר יוסף בכמוהר"ר אפרים קארו זלה"ה
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |