אבקת רוכל/קעו
|
< הקודם · הבא > |
א שאלה על ראובן שהיה טוען על המעבר שהיו נכנסים בו לבית הכנסת שלא היה הגון ליכנס דרך שם ואח"כ אמר אני מקבל נזירות שמשון שלא אכנס בפתח זה ואהיה מתפלל בבה"כ זה וגם קבל עליו חרם על כך אם יש היתר לנדר זה אם לאו עו' טען ראובן שהתנה ברה"ש שכל נדרים שידור בשנה זו יהיו בטלים ולא זכר לתנאו בשעת הנדר:
תשובה איברא דנדר זה א"צ התרה אע"פי שנניח שהנודר בנזירות שמשון אע"פ שלא אמר בן מנוח בעל דלילה כו' הוי נזיר שמשון ואינו בשאלה כדאיתא בפ' אלו הן הלוקין ואפי' לדברי האומרים דנדר שהוציאו בלשון שבועה הוי נדר מדין ידות ואע"פ שלא נדקדק לשון הנודר דמשמע שאם לא יכנס בפתח ההוא יהא נזיר וכיון שכוונתו היתה בהפך נמצא פיו ולבו אינם שוים ואין כאן נדר כלל אלא נאמר דלישנא קיטא נקט והוה ליה כאומר אני מקבל נזירות שמשון אם אכנס עכ"ז נדר זה א"צ התרה וזה על שני דרכים הא' אם נאמר שחל הנדר יש לו תיקון שיפתחו פתח אחר לבית הכנסת ויכנס דרך שם שהרי לא נדר אלא שלא יכנס בפתח זה וכיון שגילה דעתו מעיקרא שהיה מערער על כניסה לבית הכנסת דרך המעבר ההוא כי נדר אדעתא דההוא פתחא נדר אדעתא דפתחא אחרינא לא נדר ואע"פ שאמר ואהיה מתפלל בבית הכנסת זה לאו מילתא באנפיה נפשא הוא לומר שלא יהיה מתפלל בבה"כ ההוא כלל ולא יכנס מפתח זה ולא מפתח אחר אלא ארישא דלישניה קאי שלא יכנס בפתח ההוא להתפלל באותו בה"כ וכן אומר הנודר עצמו שזו היתה כוונתו ונאמן הוא על עצמו וכדתנינן פ' אלו מותרים סתם נדרים להחמיר ופרושן להקל ולהחמיר כו' וכדתנן בפ"ג דתרומות המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר שאיני נכנס לבית זו ואמר לזה שאיני נהנה מזה ואמר לזה לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין ובפ' שבועת שתים בתרא תניא לבטא בשפתים ולא שגמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת שעורים ועוד שגם עד א' שנמצא עמו בשעת הנדר מעיד שכך הבין באותה שעה שע"ד כן נדר ועוד דאפילו אם לא היה מזכיר פתח זה אלא היה נודר סתם שלא אכנס בב"הכ זה כיון דמעיקרא היה מערער על כניסה לבה"כ דרך המעבר ההוא אמרינן דעתיה דכי נדר אדעתא דההוא פתחא נדר אדעתא דפתחא אחרינא לא נדר וכדתנן בפרק הנודר מן הירק הכל לפי הנודר טען והזיע והיה ריחו קשה ואמר קונם צמר ופשתים מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחריו וכדתנן בפר' קונם יין היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו ואמר קונ' לביתך שאיני נכנס וטיפת צונן שאיני טועם מותר ליכנס לביתו ולשתות ממנו צונן היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו וכן המגרש את אשתו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם כו' וכדתנן פ' אין בין המודר אמר לו השאלני פרתי אמר לו אינה פנויה אמר קונם שאיני חורש בה לעולם כו' כ"ש הכא שפירש ואמר שלא אכנס בפתח זה דודאי סיפא דלישניה ארישא דלישנ' סמוך והוא נאמן על עצמו כמו שנתבאר כ"ש שהעד הנמצא שם מסייעו דלית דין ולית דיין דמותר ליכנס דרך פתח אחר ובכלל דרך זה אם תוקן המעבר ההוא ויגרשו משם אנשים ונשים ובהמות מותר ליכנס אפי' דרך אותו פתח עצמו כיון דלא נדר אלא מפני שלא היה המעבר הגון מחמת הדברים ההם וכדתנן פ' רבי אליעזר ר"מ אומר יש דברים שהם כנולד ואינם כנולד ורכ"א כך היא הגירס' הנכו' שהסכימה בה הרמב"ם והרא"ש כיצד אמר קונם שאיני נושא את פלונית שאביה רע ושמע שמת או שעשה תשובה קונם לבית זה שאיני רע או שהנחש בתוכו ושמע שמת הכלב או שנהרג הנחש ואע"ג דאמר עלה בגמר' מת נולד הוא אמר רב הונא נעשה כתולה נדרו בדבר ור' יוחנן אמר וכבר מת וכבר עשה הא קמן דלר"י אם בשעת הנדר עדיין לא מת או לא עשה תשובה אסור הא איתותב ר"י וכ"פ הרמב"ם והרא"ש כרב הונא דנעשה כתולה נדרו וכדמפרש הירושלמי באומר קונם שאיני נהנה לאיש פ' כל זמן שהוא לובש שחורים לבש לבנים מותר זעירא אמר אף הוא א"צ שאלה לחכם וכן מבואר בדברי הרמב"ם שהוא מותר בלי שאלה ואין לומר דשאני התם שפירש ואמר בשעת הנדר שאביה רע או שהכלב או הנחש בתוכו אבל הכא לא פירש שמפני המעבר ההוא הוא נודר דכיון שנדר הוכחנו שמותר ליכנס בפתח אחר משום דאדעתא דההוא פתחא דוקא נדר מפני המעבר ההוא וא"כ הוי כאילו פירש ותלה נדרו במעבר וכיון שנתקן המעבר אין כאן נדר כלל: הדרך הב' להתירו ליכנס דרך הפתח ההיא אפילו בלא תיקון המעבר מטעם תנאי ביטול נדריו בר"ה כדמשני אביי מתניתין דריש פ"ד דנדרים ואע"ג דרבא פליג עליה כבר כתבו הרא"ש והרשב"א והר"ן דלענין דינא לא פליג עליה וכן דעת הרמב"ם ואע"פ שכתב ויש מי שמורה להחמיר ואומר והוא שיזכור התנאי אחר שנדר בתוך כדי כדי דיבור אין זה דעתו ז"ל שאל"כ לא היה כותב אותו בלשון יש שמורה ועוד שלא כתב יש מורים אלא יש שמורה משמע דיחידאה הוא ועוד שכתב שמורה להחמיר דמשמע דחומרא בעלמא הוא ולא מדינא וכן שאר הפוסקים לא חלקו בכך ואע"פ שהראב"ד ברכות יעטה על המורה הזה לומר שיפה הורה הרי השיא דעתו לדבר אחר שאם שהא כדי דיבור אחר שזכר אותו ולא קיימו כבר ביטל נדרו את תנאו כו' ובנ"ד כשזכר תנאו היה בעיניו כמוצא שלל רב ואמר בלבו על התנאי אני סומך וכל מן דין סמוכו לנא וכל כי הני מילי מעלייתא לימרון משמן ולהיות שכתב הרמב"ם ז"ל שיש מן הגאונים שאומרים שאין דין תנאי ביטול זה אלא בנדרים ולא בשבועות ובנדון זה היה ג"כ קבלת חרם כדי לחוש לאותה סברא פותחין לו פתח וחרטה דמעיקרא והתרנו לו החרם ולנזירות שמשון שאינו בשאלה כבר הוכחנו שלא חל כלל מטעם התנאי כמו שנתבאר והרי הוא פטור ומותר ליכנס לבה"כ ההוא אפילו דרך אותו פתחו אפילו לא נתקן המעבר ההוא נאם הצעיר יוסף בכמוהר"ר אפרים קארו זלה"ה
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |