אבני נזר/יורה דעה/רעב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה רעב

סימן רעב

ב"ה אור ליום ד' תבא תרנ"ד

שוכ"ט לכבוד הרב כו' מו"ה שמואל נ"י האבד"ק ריסישיץ ולמשנהו הרבני כו' מו"ה זאב נ"י.

מכתבכם הגיעני ולאשר הייתי טרוד בשאלה חמורה מאד בעסק גט הנחתי מכתבכם במשמר:

א

א) עתה עיינתי במכתבכם וראיתי ספק שלכם "שבהשפאדל". יען בתוכו ברזל. אולי יחשב כלי ברזל ומק"ט ופוסל המקוה בג' לוגין משום שאובין אך נסתפקתם משום שאין באין הג' לוגין בב"א למקוה רק בזאח"ז. הנה מה דפשיטא למעלתכם דאם בא ע"י דבר המקבל טומאה למקוה פוסל משום שאובין. אין הענין כן. ובפ"ד דמקואות מ"ב במשנה דהמניח טבלא תחת הצינור אם יש לה לזבז פוסלת את המקוה ואם לאו אינה פוסלת את המקוה. פי' הרא"ש שהניח טבלא תחתי' להמשיך המים למקוה כו' ומיירי דבלא הטבלא הי' נמשכים המים למקוה. דאל"ה אעפ"י שאין נפסלין מחמת שאיבה מ"מ תיפוק לי' משום דהוי' ע"י טהרה בעינן עכ"ל. הנה מפורש דמ"מ אינם שאובין וכן כתב בלבוש סעיף ל"ה. וכיון שאינם שאובין מאין הרגלים לפסול בג' לוגין. ולא מצינו רק ג' לוגין שאובים פוסלים את המקוה:

ב

ב) ולכאורה נראה דאינו פוסל רק אם כולה או רובה בא ע"י דבר המקבל טומאה כמו שהוא הדין מה"ת. ויש לדמותו למקוה הנעשה בידי אדם שלא ע"י כלי שדעת הגהת הראב"ד בס' בעה"נ הובא בט"ז ס"ק כ"ח בשם הראב"ד דאינו פוסל אלא ברובה או במחצה. ואפי' להחולקין היינו משום דס"ל דאף בכה"ג נקרא שאובין. ועיקר דין שאובין ילפינן ממעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים. אבל בפסול בדבר המקבל טומאה דמפורש ברא"ש שאינם שאובין יודה להגהת הראב"ד ולא יפסול רק ברובו:

ג

ג) אלא דא"כ מה הוצרך הרא"ש לדחוק שבלא"ה הי' הולך למקוה. בפשיטות יש לפרש שכבר הי' במקוה יותר מכ' סאה והמיעוט שבא אח"כ כשר אף ע"י דבר המקבל טומאה. ואם נאמר דרא"ש ס"ל שגם פסול זה הוא בג' לוגין. יקשה למה שינה הרא"ש מלשון המשנה. דבמשנה תני ביש לה לזבז פוסלת. ואילו הרא"ש כתב אף דאין נפסלים משום שאובים. מ"מ ת"ל דהוי' ע"י טהרה בעינן. וברא"ש פרק תינוקת מסיים תיפוק לי' דנפסלין משום דהוי' ע"י טהרה בעינן. והי"ל לומר אף שאין פוסלין משום שאיבה. מ"מ ת"ל דהוי' ע"י טהרה בעינן. אלא משום דאז הי' משמע דמ"מ פוסלין משום דהוי' ע"י טהרה בעינן. ובאמת ז"א שאין פוסלין. רק שאותן המים נפסלים:

ד

ד) והנראה דס"ל באמת אף אם מיעוט שיעור מקוה ע"י דבר המקבל טומאה פסול. רק שאינם פוסלים המקוה. ואם הקווה עליו עד מ' סאה מים כשר. ודינו כמו פחות מג' לוגין שאובין שאף אם נשלם על ידם שיעור מקוה. אם אח"כ הקווה עליו עד שהי' בכשרים מ' סאה כשר. רק כל זמן שלא הקווה עליו פסול כדתנן פ"ז מ"ב. והשתא דברי הרא"ש מיושבים. שהרי במשנה הניח טבלא תחת הצינור. ופירש הרא"ש שהניח שירד למקוה משום שלא יפסול כיון שאין לה לזבז. ואם בלא הטבלא לא הי' בא למקוה ואותם המים נפסלין ואין עולין לשיעור א"כ מעשיו לריק. כנ"ל ברור בדעת הרא"ש. ובאמת לשון טוש"ע קשה שהם כתבו שאם בלא זה לא הי' באים למקוה פוסלין המקוה. משמע לכאורה בג' לוגין. ולפענ"ד ברור שאין כן דעת הרא"ש וכמ"ש.

ה

ה) וראי' לזה פ"ו היו [שק וקופה] נתונין תחת הצינור אינם פוסלים את המקוה ומשום דאין ראוין לקבל מים. והא מ"מ מקבלים טומאה ויפסול משום הוי' ע"י דבר המקבל טומאה ואם נוקמא גם שם שבלעדם ירדו המים למקוה הו"ל לרא"ש גם שם לומר כן. א"ו דבין כך וב"כ אין פוסלים ולא הוקשה לו רק במניח טבלא דא"כ הנחתו לריק וכו':

ו

ו) ובדעת הרשב"א יש מקום עיון שהב"י הביא בשמו בשער המים. יראה לי שאם נפלו ג' לוגין ע"י דבר המקבל טומאה פסול. ובתשובת הרשב"א ח"ג סי' רכ"ח הובא בב"י שאם כל המקוה נעשה ע"י דבר המקבל טומאה פסולה. משמע שאינו פוסל בג' לוגין. מ"מ נ"ל שגם תשובת רשב"א סובר שהבא ע"י דבר המקבל טומאה אין משלים למ' סאה והאי כל היינו כל שהוא. ועי' במנחות (י"א:) ועולה בזכרוני עוד שיש בפסוק ממש דוגמתו. והכוונה שכל השיעור מקוה צריך להיות בכשרות ע"י אינו מקבל טומאה. וא"ת שהוא דחוק בלשון. הלא אם נפרש כפשוטו שדוקא אם כל המקוה נעשה בדבר המקבל טומאה. יקשה הלא עכ"פ ברוב פוסל. א"ו כוונתו כמ"ש. מ"מ משמע דאינו פוסל בג' לוגין. וכמ"ש דעכ"פ אינו משלים למ' סאה. ומשמע בש"ך סק"ג בשאיבה שהמשיכוה דלא מהני אם מוליך ע"י דבר המקבל טומאה. והרי הא דהמשכה כשר אינו רק במיעוט שיעור מקוה. הנה דאף במיעוט שיעור מקוה פסול ע"י המקבל טומאה שאינו משלים וכמ"ש:

ז

ז) ולענין הלכה ודאי יש לפסוק שאינו פוסל בג' לוגין. שהרי עיקר עשיית המקוה בדבר המקבל טומאה במחלוקת שנוי'. ודעת הרמב"ם כתב הב"י שאינו פסול אלא בהנך דבעינן מים חיים. ודעת ס' יראים שאינו פסול אלא שלא יהי' כמעיין שמטהר בזוחלין. ואיך נוסיף עוד חומרא לפסול בג' לוגין. וכ"ש במקוה שלכם דמנ"ל שבשעת סילוק הטיט ע"י השפאדיל. אלמלא יסולק השפאדיל לא ינטפו מימיו למקוה. ועוד שרוב הפוסקים דמעין אינו נפסל בשאיבה, ורמ"א כתב שכן עיקר. איך נגבב עוד חומרא על חומרא. והמקוה כשירה בלי פקפוק:

ח

ח) רק זאת אני מזהיר אתכם כאשר תשימו הכפור תזהרו שלא ינטפו מים ג' לוגין מכפור לתוך המקוה. כי העצה שכתבתם להניח ע"י כלי מנוקב. אינו עצה לדעת הפוסקים דהבא ע"י אדם אפילו בלא כלי פוסל בג' לוגין. ובהכשר מקוה לנקותה. תירץ הש"ך ס"ק מ"ז דכיון דשואב המים משם א"כ ודאי לא ניחא לי' המים לשם. דהא אדרבה שואב אותם משם והוי ממילא עכ"ל. משא"כ בנ"ד שלהרבות המקוה אתם עוסקין. ע"כ תשימו הכפור בהרבה כלים שלא ינטפו שיעור מכלי א' ובהפסק. ואף שאם נתכוון לרבות פסול בזה. הלא הש"ך בשם הרמב"ם והרע"ב והתוי"ט שנתכוון לרבות מי המקוה שלא יחסר ע"י טבילות וכאן אין אתם מתכוונים לזה רק להשלים מ' סאה והמים לא ישלימו השיעור אף אם יהיה פחות מג' לוגין ואף לפי' המחבר י"ל שלא יחשב נתכוון לרבות. ויותר טוב אם תזרקו הכפור ביד שבזה יראה שלא יפיל כלל מים ג' לוגין:

ט

ט) ואשר לא רציתי להכשיר רק ברוב מים כשרים לאו משום חשש זוחלין. רק משום שאתם רוצים לחמם המקוה עד שיפשר הכפור והשלג. ואם לא הי' רוב מים כשרים הרי לדעת הראב"ד וסייעתו קודם הפשר פסול. רק לאחר שנפשר. ואם נפשר ע"י שאדם מחמם. הרי נעשה המקוה בידי אדם. ואפילו לא הביא האדם את הכפור. רק הי' שם הכפור מאלי. ואדם חימם עד שנעשה מים נ"ל שחשיב בידי אדם. ואף שהי' כפור דחשיב מקוה קצת להשלים. כיון שאינו כשר רק במיעוטא. נמצא שכשנעשה מים כאילו נעשה רוב המקוה. שהרי המ' סאה כפור לא הי' נחשבים רק כמו פחות מכ' סאה שהי' צריך להוסיף יותר מכ' מים כשרים. ומכ"ש כשהאדם הביא הכפור והפשירו הרי ע"י האדם נעשה הכל. והבא בידי אדם פסול לראב"ד מדאורייתא אף אם אינו בא מכלי ואינו כשר לראב"ד רק במיעוט כפור. דבידי אדם אינו פוסל רק ברוב כנ"ל:

י

י) ואף לפי מה שהי' סובר הראב"ד מתחילה דפוסל בג' לוגין אינו רק במים ממש ולא בכפור שאינו כשר רק להשלים ובעצמו אינו כלום. ולא נחשב ג' לוגין מים או ברוב ואח"כ נפשר מאלי' דלא נחשב שעשה מקוה שהרי מחמת מעשיו לבד לא הי' מקוה כל זמן שלא נפשר שהרי רוב כפור ומיעוט מים אינו מקוה. אבל אם גם ההפשר עשה הוא הרי נעשה כל המקוה בידי אדם. ואף דהממשיך מים למקוה כשר. הנה ע"י המשכה לא נחשב מעשיו לענין שבת והשופך מים ברה"י ויוצאים לרה"ר פטור עי' עירובין (פ"ח.) במשנה ופרש"י שם. אבל מבעיר אש שיתחמם המים דחייב משום מבשל בשבת כמבואר ברמב"ם פ"ט מה' שבת ה"ד נחשב בידי אדם ופסול לראב"ד מדאורייתא:

יא

יא) ואין להקשות ע"ז מפ"ו מ"ג הי' בו מ' סאה ממלא בכתף עד שיחזרו מימיהם למראה מים. והנה מתחילה הי' כל המים נפסלים בשינוי מראה והוא מכשירם בידים ואעפ"כ לא חשיב בידי אדם. לק"מ לא מבעיא לדעת הרא"ש פ"ה מ"ד דבמה שדבר המקבל טומאה מועיל שלא יפסול בזוחלין לא חשיב עושה בדבר המקבל טומאה. ה"נ במונע פסול שינוי מראה לא חשיב בידי אדם. ואפילו להחולקין. שאני הכא שאין פסולו מחמת עצמו רק מחמת המעורב בהם. ותדע שהרי נשתנו מראיהן מחמת עצמן כשרים. ועוד יש לחלק דאשבורן הוא עצם ההכשר ע"כ אסור בדבר המקבל טומאה. משא"כ מונע שינוי מראה אינו עושה הכשר רק מונע הפסול. ואף שהרמב"ם כתב הביא מ' סאה כפור וריסקו. ופי' הש"ך וריסקו שעשה מים. וכתב הש"ך דרמב"ם כראב"ד דאינו כשר רק במיעוט כפור ובריסקו כשר. אפשר דהרמב"ם אינו סובר כראב"ד דבידי אדם אף שאינו שאוב פסול מה"ת. והפסול רק בשאובין. אבל הראב"ד שסובר שאיבה דרבנן ובידי אדם דאורייתא והפסול תלוי מה"ת רק אם הוא בידי אדם. מקוה כזאת נראה שפסול מה"ת ואיך נכשיר מקוה שלדעת הראב"ד פסול מה"ת. והרשב"א כתב שכל דברי הראב"ד במקואות הוא מבורר כמפי משה. זה הי' טעם שלי שלא רציתי להכשיר רק ברוב מים כשרים.

הדו"ש הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף