אבני נזר/יורה דעה/קג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה קג

סימן קג

ב"ה יום א' ב"ב ל"ג למנין תרס"ו לפ"ק

כבוד הרב המאה"ג מו"ה צבי נ"י האבד"ק באביאק.

א

א) בדבר האיש שקונה חלב מגוים מכפרים מבלי יכולת לראות החליבה ויש לו מאשין לעשות חמאה והמאשין קולטת את השומן מחלב המתוק ועושית ממנו חמאה וחלב. וכבודו חושש גם על החמאה מב' טעמים. א' מחמת כי החמאה לנוהגין היתר הוא משום דחלב טמא אינו עומד ע"כ הוא רק ע"י העמדה. אבל ע"י בירור המאשין אולי תוכל לברור גם מחלב טמא. ב' משום דרמ"א פוסק שאם ישראל קנה חלב מגוי אין היתר אם עשה ממנה חמאה או גבינה ונשארת באיסורה עכ"ד:

ב

ב) הנה טעם הראשון דההיתר חמאה בנעשית ע"י העמדה לא דק בלישני'. דחמאה אינו נעשית כלל ע"י העמדה. וגבינה נעשית ע"י העמדה ולא חמאה. ולשון המרדכי בהיתר חמאה וז"ל דאין לחוש לתערובת חלב טמא דכשם שאינו ראוי לגבינות כך אינו עמד [צ"ל עומד] להקפות לחמאה והקפאה נעשית ממילא כשעומד איזה ימים. וא"כ מהיכי תיתי שנחדש לומר דע"י המאשין יקפיא גם החלב טמא. והבא לחדש חומרא בדרבנן [כ"ש בחלב של עכו"ם בזמה"ז שרבו מקילים במדינות אלו] עליו הראי':

ג

ג) ולענין טעם השני משום שבא כשהוא חלב ליד ישראל נשארת באיסורה. והוא סברת הב"י דס"ל חלב נגזר במנין כמו גבינה. וכשבא ליד ישראל כשהוא חלב אין לו עוד היתר. יש תקנה בקל לעשות שטר מכירה שעד שיעשה ממנה חמאה עוד יהי' של גוי. ומאחר שעיקר סברא זו דנשארת באיסורה פר"ח ופר"ח מקילים בזה ומביאים דברי רדב"ז דחלב לא נאסר במנין וכן במטה יהונתן (סי' קט"ז) א' מאחר שאינו נאסר רק כשאין ישראל רואהו אין לומר בו דבר שבמנין צריך כו'. מיהו בתשו' הרשב"א שהביא הב"י (סוס"י קי"ח) דגבינות גוי שראה ישראל עשייתה מותר. ואעפי"כ אם לא ראה עשייתה אסורה משום דבר שבמנין אפי' אין בה טעמים שנאמרו בגמ' כמ"ש הב"י (סקט"ו) בשם הרשב"א] ראוי לסמוך בזה על שטר מכירה:

ד

ד) ויותר יש לחוש דאולי עיקר סמיכת האוכלים חמאה של גוים על ר"ת דס"ל דכל שהגוי בעצמו עושה הגבינה אין לחוש שעירב חלב טמא כיון שאינו מעמיד למה יערב בו חלב טמא. וה"ה בחמאה משום שהגוי עושה החמאה. משא"כ בנ"ד שהגוי מוכר לישראל החלב. ואף אם עירב בו חלב טמא שלא יהי' ממנה חמאה. מ"מ סוף דבר ישלם לו הישראל כפי המדה ואיכא חשש עירוב חלב טמא:

ה

ה) והנה בד"מ (סוף סי' קט"ו) בשם המרדכי דאף המתירין חמאה אם חלבו החלב לצורך אכילת חלב אסור [אבל אין לחוש לזה בסתם חמאה והוא כנ"ל דכיון שחלבו לצורך אכילת החלב יש חשש עירוב חלב טמא. אך הרמ"א לא העתיק דברי מרדכי אלו. משמע דס"ל דאף בזה מותר. דההיתר הוא משום שאין בחמאה גומות כמ"ש הב"י בשם הסמ"ק. וא"כ בנ"ד מותר ע"י שטר מכירה כנ"ל:

ו

ו) אך לעשות ממנו גבינה דאיכא חלב דביני אטפי פשיטא שאסור. ואין להתיר ע"י שטר מכירה דהא איכא נסיובי דביני אטפי. אם לא שנאמר דבמדינתינו דליכא גמלים. ובהמות טמאות שבמדינתינו אף הגוים ממאסין אותו ועוד החליבה מכחשת אותם. וכבר הוזכרה סברא זו בתשו' חוט המשולש (חוט הא' סי' ל"ב). ונאמר דמה שאוסרין בזמה"ז חלב של עכו"ם משום שנגזרה במנין ואפי' במקום שבטל הטעם הגזירה קיימת. וזה דוקא כשבא ליד ישראל כשהוא חלב. אבל בעושה שטר מכירה שאין ישראל קונה אותו עד אחר שנעשה גבינה. והגזירה לא הי' רק על חלב. שוב מותר במדינות אלו דליכא חשש חלב טמא:

ז

ז) אך ז"א. דאם איתא דבמדינות אלו ליכא חשש חלב טמא הי' לנו להתיר חלב עכו"ם לגמרי כמו שמתירין גלוי במדינות אלו שאין הנחשים מצויין. ובאמת הפר"ח הי' שותה חלב עכו"ם באמשטרדם משום דליכא שם חלב טמא. ולדידן שאוסרין ע"כ ס"ל דבכל מקום איכא חשש. ועוד שסברא זו שבמדינתנו אין לחוש שעירב בחלב שמוכר לישראל חלב טמא הוא דעת יחידית בחוט המשולש שנאמר שאין חולבין הטמאין דמכחש כחשי. וזה דעת יחידית. ובודאי מה שר"ל שגם הגוים ממאסין אותם י"ל דאף שבעצמו מאיס לי' לשתותו. מ"מ שיטעה את הישראל חיישינן. סוף דבר החמאה נוכל להתיר ע"י שטר מכירה להאוכלין חמאה של גוים. ולעשות מהם גבינה בכל מקום אסור:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף