שדי חמד/כללים/כ/פט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים פט

כלל פט) כל מידי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח. אם מאי דלא מצי עביד הוא מחמת אריא דאיסורא דרביע עליה אבל עצם הדבר יכול הוא לעשותו אי חשיב לא מצי עביד ולא מצי משוי שליח עיין לעיל באות פ"ו (בד"ה והנה אמת) שכתבתי דאף שנמצא באיזה פוסקים בכללא דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו שכתבו דאם מה שאינו ראוי לבילה הוא מחמת איסור לא חשיב אינו ראוי לבילה מכל מקום לגבי כללא דמידי דלא מצי עביד לא משוי שליח אף אי מאי דלא מצי עביד הוא מחמת איסורא חשיב לא מצי עביד ולא משוי שליח וכדמוכח מסוגיא דקידושין דף כ"ג ע"ב ומזה תמהתי על מה שכתב הגאון שואל ומשיב עי"ש ובינותי בספרים וראיתי להרב מקנה אברהם במערכה זו אות קט"ן שכתב שיש מקשים אמאי דאמרי' בקידושין ד' מ"ב האומר לחברו צא והרוג את הנפש שולחו פטור דאין שליח לדבר עבירה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולמה לי מהאי טעמא תיפוק ליה דאיהו לא מצי עביד דלא מצי למיקטליה ולא חל השליחות כלל והוה ליה כהורגו מעצמו בלתי שליחות וכתב ליישב על פי מה שכתבו התוס' דכשהשליח שוגג לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה ולכן איצטריך טעמא דדברי הרב וכו' דאי מטעם כל מידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח היינו אומרים דאף אם השליח שוגג ולא ידע דאיכא איסורא לא מיחייב שולחו כיון דמעולם לא נכנס להיות שלוחו בזה להכי אמרינן טעמא דדברי הרב וכו' דאי השולח הוי שוגג דליכא למימר דברי הרב וכו' יש שליח לדבר עבירה עכ"ל הנה מתבאר דגם מאי דלא מצי עביד מחמת איסורא חשיב לא מצי עביד ולא משוי שליח:

ועל מה שיישב לקושית היש מקשים יש לפקפק לעניות דעתי דנראה שכונתו לומר דלולא טעמא דדברי הרב וכו' היינו אומרים דמשום דכל מידי דלא מצי עביד וכו' אף אם השליח שוגג לא חשיב שלוחו וקמשמע לן טעמא דדברי הרב וכו' דהיכא ששליח שוגג יש שליח וגם משום כל מידי דלא מצי עביד לא משוי שליח ליכא בכי האי גוונא שהשליח שוגג (שאם אין כן כונתו אלא דלגבי כללא דמידי דלא מצי עביד לא שאני לן בין אם השליח מזיד או שוגג היכי נימא דכשהשליח שוגג מיחייב שולחו משום דלא שייך דברי הרב וכו' הרי סוף סוף אין זה מיקרי שלוחו משום דמידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח אלא ודאי שכונתו לומר דכיון שהשליח שוגג לא אמרינן ביה דהיכא דלא מצי עביד איהו לא משוי שליח) ולי ההדיוט אין נראה כן דודאי אם נאמר דדין זה נאמר במידי דלא מצי עביד מחמת איסור אין חילוק בין אם השליח מזיד או שוגג דהכונה בזה לומר דלא חל השליחות כלל ומה יושיענו מה שהשליח שוגג הרי אין כאן משלח כלל:

ועיקר קושית היש מקשים ראיתי שעמד בזה הרב משאת משה והביא דבריו הרב נחמד למראה בח"ב ד' קכ"א ע"א והביא שהרב קול אליהו בחלק אהע"ז סימן ט"ז דף ס"ח ע"א כתב ליישב קושיא זו ואלה הדברים אשר בנחמד למראה שם ראיתי להרב קול אליהו שכתב לחלק על מה שחקר מר אביו בשניות בחיו"ד במאי דאמרינן האומר לחברו צא והרוג את הנפש שולחו פטור דאין שליח לדבר עבירה למה לי הך טעמא תיפוק לי דמידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח ואפי' אי פריש להדיא דמשוי שליח לא הוי שלוחו (עיין לעיל באות פ"ח מה שהבאתי בזה ואתה תחזה שאינו פשוט לומר דגם אי פריש לא מהני ומסתמא לא נעלם דבר זה מהרב משאת משה ומר בריה ואין הספרים מצוים אצלי) וניחא ליה למר בריה לומר דרב המרחק ביניהם דמאי דקי"ל דמידי דלא מצי עביד לא מיקרי שלוחו היינו במלתא דלא מצי וגם אם עשה כלא חשיב ואינו עשוי דוק ותשכח בכל העניינים שנשתמשו בלשון זה בהא הוא דאמרינן דכיון דאיהו גופיה אם היה עושהו אין במעשיו כלום ולא חשיב מעשה לא עדיף גברא דאתי מחמתיה מניה דידיה ואם עשהו שליח לא חשיב שלוחו אבל מלתא דאי עביד ליה משלח מה שעשה עשוי ואהנו מעשיו אלא דמצד הדין אינו רשאי לעשותו בהא ודאי משוי שליח ושלוחו מיקרי שפיר ואם מחלקינן בין אי שליח בר חיובא אי לאו או אי בעי עביד דנמצא אם כן באומר לחברו להרוג או שנמצאת הגנבה בחצרו דהיינו שלוחו ליכא למימר בהא מידי דלא מצי עביד דבקושטא מצי עביד ואהנו מעשיו אם כה יעשה המשלח עצמו שאם הרג הוא עצמו או גנב חייב אלא שאינו רשאי דהתורה אסרתו לפיכך שמאי הזקן אמר שולחיו חיוב דשלוחו מיקרי שפיר כיון דאי עביד ליה איהו ניהו דחייב ומיקרי מעשה עכ"ד ונראה כונתו בחילוק זה דכל דבר שאם עשהו המשלח עצמו היינו יכולים לבטל את אשר עשה ולומר שאין במעשיו כלום אם קידש אשת איש היינו אומרים דאין במעשיו כלום וכשעשה שליח גם כן לא חל השליחות אבל בדבר שאם עשהו המשלח לא היה בידינו לבטל מעשיו לומר דאין במעשיו כלום כגון הרג את הנפש האם נוכל לבטל מעשיו ולהחזיר נשמתו בו הרי אם כן מה שעשה עשוי ואי אפשר לבטלו בזה אם עשה שליח אין לנו לומר דמידי דלא מצי איהו עביד לא חל עליו שליחותו ולכן לולא טעמא דאין שליח לדבר עבירה היה נחשב שפיר שלוחו ולכן צריכינן לטעמא דאין שליח לדבר עבירה:

ומצאתי שהרב אמרות טהורות בחלק אהע"ז סי' ל"ה דף ד"ן ע"ד (בד"ה וראיתי) כתב לתרץ קושית הרב מר אביו בס' משאת משה הנ"ל בלשון זה ובהורמנותיה דמר נלע"ד דכי אמרינן כל מידי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח היינו דוקא במידי דאי איהו גופיה עביד לא אהנו מעשיו כגון לקדש אשה בעודה אשת איש דאם קדש ההוא בעצמו אינה מקודשת ומשום הכי כי אמר ליה לשליח קדש לי את פ' כשתתגרש לא אהנו מעשי השליח אף שקדשה לו אחר שילוחיה כיון דבשעת מינוי השליחות לא היה יכול המשלח לקדשה וכן כשאינו ראוי המשלח ואין לו כח מצד עצמו מחמת חולשה לעשות זאת הפעולה אינו יכול לעשות שליח כההיא דריש פרק הגוזל ד' ק"ט בכהן זקן או חולה אשר מחמת תשות כחו להקריב לא מצי משוי שליח דשלוחו כמותו בעי וליכא אבל באומר צא והרוג את הנפש אינו נכנס בסוג לא מצי עביד השתא דהא אי בעי מצי עביד ואם הורגו הוא בעצמו אהנו מעשיו אינו נכנס בסוג לא מצי עביד וברור עכ"ל ומפורש כמו שכתבתי בכונת דברי הרב קול אליהו הנ"ל ועיין להרב שערי חיים אריה בד' כ"א ע"ג שהביא קושית הרב משאת משה וכתב שתירץ לזה על פי מה שכתב דאם אומר לנכרי צא והרוג את הנפש לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה ומשום הכי הוצרכו לטעם דאין שליח לדבר עבירה דאי משום כל דלא מצי עביד לא משוי שליח היינו אומרים דאף באומר לנכרי פטור להכי אמור רבנן בטעמא דאין שליח לדבר עבירה לומר דבאומר לנכרי חייב והרבה להשיב על זה וכתב דלפי מה שכתב הרב מחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' ט' דבמידי דאי עביד מהני לא אמרינן כל דלא מצי עביד לא משוי שליח נחה תמיהת הרב משאת משה ועיין לעיל באות פ"ו מה שכתבתי בכלליה דרב מחנה אפרים ונכון בעיני מה שתירץ הרב אמרות טהורות הנז"ל:

ודאתאן עלה אי מידי דלא מצי עביד מחמת איסור אי מצי משוי שליח ראיתי להרב מקנה אברהם ד' כ"ג ע"ג (בד"ה ולענין) שכתב בשם הרב משאת משה בח"ב חלק יו"ד סי' י"א ד' ח"י ע"ג שבדבר שאינו אלא ממדת חסידות או חומרא לא נאמרה מדה זו שלא נאמרה אלא בדבר שמן הדין לא מצי עביד כן דעת הרבנים מוהריק"ו שרש כ"א ומוהרא"י בכתבים ומורם בח"מ סי' ז' אבל מוהר"ם מינץ סי' ח"י חולק בדבר ושוב כתב שהרב משנה למלך בפרק א' מהלכות ביאת מקדש דין ו' כתב דלא אמרינן כל מידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח אלא באיסורי תורה אבל באיסורי דרבנן מצי משוי שליח ושהרב חקרי לב בחלק א"ח סי' מ' החזיק בסברא זו דבדרבנן לא נאמרה מדה זו, ושגם בספק איסור תורה אפשר דמצי משוי שליח ושמטעם זה יכול לעשות שליח קודם ערב פסח לבדוק חמצו בליל ארבעה עשר ולא אמרינן מידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח כיון דבדיקה דרבנן אלו תורף הדברים שבמקנה אברהם ולמדנו מדברי כל הרבנים הללו דבמידי דלא מצי עביד מחמת איסור תורה פשיטא להו דלא מצי משוי שליח ובס' ישרי לב בחלק ח"מ במערכת השי"ן אות כ"ט כתב כל מידי דאיהו לא מצי עביד מחמת איסור לא מצי משוי שליח קול אליהו ח"א חאהע"ז סימן ט"ז שני אליהו בארעא דישראל מחנה אפרים הלכות שלוחין סי' ט' חקרי לב אהע"ז סי' כ"ד ובא"ח סי' מ' לענין איסור דדבריהם נשמת חיים עשין מ"ח וזולת הס' מח"א אין גם אחד מצוי אצלי לראות דב"ק והמובן מסיגנון דברי הרב ישרי לב הוא שכולם שוים דבמידי דלא מצי עביד מחמת איסור לא מצי משוי שליח:

וסברת הרב משנה למלך דבמידי דלא מצי עביד מחמת איסור דרבנן מצי משוי שליח כנז"ל קיימוה רבנן בתראי עיין להרב פתחי תשובה באהע"ז סי' א' ס"ק ט"ז ולהרב שם אריה בחלק אהע"ז סי' ב' דף ה' ע"ד מלואת אבן (על ש"ע אה"ע) סי' א' דף ב' ע"ג ראשית ביכורים בח"ב סי' ח' דף ע' ובשו"ת אור לי דף ב' ע"ג שוב מצאתי שהרב מראה הגדול בח"א בדרוש רביעי לס"ת ד' חנ"ק ע"ג כתב להכריח דנשים פטורות מכתיבת ס"ת משום דאי אפשר לאשה לכתוב ס"ת לא על ידה משום שנאמר וקשרתם וכתבתם וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ולא על ידי שליח משום דכל דלא מצי עביד לא משוי שליח ואין לומר דהא דכל שאינו בקשירה וכו' הוא מדרבנן ובמידי דרבנן אף דלא מצי עביד מצי משוי שליח כמו שכתב במשנה למלך וכו' חדא שזה שנוי במחלוקת דהרב משאת משה סובר דגם אי מאי דלא מצי עביד הוא משום איסור דרבנן לא מצי משוי שליח והסכים כן הרב קול אליהו ועוד דדרשה דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה היא מדאורייתא וכו' עי"ש אכן נודע שדעת המ"מ וקו"א (שציין בישרי לב) היא דגם בדרבנן לא מצי משוי שליח ובס' אברהם אזכור לגדול בדורנו יצ"ו בדף כ"ו ע"ג אות ח"ן ציין חק"ל א"ח סי' מ' הנ"ל ושפתי רננות ד' כ"ה ובס' דרש אברהם ובית היין דרוש ג' לס"ת כנראה שגם הם המדברים בכלל זה אם נאמר במידי דלא מצי עביד משום איסור דרבנן ובספרו ויען אברהם בחלק יו"ד ד' כ"ט ע"ג על מה שנסתפק שם באות כ"א באיש ואשה בני חוצה לארץ שהלכו לארץ ישראל להשתטח על קברי הצדיקים וילדה בדרך והמליטה זכר ועד שנכנסו לארץ כבר עבר יום שמיני אם מותר האב לומר לבן ארץ ישראל למול את בנו ביום טוב שני דלדידיה הוא חול או דילמא כיון דהאב עצמו לא מצי עביד מילה שלא בזמנה ביום טוב שני לא מצי משוי שליח הביא על זה מה שכתב הרב משנה למלך דבדרבנן לא אמרינן מידי דלא מצי עביד לא משוי שליח וכתב דבשפתי רננות דרוש ג' לנישואין נשא ונתן על דברי הרב משנה למלך בחילוק זה וציין לעיין בס' בית אברהם אשכנזי לימוד ד' תאיר נרי ד' כ"ד ע"ב גנזי חיים מערכת הכ"ף אות ל"ב (ומה שציין קרית ארבע ד' קכ"ו ע"א ואהלי יהודה הכהן ד' קכ"ט ע"ג עיינתי שם ואינם מדברים בכלל זה כי אם בעיקר הדין דמידי דלא מצי עביד וכו'):

עתה השגתי ס' דבר אליהו (להגאבד"ק טארלא) וראיתי בסי' ח' שעמד גם הוא בחקירת הרב משאת משה הנ"ל למה לי טעמא דאין שליח לדבר עבירה משום דדברי הרב ודברי התלמיד וכו' תיפוק ליה דכל מידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח וכתב דאין לומר דלא אמרינן הכי אלא במידי דלא מצי עביד כלל אבל במידי דמצי עביד אלא דאריה דאיסורא רביע עליה אי עביד מהני דהא בקידושין ד' כ"ג גבי כהני שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא אמרינן מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ואינהו מצו עבדי אלמא דגם משום אריה דאיסורא מיקרי לא מצי עביד והביא מה שנסתפק הרב מחנה אפרים דהלכות שלוחין סי' ט' בנשבע שלא לקדש את לאה וקדשה על ידי שליח אם מקודשת או נימא כל דלא מצי עביד ושמסקנתו דתליא בהנהו דאי בעי עביד אי בעי לא עביד או בשליח בר חיובא וכו' ושקיל וטרי קצת וכתב ליישב חקירה הנ"ל דודאי מידי דמצי עביד ורק אריה דאיסורא הוא דרביע עליה לא אמרינן בה דלא משוי שליח וההיא דקידושין יש לומר דבקרבן שאני דשפיר לא מצינן כלל דאף אם ירצה לעבור ולהקריב אינו קרבן כלל והוא פסול משום זרות לכן הוי לא מצינן עבדינן דלא אהנו מעשיו אבל האומר לחבירו גנוב לי מצי עביד קרינן ביה רק אריה דאיסורא הוא דרביע עליה אלו תורף דב"ק ומשמעות הדברים הוא שכונתו לומר דבמידי דמאי דלא מצי עביד הוא משום אריה דאיסורא אבל גוף הדבר יכול הוא לעשותו לא אמרינן ביה דלא מצי משוי שליח וכדסליק אדעתיה מעיקרא לחלק בהכי ומתוך מה שרשמתי למעלה עיניך הרואות דשלמים וכן רבים פליגי עליה דמר ואפילו באיסור דרבנן יש סוברים דמיקרי לא מצי עביד ולא מצי משוי שליח אבל יתכן להעמיס בדבריו שכונתו ליישב כמו שכתב הרב אמרות טהורות הנז"ל (בד"ה ומצאתי) וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף