שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/צ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א צ

צ') אח וכן אחיו אחיך אם שייך לומר גם למת. בנדפס מערכה זו אות שב"ע הבאתי מ"ש בתוספות רבינו עקיבא איגר בשם הריטב"א למכות דגם אחר מיתה נקרא אח והצרכתי עיון מש"ס סנהדרין דף יו"ד על פסוק ונקלה אחיך לעיניך כי מחית אגבא דחיי מחית עי"ש וכתב לי על זה ידידי הגאון מוהר"ר שלמה פרעיידש אבד"ק ליאדי יצ"ו וז"ל ובאמת הריטב"א בעצמו במכות שם הביא סוגייא דסנהדרין דף יו"ד הנ"ל ותירץ וז"ל התם הוא מדכתיב אחיך לעיניך שיהא קיים לעינינו ולאו מלשון אחיך בלחוד ע"כ ובתוס' רעק"א לא העתיק כל דברי הריטב"א בזה עכ"ד יצ"ו. גם ידידי הרה"ג מוהר"ר אברהם יצחק הלוי בלייווייס דומ"ץ בריסק יצ"ו כתב לי כדברים הנ"ל ויתירה עשה שהעתיק גוף לשון הריטב"א ואלה דברי מכתבו באות שב"ע הניח בצ"ע דברי הריטב"א מכות מסוגיא דסנהדרין והנה לא היה לנגד עיני מר שליט"א גוף ס' הריטב"א מכות רק מה שהעתיק ממנו הגרעק"א בקצרה. אמנם בריטב"א עצמו כתב וז"ל ואף על גב דגבי מלקות דכתיב ונקלה אחיך לעיניך בעינן שיהא אחיך קיים לבתר דנקלה ולהכי אמרינן שאם אמדוהו לקבל כ' מלקין אותו י"ח שראוי להשתלש ואין מכין אותו כ"א ואע"ג דכי מחיית כ"א אגבא דחייא מחי הא מיית בסוף כ"א ובעינן לאחר שנקלה שיהא אחיך התם מדכתיב אחיך לעיניך שיהא קיים לעינינו ולאו מלשון אחיך בלחוד עכ"ל עכ"ד יצ"ו ואפריון נמטיינהו לתרווייהו רבנן הנז"ל יצ"ו דדלו לן מרגניתא דברי הריטב"א אשר חידושיו למכות לא היו אצלי בו בפרק ועתה ראיתי שכדבריהם כן הוא בדברי הריטב"א בגופן שלהן:

והנה הגאון בנין ציון במהדורא קמא סוף סי' קל"ו (בד"ה והנה) כתב שבספרו ערוך לנר ליבמות דף ט' כתב שנסתפק באיסור אשה ובתה אם הוא גם בבת שנולדה אחר שגרש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר ונולדה ממנו בת זו ושכתב שם שמרש"י נראה שאינה ערוה או שעל כל פנים רש"י מסופק בזה ועל זה כתב בבנין ציון שלכאורה נראה דתליא בשתי הגרסאות ביבמות דף ה"ן ע"ב במה שאמרו סלקא דעתך אמינא הואיל ולאחר מיתה נמי איקרי שארו וזו גירסת רש"י ואם כן למסקנא נקראת שארו והכונה שהיתה שארו ואם כן הוא הדין דנקראת גם כן אשתו לאחר גירושין והתוספות נראה דלא גרסי הכי וכו' ולדידהו לאחר מיתה לא נקראת שארו ואשתו ויש לומר דהוא הדין גם כן לענין גרושין ואם כן הבת שנולדה מאיש אחר לאחר שגרשה לא חשיבא בת אשתו להיות לו לערוה וכו' שוב כתב דאף דבלשון המשנה נקראת בת אשתו הרי לשון הכתוב הוא ערות אשה ובתה לא תגלה ואם כן אין חילוק מתי נולדה הבת כיון שעל כל פנים מגלה ערות אשה ובתה זו אחר זו שהרי גם כשאינה בת אשתו הרי הוא בת אשה שגלה ערותה ולכן ודאי ערוה היא וכו' אלו תורף דב"ק בזה. והנה לפי מה שמשוה הגאון הנ"ל גירושין ומיתה אהדדי נראה דאף אם היה כתוב בתורה ערות אשה ובתה לא יגלה יש לנו לומר שהבת שנולדה (מאיש אחר) אחר גירושין חשיבא ערוה לפי מה שכתב לריטב"א שגם אחר מיתה נקרא אחיו הוא הדין שיש לומר שגם אחר מיתה נקראת אשתו ולשיטת הגאון דגירושין ומיתה שוו אהדדי אם כן גם אחר גירושין נקראת אשתו והבת היא אשתו ובתה אלא שלדעתי הקצרה יש לפקפק בהשואה זו דודאי לפי מה שהוכיח מגירסת התוספות דלאחר מיתה לא מיקריא אשתו הכי נמי לאחר גירושין לא מיקריא אשתו אבל לפי גירסת רש"י דיליף הרב דמיקריא שתו גם לאחר מיתה יש לומר דלאחר גירושין לא מיקריא אשתו וכן יש לומר דאף שנלמוד מדברי הריטב"א הנ"ל דאחר מיתה נקראת אשתו אין ללמוד מזה דאף אחר גירושין מיקריא אשתו דיש לומר שכיון שגרש תו לא מיקריא אשתו כלל וסימנים לחילוק זה יש לנו מתשובת הרשב"ץ בח"ב סי' קי"א בדין קבורה שהבעל חייב בקבורתה שכתב בשם הרב השואל שאם קברה כדין ושוב הוציאוה מחטטי שכבי אינו חייב לקוברה שנית כמו בנשבית שרק פעם ראשונה חייב לפדותה ובפעם שנית מגרשה ונותן לה כתובתה והיא תפדה את עצמה דאלמא אינו חייב לפדותה אלא פעם אחת והכי נמי בקבורתה והרשב"ץ כתב לדחות דבריו וראייתו בכמה פנים ובאחד מהם כתב וז"ל ועוד אף בנשבית אינו אומר כן אלא מפני שיכול לגרשה וכיון שגרשה הרי אינה אשתו ואינה חייב עוד בפירקונה אבל זאת אשתו מתה ואי אפשר לגרשה עוד ולעולם היא קרויה שתו עד שיחיו המתים הלכך לעולם חייב ליטפל בקבורתה אפילו כמה פעמים וכו' אלו תורף דב"ק הנך רואה דרב המרחק בין מיתה לגירושין שאחר גירושין אינה נקראת אשתו כלל אבל אחר מותה מיקריא אשתו דלא כדמשמע מדברי הגאון בנין ציון הנ"ל:

ועל פי דברי הריטב"א הללו יש ליישב מה שהקשה ידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בספר נחלה לישראל סי' ל"ו אות כ"ט ודבריו סובבים על מה שכתב בספרי משכנות הרועים בהתשובות סי' ל"ו (בד"ה ושוב אחר) דהרשב"ץ בח"ב סי' קי"א דאשתו קרוייה אף אחר מותה עד תחית המתים ולזה הביא סוגיא דיבמות דף ה"ן ע"ב סלקא דעתך אמינא הואיל דלאחר מיתה נמי איקרי שארו וכו' ודברי רש"י והתוספות שם וביש נוחלין דף קי"ג ע"א וכתב דלרש"י גם אחר מיתה קרויה שארו ולהתוספות ביבמות לא מיקריא שארו וכו' וכן נטתה דעתו קצת דלאחר מיתה לא מיקריא שארו אלא שסיים בדף ס"ו סוף ע"א דנאמן עלינו הרשב"ץ דנקראת אשתו עד תחיית המתים וכו' ועל זה כתב בנחלה לישראל שם וז"ל בסי' ל"ו הארכתי דיש לומר דאחר מיתה לא נקראת שארו ועיין עוד סנהדרין דף יו"ד ע"א ונקלה אחיך כי מחית אגבא דחיי מחית הרי דלאחר מיתה לא נקרא אחיך והכי נמי יש לומר לענין שארו עכ"ל יצ"ו. אמנם לפי דברי הריטב"א הנ"ל אין משם ראיה וכבר הכריח הריטב"א ממקראי קדש שתים זו (להקים לאחיו שם שאו את אחיכם) שמענו דגם אחר מיתה נקרא אחיו אחיכם והוא הדין שנקרא שארו ובסנהדרין מאחיך לעיניך הוא דדייקינן וכן מה שהבאתי בנדפס בשם חידושי הרש"ש לחלק בין אחוה ממש מחמת קורבה לאחוה במצות ודבריו טובים ונכוחים היה בהעלם מידידי הרב נחלה לישראל כנראה שאין מצויים אצלו חידושים הנ"ל וכן חידושי הריטב"א הנ"ל שוב השגתי ספר שו"ת הד"ר להגאון הנ"ל יצ"ו וראיתי בסי' כ"ט אות ח"י שבשפלנו זכר לנו מה שכתבתי בנדפס בענין זה והכי אמר רב בסי' ל"ו כתבתי (כונתו על ספר משכנות הרועים) אם נקראת שארו אחר מיתה וכו' שוב כרגע נראה לי ספר שדי חמד וראיתי שמדבר בזה ועיין סנהדרין דף יו"ד, ע"א כי מחית אגבא דחיי מחית משמע דאחר מיתה אינו נקרא אחיו עכ"ד הרב בשו"ת הד"ר שם ונראה שתיבות שוב כרגע וכו' עד שמדבר בזה היו כתובות בקונטריסו על הגליון מה שכתוב ועיין סנהדרין וכו' והמעתיק או המדפיס שגה ונתן את הניתנים למטה למעלה ואת הניתנים למעלה למטה שהרי אחר שהזכיר את השדי חמד אין שייך לכתוב ועיין סנהדרין וכו' כאילו חדשות הוא מגיד אחרי שסוגיא זו כבר הובאה בשדי חמד ואין קול חדש ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לכללים סי' ג"ן אות ??:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף