מגיני שלמה/כתובות/פח/ב

דף פ"ח ע"ב

ד"ה ב"ד משביעין תימא עד וצ"ע לע"ד תימא אם יצא זה מפיהם הקדוש ז"ל כי לא יכולתי להבין מקום העיון דע"כ נפרעת שלא בפניו דנקט ת"ק מיירי בלא שמעו בו שמת דאל"כ היינו מנכסי יתומים וכבר נקט התנא מנכסי יתומים דמשמע ג"כ ל"ש לכתובה ול"ש למזוני דמ"ש ופשיטא דאם היא גובה מנכסי יתומים יהיה מה שיהיה מחויבת לישבע דדוחק לומר דקמ"ל התנא דבשבועה מיהא נפרעת דלא תימא דניחוש כ"כ לצררי כשהלך למדינת הים דאפילו בשבועה לית לה וכמ"ש התוספות לקמן פ' בתר' אמלת' דשמואל ורישא דמנכסי יתומים מיירי שמת בביתו על מטתו דזה אינו דכוונת התנא משמע דאת' לאשמעינן דצריכה שבועה כדקתני לא תפרע אלא בשבועה משמע אדרבה דס"ד דנפרעת שלא בשבועה דומי' דאינך וכמ"ש התו' לעיל ד"ה ואלו נשבעי' ונוטלין ולקמן לא קתני הכי אלא תשבע כו' ור"ל תשבע ותגבה ועוד דמנכסי יתומים לא משמע דמת בביתו דווקא ואפי' מת במ"ה מקרי ג"כ מנכסי יתומים ולע"ד הרבה תימא בעיני אם זהו העיון דתקשה להו לתו' שיפרש התלמוד דשלא בפניו מיירי לאחר מיתה וא"כ לא נקט התנא עיקר דינא דשלא בפניו אם צריכה שבועה אם לאו ודוחק גדול דס"ל לר' ירמיה דאה"נ מחיים נפרעת שלא בשבועה דבזה לא נחלק אדם מעולם ולע"ד לא עלה מעול' על דעת שום אמורא לפרש שלא בפניו דמתני' כ"א בחיים וכדאית' לעיל ל"ש אלא כתובה אבל ב"ח לא וזהו ע"כ מחיים דמיתמי פשיט' דגובין וכל התלמוד מלא מזה ולא נחלקו מעולם שגובין מן היתומים אפילו מת אביהן במ"ה אלא שלא בפניו לגבות בלא ידיעתו נחלקו וכדמשמע מירושלמי ומדברי הפוסקים וא"כ כיון דנפרעת שלא בפניו קאי בחיים א"כ ע"כ אהא פליג ר"ש וא"כ ב"ד מבעי ליה והתימ' על החכם מהרש"א ז"ל שאפס קצהו ראה וכלו לא ראה שהתחיל ואין להקשות דא"כ היינו נפרעת שלא בפניו והיינו נפרעת מיתומים ואמאי לא מוקמי פלוגתייהו בפשיטות אנפרעת מנכסי יתומים ותירץ דלרבות' מוקי פלוגת' בהכי כדכתבי התו' לקמן שהבאתי לעיל:

והנה כבודו במקומו מונח שיצא מן הדרך והפליג שהתחיל בקושיא שהקשתי וסיים להקשות על ר' ירמיה למה לא מוקי פלוגת' אנכסי יתומים וא"כ נהי דתירץ דר' ירמיה אוקי פלוגתייהו לרבותא מ"מ מתני' איך מיתרצא למה נקטה במ"ה לא תפרע אלא בשבועה וכמ"ש ואין לפרש דלמא שלא בפניי מיירי בין בחיים בין לאחר מיתה ור"ש פליג אלאחר מיתה דזה אינו דכיון שהת"ק קאי בין לכתובה בין למזוני א"כ ס"ל כרב דאפי' לא שמעו בו שמת אית לה מזוני ומוקי לפלוגת' דחנן ובכ"ג בלא שמעו בו שמת וא"כ הדר' קושי' לדוכת' דלר"ש ב"ד מ"ל כיון דר"ש כחנן ואין לפרש דר"ש ס"ל כשמואל דמוקי לחנן בשמעו בו שמת א"כ רב ושמואל אתי' כתנאי ועוד דא"כ פליגי ר"ש ורבנן בתרתי וכל זה דוחק ומטעם זה נמי אין לפרש דהתוספות מקשי' אמאי לא משני דר"ש לא קאי אשלא בפניו כ"א אנכסי יתומים דמיירי בין לכתובה בין למזוני וסבירא ליה כשמואל וכקושי' מהרש"א דמ"מ שלא בפניו פירושו ע"כ מחיים וכיון דמנכסי יתומים קאי גם למזוני גם שלא בפניו קאי גם למזוני דשניהם סתמא קתני וא"כ הדר ס"ל לת"ק כרב ור"ש כשמואל וכמ"ש ותקשי מה שהקשתי. ועוד כיון דחזינן דר"י מוקי לה אשלא בפניו א"א לפרש דקשי' להו לתוס' אר"י דלוקמא אנכסי יתומים דלמא ר"י כרב ס"ל ולא קשיא כלום אלא ע"כ קושיי' התוס' היא דילמא שלא בפניו מיירי בשמעו בו שמת וז"א כמ"ש. ובלאו הכי אין נ"ל קושיא גדולה כ"כ נהי דר"י אפשר דס"ל כשמואל מ"מ רב ששת תקשה לרב דהלכתא כוותי' לא א"ש מתניתין ותקשה ליה ולכן אוקמה באוקמתא אחריתא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף