שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קעה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א קעה

סימן קעה

לידידי הרב מוהר"י ני' בק"ק פוזנא

מה דהקשה מעכ"ת ני' בהא דפרכינן שבועת שומרים דחייבה רחמנ' היכי משכחת לה מגו די"ל לא היו דברים מעולם יכול לומר נאנסה, הא יש לומר דרוצה לישבע ליטול שכרו, ושמע שגם אנכי הקשיתי כן, וכוסף לשמוע מה שאמרתי בזה:

באמת עמדתי בזה לא על דרך קושיא דבפשוטו י"ל דקשי' על שאר שומרים שומר חנם ושוכר, אבל אמרתי כן דרך פלפול, והעמדתי דברי על קושיית תוס' בב"מ (דף מ"א ע"ב ד"ה קרנא בלא שבועה וכו') ואם תאמר לר"י, ואמרתי ליישב דהנה הסמ"ע והש"כ מחולקים (רסי' רצ"ו) דדעת הסמ"ע דבמפקי' בשטר והנפק' נאמן החזרתי בשבועה במגו דנאנסה, הך שבועה היא דאורייתא כמו נאנסה, כיון דעיקר הנאמנות מכח מגו דנאנסה יש לשבועה זו כל חומר שבועת נאנסה, ודעת הש"כ דלא הוי רק דרבנן דליכא שבועה דאורייתא רק שבועת שומרים ומודה במקצת, ומבואר דעת הש"כ מדנתן לו כל קולות דשבועה דרבנן לענין חשוד וכדומה, דע"כ ס"ל דמדאורייתא נאמן בלא שבועה במגו דנאנסה, אלא דמדרבנן צריך לישבע:

ולכאורה נראה דזהו מחלוקת הראשונים רבותינו בעלי תוס' בב' תירוצים בסוגיא דשכיר (ד"ה בשטר שצריך להחזיר לו בעדים] וא"ת להימן במגו דנאנסה וכו' תירץ ר"ת וכו' וריב"א תי' וכו' מבואר אף דלכאורה תירוץ ר"ת מרווח היטב, מ"מ דחיקא ליה להריב"א לישנא דצריך להחזיר מלפרש דלענין אם אינו רוצה לישבע, דלישנא דצריך משמע דאין לו תקנה אף בשבועה:

אמנם תמוה לי מאד, דהיא גופא תקשי על סתמא דגמרא מנ"ל דס"ל דאינו נאמן בשבועה במגו דנאנסה ופליגי על ר"ח, הא גם אם ס"ל כר"ח יפה תירצו דאפקיד ליה בשטר, כיון דהחזרתי גופא אינו נאמן אלא בשבועה במגו דנאנסה, ממילא ליכא קושיא דלהימן נאנסה במגו דהחזרתי, וזהו תמיה גדולה לכאורה:

לזה נ"ל דריב"א ס"ל כהש"כ, דאלו נאמן בהחזרתי במגו דנאנסה נאמן מה"ת בלא שבועה, ושוב יהיה נאמן נאנסה בלא שבועה במגו דהחזרתי, דהיינו מאמינים ליה בלא שבועה מכח מגו דנאנסה, ולזה מוכיח שפיר דפליגי על ר"ח, וס"ל דלא מהימן כלל החזרתי, ולפ"ז יקשה כן באמת על תירוצא דר"ת דצריך להחזיר היינו אם אינו רוצה לישבע, הא מה"ת נאמן בלא שבועה אע"כ דר"ת סבירא ליה כהסמ"ע דהחזרתי הוי שבועה דאורייתא, באופן דר"ת וריב"א חולקים במחלוקת הסמ"ע והש"כ:

אמנם נ"ל בדרך אחר, ויעויין בש"ך (סי' ס"ט סי"ד) דהרשב"א הוכיח דעל כתב ידו אינו נאמן לומר פרעתי אף דאינו גובה ממשעבדי, מ"מ חושש מלהניחו דהרי שטר פקדון אינו גובה ממשעבדי ואעפ"כ אינו נאמן לומר החזרתי רק מכח מגו דנאנסה, והש"כ דחה בב' אופנים, הא' דגם שטר פקדון עומד לגבות ממשעבדי, אלולי דנאמן לטעון החזרתי במגו דנאנסה, הב', דשטר בעדים א"נ לומר החזרתי אף דאינו גובה ממשעבדי כמו בשטר חוב שאין בו אחריות פ"ק דבב"מ, אבל כתב ידו י"ל דאינו חושש להניחו עיי"ש:

והנה על תירוץ הא' יש להקשות נהי דצריכים לבא מדין מגו דנאנסה, דאל"ה הי' גובה ממשעבדי דאין טוענים ללקוחות נאנסה דלא שכיח, הא מ"מ יקשה דלהימן החזרתי בלא שבועה, והיינו כיון דעכ"פ אם רוצה לישבע נאמן במגו דנאנסה, ממילא כיון דיכול לפטור עצמו בשבועה א"א לגבות ממשעבדי דאף דלא טענינן נאנסה, מ"מ טענינן החזרתי, וכיון דלא יהא באפשרי לגבות ממשעבדי אינו חושש להניחו והחזרתי בעצמותו הוי טענה גדולה, ויהא נאמן בלא שבועה, ולזה ההכרח כתירוץ ב' דהש"ך דשטר בעדים גרע. אולם כ"ז לפי ההלכה, אבל למה דאמר שמואל פ"ק דב"מ אומר הי' ר"מ שט"ח שאין בו אחריות אינו גובה ממשעבדי ולא מבנ"ח ועי' תוס' שם (ד"ה מ"ט דרבנן) מדאמר שמואל דרבנן ס"ל דאחריות ט"ס, ע"כ דשמואל ס"ל דגם רבנן ס"ל הך כללא דאם אין גובין ממשעבדי אינו חושש להניחו, ממילא אלו ס"ל לשמואל דנאמן החזרתי במגו דנאנסה נאמן בלא שבועה כיון דאין גובין ממשעבדי, דטוענים להם החזרתי, אינו חושש להניחו, כמו שט"ח שאין בו אחריות ונאמן בהחזרתי בעצמותו:

ולפ"ז ניחא קושיא הנ"ל על הריב"א כיון דמרא דשמעתא הוא שמואל דאמר ל"ש אלא ששכרו, ואליביה שקלו וטרו רמב"ח ורבא, ומוקי באפקיד בשטר שפיר אמרינן מכלל דס"ל דצריך להחזיר בעדים, היינו דס"ל דאפילו בשבועה לא מהימן, ופליגי על ר"ח, דאל"כ אלא דנאמן בשבועה ממילא אינו גובה ממשעבדי ושוב הוי החזרתי בעצמותו טענה מעולה לשמואל לשיטתיה, ונאמן בלא שבועה, וא"כ ישאר הקושיא להימן נאנסה במגו דהחזרתי, אע"כ דס"ל דא"נ כלל במגו דנאנסה וגובה ממשעבדי:

ולתירוץ ר"ת צ"ל דלא באו לתקן דברי שמואל, אלא דשקלו וטרו לנפשייהו אם יש קיום לדברי שמואל בשכיר או לא:

וביותר י"ל דאף לר"ת קאי השקלי' וטרי' אליבא דשמואל והיינו במה שהבאנו דברי תוס' בב"מ הנ"ל, דשמואל ס"ל דגם רבנן דר"מ ס"ל היסוד דהיכ' דאינו גובה ממשעבדי אינו גובה מבנ"ח, מצינו בזה חולק, דתוס' כתובות (דף נ"א ע"ב ד"ה וגט חוב וכו') ורשב"א אומר דמהכא הו"מ למדחי, דגט חוב שאין בו אחריות, היינו במפורש בלא אחריות, כוונתם רצויה דלא מוקמי כר"מ אלא כרבנן, ואי דאחריות ט"ס מיירי באמת בפירש שלא באחריות, ואם איתא דס"ל כדבריהם בב"מ הנ"ל עדיין אינו מספיק, דבפירש שלא באחריות גם לרבנן אינו גובה מבנ"ח, אע"כ דס"ל דשמואל אמר כן רק לר"מ, אבל רבנן לא סבירא ליה כלל ליסוד זה:

והנה לכאורה באמת יפלא לדבריהם כתובות מה יענו לקושייתם בב"מ הנ"ל, דמנ"ל לשמואל דלרבנן אחריות ט"ס, דלמא טעמייהו דרבנן דלא יחזיר דמבנ"ח מגבי גבי:

ונלענ"ד ליישב למה דכתבו תוס' בהא דמוקי שמואל באין חייב מודה, והיינו דטוען מזוייף הא דלא יחזיר הא כשירצה לגבות בלא קיום אנן טענינן מזויף, היינו היכא דנפל לא מהני קיום דשמא דימה וזייף ועל זה נסתפקו בתוס' שם דאפשר אם הלוה בפנינו ואינו מברר דדימה וזייף מהני הקיום אף בנפל עיי"ש, ולכאורה קשה א"כ היכי פרכינן מבנ"ח מגבי גבי, הא מיניה דידיה אם לא יהיה בידו לברר דדימה וזייף ראוי לגבות ממנו בדין, ואי דניחוש שמא יגבה מיתמי, הא שמואל לשיטתיה ס"ל מלוה ע"פ אינו גובה מיורשים, ואי שמא יגבה מבנ"ח שלא בפניו, דלמא ס"ל לשמואל כמ"ד בכתובות (דף פ"ח ע"א) דאין מגבין לבע"ח שלא בפניו רק לכתובת אשה משום חינא, [וראיתי אח"כ במ"ל פח"י מהל' גזילה שעמד בזה, וכתב לקושטא דמלתא דפרכת הש"ס לענין יתומים ושלא בפניו]:

וצ"ל דפרכת הש"ס לר"מ לשיטתיה, דס"ל בבכורות (דף מ"ט) נתנו עד שלא חלקו נתנו ואם לאו פטורים, ומבואר שם דבחלקו הטעם, דס"ל מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמי, ואחים שחלקו כלקוחות עיי"ש, וא"כ הא דחייבים עד שלא חלקו, משום דעד שלא חלקו, הוי יורשים ומלוה על פה גובה מיורשים, ואם כן לר"מ לשיטתיה שפיר קשה מבנ"ח יגבה, היינו מיורשים [ובאמת תמוה לי, כיון דבזה ודאי מוכח ממתני' שם דר"מ ס"ל מלוה ע"פ גובה מיורשים, ור"י לא פליג על זה רק דגם אחר שחלקו חייבים, א"כ איך פליגי רב ושמואל על ר"מ כיון דלית להו תנא דמסייע] ולפ"ז מיושב קושיית תוס' בב"מ הנ"ל דשמואל הוכיח דרבנן ס"ל דאחריות ט"ס דאל"כ אמאי לא יחזיר, הא מיניה דידיה גובים מדינא, כיון דאינו מברר דדימה וזייף, ומיתמי הא מסתמא ס"ל לרבנן כפי ההלכה דס"ל לשמואל לשיטתיה דמלוה ע"פ אינו גובה מיורשים, וק"ל:

הראנו לדעת דתוס' כתובות ס"ל דלשמואל לרבנן דר"מ ס"ל אף היכא דא"ג ממשעבדי גובים מבנ"ח, א"כ י"ל דר"ת אזיל בשיטתיה בכתובות הנ"ל, מש"ה שפיר מפרש דצריך להחזיר, היינו אם אינו רוצה לישבע, דאף דאינו גובה מלקוחות, מ"מ חושש להניחו, [אך לכאורה עדיין יקשה, דמ"מ לר"מ דס"ל דהיכא דאינו גובה ממשעבדי אינו חושש להניחו, א"כ יהא מוכח משבועות שומרים או דלא מהימן כלל החזרתי במגו דנאנסה או דלא אמרינן מגו דהעזה לפטור משבועה, והיכן מצינו דפליגי רבנן דר"מ על זה היסוד, מ"מ לק"מ, דבודאי יש גווני טובא, די"ל דלר"מ מיירי הקרא בשטר בנאמנות או באמר אל תחזירהו אלא בפני פלוני ופלוני, ומה דמוקמי האמוראי סתם באפקיד בשטר, היינו לפי ההלכה דקיי"ל כרבנן דר"מ סגי בהכי, והרי ביותר מזה צ"ל כעין זה, דלכאורה קשה לשיטת הרמב"ם דכל שטר הוי מפי כתבם, אלא דתקנת חז"ל לגבות בשטר, א"כ היכי משנינן על הקרא דאפקיד בשטר, הא מה"ת הוי השטר חספא דהוי מפי כתבם, וצ"ל דבאמת הקרא מיירי בענין אחר, בהתנה אל תחזירהו אלא בפני פלוני ופלוני, או בכתב ידו בנאמנות, אלא דמה דמוקי בשטר, היינו לבתר תקנת חז"ל דשטר מהני משכחת דינא דשומרים באפקיד בשטר, וזהו באמת קצת דוחק, אבל על דברינו ליכא שום דוחק, דלר"מ מיירי בגווני הנ"ל, אבל לפי ההלכה כרבנן דר"מ סגי בזה לאוקמי בשטר] והריב"א ס"ל כדעת תוס' בב"מ, דשמואל ס"ל דלכ"ע היכא דא"נ גובה ממשעבדי אינו גובה מבנ"ח, ושפיר מוכח דסבירא ליה דאינו נאמן כלל החזרתי במגו דנאנסה וכנ"ל, ודו"ק:

אמנם עדיין אינו מיושב כל צרכו, דמנ"ל להסוגיא דשקלו וטרו אליבא דשמואל, דלמא שקלו וטרו אליבא דנפשייהו אם יש קיום לדינא דשמואל בשכרו שלא בעדים:

ונראה לענ"ד דלכאורה קשה מאד, דרמב"ח לשיטתיה דס"ל בב"ק דבעי ג' פרות, ממילא ליתא לפרכא דרבא משבועות שומרים, דהרי גם אם יטעון להד"ם צריך לישבע כיון דהודה, לדעת תוס' דבהודאה וכפירה לחוד צריך ג"כ לישבע, וא"כ למאי הוצרך להשיב דמיירי באפקיד בשטר, הא לדידיה בלאו הכי ליכא קושיא:

ולזה צ"ל למה דהקשה בשיטה מקובצת בב"מ למ"ד דבעי ג' פרות למ"ל קרא לשבועות השומרים הא בלא"ה כיון דהוי מודה במקצת צריך לישבע גם על הך דטען נאנסה מכח גלגול שבועה, ותירצו דהתורה עשאה לעיקר שבועה ולא לגלגול, והיינו דנ"מ דאם טען א"י אם נאנסה, דאם מחמת גלגול לא אמרינן מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם. לזה עשאה הכתוב לעיקר שבועה כי היכי דנידון ביה מ"ש ואי"ל, וכיון שכן לרב ושמואל דלא ס"ל לדינא דאינו יכול לשבע משלם, א"כ אין נ"מ בין גלגול לעיקר שבועה מוכח באמת דלא בעי ג' פרות:

ואף דבריש סנהדרין ס"ל לשמואל דב' שדנו דיניהם דין, א"כ משמע דס"ל דאין עירוב פרשיות כתיב כאן, כדמשמע בסוגי' דהתם דתלי בזה, וא"כ בעי ג' פרות, צ"ל באמת כמ"ש הרא"ש דרב אחא דאמר ד"ת אפילו חד כשר מצי סבר דעירוב פרשיות כתיב כאן אלא מקרא דבצדק תשפוט גלי קרא דלענין זה לא אמרינן עירוב פרשיות כתיב כאן, דלא בעי ג' עיין שם, אם כן שפיר מצי סבר שמואל דלא בעי ג' פרות:

וכיון שכן דרמב"ח לנפשיה ליכא קושיא כלל, אלא דהוצרך לתרץ אליבא דמרא דשמעתא, דשמואל ס"ל דלא בעי ג' פרות, הרי מוכח דקאי הכל אליבא דשמואל ונתקיים דברינו בכוונת דברי הריב"א, דמה דאמרינן מכלל דסבירא ליה דהמפקיד בשטר צריך להחזיר לו בעדים, היינו מדמתרצי כן אליבא דשמואל וכנ"ל:

ולפ"ז יש להוכיח שיטת הרשב"א בגיטין דאף למ"ד שעבודא לאו דאורייתא, מ"מ שעבדו בפירוש הוי דאורייתא, דאל"כ עדיין יקשה כיון דכל שקלא וטריא לפי דברינו אליבא דשמואל דס"ל היכא דאינו טורף ממשעבדי אינו חושש להניחו, א"כ איך מוקי דאפקיד בשטר, הא לשמואל לשיטתיה דס"ל שעבודא לאו דאורייתא ממילא מה"ת הוי כל שטרות כמו שט"ח שאין בו אחריות, והחזרתי בעצמו הוי טענה מעולה, אע"כ דשעבדו בפירוש הוי דאורייתא:

ולכאורה עדיין יקשה לפי דברינו, דא"כ היכי אמרינן מכלל דס"ל דהמפקיד אצל חברו בעדים א"צ להחזיר בעדים, דלמא לנפשייהו ס"ל דצריך להחזיר בעדים, ומה דהקשה לו רבא מגו דהחזרתי היינו לשמואל דס"ל בשבועות דיכול לומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני:

ולזה י"ל כפי הצד שצדדו התוס' שם דשמואל דאמר יכול לומר לו, היינו שצריך לטעון כן, אבל במגו אינו נאמן, ועי' בהרא"ש משום דליכא מגו טובה, דהרוצה לשקר ירחיק עדותו, וכיון שכן י"ל דהיכי קאמר מכלל דס"ל דהמפקיד אצל חבירו בעדים א"צ לחזור היינו דס"ל כלישנא ב' בשבועות דפליגי רב אסי ושמואל רק באמר ליה אל תפרעני, דאלו ס"ל כל"ק דבמלוה חבירו סתם פליגי, ממילא גם לשמואל ליכא פרכא במגו דהחזרתי דהא א"נ אלא בטוען החזרתי בפני פו"פ והלכו למדה"י, וזהו לא מקרי מגו, באופן דיש לקיים פירושינו הנזכר לעיל.

היוצא מדברינו דלרמב"ח דבעי ג' פרות ליתא לפרכת הש"ס רק דקאי הכל לשמואל, אמנם לכאורה גם לרמב"ח צריכים לאוקמי בדאפקיד בשטר, דהא דרשינן בב"מ, אין רואה הא יש רואה יביא ראיה ויפטור, והיינו דאינו נאמן בשבועה. ובזה יקשה עכ"פ בשבועה להימן במגו דלהד"ם, אך זה לק"מ דהא הך פרשה שניה דכתיב בה אין רואה מיירי בשומר שכר. דבלא"ה ליכא מגו דרוצה ליטול שכרו ולפ"ז מיושב קושיית תוס' שהתחלנו די"ל דר"י לשיטתיה דס"ל ג' פרות בעי יש הוכחה דפרשה שניה בש"ש. והיינו די"ל דזהו דוחק לאוקמי קרא באפקיד בשטר. וקושיית הש"ס דנאנסה במגו דהחזרתי ליכא קושיא, כיון דבעי' ג' פרות, וא"כ עדיין היה קשה על הקרא דאין ראיה וכנ"ל, ולזה מוכח דפרשה שניה בשומר שכר וליכא מגו, אבל לדידן דקיי"ל דלא בעי ג' פרות, א"כ ממילא מכח פרכת הש"ס דלהימן בלא שבועה במגו דהחזרתי מוכח ממילא דמיירי באפקיד בשטר, א"כ ליכא ראיה דפרשה שנויה בש"ש. מש"ה קאמר סתמא דהש"ס לדידן טעמא אחרינא דקרנא בלא שבועה עדיפא, אבל לר"י שפיר י"ל כנ"ל ודוק היטב, כל זה אמרתי דרך פלפול לחדודי לחבירים בלימוד הישיבה ותוכן הדברים בעזה"י נכונים, ומצאתי היום בזה משאלות רו"מ לכתוב לו הדברים. אם כי היה קצת קשה להזכיריני וכאמרם קשה עתיקא. וד' ימלא משאלותינו תמיד: ידידו.

עקיבא

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף